רוקד על כל ההקפות

אלו היו דקות שנדמו לנצח, אי שם בירכתי הבמה במרכז כפר חב"ד. ברקע, מוזיקה רועשת ומאות חוגגים ורוקדים החגים במעגלים ומניפים ספרי תורה אל-על. אבל העיניים נישאו לדבוקת סירטוקים חב"דיים (פראקים – בתרגום לליטאית מדוברת) שהקיפה את הפייבוריט של הימין בבחירות 2022, איתמר בן גביר.

הנכבדים הח"בדיים נשואי הפנים דרשו מבן גביר, לא פחות ולא יותר, לפנות את בימת הנשיאות שעליה ישבו הפוליטיקאים שהוזמנו לאירוע ההקפות השניות המסורתי הגדול בישראל, שאליו נוהרים אלפים רבים מכל רחבי הארץ.

הטיעון היה מקורי ומעט מגוחך. בעל בריתו הפוליטי בנימין נתניהו אינו מוכן לעלות לבמה, עד שבן גביר ירד ממנה. "אני והוא לא נצטלם יחד על אותה במה", פסק נתניהו שישב כל אותה העת מאחורי הקלעים, בירכתי הבמה, מוקף מאבטחים, כשהוא ממתין לירידת בן גביר.

לכפר חב"ד הגיע נתניהו הישר מנתניה. בנתניה, כמו בחגיגות הקפות שניות נוספות שבהן הרקיד את המשתתפים כאשר הוא עצמו רוקד על כל ההקפות, המסר של ביבי היה חד וברור. לא די בכך שתצביעו למפלגות ימין אחרות, אני דורש מכם להצביע מחל – בסוג של משתה מוקדם שהחל במוצאי שמחת תורה, שבועיים לבחירות 2022.

רשימת היעדים המקורית של נתניהו עד לבחירות, מונה 420 שכונות ממוקדות שבכל אחת מהן איתרו הפילוחים של מומו פילבר 200 מצביעים לפחות שנותרו רדומים. וכאילו לא די במשימה הבלתי אפשרית של סבב אין-סופי, נוספו לנתניהו, מבחירה, גם הביקורים במעוזי הציונות הדתית בחג הסוכות ובהקפות שניות.

נתניהו פועל בתנועת מזלג. מצד אחד, הוא דואג לאתר ולהוציא לקלפיות את הקולות הרדומים שנותרו בבתים בחמש מערכות הבחירות האחרונות. מצד שני, עליו להבטיח את העליונות של הליכוד על פני הרשימות האחרות, בתקווה שרשימת הליכוד בראשותו תגרוף לכל הפחות שלושים וחמישה מנדטים, ו'הציונות הדתית' לא תעלה מעל לעשרה מנדטים.

כל תוצאה אחרת, תפגע בנתניהו פעמיים. אם הליכוד בראשות נתניהו ידשדש סביב שלושים המנדטים, אופציית גנץ כראש-ממשלה בחלק הראשון של הקדנציה, תהפוך לריאלית וממשית יותר לשותפיו מימין, במצב של תיקו בין הגושים.

נתניהו היה שמח להשיג את ה-61 בקולות הסמוטריצ'ים והבן גבירים, אך להשאיר לעצמו את האופציה להקים ממשלה רחבה עם בני גנץ כשר ביטחון ולא כראש ממשלה, ברוח ממשלות העבר שהקים. כל מנדט נוסף של סמוטריץ' ובן גביר לעבר מעלה העשירייה השנייה, הופך את האופציה הזאת לבלתי רלוונטית, כשהחשבון פשוט: אם לציונות הדתית יהיה מספר מנדטים כמספר המנדטים של 'המחנה הממלכתי' אופציית הממשלה הרחבה בעל כורחם של הסרוגים, תהפוך לבלתי רלוונטית, מספרית.

זוהי תמצית הסצנה על הבמה במוצאי החג בכפר חב"ד. נתניהו אומנם עטוף באהדה, אך הוא מסיים סבב של חודש ימים ברחבי ישראל ולא מפסיק לשמוע את שמו של בן גביר בכל מקום שהוא מגיע אליו. לפעמים זה נדמה כאילו מישהו חומד לו לצון. "מה קורה פה?" הוא שואל את יועציו ומתפלא איך קרה שבן גביר הפך ממפלגת קוריוז חביבה לנמר של מערכת הבחירות שמאיים להחליף קידומת על חשבון העשירייה השלישית של הליכוד.

