תופרים תיקים

 "זה לא אמיתי מה שקורה פה״ מלמל ברוגז המנהיג הבא-בימים ובא-בכנסות של דגל התורה, מוישה גפני. ״ככה לא מנהלים משא ומתן״, סינן תוך שהוא מלווה בדבוקת יועצים ועוזרים. מימינו יצחק פינדרוס, האיש שיהפוך לח״כ עם השבעת הממשלה, אחרי שסירב להצעת נתניהו לשמש כסגן שר החוץ הבא של מדינת ישראל.

דברי הזעם נאמרו על ידי גפני בשעה 19:00 בערב של יום שני האחרון, לאחר יום נוסף של דיוני סרק ושיחות אין־סופיות בין נציגי הליכוד במו״מ לאנשי דגל התורה. בלילה, לפני שהמו״מ עם הליכוד התפוצץ בשעה 03:00 לפנות בוקר, באחד מהרגעים, גולדקנופף, יו״ר אגודת ישראל שאליו עוד נשוב, תפס פיקוד והחל לדבר עם החברים באידיש, כמו אותם הורים שעוברים לדבר באנגלית כדי לשוחח מעל לראשם של הילדים.

״לא תאמין״, אמר לנו גפני, בהילוך מהיר כדרכו, כשהוא פותח עיניים לרווחה, ״אנחנו לא סגורים בכלום, לא סיכמנו דבר ואתם יודעים למה? כי הימין לא יודע לשלוט ולכן גם להרכיב ממשלה הוא לא יודע״.

בעת כתיבת השורות יושרו ההדורים בנושאים העקרוניים של סדר התפקידים, למעט זוטות כמו התפקיד הסופי שיקבל סגן השר המיועד טסלר, אבל הדברים שהשמיע גפני רלוונטיים גם אחרי הסגירה, כי יש בכוחם להעיד על הלך הרוחות בקואליציה העתידית. ״אתם מאמינים?״ המשיך גפני, ״תכף אנחנו הולכים לאכול סופגניות ובכלל לא בטוח שבחנוכה יאיר לפיד לא ילך הביתה״.

היו״ר הזמני, שיהפוך לקבוע, של ועדת הכספים, המשיך להסביר באותות ובמופתים איך המו״מ להקמת ממשלת הימין מתנהל בשתי ידיים שמאליות: ״אם נתניהו היה מנהל את המו״מ הקואליציוני בצורה רציונלית, הוא היה מקציב שלושה ארבעה ימים, מקים צוותים לסגירת תקציבים ולהנחת קווי יסוד, והכי חשוב: היה קובע מנדט ברור לחלוקה, בלי בקשיש ובלי פריווילגיות לאף אחד.

״אתם מבינים שהיינו במקום אחר לגמרי״, המשיך גפני לירות בצרורות. ״במקום זה מה הוא עשה? בתחילה בודד את סמוטריץ׳, אחר כך הלך לקראתו עד הסוף, בשלב מסוים חילק הרבה מעבר למה שמגיע לאחדים מהשותפים ואז השותפים הבאים שאלו מה איתנו. נהיתה פה אנדרלמוסיה של חשדנות בין כולם ואף אחד לא מבין למה זה טוב? הרי אנחנו צריכים למשול ביחד״.

גפני שם את האצבע על ההתנהלות הרשלנית שהתווה נתניהו והוביל יריב לוין עם המפלגות השונות. ומדוע התנהלות רשלנית, תשאלו? כי הסוף היה ידוע למן ההתחלה: בשעה שמפלגות מסוימות מקבלות הרבה מעבר לכוחן, כל דרדק פוליטי מבין שמפלגות שוות כוח או גדולות יותר, לא יסתפקו במועט וידרשו לקבל את המגיע להן לפי התעריף החדש.

זה התהליך שבגללו קרס המו״מ וגרם לנתניהו לבקש השבוע הארכה. המו״מ הלך ונמתח כמו מסטיק ובינתיים הצדדים הסתנכרנו זה עם זה. כל אחד מהסוחרים הכיר את רשימת המכולת של הסוחר השני, הבין מה קיבל, ראה איך המשרדים נקרעו לגזרים והבין שבמו״מ הזה כל דאלים גבר. אין ערך למספר היחסי או למערכת האמון בנתניהו וגם לא למילה שניתנה בעל פה. כל המאיים ונתפס כמי שיכול לממש את איומיו, משיג ככל יכולתו, או נכון יותר לומר: יותר מכוחו ומעבר ליכולתו.

