שיחות לילה

שיחה אחת מרתקת, הובילה לאחת נוספת מפתיעה, וגם: ברוכים הבאים לאורח מקרוב בא

1.

לפעמים אתה מתיישב לכתוב, אתה עוד לא בטוח מה תכתוב ועל מי, ואז אתה מקבל שיחת טלפון ובצד השני מזדהה הדובר כ'מוישה שטרולי' ואני חושב לעצמי: למה שר' מוישה שטרולי, האיש המיוחד והדגול הזה, יתקשר אליי בשעת לילה מאוחרת?

"אני חייב לדבר איתך על הנושא החשוב שאותו הזכרת בטור של השבוע האחרון", הוא אומר ונימה של התרגשות מבצבצת מקולו. "אתה כתבת על כך כבדרך אגב, אבל בעיניי זה עניין קריטי ביותר". הוא התייחס לקטע השלישי, שעסק בענייני מוזיקה ואופנות של פעם והיום, בעיקר של מוזיקה חסידית שעברה טרנספורמציה אכזרית עד שאין להכיר אותה כלל.

"אני", הוא אומר לי, "שייך לדור הקודם ואולי בגלל זה אני כל כך לא סובל את המוזיקה שהצעירים משתוללים בה בימינו בחתונות ובאירועים. זה כל כך כך לא יהודי. בטח לא חסידי. מה רע בניגון וויז'ניצאי עתיק שממוסס את הלב?" ר' מוישה, אם לא ידעתם עד כה, הוא חסיד ויז'ניץ מובהק בכל נימי נפשו.

"אבל לא התקשרתי להגיד לך את מה שאני חושב", הוא מבהיר. "את מי מעניין מה מוישה שטרולי חושב?" ככה הוא אומר, למרות שלא ממש הסכמתי איתו. אבל הוא מאוד היה רוצה שאקשיב לשיעור הנפלא והמופלא של מגיד השיעור המופלא עוד יותר רבי מנשה רייזמן שליט"א רק מיום אתמול, יום ראשון כ"ו במרחשוון, שיעור קבוע שלו הוא מקשיב רבות, כמו עשרות אלפים רבים אחרים.

אז הרגע סיימתי לשמוע את השיעור הנפלא, שאני חושב שהוא, בעיקר החלק השני שלו, אבן יסוד בכל הנושא הנפיץ שנקרא מוזיקה 'חסידית' וכינורות ועגבים שמלווים תפילות וסליחות ועוד כל מיני חידושים מופלגים שלא שיערום אבותינו. זה לא המקום להסביר את אריכות העניין ואת העובדה, שאותה הסביר הרב רייזמן בטוב טעם, שכל התופעות הפסולות האלה נובעות מ'זמרן ויקשן' שהיו בני קטורה ושאותם הביא אברהם לעולם, רק כדי לזכך את מידת החסד שלו שלא תתפשט בלי גבול.

ר' מוישה כבר בטח קם בשעה כזאת לעבודת הבורא ומשם למפעל השעונים שלו, אחד הגדולים באירופה, אבל אני נשאר ער כדי לשרבט את המילים האלה ואת המסר שלו לבני הדור שלנו: מוזיקה חסידית, היא מוזיקה חסידית. הא ותו לא!

הסתיימה השיחה עם ר' מוישה, סיימתי גם לשמוע את פניני החוכמה של הרב רייזמן שעוד למד איתי בישיבה וכבר אז ראינו בו ניצנים של גאונות ובהירות. נזכרתי שרק לפני כמה שעות מישהו נתן לי את מספר הטלפון של חבר כנסת חדש בשם יצחק וסרלאוף. הוא סיפר לי, שחבר הכנסת הטרי הזה פשוט הקריא את מספר הטלפון האישי שלו באולם המליאה וביקש מכל מי שמציק לו מישהו או משהו, שיואיל להתקשר אליו.

כדרכם של יהודים שלא מאמינים בשום דבר עד שהם מנסים אותו, כמו אלו שלא מאמינים שהצבע הוא טרי עד שהם ממשמשים אותו בידיהם, ניסיתי ליצור קשר עם חבר הכנסת וסרלאוף. זה היה קרוב לשתיים בלילה, שעון בלגי, שזה שלוש בשעון ישראל. כבר הכנתי רשימה של דברים שאני חושב שהם צריכים תיקון גדול, כמו עניין הצפירות הכרוניות שאני מנהל נגדם מאבקים קשים מזה שנים והעובדה שבאזורים מסוימים בירושלים יש ללכת על הכביש ולתמרן בין הרכבים כדי להגיע לאנשהו ועוד ועוד.

