שיפוט עצמי

מי שיוצא ובא בעולמם של פוליטיקאים המחזיקים בידיהם את המפתחות של המדינה, מופתע בכל פעם מחדש מהמשאבים שהם מקדישים לתכנון לוח הנסיעות לחו"ל. אין נסיעה מפנקת יותר מטיסת עבודה על חשבון משלם המיסים. אם מאית מהיצירתיות שמושקעת בבחירת הטיסות והמלונות הייתה מוקדשת לתפוקה ראויה מפגישות העבודה בחו"ל, התל"ג לנפש של ישראל היה מזנק אחרי כל טיסה.

שופטי העליון במובן הזה, יושבים בתוך עמם – אותו עם נבחר של מקבלי המשכורות וההטבות הנדיבות. יו"ר ועדת הכספים משה גפני, הופתע בראשית דרכו כמי שיושב על השיבר התקציבי כשגילה מהי מידת החשיבות שהמערכת רואה בכל זכות והטבה. כיו"ר ועדת כספים טרי הוא חשב בעבר, במידה מסוימת של תמימות שאינה מאפיינת אותו בדרך כלל, לנהל דיאלוג פורה עם מערכת המשפט דרך תלוש השכר, ולפיכך נהג להיענות בנדיבות לכל בקשת עדכון שכר של נציגות השופטים שהגיעה לוועדה. זה נגמר בשעתו בפיאסקו של ביטול חוק טל, כהחלטה האחרונה של הנשיאה ביניש שעימה שמר על קשרים טובים.

את שופטי העליון, הציבור הרחב נוהג להכיר מהכרעותיהם בתיקים בעלי עניין ציבורי, אבל למי שיושב על כס השיפוט בבית המשפט העליון אין רגע של מנוחה, ולרוב בנושאים משמימים-פרטניים. קשים החיים בבית משפט שמשמש תחת אותה כיפה גם כערכאת ערעור עליונה לתיקים משפטיים יגעים, וגם כבג"ץ ששמורה לו זכות המילה האחרונה בענייני המדינה. מרבית העבודה, מסביב לשעון ממש, נדרשת דווקא לחלק הראשון.

מני מזוז ששודרג מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה לשופט ביהמ"ש העליון, סיפר אחרי פרישתו, ברגע של 'גילוי נאות', איך הופתע לגלות כי מה שהוא חשב בטעות כהקפצה, היה למעשה הפחתה משמעותית במשמעות ותוכן המשרה. במקום לעסוק כיועמ"ש בנושאים העומדים ברומו של עולם, הוא מצא עצמו יושב בהרכבים שהוא לא מינה, בתיקים שהוא לא בחר, שעסקו לרוב בנושאים מרובי פרטים אישיים, דקדקניים ומשמימים, שעליהם היה מעדיף לוותר ברצון.

וכל ההקדמה הזאת, לא באה אלא לתאר את משמעות החיפזון שאחז בנשיאת העליון היוצאת אסתר חיות בשבוע שעבר. עם שישה שופטים נוספים, ובמה שנראה כאחת מנסיעות העבודה האחרונות שלה כנשיאה, היא יצאה לפגרת הקיץ במסגרת 'נסיעת עבודה' מושקעת ואיכותית בגרמניה, מולדת 'זיהוי התהליכים'.

לו"ז המפגשים תוכנן כדבעי, המלונות נבחרו בקפידה, אך בהוראת הנשיאה קוצרה החופשה. חיות וששת השופטים הנלווים קיפלו ציוד במהירות, והנכבדים שבו לישראל מוקדם מהמתוכנן. חופשה שכזאת לא הייתה מקוצרת ומקוצצת, אלמלא ראתה חיות ב'חובת השיבה' לישראל, את האופציה היחידה שנותרה לבלימת החקיקה.

מתנת פרֵדה

'מרוץ הסמכויות' החל ברגע שאישרה הכנסת את צמצום עילת הסבירות ביום שני שעבר. במשרד המשפטים מיהרו לפרסם ברשומות את תיקון החוק, כדי שייכנס לתוקף לפני הדיון בעתירה שהוגשה נגד החוק ביום העברתו במליאה. השופט התורן שקיבל לידיו את העתירה היה דודי מינץ המזוהה עם המחנה השמרני בעליון, או הפחות אקטיביסטי לגרסת לוין – הכל בעיני המתבונן.