היאחזות איתמר

פעולת המנע הראשונה של נתניהו הייתה קמפיין ממוקד לתוך הליבה הפנימית של מצביעי 'הציונות הדתית' בערב החג. כשהוא מוקף בחובשי הכיפות הסרוגות ברשימה, נאם ביבי בכל המעוזים הסרוגים, מגבעת שמואל ועד מודיעין, כשהוא מבהיר את כוונותיו ומכריז: "אנחנו הציונות הדתית".

נתניהו ירד לרזולוציות של תקצוב לרשתות חינוך סרוגות והכללת תקציביהן בבסיס התקציב. צחוק הגורל, שאת המונחים הללו, עד לפרטי הפרטים של התקציבים והתתי-סעיפים, מעבירה לו לא אחרת מעידית סילמן, שבתפקידה הקודם כיו"ר הקואליציה של בנט ולפיד בנתה את מסגרות התקציב לציונות הדתית – ובאמצעותם השיגה את תמיכתם השקטה, בשתיקה ולעיתים גם באמירה, של בכירי המגזר הציוני-דתי בממשלת השינוי.

בסקרים הפנימיים נתניהו מזהה פריצה משמעותית של 'הציונות הדתית' שכבר חצתה את מספר המזל 14, שני מנדטים יותר ממספר השיא שהשיג בנט ב-2013. ביבי יודע שכל מנדט נוסף, מהעשירי ומעלה, של 'הציונות הדתית' – מגיע ישירות מהליכוד. נוסף על כך, הוא מזהה שהכוח החזק ביום שאחרי הבחירות יהיה דווקא איתמר בן גביר שמצטייר כאיש החזק של הרשימה. בסביבתו של נתניהו היה מי שאמר בציניות כי לביבי וסמוטריץ' יש אינטרס משותף ש'הציונות הדתית' תקבל שמונה מנדטים בלבד. "למה שמונה?" שאל מי ששאל והתשובה הייתה פשוטה. "במצב של שמונה מנדטים, לסמוטריץ' יהיה רוב של 3-5 ברשימה, וזאת משום שהמנדט התשיעי והעשירי הם של 'עוצמה יהודית'".

מה שנתניהו פספס, זה שסמוטריץ' ובן גביר הם מוצרים שונים לגמרי ממה שהוא הכיר עד היום במגזר הסרוג. השניים ערניים, מתוחכמים, מניפולטיביים ויודעים לשלוף את הסכין וגם לתקוע את הסיכה בבלון, בלי למצמץ ובלי להתבלבל.

כל מה שהוא חווה איתם כעת זהו משחק ילדים לעומת מה שיקרה אם ירכיב איתם ממשלה צרה, שתהפוך לצרה צרורה. בן גביר אינו אורי אריאל, וסמוטריץ' לא קרוץ מהדי-אן-איי של דניאל הרשקוביץ. השניים יודעים, ביחד ובעיקר לחוד, להתמודד עם הוראות שנוחתות עליהם מלמעלה מחצרות רבנים. את הפרומו ראינו רק לפני שנה כשסמוטריץ' פרם את תפירת הדיל עם מנסור עבאס.

אם נצלם את הסקרים שמתפרסמים כיום ו'הציונות הדתית' תסיים עם שלושה עשר מנדטים, השניים יבקשו לטפס הרבה יותר גבוה מצמרות העצים שמכין להם ביבי. הם לא יסתפקו במשרדי התחבורה והשיכון, אלא שואפים לגעת בביטחון ובביטחון הפנים, במשרד דתות ובנתחים שקשורים גם למשרד הפנים. מי שתסבול מכך תהיה שס, שבמצב שכזה תאבד כנראה את השליטה הבלעדית במשרד הדתות.

ובחזרה לבמה בכפר חב"ד. בן גביר ירד מהבמה פגוע עד עמקי נשמתו הסוערת, אבל החליט כדרכו להפוך את הלימון ללימונדה ואת האתרוג לריבה. אם ביבי לא מוכן להצטלם איתי, תדרך בן גביר את מי שתדרך, זה מעיד על מגמה ברורה: האיש רוצה להקים ממשלה עם גנץ וסער ולא עם 'הציונות הדתית', לכן נעים לו יותר להצטלם בלעדיי. המסקנה ששידר בן גביר הייתה: ביבי צריך בן גביר חזק. אם אינכם רוצים שהבחירות יסתיימו בבריחה של ביבי לזרועות השמאל – הצביעו בן גביר.

