שניים ליום

על פגישה בבוקר, ופגישה בערב, וקו הדוק שמחבר ביניהם. על פגישה בשניים שהפכה למשולשת, וגם: על המתמידים הצעירים של ניו ג'רסי

01
בבוקר פגשתי את ר' יעקב יוסף שטיינמץ במשרדי מוסדות באבוב־45 בפאתי בורו פארק, למרגלות המבצר הענק של בית החינוך לבנות של החסידות. דיברנו על דא ועל הא ובעיקר האזנתי. אני אוהב להאזין לחרדים אמריקאים שהגשימו את החלום האמריקאי. דיברנו גם כן כמובן על הרשת הענקית שהוא מנהל. על כך בטח תקראו בהרחבה בכתבה המפארת את שער המגזין. ר' יעקב יוסף הוא מנהל מבריק, אדם שיודע לקרוא מפה עסקית, להתמקד בעיקר, ולשעוט בסערה ובעקשנות, היישר אל היעד הנכסף.
ואז נסעתי לשדה התעופה על שם קנדי, כדי לעלות על הטיסה לווינה, ומשם לבודפשט, ומשם, כמובן, לערב ראש חודש סיוון אצל רבי ישעי'לה בקרעסטיר, ומשם, אם המשיח לא יבוא חס וחלילה – הביתה. איזה יהודי כבר יהיה בטיסה שלי, אני חושב לעצמי. ואז אני רואה קבוצה גדולה של בחורים שמתקרבים לעבר השער, ועוד כמה יהודים, עוד יהודי, ועוד אחד. זו הרגשה טובה לטוס עם עוד יהודים. ככה אתה יודע בבירור שאיכשהו תצא בשלום מכל הדבר הזה.
אני מתיישב במושב שלי. לידי מתיישב יהודי אחר, וכמנהג גברין יהודאין מקדמת דנא, אני שואל לשמו והוא עונה לי בביטול: "נו, אתה בטח לא מכיר". "בכל זאת", אני מפציר. "שטיינמץ", הוא אומר. "אתה מכיר בכלל איזה שטיינמץ?"
"אני מכיר את ר' יעקב יוסף שטיינמץ", אני מנסה. "זה אח שלי", הוא אומר ואנחנו צוחקים. הוא לא מאמין כשאני מספר לו שאת אחיו פגשתי לראשונה רק הבוקר, וכמה אחוז ממיליון יכול להיות שבדיוק באותו יום, מכל יהודי העולם, אתיישב באותה טיסה, ועוד לווינה, ליד אחיו, ר' אברהם.
כך או כך, דיברנו וביני לביני נרדמנו וטעמנו משהו ונודע לי שהיהודי החשוב שלידי הוא משגיח בישיבה. באמריקה מכנים אותו 'מנהל'. הוא הקים בעשר אצבעותיו ישיבה לבחורים חשובים ומצוינים, אך שלא היו מצוינים מספיק בשביל ישיבות שמחשיבות את עצמן. הישיבה 'מאור החיים' שוכנת בבורו פארק במבנה מפואר שאותו בנה השכן שלי לטיסה, ר' אברהם שטיינמץ. מאחוריו, ברחבי המטוס, פרוסים כעת עשרים בחורים מהישיבה שלו. הם זכו בנסיעה של שבוע לקברי צדיקים באירופה, לאחר ששנתיים ימים הם התנזרו ממכשירים טכנולוגיים, גם לא שלהם. הם לא הציצו, אפילו פעם אחת, במכשיר טכנולוגי זר, גם הוא היה מוגן ומסונן.

