הרב מיכה הלוי
ד' אלול התשפ"א
מערך הכשרות צריך לעבור רפורמה, אבל ההכשר הבסיסי צריך להישאר בידיה של הרבנות
הרבנות הראשית הוקמה בין היתר בשביל להיות רב ל'עמך ישראל'. מתוקף נסיבות אלו, כשרות להמון, סומכים על היתרים ועל 'קולות' הלכתיות ואף לפעמים העניין הוא בגדר שעת הדחק שסומכים מראש על 'בדיעבד'. על כן, אפשר להבין מאוד את המחמירים שאינם רוצים לסמוך על היתרים, 'קולות' ושעת הדחק מחד, ומאידך מלאי מוטיבציה בשליחותם להפריש את 'עמך ישראל' מאיסורים ושיאכלו כשר.
על מנת לעמוד במשימה זאת, הרבנות המקומית צריכה לפעול בארבעה מעגלים נפרשׂים במערכת הכשרות המקומית: מעגל המשגיחים, מעגל המפקחים, מחלקת הכשרות ורב ממונה.
כיום, רוב המשגיחים מקבלים את שכרם מהעסק המושגח. עניין זה יוצר תלות בין המשגיח לבין בעל העסק, העלולה ליצור קשיים רבים בעבודת ההשגחה ובדיווח החודשי על תקלות בכשרות העסק. זאת ועוד; המשגיחים המקבלים שכר מהמושגח אינם נחשבים לעובדי הרבנות, ולכן אינם חייבים על דיווחי שעות עבודה והרבנות אינה יכולה להרבות או לקצץ בשכר בשל עבודה יעילה או חסרה.
בנוסף, המצב מונע מעבר משגיחים מעסק לעסק. תקופה ארוכה לעבוד באותו עסק, היא בבחינת שגרה מכרסמת פוגעת בכשרות. בשל שלוש סיבות אלו חייבים להסדיר את עבודת המשגיחים כך שתתבצע לא דרך העסק המושגח.
- • •
למרות הבעיות, אסור להוציא את הפיקוח על הכשרויות מידי הרבנות ולהעביר אותו לגופים פרטיים, כפי ששואפת הרפורמה החדשה לעשות.
הבדל בולט בין גופי הכשרות הפרטיים לרבנות הוא שהכשרים פרטיים צריכים לשלם משכורות לאנשי הפיקוח והניהול, בעוד ברבנות מקבלים המפקחים את שכרם מהמדינה. מסיבה הזו, לגוף פרטי יש עניין גדול בריבוי עסקים תחת השגחתו, בניגוד לרבנות הממלכתית; רב העיר בכשרות הרבנות המקומית נקי מכל שיקול זר. ההחלטה אם לתת לעסק זה כשרות וכיצד לתת לו, או להוריד כשרות, היא בשיקול דעת ענייני בלבד.
חשוב מאוד אפוא להשאיר את הכשרות הרגילה הלא מהודרת אך ורק בידי הרבנות המקומית, מפאת גבולות הגזרה הרחבים של 'קולות' ושעת הדחק שעלולים להיחצות בקרב גופי כשרות פרטיים שירצו להגדיל את ההכנסות שלהם. הגופים הפרטיים צריכים לתת כשרות אך ורק לכשרות המהודרת של הרבנות המקומית.
אז מהי הדרך היעילה להסדיר את מעגל המשגיחים?
בעירנו, פתח תקווה, המשגיחים מועסקים בשכר שעתי לפחות בחצי משרה על ידי תאגיד שאינו למטרת רווח (מלכ"ר). הרבנות קובעת את צורכי הכשרות לפי שעה בכל העסקים, ומאשרת את רשימת המשגיחים של התאגיד לפי אפיון המשגיח, בהתאמתו לעסק מורכב או פחות מורכב, צמוד או יוצא ונכנס.
התאגיד משבץ את המשגיחים באופן אזורי לפי צורכי הכשרות והתאמת המשגיחים כפי שנמסרו לו מהרבנות, כשהוא מחויב להעסיק את המשגיחים לפי אחוזי המשרה של כל משגיח, בלא קשר למספר העסקים. בהסדרה זו תוקנו החסרונות הנ"ל בהעסקתם של המשגיחים.
שכר המשגיח לא תלוי בעסקי המזון עליהם הוא משגיח; התאגיד מקבל תשלום מהעסק תמורת השגחה, והוא זה שמשלם למשגיח, כך שהמשגיח נקי מכל שיקול זר לדווח לרבנות באמצעות מפקחיה על מצב הכשרות בעסקים בו הוא משגיח.
התאגיד גם מחליף את המשגיחים מעסק למשנהו, כדי למנוע מצב של שגרה שעלולה לפגוע בתשומת הלב מתחדשת הדרושה מהמשגיח.
ההיררכיה ההיא שהמשגיח מדווח לפיקוח, הפיקוח לרב הממונה והרב באופן בלתי תלוי לחלוטין מקבל החלטה על המשך ההתקשרות עם עסק זה או אחר מבחינה כשרותית.
אם הדברים ייעשו בצורה כזו, הכשרות הרגילה של הרבנות המקומית תתייעל ואכן המקומות יהיו כשרים. הכשרות המהודרת, באמצעות הרבנות והבדצ"ים השונים, תיתן פתרונות איכותיים לציבור המהדר ובאו כל המשרתים בקודש על הברכה.
אסיים בתפילה לריבונו של עולם, שלא תצא תקלה תחת ידינו ולא תיפגע מסורת ישראל בתורה בכלל ובכשרות המזון בפרט.
- הכותב הוא רבה של העיר פתח תקווה
למרות הבעיות, אסור להוציא את הפיקוח על הכשרויות מידי הרבנות ולהעביר אותו לגופים פרטיים, כפי ששואפת הרפורמה החדשה לעשות