תחבולות והזדמנויות

הסער והמלקחיים: איך מנצל גדעון סער את משבר הבכירים שהפסידו בפריימריז בליכוד? ] המצע הממלכתי: מיהם שני הח"כים שהתיישבו לנסח מצע ביטחוני למפלגת המרכז? ]  כהנא סדק: מדוע בחרו לצרף את מתן כהנא למרות מחאת החרדים? ] בני אומנות: מה הן המלצות המל"ל לחסידי ברסלב המבקשים לטוס לאומן? ] וגם, המראה החיצוני שעלול לגרות גורמים לאומניים

1.

תנועת מלקחיים

גדעון סער לא אומר נואש. אחרי שהוספד בסקרים, הגיע המיזוג עם בני גנץ והשיבו למשחק. אם שאלתם להיכן נעלמו כישוריו הפוליטיים, התברר שהם עדיין שם. היכולת לזהות הזדמנות, נקודות תורפה, בחלונות זמן קצרים, הותירה אותו, שוב, במגרש.

הקמת מפלגתו, ערב הבחירות האחרונות, הגיחה לעולם ברגע מסוים מאוד: הימין הממלכתי חיפש בית, סער העניק לו אותו. גם מיזמו הנוכחי הפציע בעיתוי קריטי.

עבורו, זה היה להיות או לחדול: לפנות לצד אחד ולהימחק, או לחתוך לצד השני ולמנף.

כמו שותפו לשעבר יועז הנדל, גם לו קרצה הצעתה של שקד: חיבור בין שתי מפלגות שמקבלות, כל אחת לחוד, שלושה מנדטים מינוס בסקרים – לכדי מפלגה אחת. גם אם השלם לא יהיה גדול מסך חלקיו, טען הרציונל, לכל הפחות יהיה מה שהוא: שישה מנדטים.

סער סירב. הוא הבין טוב מכולם שמדובר במלכודת מוות. מפלגות מתחילות גבוה ויורדות, לא ההפך. וחוץ מזה, שקד לא בדיוק אחת שכיוון פניה ברור. אחרי שנכוותה עם ממשלת השינוי, אולי תבקש לתקן בעריקה למחנה השני?!

האינטרס של שר המשפטים פגש את זה של שר הביטחון, ברגע מורכב. האספירציה להיות ראש ממשלה התנגשה עם מספרים חד ספרתיים בסקרים. העניין בחיבור עם 'תקווה חדשה' נראה מבטיח: מכת חשמל בדעת הקהל וקריצה למצביעי ימין רך.

המספרים התחילו סביר. מנדט יותר או פחות ממה ששתי המפלגות קיבלו בנפרד. בלית ברירה, הסבירו אנשי המפלגה החדשה, בהיעדר רוב למחנה ביבי, החרדים יצטרפו.

הימים שאחרי היו מאכזבים. הסקרים הראו על מגמת ירידה. ההתלהבות, אם הייתה, התפיידה בהילוך מהיר; חלון ההזדמנויות הצר נסגר. אם החיבור היה נידון כעת, ספק אם היה מתקיים.

סער כמו חברו אלקין לא נואשו. הם אף פעם לא נואשים. מסע החיפושים של גנץ אחר כוכב ביטחוני שיעניק את הבוסט הנדרש לקמפיין היה נראה אבוד.

הרמטכ"ל לשעבר גדי אייזנקוט כיוון למפלגת 'יש עתיד', מכל הסיבות הנכונות: קודם כל הבחירה בלפיד מתכתבת עם תפיסתו שכדי להרכיב ממשלה יש לעשות זאת בדרך המקובלת: מפלגה גדולה שנתמכת במפלגות לוויין. נוסף על כך, לפיד היה הראשון שנעתר לבקשתו לקיים פריימריז בבחירות הבאות (לא הקרובות). וגימ"ל כל: גנץ התנגד לחבור ל'יש עתיד'.

אבל אז, שעות ספורות לפני הכרעתו, הגיע המפנה. סער וגנץ הגישו הצעה ואייזנקוט נעתר. אם אתה רוצה הכרעה, אמרו לו השניים, היא תגיע דרכנו; לפיד משחק בתוך הגוש, הוא לא מביא קולות חדשים.

