שנה ששינתה

המצב הביטחוני של מדינת ישראל אחרי תשפ"ב, שונה לגמרי ולא לטובה >> סיכום קצר ותפילה לקראת אתגרי השנה החדשה

למרבה הצער, הסיכום הבטחוני של שנת תשפ"ב אינו קל. זו הייתה אחת השנים הקשות מבחינה ביטחונית. עלייה דרמטית נרשמה בטרור בכלל ובאזור השומרון והעיר העתיקה בירושלים בפרט – מקומות שעד לשנה האחרונה נחשבו לשקטים. לאלה נוספו המתיחוּת של ישראל עם רוסיה על רקע הפלישה לאוקראינה, תקיפות צה"ל בשטח לבנון וסוריה כנגד ההתעצמות של איראן ואיומים חמורים לירי רקטות על ידי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מעזה, מה שגרם לצה"ל לצאת למבצע 'עלות השחר' כנגד הארגון.

הגרעין האיראני הולך ומתפתח בכל יום, וזאת צפויה להיות ההתמודדות הביטחונית המרכזית בתשפ"ג. איראן הופכת למדינת סף גרעינית, עם הסכם גרעין חדש – וגם אם לא ייחתם בסופו של דבר, איראן כבר דה-פקטו שם: משטר האייתולות הוא שיחליט מתי להשלים את המרחק הקצר עד לפצצת האטום הראשונה, ומתי להכריז עליה. עד אז, איום הפצצה הופך למוחשי יותר ויותר מחודש לחודש.

ההשלכות דרמטיות: אם עד לשנים האחרונות נדרש צה"ל להכין תוכניות כיצד להשמיד את מתקני הגרעין של איראן, בתשפ"ג הוא יידרש למצוא דרכים להתמודד, הגנתית והתקפית, עם איראן חמושה בגרעין. זה יכלול חיזוק יכולות המודיעין והסייבר של ישראל, כמו גם חימוש בנשק קונבנציונלי. כבר בשנתו הראשונה כרמטכ"ל, יצטרך הרצי הלוי להחליט על טייסת הקרב החדשה של חיל האוויר, שתהיה ככל הנראה גרסה מודרנית של מטוס הקרב במשקל כבד F15.

ההתאמה נדרשת להיות מהירה. מתפיסות ההפעלה ועד לאיזון הנדרש בין הגנה להתקפה, חיזוק המודיעין והסייבר וגם אמצעי הלחימה הפיזיים: כבר בשנה הראשונה שלו כרמטכ"ל יידרש הרצי הלוי להחליט על טייסת הקרב הבאה של צה"ל – כנראה הגרסה המודרנית של המפציץ הכבד אף-15.

במערכת הביטחון בישראל מציינים לקראת תשפ"ג את המעורבות הגוברת של פעילי מנגנוני הביטחון הפלסטיני בקרבות ירי עם כוחות צה"ל, בשעה שאלה נכנסים למבצעי מעצרים בג'נין, בשכם, במחנות הפליטים ובכפרים הסמוכים להם. בצה"ל יש מי שמתבטאים בסגנון לפיו הרשות הפלסטינית שופכת שמן על המדורה בניסיון לייצר אינתיפאדה נוספת. העובדות הן שבשכם קמה באחרונה התארגנות חדשה המכונה 'גוב האריות', וחברים בה מאות צעירים מארגונים פלסטיניים שונים, המשתתפים בירי על כוחות צה"ל.

שכם, עיר מרכזית בסמיכות ליישובים יהודיים רבים, מדאיגה במיוחד. הידרדרות נוספת במצב הביטחוני שם, יחד עם חולשתה המתמשכת של הרשות הפלסטינית, תשפיע על המצב הביטחוני ברחבי יהודה ושומרון ותדרוש תגובה רחבה ואינטנסיבית יותר מצד צה"ל.

בכירים במערכת הביטחון אומרים כי מבחינת ישראל אין תחליף טוב לפעילות מנגנוני הרשות הפלסטינית. לדבריהם, יש שתי אפשרויות מרכזיות: לסייע למנגנונים להחזיר לידיהם את האחריות הביטחונית בערים בצפון השומרון, או לעמוד מן הצד ולצפות ברשות קורסת – באופן שעלול לחייב את ישראל להיכנס לתוך הוואקום שנוצר. עוד הם אומרים, כי השינוי לרעה ניכר בעיקר בצפון השומרון, וכי באזורים אחרים, מרמאללה ודרומה, הרשות עדיין מתפקדת בצורה סבירה, באופן שמתבטא גם בהפעלה סדירה של שירותי הבריאות, החינוך והתעסוקה ובפעילות יום-יומית של משרדי הממשלה. בערים אלו הרשות גם פועלת לאכיפה בתחום הפלילי ועוצרת עבריינים.