הסמכות המרכזית שמסורה בידי נשיאת העליון, היא קביעת הרכבי השופטים היושבים בדין. לא רק זהות השופטים שיֵשבו בהרכב נקבעת בדבר הנשיאה, גם ההחלטה אם להרחיב את ההרכב, משלושה שופטים לחמישה, לתשעה, או באופן חריג וחסר תקדים, כפי שהוחלט השבוע, להרכב מלא של חמישה עשר, מסורה בידיה. הכרעה חשובה לא פחות, בנוגע להקדמת או דחיית הדיונים, נעשית אף היא בהתאם לראות עיניה.

כשמדובר בתיק בעל משמעות, הנשיא המכהן דואג לשבץ את עצמו בהרכב, כדי שיוכל לתת את הטון בכל שלבי הסימפוניה המשפטית: באולם עצמו בעת הדיון, בהקדמת מועדי הדיון, ובעיקר בשלב הסופי של הכרעת הדין.

אחת מהצעות הפשרה שגלגלה הקואליציה בבית הנשיא הייתה, לאפשר את מינויו של יצחק עמית לנשיא העליון הבא, בשיטת הסניוריטי, אך במקביל, ליטול מידי הנשיא הבא את הסמכות לבחור את הרכבי השופטים ולקבוע תחת זאת מנגנון בחירה אוטומטי ממוחשב. דווקא בצד השני דחו את הרעיון, ולא בכדי.

כשסמכויות מלאות ובלתי מקוצצות בידיה, הבינה הנשיאה חיות בן רגע, מגרמניה, שהיא אינה יכולה להניח לתיק להתגלגל מאליו. ללא התערבות אישית, ובלוח הזמנים העצל והדחייני של תקופת הפגרה, היה נקבע לו הרכב רנדומלי, מצומצם, עם מועד דיון מאוחר, אי שם אחרי החגים.

לחיות עצמה, ימלאו שבעים בראש חודש חשוון, בעוד כחודשיים וחצי בסך הכל. האופציה היחידה שתאפשר לה אישית לשבת בתיקים ולומר את דברה גם אם ההכרעה תידחה לאחר מועד הפרישה, היא אך ורק אם הדיון הראשון בתיק יתחיל לפני שיגיע המועד הרשמי של יציאתה לפנסיה. חזרתה המהירה לישראל נועדה לא רק לזרז את מועדי הדיונים ולקבוע את ההרכבים כלבבה, אלא גם לוודא שהדיונים בתיקי הרפורמה המשפטית ייקבעו כאן ועכשיו, לפני יציאתה לגמלאות, כדי לוודא שתישמר לה עד לפרסום ההחלטה, זכות המילה האחרונה.

את הפסיקה האחרונה של נשיא העליון היוצא לפנסיה, נהוג לציין ברוב טקס, בהשתתפות בכירי מערכת המשפט שמגיעים לאולם. אבל יש נשיאים שמסתפקים כאקט סיום בשליחת ההחלטה בדואר האלקטרוני, כמו מל"ט אוקראיני המשוגר ממרחק לשמי מוסקבה. ההמחשה הזכורה מכל שצרובה לנו עד היום בבשר, היא החלטת ההרכב בראשות הנשיאה ביניש לבטל את 'חוק הגיוס', שהייתה מתנת הפרֵדה של ביניש מביהמ"ש העליון. עבור המתנה הזאת, אנו משלמים בריבית והצמדה עד היום.

הקו האדום

לפני כחודש ימים, במרפסת ביתו בהר נוף שממנה ניתן לצפות – מטפורית ובימים של ראות פוליטית טובה – עד לעיר טבריה, דרעי נשמע בטוח בעצמו, לאחר שהתייעץ עם משפטניו.

במרוצת השאלות על הרשויות המקומיות והשיח על תוכנית ההסתערות העצמאית, כמעט בכל רשות, הגענו גם לטבריה. היועצת הלעומתית לממשלה גלי בהרב-מיארה הביעה את דעתה באותם ימים כי 'חוק טבריה' הוא חוק פרסונלי ועליו להיפסל.

הצעת החוק הוגשה על ידי הח"כ מהליכוד חובש הכיפה עמית הלוי, שמתנסח ברהיטות של משפטן, אך נוהג לציין בחצי התנצלות כי הוא בסך הכל נשוי לעורכת דין. ערטילאית ורשמית, נועדה ההצעה לזקק את 'הזכות לבחור ולהיבחר', ולהסיר את החסם שמונע מראש ועדה קרואה להתמודד בבחירות לראשות העיר שבה כיהן כמועמד ממונה מטעם.