'המחנה הממלכתי' מתיימר להביא שתי בשורות. הראשונה מתמקדת בפתרון הפלונטר הפוליטי. סער טוען שיש לו קונספט לממשלה יציבה, ממשלת אחדות, נטולת נתניהו ובן גביר. אנשיו מזכירים את העובדה כי בסבב הקודם, כשהמשחק נראה היה גמור ובחירות חמישיות נקשו בפתח, הוא היה היחיד שהצליח להביא הכרעה, כשהגיע לבנט עם הצעה קוסמת לכהן בראשות ממשלה.

סער פעל בתנועת מלקחיים מתוחכמת: מצד אחד העניק חיבוק דב ל'ימינה', מצד שני סירב להמליץ בפני הנשיא על לפיד כראש ממשלה – כל זמן שאינו סוגר הסכם רוטציה עם בנט.

למרות לחצים אדירים שהופעלו עליו, הסתכן במתן המנדט לבנט ראשון. ההמשך ידוע: בנט מונה לראש ממשלה, ונתניהו, לראשונה מתחילת הסבבים, מצא עצמו מחוץ לבלפור.

סער מסרב לחשוף את תוכניותיו לעתיד, אך אפשר לנחש את הכיוון: 'חוק הפיצול' שהעביר בכנסת האחרונה, המאפשר לארבעה חברי סיעה להתפלג מסיעתם, יפגוש את ישראל כץ, יולי אדלשטיין, חיים כץ ונאמניו בכנסת הבאה.

אם ישיג נתניהו שישים ואחת אצבעות מה טוב. אם ייכשל, ידע שתם הטקס. הארבעה תאבי נקם, פגועים עד עמקי נשמתם, ומשוכנעים שרשימות החיסול של המנהיג דרדרו אותם לאחור.

מכולם, כץ ואדלשטיין הפגועים ביותר. שניהם נמנעו מקריאת תגר על נתניהו רק כי היו משוכנעים שתכף הוא הולך ותורם יגיע. מי ששוחח עם כץ התרשם משתי תכונות אופי שיש לאיש: אגו בשמיים וחוסר מודעות עצמית. אדלשטיין, שנבחר בשנים האחרונות קוּנְסִיסִטֶנְטִית במקום הראשון, היה בטוח שהוא היורש הוודאי למנהיג הנוכחי.

המכה שחטפו בשבוע שעבר היממה אותם. עד לרגע זה, הם לא צייצו דבר ולא הגיבו לתוצאות. אם אחד מהם לא יישבר ויפרוש מהרשימה לפני הבחירות, המשמעות היא שלנתניהו ממתין כאב ראש חריף ביום שאחריהן.

אני מניח שהוא כבר מתכנן אי אלו מהלכים. ספק רב אם יצלח את האגו הפגוע של כץ והשאיפות הגבוהות של אדלשטיין. המכה שהעניק להם הייתה מושלמת מדי, חזקה מדי, עוצמתית מדי. אחרי בחירות סבב ג', אדלשטיין עוד השתעשע ברעיון הקמת ממשלה חלופית בראשותו. השתעשע ובסוף שוכנע לוותר. כנ"ל כץ. הוא התחבט אין סוף התחבטויות – אם להתמודד מול נתניהו והחליט להמתין. נתניהו שכנע אותו שהוא בונה אותו ליום שאחרי לכתו.

המפוכח מכולם היה גדעון סער. זאת מפלגה ביביסטית, אין לליכודניקים שורשיים מה לחפש בה, חזר ואמר לחבריו. הם לא השתכנעו. עכשיו הוא מספר 2 של הרמטכ"ל ה-20, וקודם ברשימה לרמטכ"ל ה-21.

2.

אידיאולוגיה ופרקטיקה

החיבור הזה לא היה מתרחש בשום מציאות אחרת, זולת השבר הפוליטי הגדול ביותר שפקד את מדינת ישראל.

בסוגיות מדיניות, במיוחד בסוגיה הפלסטינית, אין ספק שאייזנקוט וגנץ חושבים אחרת מסער ואלקין. סער מכחיש זאת. "החיבור הזה מתאפשר", הוא אומר לי, "ללא קשר לפוליטיקה. במצב הנוכחי, ברור לכולנו שאין פתרון לסכסוך ויש לפעול לצמצומו. שלושתנו מתנגדים בנקודת הזמן הזאת למדינה פלסטינית, ושלושתנו דואגים מאוד מאפשרות של מדינה דו-לאומית".

