שתיקה על הגג

 מה קורה כאשר צלם ישראלי חצוף ובועט מטיח דברים קשים ברב שנושא את דבריו?

זה היה מפגש אומנים שהתקיים בדירת גג, בשכונת יוקרה תל אביבית. עולם הבוהמה התל-אביבי התייצב, ואני הוזמנתי כמרצה אורח, לשאת דברים על יסודות היהדות.

זהו לא הקהל הטבעי שצורך את 'יסודות היהדות'. בדרך כלל הוא מעדיף להתרחק. ואכן, באמצע ההרצאה קם מישהו, אישיות די מפורסמת – שכפי שהבנתי עד מהרה, מחזיק את עצמו כ'אפיקורוס' אף על פי שמעולם לא היה כזה – והחל להתקיף אותי על הדברים שאמרתי.

"אתה מדבר דברים שאבד עליהם הכלח", הוא הכריז ומייד עבר ללשון רבים. "תפסיקו כבר לקפוא על השמרים עם התורה המיושנת שלכם, הגיע הזמן להכניס רפורמות ותיקונים בדת, וכו' וכו'".

הושלך הס בקהל. כולם ציפו לראות מה תהיה תגובתי. אבל אני העדפתי לבוא בדרך אחרת. פניתי אליו בשאלה ידידותית: "מה אתה עושה בחייך היום?" הוא השיב, שבימים אלו הוא עוסק בעיצומו של פרויקט הפקה יוקרתי.

המשכתי לשאול: "באיזו מצלמה אתה משתמש?"

הנוכחים גיחכו. ממתי רב מתעסק עם מצלמות? גם הצלם שמולי לא הבין לאן אני חותר. "כבוד הרב", הוא אמר בנעימה שהשתמע ממנה שאין לרבנים שום מושג במצלמות, "אני משתמש במצלמת שישה עשר מילימטר".

"יפה", אמרתי. "אבל מה פתאום מצלמה של 16 מ"מ? למה אתה לא מחליף ל-8 מ"מ?"

איש שיחי היה המום. רגע לפני שהוא התפרץ להסביר שאין לי שום מושג בצילום, התנדבתי לעשות את זה במקומו. "אתה מבין כמה זה מוזר, שאני, שמעולם לא למדתי את מקצוע הצילום ואינני מתמצא בו, אבוא ואתקיף אותך על איכות המצלמה שלך? אני יודע מה אתה רוצה לצעוק עכשיו: 'כבוד הרב, אתה תעסוק בעניינים שלך, ותשאיר לי לטפל בעניינים המקצועיים שלי. בזה אל תתערב'".

לזכותו ייאמר, שהוא אִפשר לי להמשיך לדבר.

אז המשכתי ושאלתי: "כמה שנים בחייך הקדשת ללימוד תורה? כמה זמן התמחית ביהדות?" השתיקה ניסרה בחלל.

"אתה מבין שאתה לא באמת יכול לבוא ולהגיד שהלל ושמאי, רבן יוחנן בן זכאי, רבי עקיבא, רבי יהודה הנשיא ועוד מאות תנאים ואמוראים לא ידעו מה טוב ליהודי ורק אתה כן יודע. גם אחרי דור התנאים, במשך כל הדורות ישבו יהודים מפורסמים, כישרונות גדולים ממני וממך, אנשים שהיו בקיאים גם בהוויות העולם והנהיגו מאות ואלפים – אנשים כמו רש"י, הרמב"ם, רבי יוסף קארו, הגאון מווילנא, רבי יוסף חיים מבגדד, ה'חתם סופר', ה'חזון איש' ועוד מנהיגים רבים לאלפים ולרבבות שלמדו בהתמדה יום ולילה במשך עשרות בשנים, ולא הייתה להם כל בעיה עם התורה. כיצד הם לא שמו לב למה שאתה קלטת מייד?