אבל לכולם היה ברור שהחוק עוצב, נמדד ונתפר למידותיו של ראש הוועדה הקרואה בטבריה בועז יוסף, שהצליח להרים את העיר מהקרשים, או במונחים המקומיים: להעלות אותה מעל לקו האדום. יוסף נחשב למועמד היחיד שיוכל לבלום את רון קובי הזכור (לחרדים) לרע, ולרכז סביבו תמיכה של תושבי טבריה המסורתיים והחרדים כאחד.

בטעות של טירונים (אל הטעות ואל הטירונים עוד נשוב), התבטאו בקולם בוועדות הכנסת גם כמה מחברי הכנסת של הליכוד, גאוני הדור ומאורי הארץ, כי הצעת החוק קודמה לבקשת דרעי כדי לאפשר את התמודדותו של בועז יוסף.

שאלנו אז את דרעי אם לא מדובר בעוד מהלך משפטי שפסילתו בבג"ץ ידועה מראש. "לא", השיב דרעי, "מדובר בזכות לבחור ולהיבחר שבג"ץ קידש לאורך השנים. התושבים הם אלה שיקבעו את עתידם, ובכירי המשפטנים שעימם התייעצנו אמרו שההצעה חוקתית ותחזיק מעמד בבג"ץ".

השבוע הגיע רגע המבחן, ובפעם השנייה בתוך חצי שנה, שילם דרעי אישית את מחיר הרפורמה המשפטית של לוין. בפעם הראשונה, וגם אז על בסיס חוות דעת של משפטנים בכירים, כולל היועץ המשפטי לשעבר של רשות המיסים, העריך דרעי בסבירות גבוהה כי דרכו חזרה לשולחן הממשלה לא תיחסם.

רק שאז, ערב הדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינויו לשר, יצא יריב לוין באותה מסיבת עיתונאים מפורסמת שהביאה את כולנו עד הלום – הלומי מכת"זית. לפני שבועיים סיפר כאן דרעי בגילוי לב כי רגע אחרי שלוין סיים את דבריו, הוא הבין שהפור נפל ושקל להתפטר ולחסוך מעצמו את הדיון. נתניהו, לדבריו, הוא שהפציר בו להימנע מהצעד שהיה מזעזע את הממשלה. בדיעבד, אפשר רק להצטער על כך שדרעי האזין לעצת נתניהו, שחשב כדרכו, על עצמו.

והנה, בתעתיק זהה, וכשהנשיאה חיות יושבת בראש ההרכב, שילם דרעי במזומן גם השבוע על העברת החקיקה לצמצום עילת הסבירות. בהליך אינסטנט התקיים ביום שני השבוע דיון ארוך, ובסיומו, פה אחד ובו ביום, ניתנה החלטה של כל תשעת שופטי ההרכב – שהורחב לפי החלטת הנשיאה. השופטים החליטו שלא לפסול את החוק, אך להחיל אותו אך ורק מהבחירות הבאות – ולא הקרובות – לרשויות המקומיות.

אחד משרי הליכוד שבטנו מלאה על יריב לוין אף על פי שאינו נמנה – עדיין – עם חבורת המורדים המוצהרת, סיכם זאת השבוע באמרה צינית, מושחזת ומדויקת: "שס הפכה לכרטיס האשראי של יריב לוין, והיא משלמת עבורו את כל האגרות במערך התשלומים של מערכת המשפט".

 עילת העילות

מצומת קפלן בתל אביב, עוברת המערכה לרחוב קפלן בירושלים, שמחבר בין ביהמ"ש העליון לבין הכנסת. בשורה של דיונים דרמטיים בבג"ץ שיתקיימו בהתאם להחלטת הנשיאה בתקופה הקרובה, יקבעו שופטי העליון מחד גיסא וממשלת ישראל מאידך גיסא, אם פניה של ישראל למשבר חוקתי שכמותו לא ידענו.

היום (חמישי) אמור בג"ץ לדון בעתירות לפסילת 'חוק הנבצרות', שהבהיר כי המונח "נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו", משמעותו נבצרות על רקע בריאותי בלבד. צחוקו האירוני של הגורל, ומאז שתוקן החוק, הפכה איכות בריאותו של נתניהו למתחרה ראויה למצבו המשפטי. בהתאם ל'תכנית השלבים', אם החוק ייפסל, תעלה בהמשך גם שאלת כשירותו האישית של נתניהו, כמי שהפר לכאורה את הסדר ניגוד העניינים שעליו חתם.