גנץ ואייזנקוט ידועים כמי שתומכים ברעיון שתי המדינות. 

"אנחנו רואים עין בעין את האתגרים המרכזיים שניצבים כיום לפתחה של מדינת ישראל. אנחנו מאמינים שפרקטית אין היתכנות – בנקודת הזמן הזאת ובשנים הבאות – להקמת מדינה פלסטינית. ייתכן שבמציאות אחרת היו מתקיימים בינינו אי אלו חילוקי דעות, אבל נוכח המצב הנוכחי נקודת המבט שלנו זהה.

"בקרוב נפרסם את המצע המדיני שלנו. כתבו אותו השרים זאב אלקין וחילי טרופר. זאת תוכנית שנועדה מצד אחד למנוע את סכנת המדינה הדו-לאומית ומצד שני תאפשר לפלסטינים סוג של אוטונומיה שבתוכה הם מנהלים חיים אזרחיים תקינים".

אם כבר אוטונומיה מלאה, למה לא מדינה פלסטינית מפורזת?

"ראינו מה קרה בעזה אחרי שעזבנו. אין דבר כזה מדינה מפורזת. ברגע שאין לך אפשרות להיכנס לשם אתה בעצם מאפשר התחמשות. לא נשוב על הטעות הזאת".

אבל צמצום הסכסוך, זאת בעצם נוסחה מעודכנת של התנתקות.

"ממש לא. יתקיים קשר שוטף עם הגורם האזרחי האחראי. נעמיד לו את כל האמצעים הנדרשים לניהול חיים אזרחיים מלאים, כשאנחנו מותירים לעצמנו אפשרות להבטיח את ביטחוננו".

לא קראתי את המצע המדיני של 'המחנה הממלכתי', אבל לפי עיקרי הדברים שהציג לי שר המשפטים, הוא מזכיר מאוד את תוכנית המכון למחקרי ביטחון לאומי שפורסמה לפני כמה שנים. גם היא מדברת על צמצום הסכסוך ועל אוטונומיה מלאה.

בעת שיחתנו לא זכרתי לברר לעומק, אם כהצעת המכון גם הצעת המפלגה דוגלת בהוצאת כוחות הביטחון מכל שטחי B – שמכוח הסכמי אוסלו נתונים לשליטה אזרחית פלסטינית, אך נמצאים באחריות ביטחונית ישראלית.

מאוחר יותר כתב לי סער: "בשום אופן לא. כוחות הביטחון ימשיכו לפעול בכל שטחי יהודה ושומרון כולל בשטחי B ובשטחי A. הסמכויות הן בתחום האזרחי מבלי לפגוע בביטחון".

3.

הזדמנות שנייה

מנקודת מבטי, רע"מ איננה שונה מ'הרשימה המשותפת'. שתיהן חותרות תחת היותה של מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

מנסור עבאס הבטיח לבוא עם רעיון חדש: לא עוד התכתשויות בנושאי לאום, אלא דאגה נטו לחברה הערבית. לא יצא לנו דבר מישיבה רבת שנים באופוזיציה, אמר בניסוחים שונים, בזמן שאנחנו צועקים "כיבוש" ערביי ישראל חיים בעוני, בפשיעה, בחוסר ביטחון.

מהרגע הראשון, חתר לשותפות עם הימין. בצדק סבר, שרק משם תגיע תעודת כשרות מהודרת. מנגד ניצב מנהיג פוליטי שחיפש הבקעה. התעודה ניתנה, אבל מי שעשה בה שימוש היו אנשי 'ימינה' ו'תקווה חדשה'.

מהר מאוד התברר שעבאס אולי רוצה להתמיד בהבטחתו, אבל חבריו לא מוכנים לוותר על השמעת קולם בענייני לאום. השמעת קול מילא, אבל כשכל שני וחמישי צצה עילה חדשה לאיומי פרישה או שבירת משמעת, המשמעות אחת: הניסוי נכשל.

החברים ברע"מ הבטיחו להתעסק בנושאים אזרחיים פרופר, אבל את המשברים המשמעותיים בקואליציה יצרו אחרי מהומות הר הבית.