היחלשות המנגנונים, לפי הסבר זה, נובעת לא רק מהתנהגותן של חבורות חמושות הממרות את פי הרשות, אלא גם מהידרדרות זוחלת בתפקוד הרשות, המושפעת גם מיחסה של ישראל. מאז תום האינתיפאדה השנייה, סביב השנים 2006-2005, ישראל לא פעלה באופן נמרץ לבסס מחדש את סמכותה של הרשות, שנפגעה קשות לאחר ששלטונו של יאסר ערפאת עודד טרור וצה"ל כבש מחדש את ערי השומרון. התמשכות המצב הקיים פוגעת במעמדה של הרשות בעיני תושבי השומרון, ושלטונה מצטייר כחלש ואפילו כחסר אונים.

הטענות ההדדיות בין הצדדים נדונו בהרחבה במפגשים ביטחוניים הממשיכים להתקיים בהשתתפות בכירים בישראל וברשות. הפלסטינים טענו בשיחות הללו כי הציפייה הישראלית מהמנגנונים לפעול נגד החמושים בצפון השומרון, בשעה שצה"ל נכנס מדי לילה לערים ולמחנות הפליטים, עוצר מבוקשים ומנהל חילופי אש, אינה ריאלית. לדבריהם, בשעה שכמעט מדי יום נפתחות סוכות אבלים בשל מות מחבלים פלסטינים, הרשות אינה יכולה לפעול בשטח באופן אפקטיבי. בכירים פלסטינים ביקשו מישראל לצמצם את פעילות צה"ל בשומרון ולאפשר לאנשיהם לפעול במקומה בשטח, בזמן הקרוב. הם טענו כי זה מודל פעולה שכבר נוסה בהצלחה בעבר, בתקופות מתוחות, במטרה לרסן את התפשטות האלימות. ההערכה הרווחת במערכת הבטחון היא שגל הפיגועים אינו מקרי. זוהי אסטרטגיה של החמאס לפעול ביהודה ושומרון במקום מרצועת עזה, ולאתגר את המערכת הפוליטית הרעועה של ישראל. הגל הזה נמצא בעיצומו, וגובהו עדיין אינו ידוע.

חזית צפונית 

למתרחש בצפון באזור לבנון יש פוטנציאל נזק גדול הרבה יותר. לפי המיוחס לישראל בתקשורת, צה"ל מפציץ ללא הפסקה בסוריה, כדי לשבש נחיתה של מטוסים נושאי נשק שובר שוויון. זהו חלק מהמערכה בין המלחמות, שהולכת וממצה את עצמה, והרמטכ"ל החדש הרצי הלוי יידרש להמציא את הטקטיקה שלה מחדש.

בתמונה הרחבה, למרות התקיפות המוצלחות בסוריה, ישראל מורתעת במידה רבה מול חיזבאללה בלבנון ונמנעת כמעט לגמרי מלתקוף שם. לחיזבאללה יש מערך של נשק התקפי מדויק מאוד, וגם מערך הולך ומשתפר נגד מטוסים, ובעיקר כלי טיס בלתי מאוישים של צה"ל.

הסיפור הגדול של סתיו 2022 הוא המתיחות סביב כוונת ישראל להתחיל להפיק גז ממאגר כריש, שקיימת מחלוקת על הבעלות עליו. חיזבאללה אינו מעורב במאמצי ההסדרה הבין-לאומיים, אבל מפזר איומים מילוליים ופיזיים – כגון שליחת מטוסים ללא טייס לעבר האסדה, שיורטו על ידי צה"ל – כפי שלא העז מאז מלחמת לבנון השנייה.

בינתיים, הפקת הגז לא מתחילה בספטמבר, כפי שתוכנן במקור. האם תתחיל באוקטובר? האם דברי הרהב של נסראללה יובילו לכמה ימי קרב או אולי אפילו למלחמת לבנון השלישית, עוד לפני שהלוי יעבור צד בקומה ה-14 של בניין המטה הכללי, מזה של סגן הרמטכ"ל לחדרו המרווח של המפקד? ישנה סבירות מסוימת לתרחיש כזה, גם אם שום צד אינו מעוניין בו.