בהמשך שדרג בן גביר את המסר. "זהו לא נתניהו אלא כמה מיועציו", אמר. כך, בתחכום, הסווה בן גביר את המסר והעביר אותו לאותם שלושה-ארבעה מנדטים שמתלבטים בינו לבין ביבי – בצורה שלא תפגע בנתניהו אישית.

"אם תצביעו עבורי", הסביר בן גביר בשלישי האחרון, "תקבלו את ביבי ובן גביר באותו פתק, ללא שעטנז וללא כלאיים של אף אחד מהשמאל. כל הברדק בממשלות הימין, שנבחרות פעם אחר פעם על בסיס מצע של אידיאולוגיה ימנית אבל נאלצות לבצע מדיניות של השמאל, יסתיים בעוד שבועיים אם ייתנו לנו את הכוח".

אם עד לחג הסוכות האחרון נדמה היה שהימין למד מכישלונות העבר ומצופף שורות מול השמאל המפוזר, באו אירועי ההקפות ולימדו כי לכל סיבוב בימין יש אותן נקודות התחלה וסיום מיותרים.

משפטי רוטמן

טיפש אומר את מה שהחכם חושב – כך מקובל לומר, אך במקרה הזה, המתוחכם מעז לבטא את מה שהחכם חושש לומר. השקת התוכנית המשפטית של מפלגת 'הציונות הדתית', היא עוד נדבך בקמפיין הסרוג, שמנסה לצוד את קולות הליכודניקים המתלבטים.

אבל תחילה לתוכנית עצמה. יום אחרי ההקפות והריקודים, הסיבובים והוויכוחים, התייצבו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ' ושמחה רוטמן למסיבת עיתונאים בכפר המכבייה, למה שהם כינו השקת תוכנית 'חוק וצדק' לתיקון מערכת המשפט וחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.

רוטמן שהחל את הקריירה הפוליטית מהמגרש המשפטי – במלחמתו נגד 'מפלגת הבג"ץ', כשם הספר שכתב, משמש כיום חבר הוועדה לבחירת שופטים. גם את המשבצת הזאת 'הציונות הדתית' כבשה במבצע מתוחכם מאחורי קווי השותפים לגוש, אך מה שהיה – היה.

השניים אומנם התעקשו להדגיש כי הכינו את התוכנית בחודשים האחרונים וכעת הם רק מציגים את עיקריה, אך ההקשר הפוליטי המיידי היה ברור. כמו בחירת הרמטכ"ל שבועיים לפני הבחירות, כמו ההסכם הימי עם ממשלת לבנון – כך גם התוכנית המשפטית. בטווח הזמן של חודש לפני מערכת הבחירות, הכל פוליטי ואין שום מהלך שאינו צבוע בצבעים פוליטיים עזים.

אם יש משהו שמאחד את מצביעי הגוש, זוהי הביקורת הנוקבת מקיר לקיר כלפי מערכת המשפט בישראל. מהחרדים ועד למסורתיים, מהציונים הדתיים ועד למזרחיים, התחושה של השבט הימני-אמוני היא, כי שידוד מערכות משפטי זהו צו השעה. אך את מה שדוברי הליכוד יכולים לומר בשפה רכה, כדי שלא להיתפס ציבורית כמי שמנסים לבטל את משפט נתניהו, החבר'ה מ'הציונות הדתית' יכולים לומר בקול רם וברור.

כך יצא, שדווקא סמוטריץ' ורוטמן שהכורת המשפטי לא עלה עליהם, יכולים לפרסם לפני הבחירות את השאיפות המהפכניות, שעליהן בסביבת נתניהו יכולים רק לחשוב ולחלום. בסעיפים שהשניים הציגו: רפורמה ובנייה מחדש של הפרקליטות, פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשלושה תפקידים שונים, שינוי שיטת בחירת השופטים, פסקת התגברות, ביטול 'עילת הסבירות' על החלטות נבחרי ציבור, חוק צרפתי לראשי ממשלה ושינוי/ביטול עבירות הסל של מרמה והפרת אמונים.

בליכוד מיהרו להתנער ולהבהיר כי החקיקה לא תחול רטרואקטיבית על משפט נתניהו "שמתרסק גם כך בבית המשפט ככל שרשימת העדים מתארכת". מעבר לחשש המובנה להיתפס כמי שביטול משפט נתניהו עומד לנגד עיניהם, יש בתגובת דוברי הליכוד היגיון צרוף: אם חצי מנדט של ציונות דתית רכה יחליט לחנות במפלגתו של גנץ בגלל פרסום התוכנית, שכרו של נתניהו והגוש כולו, יֵצא בהפסדו.