שאלתי את סער, אם ההתנהלות הזאת לא מחייבת הפקת לקחים, כלומר: התנגדות לישיבה עם רע"מ בממשלה. "אסכים שהיא תהיה חלק מהקואליציה", השיב, "אך לא כאצבע ה-61; לא כרגל מרכזית ליציבות הממשלה". רוצה לומר: שותפות כן, הסתמכות לא.

איך הרגשת עם התחושה שמדינה שלמה ממתינה להחלטת 'מועצת השורא' אחרי אירועי הר הבית?

"היחיד שהמתין למועצת השורא היה נתניהו. הוא הפעיל לחצים על מנסור עבאס להצטרף לקואליציה שלו. אנחנו לא עשינו, ולו פעם אחת, חשבון לרע"מ בנושאים ביטחוניים ולאומיים".

אבל גם אתה רואה סקרים: אין למחנה שלכם ממשלה בלי הישענות על 'הרשימה המשותפת' – לא עדיף כבר לחבור לנתניהו?

"לא אשען על 'הרשימה המשותפת' בשום אופן. בזמן מבצע 'שומר חומות', כשנפתלי בנט ניתק מגעים מהשיחות הקואליציוניות, יאיר לפיד הציע לי את ראשות הממשלה ברוטציה איתו. לא הסכמתי למהלך, כי התנגדתי לממשלה שנשענת על הרשימה המשותפת. גם לא בהימנעות".

יחד עם אייזנקוט הגיע גם מתן כהנא. האם זה אומר שסער וגנץ נואשו מברית עתידית עם החרדים? לשאלתי, שולל זאת שר המשפטים. "יש לי קשר הדוק עם החרדים", השיב, "ולמרות שאני מותקף מפעם לפעם, אני בוחר להיות מהנעלבים שאינם עולבים. אני משוחח עם גפני, עם יעקב אשר, עם כולם. יחד עם זאת, אני לא חושב שנכון שמפלגה אחת תתערב למפלגה אחרת בבחירת מועמדיה".

נחזור שוב: "אני לא חושב שנכון שמפלגה אחת תתערב למפלגה אחרת בבחירת מועמדיה".

נראה לי שהבנתם.

4.

סכנת נפשות

לפעמים, רק לפעמים, האמת כפי שהיא, מתבררת כאופציה.

לפני חמישה וחצי חודשים פרצה מלחמת רוסיה-אוקראינה. אלפים כבר שילמו בחייהם; עשרות מהם מצטרפים לסטטיסטיקה מדי שבוע.

בשבועות הראשונים לפלישה, הפכו הצירים המרכזיים למלכודות מוות: כנופיות פשע לחמו נגד שיירות הטנקים הסובייטיים אך גם מול אזרחים תמימים.

בהמשך נעשה רגוע יותר: נפתחו צירים הומניטריים, והאש התמקדה בחלקה המזרחי של המדינה. בשבועות האחרונים שוב חזרנו לאחור: עורקי התחבורה הראשיים עדיין פתוחים, הסכנה אולי פחותה, אבל מתעצמת.

לפי כל ההערכות, הרוסים מתכוונים להגביר את עוצמת האש בימים הקרובים. אחרי כמה פגיעות קטלניות שספגו, הם נערכים למתקפה שטרם נראתה.

ראש השנה בפתח. המוני חסידי ברסלב, לומדי תורתו של הרבי הקדוש, רבי נחמן זכותו יגן עלינו, רוצים להגיע לציונו. להבנתי, בשלב הזה – ובדגש על השלב הזה – איש בצד הישראלי לא מתכוון למנוע מהם בכוח את ההגעה. יחד עם זאת, הגורמים המוסמכים, בכירים במועצה לביטחון לאומי, מתריעים ומבקשים: אל תגיעו השנה; זאת סכנת נפשות.

להתרשמותי, מדובר באנשים החפים מכל אינטרס זר. הדאגה שלהם אחת: ביטחון אזרחי ישראל. יש בסמכותם לאסור את הנסיעה לאומן, הם – כנראה – לא ישתמשו בה. זה עדיין לא פוטר אותם מתחושת האחריות להתריע על הסכנה הגדולה בהגעה לציון הקדוש.