גיוס קואליציוני

המו״מ כולו מתנהל בצלמו של נתניהו ושם הקוד הוא חשדנות. ראש הממשלה המיועד אינו סומך על איש בליכוד מלבד יריב לוין, הפוליטיקאי הפופולרי והנאמן לו ביותר. וכאן טמון העוקץ: יריב מנהל מו״מ של איש אחד מול חבורת כרישים שמריחה חולשה ואנדרלמוסיה והופכת את המו״מ ממסחר בסוסים לסחר באיברים, סחר על גבול הביזה.

משרדים נקרעים לשניים, אגפים מתניידים ממקום למקום ללא שום רציונל ציבורי, סמכויות מחולקות לשלוש מפלגות, וכל סגירה עקרונית היא מבוא לפתיחת הסכם מחדש. כך גם אחרי סגירה עקרונית, כמו עם יו״ר ועדת הכספים, התברר לגפני, לדוגמה, שוועדת הרפורמה תיפרד מוועדת הכספים ותועבר לציונות הדתית על חשבונו, והכל מאחורי הגב: הסיכומים מתגלים רק בדיעבד.

לוין מוכשר ונאמן, אך העובדה שביבי אינו סומך על איש זולתו – בעוכריו. אי אפשר לדרוש מבן אנוש שלרשותו 24 שעות ברוטו ביממה כולל הזנה ושינה קלה, לצלול למסמכים של מאות דפי עבודה על תקציב הבריאות המתחדש, לצקת תוכן להבטחה האישית שניתנה לדרעי לשמש כ״ראש ממשלת פנים״, להישאב לתוך הקונסטרוקציה של הפרדת המנהל האזרחי ביו״ש בעבור סמוטריץ׳, לארגן לבן גביר את הליך הפירוק וההרכבה של המשטרה, לתת תשובות ברורות בכל תחום וגם לעמוד מול שמונה ראשי סיעות (כולל פינדרוס) ביהדות התורה.

אי אפשר לנהל עם כל אחד מו״מ עד השעה 03:00 לפנות בוקר ואז ללכת לישון כדי לקום למחרת ליום שבו כל אחד מתבונן בצלחת של החבר, ורוצה גם עבורו מנה דומה ומוגדלת. לפעמים גם תוך כדי שנת לילה טרופה, הנושאים והנותנים מתעוררים מחלום בלהות. רגע שכזה היה בלילה שבין ראשון לשני השבוע, אחרי שיריב לוין ונתניהו סגרו עם פרוש את פרטי ההסכם לקבלת משרד ירושלים ומסורת, כולל עשרים ושבעה תקנים וכשלוש מאות מיליוני שקלים.

פרוש העדיף לנהל את המו״מ רק אחרי שמקלב יסיים את שלו, עם הישג לא מבוטל של כשלוש מאות מיליוני שקלים, שני סגנים, האחד בתחבורה והשני במשרד ראש הממשלה, ושני מנכ״לים שונים. ״אני לא רוצה לדרוך על היבלות של אף אחד״, אמר פרוש ללוין, ״שהחברים יסיימו לנהל את השיח ואגיע אחריהם״. אמר, ועשה.

החבורה מ'אגודה' ישבה עמוק לתוך הלילה עם נתניהו ולוין כדי לסגור פינות. פרוש, ולצידו, במפתיע, יצחק גולדקנופף שלקח פיקוד כיו״ר אגו״י וגיבה את פרוש עד הסוף, ושאר חברי הצוות שניאור רוזן, מוטי בבצ׳יק ויוסי דייטש. בדיעבד אפשר לומר שבאותה פגישה לילית הושגו סיכומים גם בנושאים העקרוניים. באותו מעמד סוכמה נוסחה שתאפשר להתקדם במתווה הגיוס, לא הקואליציוני, שהפך לנפיץ. במקום לדבר על נוסחה סופית ולפרט את ניסוח החוק כאן ועכשיו, סוכם על ניסוח שיבהיר כי הממשלה תעביר חוק שיאפשר לבחורי הישיבות להוסיף וללמוד, ולצד זאת יקודם חוק יסוד לימוד התורה.

