שכול

עלינו להסיק את המסקנות המתבקשות מאסון מירון, אך אל לנו לשכוח את המשפחות השכולות

זה קרה בבית החולים רמב"ם בחצות לילה, בדיוק 24 שעות לאחר שהתרחשה תאונת הדרכים, גם היא בחצות הלילה, שזורה ועטופה באמירת תיקון חצות הנאמרת דרך קבע בחצר קודש ציון הרשב"י.

בני הרב נחמן, האיש שבאמתחתו הזכות בהקמת פרויקט 'ערבים' ליתומים, צעיר ושבע ימים, השיב את נשמתו לבוראה, ואנחנו, הוריו, נכנסנו לפרק חדש בחיינו – פרק השכול.

חלפו למעלה משלושים יום מאז אסון מירון. הוויכוחים סביב איזו ועדת חקירה תקום יתנקזו לאחת שתהיה מסוכמת על כולם, והתקווה היא שלבסוף יוסקו המסקנות וייעשו הפעולות שהעולם יחשוב שעל ידיהן יימנע האסון הבא. לו יהי. אולם לצד כל זאת, ביקום מקביל, נמצאים הורי הנספים. עבורם החיים נכנסו למסלול שעלול להימשך שנים רבות, ואנחנו כקהילה, שכנים ומשפחה, חייבים לתת עליהם את הדעת.

בספר בראשית אנו מתוודעים לשלוש וריאציות של שכול: כמעט שכול, שכול מדומה ובחירה בשכול אמיתי.

כמעט שכול – אצל שרה אימנו. בפירוש רש"י על בראשית כג ב מבואר, כי שעה שנודע לה "שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט ולא נשחט, פרחה נשמתה ומתה". והדברים כפשוטם. פעמים יש צורך בכוחות מיוחדים לשרוד ולחיות את השכול.

שכול מדומה – יעקב אבינו מאבד את הקשר עם בנו יוסף. הוא עוזב את הבית כדי לדרוש בשלום אחיו ומאז נעלמים עקבותיו. בפני אביו מציגים את כתונת הפסים כשהיא מוכתמת בדם, ועוד לפני שיש ודאות מוחלטת, חייו כבר אינם חיים.

המקרה השלישי שממנו ניתן להסיק וללמוד מעט מתחלואי הנורא שבשכול הוא של אברהם אבינו בעקדת יצחק.

אחרי שאברהם אבינו מסר את נפשו על יהדותו והשליך עצמו לכבשן האש באור כשדים, התנסה ניסיון אחר ניסיון ועמד בכולם בהצלחה, מגיע הניסיון הקשה מכל.

אברהם אבינו סלל דרך חדשה בעולם: מסירות נפש לאמונה בבורא עולם. הוא התווה את המסלול שעליו פסעו כל אותם קדושי עליון שמומתים ומוסרים את נפשם על קידוש השם במהלך הדורות.

אברהם אבינו היה מוכן להקריב את חייו, אבל זה כנראה עוד לא הספיק. עדיין היה צורך בעקדת יצחק, מהסיבה הפשוטה שלהיפרד מבן זה שונה לחלוטין. קשה לאין ערוך מלמסור את נפשו-שלו.

לא בכדי ניתן לשמוע ממעשים שבכל יום, שבשעת אזעקת צבע אדום, וכשלהורים אין יכולת להכניס את ילדיהם למרחב מוגן, הם מגוננים עליהם בגופם. כי טבע נחתם בברואים הוא שחיי הילדים קודמים לחיי ההורים, ובגבו של אותו הטבע נעוצים במסמרות יסודות כאוס השכול.

מי שלא חווה שכול, יתקשה להבין מה זה. במשפחת השכול רבדים שונים וגוונים מרובים שמשתנים בנתונים אובייקטיביים, כמו זמן, גיל, קשר, מבנה אישיות, צורת הפרֵדה והמוכנות לה ועוד. השכול בערכי השפה הוא מצב שבו הורה, אב או אם, איבדו את אחד מצאצאיהם, בן או בת. השכול מתחיל בטרגדיה ומשם ממשיך את החיים כפרק אחר. ההרס וגודל החורבן של ההורים השכולים גדולים ועצומים מכפי שניתן להעלות על הדעת. יריעת המידעים בסעיפיו של השכול רחבה, והדברים משתנים משעה לשעה ומיום ליום.

עצה אחת כדאי ליישם בעת הזאת בעניין השכול: דאגה בלב איש ישיחנה. זו עצה מטיבה לעת הזאת בפרט – לא להישאר עם המעמסה לבד.