הרב נח פלאי
י"ז אדר ב' התשפ"ב
פעם אחת בשנה הלב נפתח והאמת נגלית. טור ומתנה מיוחדת לכבוד פורים
אני רואה אותם יום יום. לוחמים גיבורים שמגינים בדם ואש על המולדת. והמלחמה שלהם נמשכת כבר אלפי שנים. מלחמה של עמלק בהשם ובעמו, שרק הולכת ונעשית יותר ויותר קשה ומסוכנת. אין מקום בנשמה שלא מותקף. אין יסוד שלא ניסו למוטט. עכשיו, בקרבות האחרונים, נחצו כל הקווים.
האסטרטגיה לא השתנתה, רק כלי הנשק השתכללו. כמו אז גם היום, התוכנית היא לזנב בכל הנחשלים שהענן פולט. וככל שהענן סמיך ועבה, כך עוד ועוד נשמות נזרקות. ובחוץ הוא עומד, איש צר ואויב, וממתין לטרף. הוא לא מהסס לחתוך ולפגוע בקודשי הקודשים של הנשמה היהודית, וגם כשהפצוע מוטל על הרצפה חסר אונים, הוא רוכן ולוחש מילים ארסיות של ייאוש ואבדון: "אין לך חלק באלוקי ישראל; אתה אבוד; אין לך יותר סיכוי לקום".
וכך הוא טובח ולא חומל. ילדים, נערים, נערות, נשים וגברים. על האדמה החרוכה מוטלות אלפי נשמות פצועות ולמרות הכל הן לא נכנעות, רק ממשיכות לרצות ולקוות שיום אחד זה יסתיים ותשועתן ותקוותן תבואנה בקרוב.
ועד אז הם קמים פעם אחר פעם ומנסים לשוב אל תוך המחנה, דרך הענן הקשה. לפעמים הם מצליחים ליום, לפעמים רק לשעה ושוב הם נפלטים ושוב מוכים וקמים. וחוזר חלילה.
בליל הפורים אותם לוחמים יעצרו הכל, וכטוב ליבם ביין – יש להם הזדמנות של פעם בשנה לחדור אל המקומות הכבויים והחשוכים ביותר בלב ובנשמה, אותם מקומות שלכאורה העמלק השמיד והרס. אבל בליל פורים מתגלה שאת כספת האמונה של הנשמה היהודית אי אפשר להרוס.
הם יבכו בכי תמרורים ויצעקו רק על דבר אחד: "די! נמאס לנו כבר לצער אותך, אבא. קשה לנו מאוד עם העמלק הזה! אנא, עשה איתנו ניסים. תעזור לנו למחות אחת ולתמיד את כל הרע הזה מתוכנו. אבא, אבא, אבא!"
…
מוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות תש"פ ואני רוקד לי בשמחת בית השואבה של חסידי דארג בבני ברק. שקט משתרר והאדמו"ר פותח בדברי תורה. השפה היא אידיש, לא בדיוק שפת האם שלי, אבל למרות זאת אני מבין את עיקרי הדברים.
"היום הוא יום האושפיזין של יצחק, נאזר בגבורה. מידתו של יצחק היא גבורה ותקיפות. מילא בראש השנה וביום הכיפורים, אפשר להבין ש'יצחק' הוא זה שעומד ותובע את הדין. והנה רואים אנו דבר פלא", ממשיך הרבי. "דווקא ביום האושפיזין של יצחק, מתחילים בשמחת בית השואבה.
"שמו של יצחק הוא שמעיד עליו, שדווקא בתוך הגבורה מסתתרת השמחה האמיתית. כי בסופו של דבר אין שמחה כמו שמחה של יהודי שמתגבר על יצר הרע. אין דבר בעולם שיכול להשתוות ליהודי מיוסר שבע כישלונות רוחניים שקם ומצליח להתגבר, לגרש את יצר הרע ולעשות נחת רוח לבורא יתברך, שמתענג לראות דווקא את אותם יהודים שלא מוותרים וקמים שוב ושוב".
