ישראל מאיר
ל' אב התשפ"ה
1.
שמו של שמחה רוטמן הוזכר פה בטור כל כך הרבה פעמים, תמיד לחיוב. רהוט. חרוץ. מוכשר. שומר תורה ומצוות (אני לא אומר את זה על כל ח"כ עם כיפה). לגרועים שבאויביי אני לא מאחל להיכנס לדיבייט מולו.
בדיונים על הרפורמה המשפטית התארח אצלו בוועדה לא פעם שר המשפטים לשעבר דן מרידור. מרידור הוא המתנה הטובה ביותר לשמאל הישראלי. בוגר הליכוד, גדל על מורשת מנחם בגין ומתנגד קנאי לכל שינוי במערכת המשפט. כשאתם שומעים בתקשורת געגועים מביכים ל'הדר הבית"רי', תבינו שהשימוש במונח הזה בא להאדיר את דן מרידור ודומיו.
כשמרידור מתארח בחדר הוועדה, הח"כים משמאל דואגים לייצר דממה מרשימה כזאת, כאילו זה עתה נכנס אחד מגדולי ישראל. ואז השר לשעבר מדבר באיטיות ובדאגה מפני 'חורבן הבית' (מערכת המשפט), מצטט פסוקים מישעיהו וירמיהו, נשען על רבי יהודה הלוי ולקינוח מסביר מה היה אומר על כך "מורי ורבי מנחם בגין". בהחלט מרשים. אבל כצופה מן הצד, בכל פעם שיו"ר הוועדה רוטמן משחיל שאלה חדה ומבוססת לאורח, אני מתמלא רחמים על מרידור. אין לו סיכוי. רוטמן תמיד יזכיר לו שהציטוט שלו לא מדויק, שהקשר למציאות מופרך, ובלי לומר זאת במפורש תיווצר אווירה המסגירה את העובדה שמרידור הוא סך הכל עוד פוליטיקאי תחמן ולא גדול הדור.
כשקראתי את הסיכום של העיתונאי ובן דודי היקר שלמה קוק לשיחה שערך עם רוטמן באחד הנופשים בצפון, קיוויתי שמשהו לא הובן כשורה. שיערתי שתוך זמן קצר רוטמן יפרסם הודעה שלפיה הוא לא באמת חושב שנכון לכתוב בשמו בעיתון מה שנאמר על שפת הבריכה כדי 'לאתגר את הקהל'.
הרי לא נכון לכתוב בשמו בעיתון: "דעתי האישית שצריכים לגייס את תלמידי הישיבות! אדרבה, תורה שאין בה צבא היא לא תורה בשלמות". הרי הוא לא באמת התכוון לומר: "קשה להאמין כיצד בחורים שנעצרו בימי 'בין הזמנים' – בזמן שבני גילם מסכנים את חייהם בעזה – מצפים בכלל לאמפתיה ציבורית". הציטוט הפשרני: "כשחייל יוצא להילחם בשדה הקרב, הוא לוקח סיכון שחלילה לא יחזור הביתה. אז נכון, יש גם סיכון שלא יישאר דתי, זה חלק מהמחיר שמשלמים" – לא יכול לצאת מפיו של מי שעומד בחוד החנית של המלחמה הקשה מול מערכת המשפט. אם אתה סבור (וטוב שכך) שאפשר לתקן את עמדת הכוח הקשה ביותר במדינת ישראל, אתה בוודאי לא ישן בשקט בלילה לאור העובדה שבמקום שבו "התורה בשלמות", כלשונך, "יש גם סיכון שהחייל לא יישאר דתי – זה חלק מהמחיר שמשלמים".
משפטים כאלו אנחנו מוכנים לשמוע מחילי טרופר ואלעזר שטרן. לא משמחה רוטמן.
2.
אבל אז הגיעה ההבהרה המצערת של ח"כ רוטמן: "שוק, הלם ותדהמה: אנשים שמאמינים בערכי הציונות הדתית חושבים שאין סתירה בין לימוד תורה רציני בישיבה לבין שירות צבאי משמעותי, ובחורי ישיבות ההסדר, הישיבות הגבוהות והמכינות הישיבתיות יוכיחו.
"שוק, הלם ותדהמה: גם מי שחושב שגל המעצרים והפיצוץ היזום שהיוע"משית ובג"ץ עושים אל מול הציבור החרדי הוא איוולת משולבת ברשעות, לא מוכן לקבל בשוויון נפש השוואות בין גיוס לצבא במדינת ישראל וקיום המצווה הגדולה של הצלת ישראל מיד צר, לבין רוסיה הקומוניסטית או צבא הצאר.