קריסת המנגנון

מנגנוני הביטחון של הרשות, שתרומתם לשקט הביטחוני היחסי ביהודה ושומרון משנת 2008 ואילך הייתה משמעותית, הולכים ומאבדים לגיטימציה ציבורית, ואחיזתם מתרופפת, אומר ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין.

לדבריו, לאורך תקופה ארוכה פיתחו כמה אסטרטגים במערכת הביטחון תפיסה הגורסת כי אם נאפשר זרימה בלתי מבוקרת של שב"חים לתוך שטח מדינת ישראל, יהיה להם 'מה להפסיד', וזה כביכול יתמרץ את השקט ביהודה ושומרון ויאפשר למערכת הביטחון להתמקד בגזרות אחרות, 'חשובות יותר'. להזנחה החמורה הזו מחיר אסטרטגי: במציאות שנוצרה ניתן להעביר דו-סטרית דרך מרחב החיץ המחורר לחלוטין, אנשים, כלי רכב, אמל"ח, סחורות לא חוקיות, מחבלים על ציודם ועוד.

כך נוצרה אווירה כאוטית, שבה משמשים בערבוביה משני צידי הקו הירוק תחושות של ייאוש, חוסר תקווה וחוסר משילות – שתוצאתן היא היעדר הרתעה של ממש מול גורמי הפשיעה והטרור. השב"כ מדווח על יותר מ-400 סיכולים של פיגועים בשנת 2022, מה שמעיד על המוטיבציה הגבוהה ועל מגמת ההידרדרות החמורה של המצב הביטחוני.

מה ניתן לעשות? דיסקין סבור שחייבים להגביר דרמטית את הפעילות נגד גורמי הפשיעה החמורה ונגד אמצעי הלחימה הבלתי חוקיים. לדעתו השב"כ חייב להיכנס הרבה יותר עמוק לשטחי הרשות הפלסטינית וחייבים לסגור בדחיפות את מרחב החיץ המחורר. "נדרשת כאן מדיניות ביטחונית ברורה, ונדרשים תקציבים שיסגרו את הפרצות בגדר ההפרדה". במקביל, אם מערכת הביטחון סבורה שצריך לאפשר לעוד פלסטינים לעבוד בישראל – יש לעשות את זה בצורה מבוקרת, עם אישורים ומעבר דרך מעברי גבול מסודרים, כפי שאמור להיות במדינה מתוקנת.

חייבים להחזיר את השליטה הביטחונית על צפון השומרון, ובדגש על אזור ג'נין. הגיע הזמן לחשוב במושגים אחרים מאשר פשיטות עם כוחות גדולים למבצע מעצרים כזה או אחר. לצד סגירה אפקטיבית של הגדר, יש צורך במבצע רחב היקף ומבוסס מודיעין שיחזיר את השליטה על השטח. ייתכן שהדבר יוביל להידרדרות מול רצועת עזה, אולם אל מול גל הטרור הנוכחי מדינת ישראל לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים ולהסתפק בתגובות לפיגועים, אלא לקחת יוזמה שתשנה את המשוואה.

ארבע עיניים

"המבצע השנה גילה את כוח המודיעין"

השם שלו אסור בפרסום, אבל מאות חיילים מצייתים לפקודותיו, והכל בגלל הידע המודיעיני שלו >> מיוחד לקראת סוף שנה: רס"ר א' נפגש לשיחה עם אליעזר שולמן

שמו המלא של רב סרן א' אסור בפרסום, אך הוא האיש שמפקד בפועל זה ארבע שנים על מדור הביטחון השוטף במרכז האש של פיקוד דרום. מאות חיילים באוויר וביבשה מצייתים לפקודותיו בימי מבצעים ובימי רגיעה. המשימה שלו היא לייצר כמה שיותר מטרות איכות של ארגוני הטרור. "האתגר הוא לקחת מידע אין-סופי מגורמי המודיעין השונים ולהפליל מטרות. יש קריטריון ברור מה היא מטרה ומה לא".

כמה זמן עבדתם על מטרות כמו אלה שפגעתם בהן במבצע 'עלות השחר'?