שעתיים אחרי חצות הלילה אני שב לבית מארחיי בבני ברק. השעה כבר לפנות בוקר והתינוקת הקטנה שלי מקדמת את פניי בצרחות. אני עוטף אותה בשמיכה ויוצא איתה מחוץ לסוכה, אל הפנטהאוז שתחת כיפת השמים.
הרושם של דברי האדמו"ר לא עוזב אותי. מילים נרקמות להן בתוך ראשי, יוצרות להן שיר הערצה ואהבה ללוחמים שמתגברים כל יום מחדש. אלו שהניצחון שלהם הוא עצם ההתגברות יום-יום שעה-שעה. מדרשים ומאמרי חז"ל מתערבבים לי בראש:
אני נזכר בדברי קהלת על מי שמתגבר על יצרו: "כי זה כל האדם". בגמרא במסכת ברכות יש שלושה הגדים על המאמר הזה: 'רבי אליעזר אומר: כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה'. כלומר, בשביל זה שמתגבר על היצר.
רבי אבא בר כהנא אומר: 'שקול זה כנגד כל העולם כולו'. והשיטה השלישית אומרת: 'שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה'.
ופתאום הדמות הזאת של האדם הלוחם והמתגבר, לובשת מעלה חדשה. חז"ל מתארים את הבחור הרווק שמתגורר בתוך העיר ומתגבר על יצרו, שעליו אמר רבי יוחנן: "שהקדוש ברוך הוא מכריז עליו בעצמו".
והיה רבנו הג"ר שמעון פינקוס זצ"ל מבאר את הגמרא במתיקות ודרך משל על קריין החדשות, שככל שהידיעה גדולה ודרמטית, כך גם דרגת הכרוז הולכת ועולה. יש הודעות שרק ראש הממשלה בעצמו מכריז.
והנה, כאן יש לנו גיבורים שרק הקדוש ברוך הוא מכריז עליהם. הם הגיבורים שלי ורק אני הוא שיספר עליהם ישבח אותם וישמח בהם.
אוי, געוואלד! באיזה כרך אנחנו נמצאים היום! הכרך הזה, שבו כל נער ונערה יכולים ברגע ללכת לאיבוד. והם מתגברים.
ויושב בשמים אומר לפמליה דיליה: בכל יום מחדש הוא מנסה להתגבר. והנה, עכשיו, בפורים, הוא שמח. כי אין שמחה כמו שמחה של יהודי שמתגבר על יצרו. כי כשהוא מתגבר ושובר את הרע שבקרבו, אזי כל הבריאה אומרת שירה וכל המלאכים מריעים.
"והקדוש ברוך הוא שמח ומכריז ואומר: תראו ילד אהוב, כל העולם כולו נברא רק בשבילו. תראו איך ילד אהוב כמו ארי מתגבר לעשות רצוני".
ובכן, ניחשתם נכון, בסופו של לילה עמוס מילים, התפרץ גם ניגון חדש ומיוחד.
עכשיו, לכבוד פורים תשפ"ב, הוא יוצא לאור בסייעתא דשמיא.
הפעם, חוץ מההפקה המושלמת של אחי ר' פיני פלאי, ההפתעה הגדולה באה בדמות המעבד, אולי המעבד הצעיר ביותר בהיסטוריה של המוזיקה החסידית. בחור ישיבה מתוק וגיבור בפני עצמו, רק בן 16. קוראים לו צבי לאופר. ואם שם המשפחה מוכר לכם, זה מפני שצבי הוא בנו של המעבד והמלחין ר' אלי לאופר והנכד של ר' משה לאופר.
לך משפחת 'לב אל הנשמה' היקרה ולכל בית ישראל, ובפרט לכל יהודי ויהודייה שנלחמים יום יום כדי להתגבר על העמלק שבתוכם – קבלו ממני באהבה משלוח מנות מוזיקלי, שכולו קודש לכל הילדים והילדות, לוחמים אהובים של עם ישראל.
חג שמח והמשך לחימה וגבורה.
לקבלת השיר שלחו את המילה 'שיר' לכתובת המייל של הטור: neshama@mishpacha.com