אבל בציונות הדתית שממוקדת מטרה לפרוץ את תקרת המנדטים של בנט שזכה ב-2013 במספר שיא של 12 מנדטים, ולעקוף בסיבוב את 'המחנה הממלכתי' של גנץ, אין בימים האלה לא דין ולא דיין. לדידם יש מטרה אחת ויחידה: הישג של 13 מנדטים ומעלה ימנע כל אופציה של הקמת ממשלה, ש'הציונות הדתית' לא תסכים מראש לכל אחד ממרכיביה.

כשהם יוצאים עם התוכנית המשפטית, החברים בציונות הדתית מעבירים לציבור מסר כפול. ראשית, רק אנחנו, הם מחדדים, נוכל לבטל בפועל את משפט נתניהו – שהציבור הימני רואה בו רדיפה. שנית, בעצם העלאת היוזמה, הם מזכירים בעקיפין לציבור מצביעי הימין, מי כיהן בעשור האחרון בצמתים המרכזיים של המערכת הפוליטית ובלם את המהפכות המשפטיות. זה מה שנקרא, לחבק חזק, עד שהמצביעים ישמעו את הקנאק.

נענועי דרעי

קומת הגג של בית משפחת דרעי ברחוב הקבלן 28, הפכה בימי חול המועד לסוג של סוכת המונים. דרעי אספן האתרוגים מכל הזנים, השתבח במגוון של אתרוגים מרוקאיים שהפכו לכוכבי אתרוגי השמיטה, גם בחוגים האשכנזיים.

אבל את המציאות הפוליטית, דרעי לא מתכוון לאתרג. כפוליטיקאי בעל הוותק הגדול ביותר של ניהול קמפיינים, הוא זיהה כל פגימה באתרוג התעמולה, של מחנה הימין באופן כללי אך גם של שס.

שס מנהלת קמפיין מבריק שמתמקד ביוקר המחיה ומציג את התנועה כמפלגה החברתית היחידה, לצד ניגון על הרגש המסורתי-מזרחי. הקמפיין כובש את הרשתות, אך ההמונים ממשיכים לראות בבן גביר המניף באקדח, את כוכב מערכת הבחירות.

בין נענועי הלולב לחביטת הערבות, אירח דרעי בסוכתו את גדודי השטח של שס והורה להם להתעלם מכל רעשי הרקע. הן מאלה של בן גביר, והן מאלה שמגיעים מכיוונה של 'דגל התורה'. לסרטון שבו רואים מצביע ספרדי מנענע בראשו בספקנות כשמציגים לו את "לולבי דרעי", עם הקונוטציה הברורה ליו"ר שס, כמו גם לאמירות המטרילות של יו"ר 'דגל התורה' משה גפני שיורה ברמת דיוק הפחותה ממל"טים איראניים באוקראינה, דרעי הורה שלא להגיב אפילו בחצי מילה. "האויבים שלנו לא יהיו החברים מהגוש, ולא משנה מה הם יגידו", הורה יו"ר שס לצוות הקמפיין.

דרעי עצמו לא חושש גם מבן גביר, שבו הוא רואה בחור חביב שאפשר לעשות איתו עסקים. בניגוד לבנטים ולגן-צבים שבאו עם אג'נדה ומטרה להשתלט על המועצות הדתיות, שיבוץ הדיינים ובחירת רבני הערים, עם החבר'ה הנוכחיים של 'הציונות הדתית' שעמדותיהם האמוניות מוצקות ונושקות לאלה החרדיות, אפשר יהיה לעשות עסקים הוגנים בכל החזיתות.

את החרדים מדאיגים יותר דווקא החיילים האלמוניים של 'עוצמה יהודית', שעליהם איש לא שמע עד להצבתם במשבצות קישוט, במקומות שגם המועמדים עצמם, כשהוצבו, לא חשבו שיהפכו לריאליים. דרעי יודע מניסיון של מי שהרכיב רשימות אין-ספור, כי מספיק ח"כ אחד לא מאופס, שזכה בלוטו של כהונה ללא כל הכנה וללא בדיקה, כדי לקדוח חור בספינה של ממשלת 61.

