שוקי החמוד, נכד הפלא של משפחת רוטשילד, גדל מעט והחל ללכת לגן.
הוא לומד ומחכים, ובבוקר מאושר אחד הגננת מלמדת את הקטנטנים על נושא ההכשרים.
וכששוקי מגיע לבקר את סבתוש – הוא מביט לצלחת שעמליה מגישה לו ושואל במתיקות:
“סבתא, השניצל כשר?” ועמליה מתמוגגת.
כשהוא שואל על האורז זה עדיין חמוד, במרק השאלה כבר לא מצחיקה, ובאטריות היא כבר טיפונת מעצבנת…
“יואווווווו, הגזים הבחור”, מסננת עמליה.
“אל תדאגי”, מעודד אותה חנוך, “הוא יגדל וידע בעצמו מתי השאלות בעניין הכשרות חשובות ומתי הן מיותרות. שוקי עוד יהיה צדיק, ממש כמו סבתא עמליה שיודעת היטב הלכות כשרות בעצמה ולא שואלת את הסביבה בעניין”.
“אבל רגע!” נזעקת עמליה, “בדיוק תכננתי לשאול אותך שאלה בענייני כשרות”.
“רצית לדעת מה ההכשר של המים שבברז?” מתבדח חנוך, “אז תדעי שהם ‘מהדרין”’.
“רציתי לשאול משהו אחר. הגננת, כלומר חברה שלי, אמרה לי שכספים המושקעים בשוק ההון: בפנסיה, בחיסכון לכל ילד, בקופות שונות וכד’ – צריכים כשרות. האם זה נכון?”
“נראה לי שכן, אשאל את הרב”, מבטיח חנוך.
בערב שואל חנוך את הרב, והרב משיב שאכן, הפקדת כספים בשוק ההון מצריכה כשרות: צריך לוודא שאין בכספים המופקדים בחברות השונות חשש של ריבית, וכן שאין איסורי תורה נוספים (כגון חילולי שבת, איסורי חמץ וכד’). אולם הוא פחות מתעסק עם הנושא הזה, שנחשב סבוך מבחינה הלכתית, ולכן הוא מפנה את חנוך לרב המומחה לענייני שוק–ההון.
אחרי שחנוך מתייעץ עם הרב המומחה, הוא מסביר לעמליה את שהחכים:
“בכספים המושקעים בשוק ההון עלולים להיות חששות הלכתיים רבים, ולכן לפי דעת רוב הפוסקים צריך להפקיד את הכספים במסלולים כשרים.
ישנם מסלולים הנקראים באופן רשמי ‘מסלולי הלכה’, שזה אומר כמובן שהם אכן כשרים, וישנם מסלולים כלליים שאינם נקראים בפירוש ‘מסלולי הלכה’, אולם בפועל הם כשרים לגמרי”.
“ואיך יודעים מהו מסלול כשר?” מקשה עמליה.
“זה פשוט מאוד”, משיב חנוך, “ממש כמו באוכל: למסלול כשר ישנה תעודת כשרות.
וגם כאן, ישנם כמה סוגי כשרויות”.
“ואיך יודעים לאיזה מסלול יש תעודת כשרות?”
“אפשר לפנות ישירות לחברה ולבקש את תעודת הכשרות, או לחלופין – לפנות להנהלת הכשרות ולברר על מסלול ספציפי אם הוא כשר או לא”.
“ולמה לא להפקיד את הכסף רק במסלול שנקרא ‘מסלול הלכה’ ובכך לחסוך את כל הבלגן של הבדיקה של הכשרות?!” היא מקשה.
“שתי סיבות”, מסביר חנוך בסבלנות:
“ראשית, גם מסלול שנקרא ‘מסלול הלכה’ יכול להיות בהשגחה של כשרויות שונות, ואנחנו ממילא נרצה לברר את סוג הכשרות הספציפי כדי לוודא שזו כשרות המקובלת עלינו.
“ושנית, מסלולי הלכה הם מסלולים בסיכון בינוני (ובהתאם לכך התשואה הממוצעת שלהם אינה גבוהה) – ולעיתים יתאים לנו להפקיד את הכסף דווקא במסלולים בסיכון גבוה, ואין סיבה שנימנע מרווחים נאים כשישנם מסלולים בסיכון גבוה (שתשואתם הממוצעת גבוהה יותר) שיש להם כשרות מהודרת וזאת אף על פי שהם אינם נקראים באופן רשמי ‘מסלולי–הלכה’.
“חשוב גם לדעת”, מוסיף חנוך, “שישנם גם פוסקים המתירים להפקיד את הכסף גם במסלולים ללא תעודת כשרות, אולם במקרה כזה ישנן הנחיות הלכתיות מדויקות איך לבצע את זה, כך שאם רוצים לסמוך על היתר כזה – צריך להתייעץ באופן ספציפי עם רב הבקיא בתחום ולבקש ממנו הנחיות בעניין”.
“טוב לדעת שיש גם אפשרות כזאת”, משיבה עמליה, “אולם אני חושבת שאנחנו נבחר בע”ה במסלולים כשרים, כיוון שכמו שחשוב לנו שהשניצל ששוקי אוכל יהיה כשר – כך חשוב לנו שגם הכסף שבו נקנה את השניצל יהיה כשר ומהודר”.
ושוקי, העילוי לעתיד, רק שואל במתיקות: “אז סבתא, השניצל כשר או שצריך לשאול את הרב?”
***
במספרים זה נראה כך
אין לנו דרך לחשב את שכרן של מצוות בעולם הזה, כך שלא נוכל לנקוב במספרים. אולם רק זאת נדע: שאין הקב”ה מקפח כל שכר ברייה וברייה.
עוד קצת מידע מעשיר
בספר ‘אגרא דפרקא’ (אות קכו) מובא בשם ר’ מנחם מנדל מרימנוב זי”ע שלפעמים רואים ילדים שבקטנותם מתמידים בלימוד התורה, אולם כשהם גדלים הם מבטלים תורה ותפילה ומידותיהם גרועות.
והסיבה לכך היא שאבותיהם האכילו אותם ממון שהשיגו ע”י משא ומתן שאינו באמונה ושכרוך באיסורים.
והמחבר מסיים בכך שעל האדם להתחזק באמונה בכל לב, והשם הטוב יעזרו ברחמים.
השבוע הזה נצעד צעד קטן לקראת הפנסיה
נבקש מרב הבקיא בעייני שוק ההון הנחיות מדויקות כיצד לדאוג לכשרות הכספים שאנו מפקידים בשוק ההון.
במשפט אחד זה נשמע כך
בכספים המושקעים בשוק ההון עלולים להיות חששות הלכתיים ולכן צריך לשים לב לעניין.
רוב הפוסקים סוברים שצריך להפקיד את הכסף רק במסלולים כשרים, ויש גם שמתירים בתנאים מסוימים להפקיד את הכסף במסלולים ללא כשרות.
וכל אחד ינהג כפי הנחיית רבותיו.