והנה, ראו זה פלא, מר וסרלאוף הופיע על הקו. באופן מיידי. לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח ולא על ידי שוליה כלשהי. מרוב הפתעה כבר שכחתי את רשימת הצרות שלי וסתם זרקתי שאלה:

אתה באמת מתכוון ברצינות לכל הדבר הזה?

"ברצינות?" תהה חבר הכנסת. "יותר מאלפיים פניות נרשמו אצלי מאז הפרסום!"

ומה אתה עושה עכשיו? שאלתי.

"פשוט עונה לאנשים. החלטתי שאני לא הולך לישון לפני שאני עונה לכולם".

ומה אנשים מבקשים?

"אוי", נאנח חבר הכנסת הצעיר, אולי הצעיר ביותר במשכן, "שלא תדע מצרות. מאוטובוסים שלא מגיעים בזמן, ועד הגדלת קצבאות הנכים והגמלאים או רשיונות נשק לשאינם לוחמים".

 מהי הבקשה הכי צודקת שקיבלת עד לרגע זה? ניסיתי לרחרח.

"הרבה. אני חושב שכולם צודקים. אבל קח את האמא שמפרטת לי בעיה חלמאית: בתה זקוקה לטיפול של קלינאי תקשורת. אך דא עקא, הטיפול בקופת חולים מתבצע רק עם מסכות. אז איזה ערך יש בדיוק לקלינאית תקשורת שמלמדת ילד להגות נכונה צלילים, כשפניה מכוסות במסכה?"

 ובקשה שזעזעה את ליבך?

"לא מעט", נאנח וסרלאוף בשנית. "אנשים שלחו לי תיאורים שוברי לב של מצוקות, עוני, וכמובן מה שמעיק כרגע על חצי מדינה: המשכנתא שהתייקרה בעשרות אחוזים".

 אז אם אתה מתכנן לענות כל יום לאלפיים פניות, מתי בערך אתה מתכנן לישון?

וסרלאוף צחק. "אני רגיל לישון שלוש שעות בלילה", חשף. בהמשך אני מתכוון לבקש ממנו ללמד אותי את הסוד המופלג הזה.

ברגע של גילוי לב הודה וסרלאוף, שלמרות שכעסקן ציבורי הוא ידע על מצוקות עם ישראל, כעת כשהכל נחשף מול עיניו באופן בלתי אמצעי, הוא ממש המום ונסער, וכמובן כולו תקווה שיוכל גם לסייע ולפתור.

כדי לסיים בדבר טוב, התעניינתי במקורו של שם המשפחה האשכנזי למדי. בלי משים, אולי בגלל השעה המאוחרת, פלט וסרלאוף נתון מרתק: המשפחה שלו מגיעה מהעיר צאנז וסבא שלו בכלל היה חסיד באבוב. לתשומת לב חסידי באבוב שחשבו שאין מי שמייצג אותם בבית הנבחרים.

שיהיה בהצלחה!

3.

השיחה עם וסרלאוף נקטעה מדי פעם לשיחות מאוד חשובות. כנראה צוותי המשא ומתן רצו תשובות דחופות. אבל מה שלא יהיה, כנראה שבעזרת השם תקום ממשלה טובה וידידותית, ויהיה לנו קצת אור בתקופת ההמתנה שלנו לגאולה השלמה. אז, כשיבוא, כבר לא נצטרך לדילים ולטריקים ולחצים כדי לקבל תנאים שיאפשרו את צמיחת עולם התורה והחסידות בארץ הקודש.

ומכאן, היישר מהפינה הצנועה הזאת, יש לי כמה בקשות לנציגי הציבור שלנו, דתיים כחרדים: תפסיקו לנסות ולגייר את המרחב הציבורי. לא שזה לא רצוי, אבל את זה כדאי לעשות בדרכי הקירוב המסורתיות. אנחנו צריכים להתמקד בחיזוק הקיום שלנו כאן, בכל דרך אפשרית. מצד אנשי החוק שלנו, שאנשים בתל אביב יעשו ככל שעולה על רוחם, עד כמה שזה כואב וזה באמת כואב.