למרות יחסי העבר שלו עם גנץ, ותחושת החמיצות שעלתה מפירוק השותפות בממשלת גנץ-נתניהו, כששאלנו את דרעי בחג האחרון אם ממשלה ללא בן גביר, שאליה יצורף גנץ, היא מבחינתו אופציה, תשובתו הייתה ברורה: "לא אסכים לכך. מי שרץ איתנו בשוחות בשנה האחרונה, יצורף גם לממשלה. בן גביר היה איתנו לאורך כל הדרך, ולא נקים ממשלה בלעדיו".

בכך שס מפיקה לקחים מממשלת גנץ-נתניהו, שאליה לא צורפו החברים מ'הציונות הדתית'. אומנם נכון שאז בנט הוא שהתעקש על קבלת תיקים לא פרופורציונלית כשהוא תורם את חלקו ומכין את הקרקע לפרישה מהגוש, אך במבט לאחור, הותרתו מחוץ לממשלה ביחד עם סמוטריץ' ובעיקר איילת שקד שהפכה לחדורת נקמה, הייתה טעות שהובילה במורד הדרך להקמת ממשלת השינוי.

דרעי העריך באוזנינו, על פי הסקרים הפנימיים שהוא רואה ואותם מנתח האסטרטג ישראל בכר שהחזיר עטרה ליושנה וחזר לשתף עמו פעולה, ששס קרובה מאוד לחצות את המספר  הדו ספרתי. כמי שיודע להעריך בייס יציב על פני חולות נודדים, הוא מעריך כי למרות הסקרים, ישנם סיכויים טובים יותר ששס תסיים במספר מנדטים גדול יותר מזה של 'הציונות הדתית'.

מה שבטוח זה, שעל הפרק המשפטי דרעי יחתום בשמחה. כמי שנרדף על ידי המערכת, שעוד תנסה מן הסתם לאתגר את מינויו הצפוי לשר – רפורמה משפטית שתציב גבולות חדשים ואותה יובילו בכלל החברים הסרוגים, היא בגדר מלאכת עצמו שתיעשה על ידי אחרים.

ביבי ללא טיבי

ביום השני של חול המועד, הגיע לסוכה הפתוחה בבית משפחת דרעי – הזוג נתניהו. כמי שמכיר את נפש האורחים ומודע לכך שהם מגיעים באיחור לא אופנתי לכל מפגש ואירוע, דרעי נערך מראש והכין תקרובת של גבינות וירקות – שאינם מתקררים ומתקלקלים, עם התעכבות האורחים.

היחסים בין דרעי לנתניהו הם כיום בשיא של כל הזמנים. בשנה האחרונה השניים עבדו בצמידות להפלת הממשלה, תוך שדרעי ממונה על החזית הערבית ודואג לכך שח"כי 'המשותפת' לא יברחו ברגע האחרון ויצביעו בעד הפלת הממשלה. עריקת הגוש הערבי שהיה בתחילה 'חיל המילואים' של ממשלת השינוי, היא שהובילה לבסוף לפירוק הממשלה ולהכרזה על בחירות על ידי בנט ולפיד, רגע לפני שהפיזור ייכפה עליהם.

למעשה, מאותה סוכה לפני שנה, החל להתגלגל המהלך של פירוק הציר בין ממשלת השינוי לבין ח"כי 'המשותפת' ופלגים ממפלגת רע"מ. המהלך המתגלגל היה אמור להביא כבר בעת הגשת התקציב הראשון של ממשלת השינוי, למצב של דד-לוק, ומי שהיה אמור לחצות את הקווים זהו מאזן גנאים. האקדח שהונח על שולחן הסוכה במערכה הראשונה, ירה לבסוף במערכה השלישית בסוף השנה, כאשר כל ח"כי 'המשותפת' התמידו בהבטחתם לשתף פעולה במהלכים להפלת הממשלה.

בין לבין בלם דרעי בגופו את קיני המרד שהחלו להתעורר בתוך הליכוד. בפגישה עם בכירי הליכוד, הבהיר דרעי כי הנאמנות של שס לגוש, היא על בסיס אישי של תמיכה בנתניהו כשהוא מבהיר את המשמעות. "אם נתניהו יוחלף למרות רצון העם, לא אראה שום יתרון במישהו מכם על פני סער שהגיע בדיוק מאותו מקום".

האירוח של בני משפחת נתניהו בסוכת דרעי לא היה סוג של חגיגת ניצחון שאחרי הפלת הממשלה, ונראה יותר כמו הזנה מדודה במחצית המשחק, רגע לפני שהם עולים על המגרש למחצית הגורלית והמכריעה.