"העבודה היא כל הזמן. כל שבוע יש לנו בפיקוד הדרום ישיבות על יעדים. המשימה שלי היא לייצר בנק מטרות גדול מאוד עם הרבה היגיון. זאת אומרת מה המשמעות של כל תקיפת מטרה. זו משימה מאוד מורכבת כי האויב מתוחכם".

לפני שאנחנו נכנסים לשדה הקרב, כמה מילים על איש שיחי שזה הריאיון הראשון שלו. רב-סרן א' בן 38, נשוי, גר בבאר שבע, אב ל-3 בנות, בנות 4, 7 ו-10. הוא עלה לישראל מאוקראינה ב-1999, לפני 23 שנה, במסגרת פרויקט 'נעלה'. "באוקראינה היו למשפחה בעיות. רק בגיל 10 נאמר לי שאני יהודי ועברתי ללמוד בבית ספר יהודי. העובדה שאנחנו יהודים לא היטיבה איתנו. הועלתה הצעה שבתחילה אעלה אני ואז תגיע המשפחה. עליתי לבד. בסוף בני משפחתי נשארו שם. אני נשארתי כאן בישראל. שלוש שנים שהיתי בפנימייה ולמדתי מדעים ומוזיקה".

בגיל 19 התגייס לשריון והתקדם עד שהפך לסגן מפקד הפלוגה. לאחר שסיים את השירות הצבאי הפורמלי השתחרר, ואז התגייס מחדש לקורס טיס של חיל האוויר. הוא עשה את כל המסלול מההתחלה. ב-2009 הוסמך לשמש טייס קרב במטוס F16. חמש שנים שימש בתפקיד עד שנפצע בגב ועבר לשמש טייס מטוסי תובלה חמש שנים נוספות. כיום הוא משמש מדריך בבית הספר לטיסה, מקבל את החניכים ובוחן אם הם מתאימים. במקביל הוא ממלא תפקידים נוספים במסגרת חיל הרגלים (ה'ירוקים' בעגה הצבאית). הוא התחיל בבית ספר לפיקוד ושליטה בג'וליס והמשיך לקריירה בת ארבע שנים במרכז האש. "התפקיד שלי הוא ראש מדור ביטחון שוטף. בימי מבצעים אני מקבל רבות מההחלטות".

'מרכז האש' מורכב מאנשי התותחנים, חיל האוויר וחי"ר כאחד מלקחי מבצע 'צוק איתן' שהתקיים ב-2014 ונמשך 50 ימי לחימה. במהלך המבצע התברר שצה"ל כגוף צבאי אינו עובד יחד, וכל חיל (לדוגמה תותחנים, שריון, אוויר) שומר לעצמו את המידע שגופי המחקר שלו אספו. זאת ועוד, אין שפה צבאית אחידה. מונחים שמוכרים לצבא היבשה אינם מוכרים לחיל האוויר או לחיל הים, מה שיצר קושי רב בתקשורת בין החילות השונים.

בעבודה שארכה זמן רב הוחלט, בין השאר, על גיבוש שפה צבאית אחידה, שילוב קציני חיל האוויר, בהם טייסי קרב בעלי אופק קידום, במרכזי האש במטרה להדק עוד יותר את השפה המשותפת בין האש למודיעין והקמת תאי תקיפה שמנהלים ציד אחרי מטרות בזמן אמת, כמו אופנוענים בדרך להפעיל משגר רקטות או לבצע פיגוע נ"ט לעבר כוחות צה"ל. בכל אחד מהתאים שותפים כל גורמי הלחימה והמודיעין שיושבים בחדר אחד ומשם מנהלים את הלחימה שתבטיח פגיעה במטרות תשתית כמו מפקדות, מתקני אימונים, מנהרות ואתרי ייצור רקטות. למעשה מדובר בחדר צפוף מאוד, עמוס מסכי מחשב, מקלדות ועכברים, ובכל מסך חורצים חיילי צה"ל גורלות של תשתיות ומחבלים. מי שהוביל את כל התהליך הזה היה הרמטכ"ל הנכנס האלוף הרצי הלוי. עוד בימיו כמפקד פיקוד הדרום הוביל תהליכים פורצי דרך בקידום המוכנות להידרדרות בגזרת הדרום תוך שילוב יכולות אש קטלניות ומדויקות ופיתוח טכניקות קרב לצד אישור מטרות, משחקי מלחמה והכנת הפקודות.