את פסקת ההתגברות, שאמורה לעבור בניחותא כחוק יסוד, כולם מבינים שצריך יהיה להעביר בשום שכל ובחכמה, כחקיקה כללית ולא ספציפית בנוגע לחוק הגיוס. על עצם העיקרון שלא להסתפק בחקיקת הפשרה שעליה הוסכם בממשלת נתניהו-גנץ ולהביא להצבעה חוק דיחוי הדוק יותר, מסכימים גם בדגל התורה.

דברים ברוח זו, מהגורם הרוחני הבכיר ביותר, שמעו המשגיח הגר״ד סגל וחברי מועצת גדולי התורה, ראש ישיבת 'חברון' הגר״ד כהן וראש ישיבת תפרח הגר״א פילץ שעלו למעונו של מרן הגרי״ג אדלשטיין לשיחה נטולת חברי כנסת שעסקה בסוגיית הגיוס. ראשי הישיבות נכנסו מודאגים על רקע ההפחדות שהושמעו מפה לאוזן, ויצאו רגועים כששמעו על התנהלות המהלכים מאחורי הקלעים.

ומן הקודש לחול: בעוד הנוכחים במצודה מתכוונים להתפזר בשעה שלוש לפנות בוקר, צלצלו הטלפונים בלשכת יו״ר הליכוד במצודה. ביבי כבר נערך ליציאה כשהוזעק בחזרה לחדר כדי לשמוע את הערות ח״כ אורי מקלב להסכם עם אגודה. מקלב הזכיר שבהסכם הפנימי בין דגל לאגודה נקבע שהתפקיד הבכיר יותר שייך לו. ״לפי מה שאני שומע, הסיכומים המסתמנים הופכים את התפקיד של אגודה לבכיר יותר. אצטרך לבדוק ולראות איזה מהתפקידים עדיף״.

להאשים את מקלב בצרות עין זה קל וגם סיפור לא רע שמוכר עיתונים, אך מי שמכיר את האיש יודע שהוא בעיקר פוליטיקאי מפוכח. אורי בסך הכל פעל במתכונת של כל חבריו לגוש שממקסמים ככל יכולתם.

נתניהו לא ידע להיכן להוליך את התסכול אבל אפשר לומר שלאירוע הזה, שבו כל פוליטיקאי בוחן את ההישג שלו לפי מה שקיבל חברו, במרוץ סמכויות ותקציבים שלא נגמר, יש אחראי אחד ויחיד, וזהו האיש העומד בראש המחנה. אין עוד מלבדו, לטוב אך גם לרע.

השאלה המיתולוגית מהקמפיין "מי יענה לטלפון האדום בשלוש לפנות בוקר?" קיבלה אפוא השבוע משמעות כפולה וסוריאליסטית. ביבי ענה — למקלב…

ונמשכת שיירה

משה גפני הוא הפוליטיקאי היחיד בכנסת שהגיע השבוע למקום עבודה קבוע, שבו יישאר במשך הקדנציה הבאה. בכניסה לבניין הוא ריכז אליו שיח מעניין של שיירת העוברים ושבים הזמניים בתפקידיהם הנוכחיים, הן מהקואליציה והן מהאופוזיציה.

בסופו של דבר תוקם ממשלה, אמרנו לגפני, ותוך כדי דיבורנו, כמו לזרות מלח על הפצעונים, חלף ביעף במסדרון הסמוך ראש הממשלה היוצא יאיר לפיד, שפנה אלינו בחיוך ציני: ״אני מתחנן שייקחו ממני כבר את ראשות הממשלה, רק אין מי שיבוא לקחת״, אמר והמשיך עם שיירת המאבטחים כשהוא מפטיר לעברנו: ״אני מקווה מאוד שעד חנוכה ישחררו אותי״.