בסוכה עצמה, הייתה אווירה של אופטימיות זהירה וזעירה. בסקרים הפנימיים של הליכוד, זה כבר לא ביבי וטיבי, כאשר חד"ש-תע"ל של טיבי ועודה מגרדת לראשונה את אחוז החסימה מלמטה.

לפיד שניזון מסקרים דומים, הגיע למסקנה שאת השבועיים שנותרו עד לבחירות הוא צריך להקדיש לחריש עמוק בציבור הערבי. בכוונתו להגיע בימים הקרובים לנצרת ולערים ערביות נוספות כדי לגרום לכך שהערבים ינהרו לקלפיות.

האתגר של מחנה הימין מן הצד השני, כפול: לגרום לכך שההצבעה במגזר הערבי תרד מרף ארבעים האחוזים ותתקרב יותר לכיוון השלושים ושלושה אחוזים, ובמקביל – להעלות את אחוזי ההצבעה במעוזי הימין.

איך מניעים את הימניים בלי להחריד במקביל את הערבים? זהו בהחלט אחד האתגרים המורכבים שעליהם דיברו ראשי מחנה הימין בכל פורום שבו נפגשו: מהמצודה בתל אביב ועד לסוכת העראי בהר נוף.

תעמולת חינם לאיווט

ברגעי הפנאי המועטים של חג הסוכות האחרון, דרעי לא קרא את הסיפורים שאת רובם הוא מכיר אישית, מהספר 'ביבי – סיפור חיי', אלא דווקא את הביוגרפיה של השר והח"כ האגודאי הרב איצ'ה מאיר לוין, חתנו של כ"ק מרן בעל ה'אמרי אמת' מגור, וגיס של שלושת האדמו"רים הממשיכים לבית גור, מרנן בעל ה'בית ישראל', ה'לב שמחה' וה'פני מנחם' זצ"ל.

הקשר בין שס ל'יהדות התורה' כיום, מתמקד בציר האגודאי בתקשורת פנימית ישירה נטולת מתווכים שמתנהלת בין מנכ"ל שס ח"כ חיים ביטון לבין חנוך זייברט, סגן ראש עיריית בני ברק ואחד האנשים המשפיעים והדומיננטיים ביותר ב'אגודת ישראל'. אם להסתמך על התקשורת הפנימית החפה ממשברים, אפשר להכתיר כבר מעכשיו את זייברט כראש העיר הבא של בני ברק, בתמיכת שס, וזאת עוד בטרם 'דגל התורה' אמרה את דברה.

אפרופו זייברט, האיש, כדרכו, יודע להעביר מסרים חדים שלא באמצעים תקשורתיים כשהוא גוזר על עצמו שתיקה. זכות השתיקה של זייברט, ראוי שתהפוך בשבועיים שנותרו עד לבחירות, לחובת שתיקה ב'יהדות התורה' – בכל נושא ציבורי ישראלי שאינו נוגע במישרין להנעת המצביע החרדי לקלפיות.

מהתפלפלות צודקת ועקרונית בערוצים המסחריים על עניינים אידיאולוגיים ברומו של עולם שאינם קשורים ליוקר המחיה, יש בשעה הזאת מרוויח אחד ויחיד, איווט ליברמן. תשמעו סיפור: על רקע קרב הבימה המתוקשר בין נתניהו לבן גביר בכפר חב"ד, נשמטה סצנה לא פחות מעניינת. אחד מח"כי 'יהדות התורה' שהגיע לאירוע פגש בחסיד חב"ד המזוהה עם איווט. "אתה עדיין מייעץ לו?" סנט הח"כ בסרקזם, וקיבל תשובה בשליפה: "בכם אני לא יכול להתחרות. אתם ב'יהדות התורה' מתנדבים לעשות לאיווט תעמולת חינם".

סקר 'כאן 11' שפורסם בין שלישי לרביעי מלמד שלכל דיבור מיותר יש מחיר במזומן. מפלגתו של שר האוצר מזנקת לשבעה מנדטים – המספר הגבוה ביותר מפתיחתה של מערכת הבחירות. במקום להידרדר למחוזות אחוז החסימה, על רקע עליות מחירים ברשתות השיווק ובמרכולים, איווט קוטף מנדטים נוספים, באדיבות הפטפטת המיותרת של כמה מהנציגים והדוברים החרדים.