הפעילות מחולקת לשני ענפים שונים: ענף התקפה וענף מבצעים. כל אחד מהעומדים בראש אחד הענפים מקבל את השליטה באירועים השונים. ענף התקפה אחראי על משימות התקיפה המיידיות, ענף מבצעים נערך למבצע הבא. "הכל מתוכנן מראש חודשים רבים", מספר א'. "תחת ראש ענף המבצעים עומדת כיום ח', ראש מדור אופרטיבי. היא היחידה שמגישה לאלוף הפיקוד וראשי מערכת הביטחון את תוכניות התקיפה הבאה. סדר התקיפה, אילו מטרות תוקפים, אילו בכירים יותקפו, מתי ובאיזה שלב של המבצע. מה התגובה הצפויה של האויב ואיך אנחנו נגיב. מתי נפעל בעוצמה ומתי נישאר באותו מדרג. הבחירה בין ראש קרב קטן או גדול של טיל, לכוון לקומה או להקריס בניין שלם, הכל נעשה בתכנון המקדים. זה שח-מט. הפעילות במבצע 'עלות השחר' תוכננה ארבעה חודשים מראש על כל פרטיה וקיבלה את כל האישורים הנדרשים. חשוב להדגיש, אף שאנחנו מכירים היטב את האויבים, המבט שלנו הוא שאנחנו פוגעים במטרות טרור שמבקשות לפגוע באזרחי ישראל.

"בסוף צריך לייצר בנק מטרות גדול מאוד עם הרבה היגיון. זאת אומרת מה המשמעות של כל תקיפת מטרה. זו משימה מאוד מורכבת כי האויב מתוחכם. נוסף על כך, עליה לתת למפקדי הפיקוד את תחושת הביטחון וההבנה שאנחנו מסוגלים לעשות את זה.

"אני בענף התקפה. מנהל את המבצע בפועל ומפעיל את הכוחות השונים. כל מה שקורה בתחום האש בפיקוד הדרום זה אני. אם יש 'צבע אדום' יפעלו ביעדים שהכנתי. אני מכין את מטרות התקיפה כל יום, בהתאם למידע המודיעיני שיש לי, ומחפש מטרות איכותיות. אני האיש שמממליץ מה לתקוף הפעם ומה באירוע הבא ומעביר לדרג הפיקודי. את ההוראות אני מקבל מאלוף הפיקוד".

אתגרי התפקיד של איש שיחי הם ניהול כוח האדם, מרביתם חיילים בשירות סדיר, לנווט בים המשימות ולהגדיל את בנק המטרות תוך כדי נבירה בים המידע. השאלה הגדולה היא איך לתעדף את מה שנחוץ ובוער ולהתעלם מרעשי רקע שחלק מהם מנסה האויב לייצר כדי לתעתע בצה"ל והשב"כ שמתאמצים לפצח את מיקום התשתיות. הדבר נכון גם למעקב אחר מפקדי חטיבות של הג'יהאד האסלאמי, מג"דים, מ"פים ופעילים זוטרים, כדי שביום הדין יהיה ניתן לאתרם ולסכלם. לעקוב איפה הם ישנים, עם מי הם נפגשים, ואפילו היכן הם אוכלים ארוחת צהריים".

אתה מעורב גם במערכה שבין המלחמות?

"אני אחראי על כל נושא האימונים של כל האוגדות, אחראי על המערכה בין המבצעים ופעולות מבצעיות של פיקוד דרום".

כמה טוב אתם מכירים את האויב?

"מכירים היטב. לכל אחד מ'הצד האדום' כפי שאנחנו מכנים את האויב יש 'תיק' שבו מרוכז כל המידע עליו. אנשי הג'יהאד האסלאמי הם הבעייתיים ביותר. בעוד החמאס הוא חלק מהשלטון בעזה ויש לו רצון שהחיים של התושבים במקום יימשכו כסדרם, הג'יהאד איננו מחויב לאיש, והוא מקבל כסף רב מאיראן שדורשת פעילות כנגד ישראל. עשרות פעולות של הארגון סוכלו בשבועות האחרונים, מה שמגביר את הלחץ שמפעילה איראן על העומדים בראשו. ראשי המדורים יודעים להעריך מה צפוי להיות השלב הבא במערכה ונערכים אליו. יש הרבה קוביות על הלוח. גם אם מתכננים לחסל בכיר מסוים וברגע האחרון לא מוצאים אותו, יש מפקדים אחרים בארגון שאנחנו מוצאים. אחד היעדים שלנו הוא למנוע הישגים מהאויב".