אגף הלוט"ר (הלוחמה בטרור) במל"ל הוא הגוף שאחראי על ניטור הסכנות הביטחוניות שאזרחים ישראלים בעולם עלולים להיחשף אליהן. זה כולל סיכול פיגועים, אבטחת טיסות, מעברים, משלחות, וכן, גם את אבטחתם והבטחת ביטחונם של הנוסעים לאומן.

אתם נתקלים בו באזהרות המסע שהוא מוציא מפעם לפעם. במקרים מסוימים אלו יהיו התרעות חמות על מגפות במדינות עולם שלישי, במקרים אחרים מדינות עוינות שלישראל אין איתן יחסים דיפלומטיים, ובחלק גדול מהמקרים אזהרות המסע יכללו גם מדינות ידידותיות שלגביהן התקבל מידע קונקרטי על פיגוע שמתוכנן כנגד יהודים.

אומן, למרבה הצער, נכללת בקטגוריה האחרונה. ממשלה הפדרלי ידידותי, האינטרסים הכלכליים של תושביה תומכים בהגעת ההמונים לציון, אבל ההתרעות מצביעות על סכנה אמיתית.

יטענו הטוענים: הלחימה מתמקדת באזורים אחרים, מרוחקים יותר. "זה לא מדויק", אומרים במל"ל, "רק בשבוע שעבר הייתה מתקפה ממוקדת על העיר אומן. טילים נפלו במרחק שלושה קילומטרים ממתחם הקבר".

ויש כמובן גם ההיבט המערכתי. "מהשיחות שאנחנו מקיימים עם גורמי השלטון בעיר", אומר לי בכיר במל"ל, "אנחנו מתרשמים שבמצב הנוכחי אין להם את היכולת לתת מענה בטיחותי לבאים. אם יתרחש חלילה אירוע חירום לא יהיה מי שיטפל בכך".

זאת ועוד: "בשנה רגילה", הוא אומר, "אנחנו יוצאים עם משלחת שכוללת שירותי הצלה ונציגי משטרת ישראל, שמסייעים לשלטון המקומי. השנה, אנחנו כמדינה נמצאים במסגרת אזהרת מסע, ולכן לא נוכל לסכן את אנשי כוחות הביטחון ולשלוח אותם לאזור סכנה. גם את זה צריך להביא בחשבון".

האם האוקראינים יאסרו כניסת מתפללים לאומן?

"הם מאוד מתלבטים. חלק מפרנסת העיר מתבסס על האירוע הזה. לתושבים יש אינטרס שיבואו. לכן השלטונות מתקשים להביע דעה חד משמעית. הם מאוד מזגזגים, בגלל לחצים פנימיים".

5.

איום לאומני

למיטב ידיעתי, נוסף על האיום הצבאי, במערכת הביטחון חוששים מאוד מפגיעה שתגיע מגורמים לאומניים. במחצית השנה האחרונה, בחסות המלחמה עם רוסיה, הימין הקיצוני הרים ראש. הישיבה הישראלית על הגדר וסירובה להצטרף לחרם הכלכלי על מוסקבה, עשויות לשמש טריגר הולם לפגיעה ביהודים.

"המראה החיצוני לא מאפשר למתפללים להיטמע באוכלוסייה", אומר מי שאומר. נוסף לכך כמובן גם העיתוי: יודע כל תושב אומן כי בין ראש השנה ליום כיפור, מגיעים לעיר אלפי יהודים. מי שמחפש לפגוע בהם ימצא את הדרך.

לאחרונה פנה בנושא ח"כ מאיר פרוש למנכ"לית משרד רה"מ נעמה שולץ. הוא ביקש לברר מה מתכנן הדרג המדיני לעשות. שולץ שיגרה אותו לראש המל"ל איל חולתא, והוא הסביר לו את חומרת המצב. מה השיבו פרוש אינני יודע, אני רק יודע שאילו לפיד לא היה חושש פוליטית, ההחלטה לאסור את הנסיעה לאוקראינה כבר הייתה מתקבלת מזמן.

בימים הקרובים יבקשו ראשי המל"ל להיפגש עם רבני ברסלב. הם ינסו לשכנע ולהסביר. אם זה לא ילך, לפיד יידרש להכריע.  [