המועד המקורי נקבע ל-12 בספטמבר – לצורך קיום הדיון בעתירה שמבקשת להכריז על הוצאתו של נתניהו לנבצרות בגין הפרת הסכם ניגוד העניינים. רק שהמועד הזה פונה השבוע בהוראת הנשיאה חיות, כדי לדון תחילה בעתירות נגד צמצום עילת הסבירות, ובהרכב מלא של חמישה עשר שופטים.

הדיון בעתירה הנפיצה שמבקשת לבטל את צמצום עילת הסבירות, עומד אפוא אחר כותלנו, בסיומו של חודש הרחמים והסליחות. הקדמת הדיון על חשבון עתירה אחרת, נועדה כמובן לכך ש'כבודה', הנשיאה חיות, תוכל לשבת בראש ההרכב ולנהל את הדיון ביד רמה.

עילת הסבירות, עילת העילות, סיבת הסיבות, מסיבת המסיבות, הופכת למשחק המרכזי שיתקיים בהרכב מלא. אם בקואליציה היה מי שבנה על כך שהשופטים יימנעו מלדון ב'עילת הסבירות' שנוגעת לעצם סמכותם, הוא קיבל תשובה ברורה, שבצידה הסבר מפולפל על השוני שבין 'ניגוד עניינים אישי' דוגמת ניגוד העניינים של נתניהו, ל'ניגוד עניינים מוסדי', הנוגע למהות המשרה שבה מחזיק היושב בדין ולא אליו אישית כפרסונה.

ההחלטה חסרת התקדים, לראשונה מאז קום המדינה, לצרף את כל שופטי בג"ץ להרכב, עשויה להפוך לחרב פיפיות. אם השופטים השמרנים בבג"ץ המצויים במיעוט, יביעו עמדה ברורה נגד פסילת החוק, חלוקה מהסוג הזה, של שמרנים מעטים מול ליברלים רבים, תגרום גם לליכודניקים שלקחו צעד לאחור כמו יולי אדלשטיין, לתמוך בתזת המחנאות של לוין בנוגע למינויי השופטים. אך גם אם השופטים השמרנים 'יתיישרו' לדעת הרוב ויתמכו בביטול החוק או בדחיית תחולתו לכנסת הבאה, לוין ינופף בכך כהוכחה לטענתו ולפיה 'שמרני' העליון כיום, הם ליברלים בגלימת היעלמות שמרנית.

שופטי בג"ץ נמנעו מלהוציא צו ביניים עד לדיון בעתירה נגד צמצום עילת הסבירות, אך בל נשכח שזו הייתה ההחלטה הראשונה שניתנה בעתירה נגד מינוי דרעי. צו ביניים לא הוצא, מה שלא מנע מהשופטים לפסול את מינוי דרעי בשלב הבא.

פסילה אפשרית של חוק הדגל ברפורמה המשפטית, עלולה להיות הצעד הראשון בדרך למלחמת סמכויות בין הרשות המחוקקת לשופטת. חיות, כמו ביניש בשעתו, תטיל את הפצצה ותפרוש לחופשת שחרור, כשהפעם איש לא יפציר בה לארוז את הפקלאות ולשוב לארץ מכורתה.

ימים אחרים

'בג"ץ טבריה' הוא הספוילר לקראת הדיונים הבאים. באמצעותו, מסמנים שופטי בג"ץ בראשות הנשיאה חיות את קווי הגבול החדשים, ובדימוי עכשווי עם רוח צפונית ניתן לומר שכבר בשלב הזה, הם הציבו מאהל עצמאי בתוך גבולותיה של הממשלה.

לפני שמזהים את קווי הדמיון, אי אפשר להימנע מלציין את השוני שבין בג"ץ טבריה לעתירות הבאות בתור. 'חוק טבריה' לא היה חוק יסוד, ולעומת זאת העתירה נגד חוק הנבצרות היא עתירה נגד 'חוק יסוד: הממשלה'. כך גם העתירה נגד צמצום עילת הסבירות, שהיא עתירה נגד 'חוק יסוד: השפיטה'. בכל שנות קיומה של המדינה, נמנע בג"ץ מלפסול חוק יסוד, אם כי תמיד יש פעם ראשונה, וההרכב המלא מלמד בהחלט על הכוונה.