עודנו מדברים עם גפני והנה צועד מעדנות מולנו שר השיכון המיועד יצחק גולדקנופף: ״מורגנשטרן״, הוא אמר לנו, ״יהיה בומבה של מנכ״ל במשרד השיכון״. עוזריו ניסו ללחוש לאוזנו שהמינוי עוד רחוק מאישור אבל גולדקנופף מעולם לא קיבל – וגם לא מתכוון לקבל – הוראות מאדם שאינו מורו ורבו, כ״ק מרן האדמו״ר מגור. ״הוא יתמנה, ויהיה מנכ״ל בומבה״, אמר בחיוך.

עוד זה מדבר, ובני גנץ בא. לגולדקנופף, שמקרין חביבות גם על ח״כי האופוזיציה ומרכז סביבו שיח בכל פינת מסדרון, גנץ מתייחס בחביבות כאל אדמו״ר וגם הגיב בהתאם, בנעימות, לביקורת ששמע מר׳ יצחק על הדברים שנאמרו מפיו בישיבת הסיעה. גולדקנופף הפתיע וסיפר לבני גנץ על אביו נחום ז״ל והעלה זיכרונות מימי האב כמזכיר היישוב קוממיות. ״יש לך זכות אבות של שמירת השמיטה״, אמר גולדקנופף וגנץ השיב בלפיתת יד איתנה כלוחש סוד: ״יכולנו ביחד להיות שותפים טובים בממשלה. אולי זה עוד יקרה יום אחד״. גולדקנופף מיהר להגיב: ״אני בטח לא אתנגד לזה״. רשמנו לפנינו. לפי איך שנראית הרכבת הקואליציה הנוכחית, לכו תדעו מה יקרה פה בעוד שנתיים ימים.

בעוד גנץ נבלע ברכב, הופיע בפנים עולצות בועז ביסמוט, הכוכב החדש של הליכוד. ״עד חנוכה תגמרו להציג את כל הדרישות שלכם?״ שאל בועז את גולדקנופף, כוכב המסיבה.

״ואתה לפחות יודע איזה תפקיד תקבל מביבי?״ השיב לו ר׳ יצחק שלנו שאף פעם לא נותר חייב. בועז, בעל היושרה, נאלץ להסכים. דבר שלא קרה יותר מדי פעמים בשבוע האחרון בשיח הפנימי בין חברי הקואליציה העתידית.

שר החידון

יהדות התורה חתמה, וש"ס, שחיכתה במכוון לחתום אחרונה כדי להימנע מהשוואות, אמורה לחתום בקרוב, נכון למועד כתיבת השורות. עד סוף השבוע מקווים בליכוד להשלים את ההסכמים עם המפלגות ולהיערך להחלפת יו״ר הכנסת ביום שני הקרוב במועמד קבוע, כשעל זהות המועמד הסופי יכריע נתניהו בסוף השבוע עם מקורביו ב'נוהל קיסריה'.

אם חשבתם שהאירוע נגמר במינוי יו״ר כנסת חדש במקום מיקי לוי – טעות בידכם. כי בנקודה הזאת לפנינו עוד מסע חקיקה ארוך של ארבעה חוקים שיִקדם להקמת הממשלה. החוק הראשון שבלעדיו לא תושבע ממשלה הוא החוק שיאפשר לדרעי להתמנות לשר. השני, שינוי ׳פקודת המשטרה׳ והעברת סמכויות המשטרה לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שסירב מצידו לכל חיזורי אנשי נתניהו ודורש בתוקף להעביר אליו את כל הסמכויות לפני הרכבת הממשלה.

החוק השלישי הוא חוק שיאפשר לשר במשרד מסוים לקבל לידיו סמכויות מלאות של המשרד, ללא צורך בהאצלת סמכויות של השר הממונה. או במילים אחרות: חוק המנהל האזרחי שיאפשר לסמוטריץ׳ להקים משרד ביטחון ב׳ בקריה בלי להזדקק לחתימתו של שר הביטחון המיועד גלנט על כל החלטה. החוק הרביעי הוא החוק שימנע התפצלות של ארבעה חברי כנסת לסיעה נפרדת, ואת החקיקה הזאת נתניהו דורש להעביר לפני שיודיע לבכירי הליכוד מהי חלוקת התפקידים. הוא וגם הם מבינים היטב מדוע.