"שוק, הלם ותדהמה: האמפתיה בנושא הגיוס מופנית וצריכה להיות מופנית לאותם אנשים שיוצאים לחודשים מהבית ומעמידים את עצמם בסכנת חיים כדי שנוכל לשבת ולנהל דיון, גם על חוק הגיוס. להם ולבני משפחתם".
לומר את האמת? עוד לפני דיבייט מאתגר מול רוטמן, מה שהכי ציער אותי בתגובה הזאת הוא הציניות. הרבה יותר מהתוכן. ובתוכן, כל כך מתסכל לגלות שגם הוא נפל במה שרבים נופלים: חוסר הבנה ש'סדנא דארעא חד הוא'.
ח"כ רוטמן, מי שקורא לרפורמה המשפטית שלך 'הפיכה משטרית', מכנה את חוק הגיוס 'חוק ההשתמטות'. מי שמפזר שנאה נגד תלמידי הישיבות והאברכים (בהצלחה רבה), יהיה הראשון לממש את ההצלחה של הקמפיין הזה ביום שאחרי כדי להתפנות 'לטפל' במפעל ישיבות ההסדר ("גם זה צריך להתבטל. הגיע הזמן להשוות תנאים לכולם", בן כספית).
רגע, אבל מה עם המהות? האם 'אנשים שמאמינים בערכי הציונות הדתית' לא יכולים לומר בקול את מה שהם חושבים כ'ערכי הציונות הדתית'? ודאי שכן. אבל ממי שפועל לחנך את כלל הציבור במדינת ישראל להשלכות המסוכנות של העריצות המשפטית על כלל המערכות; ממי שיודע להסביר לנו שיצירת תקדים משפטי בנושא X עלולה להשליך עד מהרה על נושא Y, ציפינו למשהו אחר.
אגב, לא רק להבנה אחרת. גם ליושרה אחרת. בפוליטיקה – ואני משוכנע שח"כ רוטמן יסביר את זה טוב ממני – אתה נאלץ לבחור את המאבקים שלך. מן גזרה כזאת שלפיה אתה לא יכול להסתער על כל הקדוש והיקר, אלא לעשות סדר עדיפויות כואב. בהחלטה של רוטמן להדהד את תפיסתו שלפיה 'צריכים לגייס את כל תלמידי הישיבות', הוא מדבר כמו טירון שצנח אתמול למערכת הפוליטית. מה באת לומר? את האמת הצרופה שלך כי כך 'התורה בשלמות'? קדימה, דבר על קדושת המחנה. תעביר שיעור עם מראי מקומות איך צריך להיראות צבא יהודי. עוד הרבה לפני שנגיע לשאלת גיוס בנות, נגלה רף תובעני שלא יאפשר גיוס חילונים לצה"ל. בכל זאת, לא כל אחד יכול לשרת במקום שבו התורה מתגלה בשלמות.
למה אתה לא עושה זאת? שאלה רטורית, כמובן. זה לא מעשי. גם אם תגיד את זה כ'תאוריה', תקים עליך ביקורת מכל קצוות הקשת הפוליטית שמולה שום תגובה צינית על 'שוק, הלם ותדהמה' לא תוכל לסייע.
אז הנח להם לישראל. הנח לבני הישיבות הפוגשים אותך ותאמר להם שמי כמוך יודע מה הם עוברים. נכון, האמפתיה צריכה להיות מופנית כלפי אלו שמסכנים את החיים שלהם. אבל מאז ומעולם הייתה לנו אמפתיה גם למי שמסכן את החיים וגם למי שלא יכול ללכת ברחובה של עיר בלי להסתכן בכך שמפגין קפלניסטי יצרח עם מגפון לתוך האוזן שלו.
בני התורה, ח"כ רוטמן, הם תמונת המראה של מה שאתה עברת עד לפני רגע והם מוכנים לשלם את המחיר. אתה הראשון שצריך לחבק אותם.
***
מבט:
יהושע אהרון טוביה שמחה הי"ד נרצח לפני כמעט שנה. השבוע פורסם שצה"ל נערך להרוס את בית המחבל שרצח אותו. בכנות מצערת אני כותב, לקח לי כמה שניות להיזכר במה מדובר. בכל פעם שבה מתפרסמת ידיעה על הרס בית מחבל בשעה טובה, אנחנו מנסים, במשחק זיכרון עצוב, לבדוק אם אנחנו זוכרים באיזה פיגוע מדובר. אם ככה זה אצלנו, אין סיכוי שזמן תגובה ארוך כל כך מייצר הרתעה בקרב אויבינו.
***
חכמת ההמונים
"זה יום גיבוש של השמאל". צביקה מור, אביו של איתן השבוי בעזה, מגיב ליום השביתה 'למען החטופים'