02
שעות ארוכות הקשבתי ליהודי הצדיק הזה, שסיפר לי כיצד מצליחים להאהיב את התורה על בחורים וכיצד מצליחים לגרום להם לרצות לבד להתרחק מהמכשירים הפסולים. הוא אומר לי כך: "בחור אחד אמר לי פעם בלשון הזו: 'יש שני דברים ששנאתי בחיידר, ואני אוהב אותם בישיבה: מבחנים, והדיבורים על התנזרות מטכנולוגיה'.
"הסוד שלי", אמר, "לא להפוך את המבחנים למכשיר שיתייג את הבחור, אלא כאמצעי לשפר אותו. כשבחור נכשל במבחן הוא יודע שהוא לא מופרך. שגם אחרי המבחן הכושל אנחנו מאמינים בו ורואים את היכולות שלו. כשאנחנו מדברים על התנזרות מטכנולוגיה, אנחנו לא מפחידים ולא כופים. אנחנו משכנעים את הבחורים לרצות בעצמם לעזוב את כל העסק המפוקפק הזה. אתה יודע מה מרגש אותי? שחלק גדול מהבחורים הסתובבו בשדה התעופה בלי משקפיים, בלי שאף אחד אמר להם או ביקש זאת מהם. התביישתי בעצמי מולם".
לפני שנה הכניס ר' אברהם ספר תורה לישיבה. את הכתיבה מימנו הבחורים, אך לא בכסף. כל מי שהתנזר מהטכנולוגיה 'רכש' מספר עמודים בספר, ושמו נחקק על המעיל. משם המשיך המבצע לעוד שנה, שבסיומה זכו המשתתפים לנסיעה המיוחדת הזאת, שעולה לו לר' אברהם כמעט מאה אלף דולר. למרות שבינתיים הוא עוד לא יודע בדיוק מי יממן את החלק שעוד נשאר פתוח, הוא רגוע להפליא. על ציונו של בעל ה'תפארת שלמה' ברדומסק הוא מתכנן לומר וורט נפלא של הצדיק מרדומסק: "עין תחת עין" – בזכות שמירת העין, זוכים לעינא פקיחא של הקדוש ברוך הוא.
אני מבקש ממנו מסר קטן להורים, אבל ר' אברהם מצטנע. הוא מעולם לא העניק אף ריאיון למרות שהרבה ביקשו. הוא הסכים רק לאחר שהבטחתי לו שאני בעצם לא מראיין אותו, אלא רק משוחח איתו, ואגב כך הוא מסייע ליהודי לכתוב את הטור השבועי שלו. חוץ מזה, שכנעתי אותו, עצם הדבר שבבוקר ראיתי את אחיו וכעת אותו, זה לבד סימן מובהק משמיים שעליו לשתף איתי פעולה, ואפילו להצטלם למעני.
הוא אומר דבר אחד ופשוט: "פשוט תקשיבו לילדים שלכם. הקשבה מלאה. במקום 'לחלק' להם 'דעות', פשוט תקשיבו להם. עשו הכל כדי שאם יהיה להם קשה, אתם תהיו הכתובת. ברגע שאתם לא, והם צריכים לחפש מקור הקשבה אחר, אוי אוי, הברוך יהיה גדול".

03
כששני יהודים מדברים, כך קיבלנו מדורות קודמים, תמיד יגיע יהודי שלישי, וישאל משהו קטן, אך מאחורי זה יתחבא הרצון שלו להיות חלק מן ה'קיפקע'. ליהודי הנכבד הזה קוראים ר' שמואל שפיצר. יהודי חם ולבבי ממונרו, שלפי דבריו גם הכיר את הסבא ואת הסבתא של שטיינמץ, אך למרבה הצער לא ידע מילה לומר על משפחתי.
אדהכי והכי, נודע לנו שר' שמואל הוא זה שעומד מאחורי הפרסום הרב שזכה לו ציונו הקדוש של הסבא הקדוש רבי יששכר בער מראדושיץ זי"ע. דקות ארוכות עמד ר' שמואל על רגליו וסיפר לנו אותות ומופתים מהמתחולל באוהל הקודש, יהודים שראו ישועה על אתר, יהודי שהגיע עם הבן שלו שלא יכול לדבר, ובהיותו במקום הבן החל לדבר שוטף.
ר' שמואל חי במונרו אך ליבו בראדושיץ. הוא בנה את האוהל, והוא בונה כעת בית אכסניה מפואר, שלדבריו אין בכל ניו יורק כמוהו לתפארה. הוא מספר בשם השומר של העיירה כך: פעם חלם השומר שרבי יהודי עם זקן לבן מגיע אליו, ומבקש ממנו לקום ולפתוח לאנשים שרוצים להיכנס אל האוהל. הוא לא התייחס, התהפך לצד השני והמשיך לישון. הזקן שוב בא בחלום ואף הנהן באצבעו לאות איום. הגוי קם בבהלה, רץ לאוהל ומצא שם אוטובוס מלא של יהודים שרוקדים ומזמרים לפני השער הנעול. או סיפור מדהים על ראשת העירייה שהתנכלה להם, וכמה ימים לאחר שהתפללו על הציון היא מתה בפתאומיות.
ר' שמואל הוא אבי הפרסום החרדי הצבעוני. הוא היה הראשון שהחדיר את העניין לציבור החרדי בארצות הברית. הוא מעצב רב כישרונות, אבל את מרב כישרונותיו ויכולותיו הוא רותם לעניין הראדושיצאי. גם כשהוא במונרו, הוא נמצא בבית הכנסת שלו שבנה במו ידיו לשם ולתפארת, והשם שלו הוא איך לא, בית כנסת ראדושיץ.
כך דיברנו ודיברנו, עד שאנשים ביקשו שלא נפריע להם לישון והתפזרנו לשלום, לא לפני שהפקדתי קוויטל אצל רבי שמואל הצדיק, והבטחתי שאם תהיה ישועה, אהיה שם בלי נדר בקרוב.