רק אז, לאחר שיעברו ארבעת החוקים בשלוש קריאות, יזמין נתניהו את בכירי הליכוד למסיבת חנוכה כדי לבוא ולחלוק בשיירי הסופגניות של סמוטריץ׳, בן גביר, דרעי וגולדקנופף. בכירי הליכוד אולי יקבלו שמות של תיקים מפוצצים שידעו ימים יפים, אך מהר מאוד הם יגלו שהתואר משרד החינוך נטול תוכן חינוכי. החברה למתנ״סים אצל ש"ס, החמ״ד (החינוך הממלכתי דתי) אצל סמוטריץ׳, החינוך התוספתי אצל אבי מעוז, החינוך החרדי אצל יהדות התורה וש"ס, תרבות יהודית גם כן אצל סמוטריץ׳ והמסורת הועברה לפרוש.

לשר החינוך מהליכוד תישאר רק הנסורת. החזקת הדגל, הישיבה לצד נתניהו בחידון התנ״ך וההכרזה על המועמדים לפרס ישראל. הערת אזהרה: ייתכן מאוד שאחרי השבת הקרובה גם השאריות הללו יחולקו תחת לחץ לאחד מהנורווגיים של בן גביר או סמוטריץ׳.

לא מעט רגעים מביכים, על גבול ההזויים, ראינו בכנסת בשני האחרון, אבל אין ספק שאת השיא השלילי שברו הנציגים שלנו בהתקוטטות הפנימית, כאשר כל אחד לטש עיניים לרעהו.

מי שמצא עצמו מתבקש שוב ושוב לוותר, למרות גודלו, היה יו״ר ש"ס אריה דרעי, שהפך לנציג הגמ״ח המרכזי של קואליציית נתניהו. הוא ויתר על האוצר לסמוטריץ׳ כדי לפתור את הפלונטר הראשון והגדול מכולם; אחר כך ויתר על משרד הנגב והגליל לעוצמה יהודית כדי למנוע מנתניהו שהתחייב אישית לבן גביר מבוכה כפולה; הוויתור השלישי שלו השבוע היה על תפקיד יו״ר ועדת הפנים שיימסר לדגל התורה, למרות הבטחה מוקדמת שניתנה לדרעי לשמש כ״ראש ממשלת הפנים״, כולל אחריות של ח״כ מטעמו על ועדת הפנים.

רק אחר כך גילה דרעי כי ויתר על הוועדה כדי לפתור חלקיק משבר עם יהדות התורה, אך בינתיים הליכוד קרע עוד נתח מסמכויות ועדת הפנים כדי להקים ועדת תשתיות שתימסר לציונות הדתית. בלשכת נתניהו כל ויתור ג׳נטלמני הוא מבוא לעקיצה.

יש גבול

גם אם יש גבול אין ספק שהוא הלך ונמתח עם כל שעת משא ומתן. וכך מצא עצמו יו״ר ש"ס מעורב בשתי תקריות נוספות עם יהדות התורה, באדיבות צוות המו״מ של הליכוד. בראשונה ביקשו בליכוד לחפות על הפרת ההבטחות ולהעביר למשרד הפנים סמכויות של מנהל מקרקעי ישראל. ״לא יקום ולא יהיה״, הודיע דרעי. ״אלה סמכויות של גולדקנופף מאגודת ישראל ולא תהיה במנהל דריסת רגל של שום גורם אחר מש"ס. תפסיקו לחלק כל תפקיד לעשרה חלקים. תפסיקו להציע ליהדות התורה תפקידים שלנו ולחלק לנו תפקידים של יהדות התורה״.

האמירה הזאת כמובן נענתה בתגובה מעשית הפוכה. דרעי גילה כי ליהדות התורה הוצעה ראשות ועדת העבודה והרווחה (לאייכלר) וגם סגנות שר במשרד העבודה והרווחה (לטסלר). ״הבטחתם שאת משרד הרווחה כולל הוועדה נקבל מלא-מלא. מילא, כבר התרגלנו לכך שכל הבטחה נפתחת מחדש, אבל לפחות תחליטו איזה משני התפקידים: או סגן או יו״ר ועדה. לתת את שניהם לסיעה אחרת, גם סיעת אחות, זה לעקר מראש את סמכויות המשרד. רק חסר שתאפשרו להם למנות גם מנכ״ל״.