כאשר אני שואל אם ההימנעות של החמאס ממעורבות במבצעים האחרונים 'שומר החומות' ו'עלות השחר' הפתיעו אותו הוא משיב בשלילה. "בשני המבצעים הייתה מטרה להבטיח שהחמאס יישאר בחוץ. היה לנו ברור שאם כתוצאה מהתקיפות יהיה היקף גדול של הרס סביבתי ובלתי מעורבים בטרור שנהרגו מאש צה"ל חמאס לא יוכל לשבת על הגדר. לשם כך לא רק שנדרשים השגת מטרה ודיוק בפגיעה, אלא תהליך ארוך של הפצת מסרים, הרחקת אוכלוסייה, וגורמים נוספים שפועלים ברקע כמו מומחים לדין בין-לאומי מהפרקליטות הצבאית. מרכז האש של פיקוד הדרום תקף מטרות רבות בימי הלחימה ללא אף תקלה אחת.

"במרכז האש, בתאי התקיפה יושבים כולם ללא יוצא מן הכלל. הם לא רק מעבירים מידע, הם גם מעורבים במשימה וכך הם יודעים איזה מידע להביא. הופכים את הכל מדויק יותר. בזמן התכנון והדיבור על המבצעים ידענו שיש סיכוי רב שהחמאס לא יתערב, והתוכניות נבנו כל בסיס ההנחה הזאת. לכן אנחנו נזהרים לא לפגוע במקומות שבהם החמאס גם בתמונה. העברנו מסרים שיעד הפגיעה הוא הג'יהאד האסלאמי בלבד, וזה עבד. אנחנו גם נשמרים לא לפגוע בבלתי מעורבים. מעורבות של החמאס זה אירוע שונה מאוד. איננו חוששים מהחמאס, אך המבצעים האחרונים היו מאוד מצומצמים ומדויקים. יש לנו יכולות מודיעיניות מצוינות לדעת מי נמצא בכל מקום. הכלל הוא אם יש ספק פגיעה בבלתי מעורבים אז אין ספק ולא פועלים".

אני מבקש לראות תא תקיפה. אנחנו נכנסים לבניין בן מספר קומות. א' נותן לי הסבר על תהליך ההכנות לתקיפת מטרות. תוך כדי ההסבר אני מסתכל לחלל המסדרון ורואה קבוצת חיילים צעירים. א' מסביר כי אלה חיילים בני 20-19 שמחברים פיסות מידע קטנות לתמונה שלמה. כל תמונה לבסוף הופכת למטרה אחרי שרשרת אישורים. במסגרת התהליך, אם הם יהיו מספיק אסרטיביים, המודיעין יזרום אליהם מהר והם יזכו לשיתוף פעולה עם יחידות כמו 8200 ו-9900. אם יגלו חדות הם יתקשרו לרכז השב"כ ששולט באופן מדהים בנעשה באותה שכונה בעזה אף על פי שכף רגלו לא דרכה מעולם באותו רחוב. לעיתים מצופה מהחיילים לנהל קשר ישיר עם היחידה להפעלת סוכנים 504 או עם גורמי מודיעין נוספים מחוץ לצה"ל. החיילים יספרו שהם מכירים ברמה אישית את הפעילים והמפקדים הבכירים בארגון הג'יהאד האסלאמי.

אתה מדבר הרבה על לחימה ומוסר. אבל אנשי הג'יהאד מסתתרים ופוגעים בנו בחסות האזרחים שאינם מעורבים. 

"מצד אחד אני אומר לך שכצבא מוסרי וערכי אנחנו לא רוצים לפגוע באזרחים חפים מפשע. מהצד השני אני לא רוצה לתת את התחושה לאויב שהוא יכול להתחבא מאחורי אזרחים והוא מוגן, אני רוצה לתת את התחושה שאני ארדוף אותו ואפגע בו בכל מקום שהוא נמצא, כי אנחנו כאן להגן על האזרחים שלנו. אנשי הג'יהאד חשבו שמאחר שהם נמצאים במרחב אוכלוסייה הם לא ייפגעו. מבצע 'עלות השחר' חידד להם שהכל ידוע לנו. ברור לי שיצרנו הרתעה".