הסיום של יענקי ומוישי
אלה ינקי ומוישי קנאפללער מהעיר 'יוניון' שבניו ג'רסי.
אבא מאוד רוצה שהם יצטרפו אליו לבורו פארק, שאליה הוא נוסע כעת, ועל הדרך לוקח גם אותי. אבל ינקי ומוישי לא ממש מעוניינים. יש להם סיום מחר. בחיידר האחד והיחיד של 'יוניון', מסיימים מחר מסכת יומא, ותהיה חגיגה גדולה, והם צריכים להכין שלטים לאירוע.
מוישי הוא אומן בהתהוות. הוא צייר מופלא. הוא מראה לי את הקלסר המלא שלו בפורטרטים של רבנים ואדמו"רים שצייר בדיוק מדהים. כמובן, איך לא, ציור מפואר של אדמו"רי באבוב, היישר מהרבי רבי שלמה זצוק"ל, ועד יבלחט"א הרבי שליט"א מבאבוב־45.
הרבי היה זה ששלח אותם הנה, אל המקום היפה והפסטורלי הזה השוכן בערך באמצע הדרך בין בורו פארק למונסי, ארבעים דקות לכל צד. הרבי לא אהב את אלו שנוסעים לכל מיני מקומות חדשים ומתפתחים בלי כללי פיקוח הדוקים. חסידיו הקימו את המקום והם מקבלים בברכה כל יהודי מכל חוג שמבכר להשתקע בו. באותו יום שבאתי נפתח בית הכנסת השלישי. ועוד מעט גם יהיה מקווה מפואר ומרשים.
כשהבטתי על ינקי ומוישי ואהבת התורה שלהם, חשבתי שהתורה הקדושה כבשה את העולם כולו. אין דבר שמאחד את עם ישראל כולו מאשר התשוקה לדף גמרא ולפרק משניות. מוישי'ס וינקי'ס מכל העולם לומדים ומסיימים ושמחים בשמחת התורה. בכל כך הרבה מקומות בעולם נמצאים כעת מוישי'ס וינקי'ס שמכינים שלטים מתוך שמחה של מצווה למסיבת סיום תורנית כלשהו.
התורה ניתנה כשבני ישראל היו באחדות, כאיש אחד בלב אחד, אך היא עצמה הפכה לגורם המאחד ביותר הקיים בתוכנו. יהודים מכל העולם לומדים ומתמוגגים באותה גמרא ובאותה תורה. יהודי מבלגיה שנכנס לבית הכנסת בבורו פארק מוצא מייד את הספר שהוא זקוק לו כדי לשכוח מההמולה האמריקאית ומצפירות הרכבים התקועים בפקקים המסויטים של העיר, ולשקוע בלימוד תורה.
כי טוב סחרה מכל סחורה!