וכך הפכה עוד הצעה תמימה של הליכוד מפתרון – למשבר. אייכלר מצידו מתעקש לעמוד בראשות ועדת העבודה והרווחה, בלי להתפתות לוועדות יוקרתיות וקורצות יותר, כמו ועדת החינוך. גולדקנופף ולצידו בבצ׳יק ניסו להתערב ולפשר אך גילו חיש מהר כי אייכלר לא מתכוון לוותר. רק זה מה שחסר לו, לנהל את הכאוס בין ארבעה שרי חינוך בפועל, ולכנס את ועדת החינוך לישיבות שבועיות שבהן יעלו שוב ושוב ההתבטאויות של אבי מעוז.

הפשרה שנמצאה ובאה לידי ביטוי במסמך שנחתם עם יהדות התורה, הייתה לחתום על מינוי טסלר ״כסגן שר העבודה והרווחה או סגן שר במשרד אחר״. וכפי שאמרנו, כל סגירה לילית היא מבוא לפתיחת מו״מ מחודש בבוקר שאחרי.

מי שהפסיד על הדרך מההתנהלות המבורדקת של קריעת סמכויות וחלוקתן זה על חשבון זה, היה השר המיועד מאיר פרוש שתפר לעצמו בעשר אצבעותיו את משרד ירושלים, שרוקן על ידי עוצמה יהודית מסמכויות, ואת משרד המסורת שייתן בידיו כשלוש מאות מיליון לא צבועים לחלוקה.

במקור הסכים הליכוד להרחיב את סמכויות המשרד ל׳ירושלים רבתי׳ כולל בית שמש. רק שאז, כשהבינו בש"ס כי ההצעה היא במסגרת רחבה יותר של סמכויות שהובטחו לש"ס וניתנו לאגודה, נאמר לחברים בליכוד: עד כאן רבתי. עד שהעסק ייסגר הכל כמובן יכול להשתנות, רבתי גם כן.

לא בכדי היה מי שהציע השבוע למנות ועדת חקירה, סטייל מירון, לבדיקת מחדלי המו״מ שהסתבך לכולם בין הרגליים, בעוד שהממשלה היוצאת ממשיכה לכהן למעלה מחודש ימים, לקבל החלטות ולבצע מינויים במחטפים. גם ההצעה האחרונה נגנזה, אחרי שהמציע הביע חשש כי האחריות תיפול בחלקו של השר לענייני מירון. ״זו הייתה בדיחה״, הוא מיהר להבהיר, אחרי שהבין כי במשא ומתן הזה גם בדיחה הופכת לדרישה.

שוק בצלאל

״גם לי יש דרישות״, אמר בצלאל סמוטריץ׳ לאריה דרעי בעודם יושבים בסוויטה עם נתניהו. דרעי התקשה להבין לרגע במה מדובר וסמוטריץ׳ פירט. כשר אוצר הוא ביקש להיות מעורב בשלושה תחומים מקצועיים שמסונפים למשרד הפנים: רישוי עסקים, שינוי גבולות והקמת רשויות חדשות.

דרעי התקשה להכיל. בסוף השבוע הקודם הוא האיץ בנתניהו, בתיאום עם סמוטריץ׳ למהר ולסגור את ההסכם עם הציונות הדתית לפני כניסת השבת. בשיחה שהתקיימה בינו לבין סמוטריץ׳, בציר שעוד יישמר ויתוחזק להערכתנו במהלך הקדנציה הקרובה, ביקש סמוטריץ׳ את עזרתו של דרעי.

״נתניהו רוצה לסגור פינות גם עם ש"ס אבל חשוב לגמור את זה לפני שבת״, אמר בצלאל לאריה. יותר מזה סמוטריץ׳ לא היה צריך לומר. את 'נוהל קיסריה' שבמסגרתו מטילים בני הבית וטו על דברים שנסגרים בערב שבת, שניהם מכירים היטב.