ובחזרה למלחמות היהודים: בכל מה שנוגע לחזית מול 'דגל התורה', בשס מעדיפים להבליג. "גפני משתלח בנו פה ושם אבל הפך לקמע שלנו", אמר לנו גורם בשס. אחרי שגפני ישב עם קבוצה תימנית שהכתירה עצמה כנציגי העדה בלי להביט לאחור ולראות שיש מאחוריהם מצביעים, באה הכרזה על תמיכה מאסיבית של רבני תימן בשס. בשבועיים שנותרו עד לבחירות, צפו להפתעות גם בגזרה התוניסאית ובמחנה שזוהה בעבר עם תנועת 'מרביצי התורה'.

הקשר הרופף בין שס ל'דגל התורה', בא לידי ביטוי גם בהחלטתה של התנועה הליטאית לחתום על הסכם שיתוף פעולה אד-הוק ליום הבחירות, עם גורמים מחוץ לגוש הימין. לא מדובר בדרמה גדולה היות שגם בעבר נרשמו שיתופי פעולה טכניים ביום הבחירות – כולל בהסכם שנעשה בעבר בין שס ל'יש עתיד'.

הרציונל שעומד מאחורי שת"פים מהסוג הזה, פשוט: הליכוד הוא התנועה היחידה שמספר חברי הכנסת שלה מאפשר לה לקבל תקציב שמממן הצבת משקיפי קלפי כמעט בכל הקלפיות. כל שאר המפלגות, נאלצות לייצר ביניהן שיתופי פעולה כדי לוודא מי מהמצביעים הגיע לקלפי.

'דגל' כמו שאר מפלגות הגוש נכוותה ברותחין. בבחירות הקודמות, שס ו'יהדות התורה' נסמכו על הליכוד, אבל הוא אכזב בגדול, כשתוכנת ה'אלקטור' שרכש והשיק, קרסה בבוקר הבחירות והותירה את כל מפלגות הגוש כעיוורות באפלה – ללא מידע בסיסי מהקלפיות, שיפלח מי כבר הצביע ואת מי מהמצביעים הפוטנציאליים יש לשנע מהבית.

אפשר להבין את 'דגל התורה' המצולקת מהעבר, שבחרה הפעם לסמוך על גורמים חוץ-ליכודיים. אבל אפשר באותה מידה להרים גבה ולראות בכך דגל אדום לקראת הבאות, עם איתות לקואליציה שתורכב אחרי הבחירות. ה'אלקטור' הארורה והמאכזבת, שהובילה לאובדן המנדט השישים (ואולי גם השישים ואחד) בבחירות הקודמות, נגנזה, ולכן כל הסבר שתולה את החלטות ההווה במשגים מן העבר, הוא סוג של מכבסת מילים.

הדאטה-בייס שעליו יתבסס הליכוד הפעם, ייבנה בשיטות הישנות והטובות של רשימת מצביעים שאותה מעדכנים מדי שעה. שס תרמה את שלה וגם הליכוד התחייב להחליף משקיפי-דמה, שמקבלים מחברי הכנסת תמורה לעבודתם עבורם בפריימריז, באנשי שטח מקצועיים.

נתניהו שהתמודד עם מרמור לא פשוט בקרב אנשי השטח, שעל אודותיו עוד יורחב פה תכף ומייד, נאלץ אומנם לשחרר ולאפשר לסניפי השטח לשבץ משקיפים מטעמם, אך הפיקוח על זהות הגורמים המשובצים יהיה הדוק. ככל שזה תלוי בנתניהו, תופעה של קבלת שכר ללא הופעה בקלפי ונתינת דין וחשבון 'פר מצביע' לא תיראה יותר במחוזותינו, ונתניהו מבין כי על כך יקום או ייפול, כפשוטו.

אולמי גוטניק

בנימין נתניהו בילה את ימי חג הסוכות האחרונים בלוקיישן מעניין, בסוכה המאווררת ומאירת הפנים של מלון וולדורף אסטוריה הירושלמי. כמעט בכל אחד מימי החג, הוא הגיח מאחור והתקבל בתשואות רמות על ידי תיירים אמריקאים שמילאו את המלון – קהל היעד של ספרו החדש שאותו כתב באנגלית, עבורם.

נתניהו ישב דרוך וערני והחליף את בני שיחו בקצב מהיר יותר מהחלפת הערבה המתייבשת. יוסף גוטניק האוסטרלי, סיימון פאליק ידידו מפלורידה ואחרים. כולם באו לחזק את נתניהו ולהשמיע את דברם. ביבי האזין והתקדם. את ההערות שנראו לו לנכון, הוא רשם על דף בקיצור אופייני, ולא רק בגלל קדושת המועד.