עד כאן ההבדל, אך כמו שנהוג לומר, הדמיון בין העתירות עולה על המפריד ביניהן. ראשית להחלטה עצמה, שהיא אומנות המשחק הפוליטי במסגרת השפיטה. שופטי בג"ץ לא פסלו את חוק טבריה, אלא בסך הכל קבעו שתחולתו תהיה רק מהבחירות הבאות, ולא הקרובות. באותה מידה, הם יוכלו לקבוע כי התיקון לחוק הנבצרות יחול רק מהבחירות הבאות, החלטה שתאפשר להם להימנע מהתקדים של פסילת חוק יסוד, אך בד בבד למנוע את תחולת החוק על נתניהו אישית.

הנימוקים והעילות בבג"ץ טבריה, יכולים, בשינויים גאוגרפיים ואישיים, לשרת את השופטים גם בעתירה נגד חוק הנבצרות. נקודות הדמיון רבות כל כך, עד שלמקרא הפרוטוקול וההחלטה נראה כי כל מה שהשופטים צריכים לעשות זה לשנות את המיקום הגאוגרפי ואת שמות המעורבים. כל שאר הממשקים, בעיקר בין חוק טבריה לחוק הנבצרות, זהים כמעט לחלוטין. חם בטבריה. גם בירושלים.

מי זוכר שהיו ימים שבהם שופטי בג"ץ פסלו בנימה לא מבוטלת של ביקורת, את החלטותיה של גלי בהרב-מיארה. ההחלטה הזכורה מכל, התקבלה כאשר היועמ"שית התעקשה לאשר את מינוי השופט בדימוס מני מזוז כראש הוועדה לאישור מינויים בכירים לתקופה של עשור, רגע לפני ש'ממשלת השינוי' בראשות לפיד הפכה לממשלת מעבר. השופטים פסלו את החלטתה ומתחו עליה ביקורת לא מבוטלת.

אבל כמו שאמר לפיד בהקשר אחר אך דומה, "היו אלה ימים אחרים ואנשים אחרים". בשעתו, הנשיאה חיות לא הזדרזה לשבת בהרכב והותירה את הכבוד לשופטים סולברג, וילנר ורונן, והם שהביעו מורת רוח גלויה נגד היועמ"שית. רק שמאז ועד היום, הכל השתנה. מיועמ"שית אלמונית, הפכה בהרב-מיארה, אולי בעל כורחה, לחוד החנית של המאבק נגד 'המהפכה המשפטית'.

מי שעוקב אחרי פסיקות בג"ץ מהיום הראשון של השבעת ממשלת הימין-על-מלא, כולל ההחלטה בראשית השבוע, למד כי בקדנציה הזאת שופטי בג"ץ מאמצים אחת לאחת את עמדות היועמ"שית.

בהרב-מיארה עצמה, הולכת על חבל דק ופועלת בתחכום, כשהיא מבקשת לפסול את חוק הנבצרות, אך לא לפסול את ביבי אישית בשלב זה, ובכך להותיר את המושכות בידיה בלי לקרוע את החבל.

קביעתה של היועמ"שית כי חוק הנבצרות נתפר פרסונלית לנתניהו ולפיכך עליו להיפסל, צריכה להדאיג את נתניהו, הן בשל נטיית השופטים בקדנציה הנוכחית לאמץ את עמדות בהרב-מיארה והן בבחינת הסוגיה לגופה. כפי שלא היה ספק כי חוק טבריה הוא פרסונלי לטובת בועז יוסף, כך תפירת חוק הנבצרות למידות חליפתו של נתניהו, ברורה כשמש היוקדת בצהרי חודש אב.

שמרנות ליברלית

בבית משפט שחי באטמוספרה פוליטית וזוכה לאהדת הצד השמאלי של המפה, אין לדעת מה יהיו השיקולים שיסללו לבסוף את הדרך להחלטה. אם בכוונתם העתידית של השופטים לפסול את צמצום עילת הסבירות, ייתכן שבריקוד לולייני, הם יחליטו בשלב הביניים להימנע דווקא מפסילתו של חוק הנבצרות כשהם מקריבים צריח עבור המלכה.