וכך מצא עצמו דרעי בשישי, עם סמוטריץ׳ ונתניהו, מעורב עד צוואר בסגירת הקצוות עם הציונות הדתית. סמוטריץ׳ קיבל חותמת לדברים שהוסכמו, ודרעי לעומת זאת הסתפק בלחיצת יד. כעת, כשהגיע תורו להתקדם ולהעלות את הדברים על הכתב, גילה דרעי ולא הופתע יותר מדי, שגם איתו ממשיכים להתנהל בסחר סוסים לא מכובד.

ביבי, שהבטיח למנות את יו״ר ש"ס כ״ראש ממשלת פנים״, לאחר שדרעי ויתר על האוצר, הבין באיחור שבקצב הזה לא יישארו בידיו משרדים לחלוקה בליכוד. ״אתם משאירים אותי בלי כלום״, אמר לדרעי שהחליט בשלב הזה לערב במשא ומתן את אריאל אטיאס, בן דמותו של יריב לוין, מש"ס: האיש שלא מוכן לדלג על אף סעיף, ולא נותן לדד-ליין המתקרב להשפיע על שיקול דעתו. אטיאס לא היסס, כפי שפורסם פה בשבועיים האחרונים, להרים קול ולהסביר לליכודניקים, כולל נתניהו, מהם הקווים האדומים, גם בסוגיית התפקידים.

החבילה הסופית, שכוללת במשרד אחד מורחב את משרדי הפנים, הבריאות, העבודה והרווחה, יותר בפן הרווחה ופחות במישור של אישורי העבודה בשבת, בהחלט עוצמתית. הדרישה הראשונית ליצור ׳תקציב סגור׳ של ״ממשלת הפנים״ שיהיה מעין משרד אוצר פנימי של משרדי דרעי, הומרה לבסוף בפשרה של חצי עצמאות, שלא תגרום לפיצוץ עם אגף התקציבים באוצר. דרעי, בעל הניסיון, הבין שבוויכוח הזה אסור לו לנצח יותר מדי ולקנות לעצמו אויבים בפקידות הבכירה באוצר.

ובדיוק בשלב הזה, כשהליכודניקים התרצו וגם בש"ס יצאו מרוצים, התערב סמוטריץ׳ – האיש שיודע למנף כל רגע להישג נוסף עבור מפלגתו. ״תראה מה קיבלת״, אמר סמוטריץ׳ לדרעי בנוכחות נתניהו, ״בוא נדבר כעת על מה שאתה נותן לי״.

זה היה הרגע שבו דרעי התפוצץ. ״אין כבוד בחדר הזה?״ סינן והסביר. ״הרי אני זה שוויתרתי לאורך כל הדרך. ויתרתי לך בצלאל על האוצר שהובטח לי, אחר כך לבן גביר על הנגב והגליל שאני הקמתי, ובהמשך גם ליהדות התורה. שאתה, כראש מפלגה של שבעה מנדטים, תגיד משפט כזה ליו״ר המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה אחרי כל מה שוויתרתי בשבילך?״

דרעי קם והלך כשהוא מפטיר: ״תמשיכו להתנהל מול אריאל״, אבל אין מה להתרגש יותר מדי. את משחקי המו״מ האלה דרעי מנהל עוד משנות השמונים. את הסטאז׳ הוא עשה מול אריות ושועלים כמו יצחק שמיר ואריק שרון, יצחק רבין ושמעון פרס מנוחתם עדן. את מה שהם לקחו איתם לקבר, לסמוטריץ׳ ולבן גביר, במלוא הכבוד, עוד ייקח שנים ללמוד.

הכותרת על פיצוץ הישיבה הוקפצה לראש החדשות, אך על השיח השקט שדרעי למד לנהל עם סמוטריץ׳, שמעתם פחות, עד כה. אחרי שנתניהו גרם להם להתקוטט זה עם זה על האוצר, השניים למדו לדבר גם מעל לראשו, בשיחות טלפון ישירות שעוד יימשכו גם בקדנציה הקרובה.