למרות הנחת היסוד שגוש נתניהו יודע לצלוח את מחסום שישים המנדטים, גם נתניהו עצמו וגם בסביבתו מודים שהכל פתוח. הגוש יכול לסיים בשישים ושניים ואפילו בשישים ושלושה, אך עלול גם לגמור בחמישים ותשעה.

ביבי מנהל קרב עדין עם ההיררכיה המפלגתית בתוך הליכוד. ככל שהוא מנסה ליטול מהם סמכויות ולהפקיד אותם בידי אחרים, מקצועיים יותר מפוליטיים, הוא נאלץ לכבות שרפות שפורצות בעקבות המהלכים. חלק מחברי הכנסת של הליכוד חשים מנותקים כשהמסר שקיבלו ח"כים מקורבים כמו אמסלם, וגם מקורבים פחות כמו ביטן ואדלשטיין, הוא: אל תפריעו לקמפיין בהתבטאויות מיותרות. נותר רק לקוות שיום יבוא וגם במפלגות החרדיות, יינתנו הוראות דומות.

הבעיה הגדולה של ביבי היא, שנכון לרגע זה, עדיין לא ברור מי מחילותיו נערכים לפשוט ביום הבחירות ולהוביל את הישישים המנומנמים והבוחרים האדישים לתוך הקלפיות. שמעון ריקלין, מכוכבי הימין, הלם בתושבי עיירות הפיתוח "העצלנים", שאינם מתמסרים לליכוד. אבל על פי הפילוחים של נתניהו עצמו, הבעיה אינה רק בעיירות הפיתוח, והיא רחבה ומקיפה בהרבה. לליכוד חסר הגיים-צ'יינג'ר שיוריד את המצביעים הימניים שיושבים על הגדר.

עד לרגע זה, טרם גויסו הפעילים שאמורים לפשוט על הבתים ולשלוף את המצביעים שבחרו שלא להצביע בפעמים הקודמות. המתווה המקורי היה לפצל את המצביעים הרדומים בין ארבע רשימות הימין: הליכוד, שס, 'הציונות הדתית' ו'יהדות התורה'. נכון לרגע זה, רק בין שס לליכוד יש סנכרון בהתאם לתוכניות המוקדמות. שתי המפלגות הנוספות בגוש, עושות שבת לעצמן. אחת מהן וכפי שנחשף פה למעלה, מתכוונת לשתף פעולה, "טכנית", ביום הבחירות, עם אחת ממפלגות גוש השינוי.

מה שחלק מהמפלגות אינן מבינות, שהמערכה הפעם יותר מתמיד, היא בין גושים ולא בין מפלגות. פחות חשוב כמה מנדטים תקבל כל מפלגה. חשובה בהרבה השאלה, אם הגוש ימצה את מקסימום המצביעים. מגמת הסקרים שהתפרסמו השבוע על רקע הקטטות בגוש, מלמדת כי לכל ירי בתוך הנגמ"ש יש מחיר. אם חלק מהמפלגות תסכמנה בג'נטלמניות לשגר את מצביעיהן הכעוסים למפלגות האחרות, כדי שהבאנקר של הגוש כולו יצלח את מחסום השישים ואחד – המחנה הימני-אמוני כולו יצא מורווח.

ככל שנתקרב לבחירות, כך נזדקק יותר לפוליטיקאים עם אדיבות ונדיבות ופחות לצרי עין וקצרי רואי – שתי תכונות אופי שהולכות יחד בדרך כלל. נערים היינו וגם קצת זקננו. היו ימים שבהם נקראנו בערבי בחירות לחצרות רבנים ולבתיהם של מנהיגי מפלגות ונדרשנו לגלות בגרות ואחריות, להיות זהירים בהתבטאויות בעל פה ובכתובים כדי שלא להרחיק מצביעים מהרשימות האולטרה-חרדיות.

חלפו הימים, והנה דווקא העיתונות החרדית מגלה בגרות ואחריות, בעוד חלק מהנבחרים מברברים עצמם לדעת כנערים, ועסוקים בהאדרתם האישית במחיר ברור של פגיעה באינטרסים החרדיים. ועל כך אפשר לומר, נבחרים, היזהרו בדבריכם. חובת האחריות, היא בראש ובראשונה עליכם.