אבל לפחות ברמה המשפטית נדמה ששופטי בג"ץ הכינו בראשית השבוע את התשתית שתאפשר להם לפסול את חוק הנבצרות.

גם מבחן העיתוי של העברת חוק טבריה, בסמיכות למערכת הבחירות לרשויות – ששירת את שופטי בג"ץ כדי לפסול את החוק – רלוונטי במידה לא פחותה לחוק הנבצרות. ביום אישור חוק הנבצרות בקריאה שנייה ושלישית, הכריז נתניהו כזכור כי הוא "נכנס לאירוע" ומקבל עליו את הטיפול ברפורמה, ובכך קשר במו פיו את גורלו האישי בגורל החקיקה.

הנשיאה חיות הסתמכה בדחיית התחולה של חוק טבריה גם על אותם חכמולוגים מח"כי הליכוד שהבהירו בוועדות הכנסת כי הם מצביעים בעד, כחלק ממחויבותם הקואליציונית לשס. חכמולוגית שכזו, נמצאה השבוע גם בליכוד. בריאיון שערכנו משה גלסנר ואנוכי לתוכנית 'שחור לבן', הבהירה ח"כ טלי גוטליב מהליכוד כי לראייתה: "נתניהו לא יכול לגעת במערכת המשפט, הוא בניגוד עניינים". גוטליב הסבירה כי נתניהו מצדד במערכת המשפט בגלל האולטימטום שהציב לו בשעתו סנגורו עו"ד בועז בן צור: "הוא מתערב לטובת המערכת ולא לטובת השינוי של המערכת… הוא צריך להעביר את השרביט ליריב לוין", אמרה וגם יספה.

גוטליב עבור נתניהו, היא החטא ועונשו בנשימה טרופה אחת. כשנבחרה בפריימריז וקודמה על ידי המשפחה, היא נתפסה כמי שתלמד סנגוריה על נתניהו לא רק באולפנים אלא גם על דוכן הכנסת ובוועדותיה. רק שגוטליב התגלתה, מאז הגישה את מועמדותה לוועדה לבחירת שופטים תוך צפצוף מתמשך על נתניהו, כמי שעושה דין לעצמה, ודבריה נגד נתניהו עוד יהדהדו באולם הגדול של ביהמ"ש העליון.

אמרתי לגוטליב השבוע, כי גלי בהרב-מיארה לא הייתה מתנסחת ביתר רהיטות. אין ספק כי דבריה שפורסמו בהבלטה עוד ישמשו את העותרים, כדי להוכיח שעמדתם נתמכת – בחוק הנבצרות כמו בחוק טבריה – על התבטאות של ח"כים ממפלגת השלטון.

לסיום פרק הממשקים, אי אפשר שלא להתייחס לאמירותיהם של השופטים שמזוהים כשמרנים, ובראשם השופט אלכס שטיין, גולת הכותרת של מינויי איילת שקד כשרת המשפטים. בעתירה נגד מינויו של דרעי בראשית הקדנציה, אלכס שטיין הוא שהפתיע כששלף את עילת 'ההשתק השיפוטי', ובכך התעלה על השופטים האקטיביסטים שישבו בדיון.

כשופט שמרן, העדיף שטיין לפסול את המינוי בעילה חלופית לעילת הסבירות המזוהה עם הגישה האקטיביסטית, אך בכך רק סיבך את מצבו של דרעי, שיישאר תלוי ועומד גם להבא. גם אם צמצום עילת הסבירות לא ייפסל בבג"ץ, תמיד יישאר לשופטים ההשתק השיפוטי של שטיין, כעילה נוספת לפסילתו של דרעי. יו"ר שס מצידו, בתבונה, חוסך מעצמו את הדילמה ומעדיף להישאר בשלב זה כיו"ר לא מיניסטריאלי. גם בדיון בחוק טבריה קולו של שטיין נשמע בבירור נגד מה שהוא הגדיר כ'מטרה פרסונלית' של החוק.

ומכאן למסקנה: מי שבונה על השופטים השמרנים כאלה שיוציאו לימין ובפרט לחרדים את הערמונים מהאש, צריך להביא בחשבון ש'מהפכה ספרדית' ו'שמרנות' כתפיסות עולם, לא דרות בהכרח בכפיפה אחת.

יריב לוין אומנם הפך את זהות השופטים לחזות הכל, אך הפסיקה מלמדת אחרת ומעידה כתמרור אזהרה להבא: היזהרו מהשמרנים.