שניהם מבינים כי את האוצר שקיבלו ליד, כל אחד בתחומו, הם יוכלו לממש ולפרוט לפרוטות רק אם ישתפו פעולה באופן הדוק וילמדו לעבוד בשקט, ללא צורך בתיווכו של ה״בורר״ נתניהו, שממנף כל סכסוך למשחקי הפרד ומשול.

שגרירנו במרוקו

״אל תנהל מולי שיח דרך התקשורת״, אמר דרעי לסמוטריץ׳ באחת מהשיחות, ״אצלנו בש"ס אין שני ראשים ואין ארבע דעות. מה שמסוכם בהוגנות מולי, סגור וחתום״. סמוטריץ׳ חווה זאת במשותף אחרי שיוזמת השניים להכפלת תקציב האברכים טורפדה, ברגע שבו נודעה לדגל התורה, והודלפה.

דרעי הושיב בסוכת העראי שמעל לביתו, שהפכה לדירת קבע פוליטית, צוותי משא ומתן שהסתנכרנו עד לרגע האחרון. בצוות שניהל עם הליכוד את המו״מ על חלוקת התפקידים היו חברים רק שלושה: דרעי עצמו, אריאל אטיאס וישראל אוזן. אל תתפלאו אם לשמו של זה האחרון יוצמד בחודשים הקרובים תואר של מנכ״ל משרד ממשלתי.

בצוות נוסף שאותו ליווה עו״ד נדב עשהאל, היו חברים חברי הכנסת יעקב מרגי, חיים ביטון, ינון אזולאי ומיכאל מלכיאלי, שישבו עם דרעי במשך עשרות שעות על ניסוח קווי היסוד. ״לא נדבר בעל פה על קווי היסוד לפני שתראו נייר עמדה ברור״, הבטיח דרעי לנתניהו וליריב לוין, הבטיח וקיים. מהשוויון בחינוך, דרך נושאי הדיור ויוקר המחיה וכלה בנושא הגיוס. בכל תחום ותחום הונח על השולחן מתווה מסודר, בכתב.

כשיריב לוין נאלץ באחד מפיתולי המו״מ עם אגודת ישראל ודגל התורה להכין לעצמו עוד כוס קפה, בשעה שהחברים עברו לדבר בינם לבין עצמם באידיש עסיסית, הוא חזר אל המסמך של ש"ס. ״דרעי עשה טובה לכולנו וניסח הכל מראש גם בשבילכם״, אמר. החברים צחקו אך אצל לוין אין כידוע בדיחות, כל משפט נאמר ברצינות תהומית.

בשלב מסוים גם יו״ר החינוך העצמאי הרב אליעזר סורוצקין פנה לדרעי וביקש להסתנכרן, מה שאכן קרה בשיח משותף בינו לבין ח״כ חיים ביטון ומנכ״ל עיריית בני ברק שמואל ליטוב, אשף התקציבים, שכיהן בעבר הן בלשכת גפני והן במשרד הנגב והגליל. ״היה להם לוקסוס של שקט תעשייתי שלא היה לנו״, אמר לנו אחד מח״כי יהדות התורה כששאלנו מדוע גם הם לא באו מראש עם מסמך מוסדר בסוגיות העקרוניות.

הקרב על הקרדיט לא ייגמר לעולם, אבל טוב לדעת שברגע האמת, מאחורי הקלעים, נרשמו שיתופי פעולה בדברים המהותיים, ויותר מפעם אחת. אם יש תקווה לחרדים בממשלה העתידית היא מתחילה ונגמרת בשיתוף הפעולה בין הנציגים החרדים. כאופוזיציונרים הם ידעו לשלב ידיים כדי להגיע אל המטרה של הפלת הממשלה. שרק יידעו, אינשאללה, לשמר את אותה לכידות גם בשלבי הבנייה.

ואי אפשר לקנח בלי לסיים עם התפקיד היחיד שש"ס קיבלה ויהדות התורה לא תשים עליו עין, ומדובר כמובן במשרת שגריר ישראל במרוקו. בסוף השבוע הזה אפשר לאחל לשגריר החרדי הראשון, ששמו טרם ידוע, הצלחה מרוקאית כפולה ומכופלת.