"כל ימיהם הם האמינו שכל מה שכתוב בתורה הוא אמת ויציב, הם ידעו כי 'זאת התורה לא תהא מוחלפת', וקבעו שאי אפשר לוותר אפילו על קוצו של יו"ד. כיצד אתה, שלא למדת אפילו שנה אחת בחייך, מעז לייעץ ולהביע דעה? מנין אתה יודע משהו על יהדות?! מכמה שיעורי תנ"ך משוכתבים?! מאי אלו כתבות מגמתיות בעיתון שנכתבו על ידי בורים שכמותך?"

סיימתי את דבריי והמתנתי לתגובתו. ואכן, התגובה שלו הגיעה. והיא הפתיעה לא רק את הקהל אלא גם אותי. הוא לחש בשקט: "אתה יודע מה, כבוד הרב, אתה צודק. אז תגיד לי בבקשה במה מתחילים. באיזה ספר?"

לאחר שיקול דעת מהיר עניתי לו: "יש רמב"ם מנוקד. פתח את הכרך הראשון, 'ספר המדע', יש שם 'הלכות יסודי התורה', 'הלכות דעות' ו'הלכות תשובה'. תתחיל לקרוא. לא תבין הרבה, אבל לא יהיה עמוד שלא תמצא בו לפחות שורה אחת שתדבר אליך. כשתגמור לקרוא, תתקשר אלי ונדבר הלאה".

ביני לבין עצמי לא האמנתי שהדבר יחזיק מעמד זמן רב. אבל אחר כך התברר שהוא אכן המשיך בצילומים של ההפקה, אולם בכל הפסקה הוא היה מוציא את 'הרמב"ם לעם' וקורא בו. האם הדבר השפיע עליו? אינני יודע. העובדות הן, שהוא הפך לרב ונחשב לאחד מבעלי התשובה המפורסמים בדור האחרון. אורחות חייו וחיי צאצאיו מעידים כאלף עדים, שזאת התורה לא תהא מוחלפת.

והאמת, שאחד מאלו שלימדו והטמיעו בי את המידע הזה, היה מורי ורבי הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל. בפעמים רבות שבהן ישבתי לשיחות עמו – ובפרט מאז שעליתי על כס הרבנות הראשית – היה הרב שך טורח להדגיש באוזניי שוב ושוב את החובה להשריש בקרב הנוער את הידיעה על מסורת היהדות שעם ישראל נושא מדור לדור, בלא שינוי.

ההדגש הזה הוא חשוב. רבים מוכנים לדבר 'יהדות'. להוציא ממנה פנינים ולשוחח עליהן בהתאמה לרוח הזמן. אבל המשימה שלנו הפוכה: להתאים את רוח הזמן ליהדות העתיקה ולא להפך.

הדוגמה הבולטת ביותר שהרב שך היה מזכיר לי תמיד, ואותה הוא המליץ לי להפוך דוגמה להמחשה – היא הדבר המקודש ביותר שעובר עימנו מדור לדור: ספר התורה.

אין אדם בישראל שלא מכיר לפחות את צורתו החיצונית של ספר התורה. במובן מסוים, עוד לפני שפותחים את הספר – כבר אפשר ללמוד ממנו את היסוד החשוב הזה. ספר התורה היהודי הוא לא רק תוכן, הוא גם צורה.

יש הלכות רבות ומורכבות – כיצד כותבים ספר תורה. הוא צריך להיכתב על פי דקדוקי ההלכה הרבים, הן לגבי הקלף והן לגבי כל אות ואות. הלא אם פסיק או תג כלשהו ישתנה, אזי הספר כולו פסול.

ספרי התורה שלנו כשרים רק בגלל שבמשך כל הדורות לא שינינו בהם אפילו שינוי קטנטן. בכל פעם שאנחנו רואים מול העיניים שלנו ספר תורה, יש לנו דרישת שלום מדורות עברו. דרישת שלום שמזכירה לנו שכבר אלפי שנים אנחנו משמרים את אותה דרך, את אותו מסר, ולא משנים בו קוץ של אות.

כך אנחנו בוחרים להעביר מדור לדור. להודיע לנו ולבנינו ש"זאת התורה לא תהא מוחלפת".