כשכל עם ישראל מתאבל על הגאון רבי חיים קניבסקי – הדמות הרבנית המוכרת ביותר בעולם היהודי – אני נזכר דווקא ברבי חיים של לפני 60 שנה, בימים שבהם הייתי ילד צעיר והתגוררתי בסמוך לבית הכנסת לדרמן. הסטייפלער זצ"ל היה הרב שלנו, ויחד עם חבריי ומשפחתי הייתי מתפלל בבית הכנסת לדרמן. אני גם זוכר את הספרים הראשונים שכתב רבי חיים באותם ימים, בהיותו אברך צעיר. גם אמא שלי הייתה בקשר קרוב מאוד עם הרבנית, ובהיותן נשים צעירות הן היו הולכות לעבודה יחד.
כבר אז התייחסו אליו כגאון גדול. היה ברור שהוא משהו מיוחד מאוד, והנקודה העיקרית שבלטה בו הייתה הנקיות והטוהר שלו. הוא היה חותר לעשות כל דבר עד הסוף, ובצורה הכי אמיתית שיכולה להיות.
לא פעם אמר רבי חיים שהסביבה שבה נמצא האדם משפיעה עליו רבות, ואכן היה ניתן לראות שהוא הקיף את עצמו אך ורק בסביבה רוחנית – ש"ס ופוסקים, לימוד תורה והלכה. כשנתבונן כיום לאחור, על שנות חייו, נראה שכל מה שהוא דיבר הגיע מתוך עולם של מושגים ודימויים רוחניים. זה מה שהוא הכיר. זה מה שידע.
העולם שלו התרכז אך ורק בלימוד – המשחקים ששיחק עם ילדיו היו סביב זה, החידות שהוא חד להם היו על התורה, כך גם השירים. אין דבר אחד שרבי חיים עסק בו שלא היה קשור לתורה. הוא פשוט לא היה מסוגל לחשוב על משהו אחר. זו הייתה ההחלטה שלו כבר מגיל צעיר – לנווט כך את חייו. מלכתחילה הכישורים שלו לא היו יוצאי דופן, אבל הודות למסלול שהוא בחר לעצמו, הוא פיתח יכולות אדירות.
אני זוכר שבשנים אחרי העלייה הגדולה מרוסיה פגשתי מתמטיקאי רוסי מבריק שנחשב בעברו לאחד המתמטיקאים הגדולים בברית המועצות, ולאחר שעלה לארץ חזר בתשובה והתעמק רבות בנושא החישובים של קידוש החודש. באחד הימים הוא הגיע עם שאלה לרבי חיים, וכשיצא משם הוא אמר לי: "הידע שלו במתמטיקה הוא גאוני, ממש כאילו היה מתמטיקאי גאון".
כעת, לאחר פטירתו, שאל אותי אחד העיתונאים החילונים: "מה זה אומר 'שר התורה'? הוא יודע מתמטיקה בכלל?" סיפרתי לו את הסיפור הזה, וגם הוספתי שאם כך במתמטיקה, על אחת כמה וכמה בקיאותו בתורה. אם תשאל אותו למשל כמה פעמים מוזכרת המילה "משה" בתורה, הוא לא רק יענה לך מייד, אלא גם ידע להגיד באילו פסוקים מופיעות לאחר מכן מילים נוספות, וכמה פעמים המילה נמצאת בסוף הפסוק. זה הרבה יותר מלהיות מונח בלימוד; זה לדעת הכל ישר והפוך. לא להאמין שאדם כזה חי בינינו. היו לו יכולות שאפיינו את הראשונים, זה לא משהו שמוכר בעולם שלנו בכלל.
לפני כשנתיים הצטרפתי לרבי חיים לכנס בחירות. זה היה יום מעייף מאוד עבורו, ובדרך חזור הוא נח מעט. בשלב מסוים הרכב נעצר, ורבי חיים התנער: "איפה אחזתי ברמב"ם? מה אומר הרמב"ם?" רק אז הבנתי שגם בשנתו הוא עוסק בלימוד, ואכן בני ביתו גם סיפרו שלא פעם הם שמעו אותו בשעות השינה מתדיין על מחלוקות בגמרא. אלו היו חייו. בין בלילה ובין ביום.
סיפר לי יהודי תלמיד חכם שהוא ביקש פעם להצטרף כשלישי לחברותא של רבי חיים ותלמיד חכם נוסף. תגובתו של הרב הייתה: "בתנאי שלא תחסיר אפילו יום אחד". אותו יהודי חשש להתחייב. הרי קורה שמרגישים לא טוב ולא יכולים לבוא. כשהוא אמר זאת לרבי חיים הגיב הגר"ח: "אם מחליטים לא להחסיר, אז לא חולים". כך הם התחילו ללמוד, וכעבור שנתיים שלא החסיר אותו יהודי ולו יום אחד של לימוד, הוא נאלץ להחסיר. יום למחרת הוא לא הרגיש טוב. מזועזע כולו הוא פנה לרבי חיים ושאל: "מה זה כאן, מופת?" והגר"ח ענה: "זה לא מופת, אבל הדברים ברורים – כפי שאמרתי לך, אם מחליטים לא להפסיד, אז לא חולים".
רבי חיים היה אלוף בבין אדם לחברו. הוא היה משיב מדי יום ליותר מ-200 מכתבים, ובמשך חייו ענה כמיליון תשובות. אבל הוא היה אומן הקיצור וידע להשיב בתמצות ובהתמקדות. כך למשל כשאדם מסוים שאל אותו לגבי איות שמו, הוא השיב לו מעטפה ריקה. השואל התפלא, ואז גילה שעל המעטפה רשום שמו באופן שבו הגר"ח ממליץ לאייתו. בכך הוא בעצם השיב לו תשובה. הוא גם היה מקפיד להקדים במענה למכתבים של כהנים, ואם נתקל במכתב שכתב כהן, הוא היה מקדים אותו לפני מכתבים אחרים, ממש כפי שהתורה אומרת.
אסיים במשפט מיוחד מאוד ששמעתי מאחד מבני משפחתו. הוא סיפר לי שרבי חיים אמר לו שכאשר באים לדון בנושא מסוים, אפשר גם להסתמך על מה שמבינים מתוך המחשבה ומתוך ההיגיון, מה שנקרא "מחשבה ישרה". שאל אותו בן המשפחה: "גם אני יכול לנהוג לפי המחשבה שלי?" השיב לו רבי חיים: "רק אם תשמור על המחשבה".
הלוואי שנזכה גם אנו לקחת לפחות חלק מהדברים ולהיצמד אליהם, כי תורתנו היא תורת חיים. ויהיה זה לעילוי נשמתו של רבנו הגדול.