הנסיון להשפיע על הצביון היהודי הכללי היה אבן דרך בהתנהלות תנועתה המפד"ל ז"ל. לא נראה שזה נחל הצלחה כבירה. מי שרוצה חמץ בפסח, משיג אותו ומי שמאוד רוצה להתחתן איך שבא לו, מצליח לקבל את הכשר הבג"ץ, או בתי המשפט של מדינות שכנות.

עוד משהו קטן. אולי זה לא פופולרי, אבל אם ישנם הרהורי כפירה בנוגע לחוק המיסים שהושתו על שתייה מתוקה ויש מי שרוצה לבטל אותם רק כדי להטיב עם הציבור שלנו, כדאי אולי שיחשוב שוב. אני לא הסמל האולטימטיבי של זה שאוכל רק עשבים שגדלו בסביבה אורגנית וישן שמונה שעות ביממה באפילה מוחלטת ועושה הליכת בוקר ומתעקש על 'שלאף שטונדה' מלא מלא.

אבל פעם, תיארתי כאן את מסע הגמילה הפרטי שלי מהשתייה המתוקה ואני רוצה לומר לכם שאין יותר טוב מזה. מאדם שהיה מכור לקוקה קולה והיה מוכן לפעמים למכור את כל הון ביתו בעד המשקה השחרחר והתוסס הזה, אני מרגיש מצויין עם כוס מים קרים. היא מרווה פי אלף, היא בריאה פי מיליון ואם ממש תרצו, תמיד תוכלו להכניס בה פלח לימון שישבור את חוסר הטעם.

שתייה מתוקה היא לא בריאה. נקודה. זה שליברמן הרשע הטיל את הגזרה בגלל שהתכוון להלקות אותנו, וזה ברור כשמש, עדיין לא מצדיק עידוד מחדש של הדבר המזיק הזה, שהוא לא רק לא בריא, אלא גם ממכר.

גנרל חורף

הוא מגיע מדי שנה, תמיד בערך באותו הזמן, ועדיין, עדיין אני חושב שיש לקבל אותו במספר שורות מיוחדות.

קבלו את הקור הבלגי!

הפלא הגדול הוא, שעוד לא אמרנו 'ותן טל ומטר לברכה', בעוד בארץ כבר אומרים אותו בכוונה גדולה אם לא שוכחים כמובן, ובכל זאת הוא מעדיף להגיע אלינו בלתי קרוא. מספיק לו שאנחנו אומרים 'משיב הרוח ומוריד הגשם' כדי לדפוק נוכחות.

זהו קור שאתם לא מכירים מספיק וטוב שכך. הוא לא קור סיבירי, אפילו לא אוקראיני, אבל עדיין קור שמקפיא את העצמות, חודר דרך כל השכבות וגורם לכם להתרפק על השרב של אוגוסט. לפעמים, כשאנו זוכים לשילוב של רוח עזה וגשם סוער ומטריה שמתפרקת ונייד שלא מפסיק לצלצל – זהו בכלל האמור שלא נדע מצרות.

השנה הוא הגיע קצת באיחור. כנראה התחשב בבעיית מחסור הגז המפורסמת. אבל הוא פה ככל הנראה וזה הזמן שבו אפשר לראות את ההבדלים התהומיים בין האנשים. היהודים של חורף כבר לבושים במיטב מחלצותיהם החורפיות, ממעיל גשם צמר רך וטוב ועד צעיף שמכסה את ראשם ומכסה קטיפתי שמעלים את האוזניים. בעוד אני נמנה על האנשים שמחכים עד לרגע האחרון ממש כדי להוציא את מעיל החורף מהארון. כי ברגע שהוא בחוץ, הוא לא נכנס בחזרה עד שהחורף מסתלק לדעת כל החזאים. ועוד מעיל, זה עוד כיסים, ועוד כיסים, זה עוד חשבונות ומכתבים וניירות ומפתחות שממלאים אותם עד אפס מקום בלי כל תועלת.

מצד שני, וזה יישמע גזעני אולי, הקור מבריח בלילות את כל מי שלא ממש חייב לצאת להתפלל או ללמוד, וזה דבר טוב לכשעצמו.

אז שנזכה לחורף בריא!