תחושת יתמות!

ספדי והיליל תורת יקותיאל וחגרי שק וחבל על גולת אריאל: באישון לילה, לאחר שעות של זעקות שבר ותפילות בכל מקום ומקום בעולם ניצחו האראלים את המצוקים ונשמתו של מרן, אורו של עולם, עלתה בסערה השמיימה לקולו של פיוט השובר כל לב "יבואני לגנך עדנך ושם תהא מנוחתי ואתעדן באורך ושים כבוד מנוחתי…" רגעים אלו ניתקו אותנו מדור אחר, שריד לדור דעה, מלאך אלוקים שאל מולו ניצבת אך ורק תורה וחסידות ופרישות שאין כדוגמתה לצד ענוות אמת, כל מילותיו שקולות ומדודות בכאב ובשמחה. אבא רחום שעל ליבו נשא את משא העם ואל ליבו לקח את צרותיהם. לא פעם ולא פעמיים חזיתי במו עיניי כשהיו מגיעים אליו להתברך גם אנשים שלא הכיר כלל וכלל ולאחר כמה שנים ששוב פקדו את מעונו היה שואל אותם "נו יש ילדים?"

זה היה מעורר פליאה עצומה והתרגשות נוראה כיצד גדול הדור שכל כולו היה תפוס בש"ס ופוסקים, בעיון ובקיאות שאין לה אח ורע, כל התורה כמונחת בכיסו, ובכל זאת זוכר הוא בדיוק את שמו של המבקש ישועה שעליו היה מעתיר יום יום. הלב ממאן לעכל. ארון האלוקים נשבה ונלקח בסערה, מי יורה לנו דעה, ומי יגן עלינו בשעת צרה.

***

ענוותנותו הגדולה, גם ממרום גילו כרבן של ישראל הפליאה רבים. שום גינוני כבוד לא דיברו אל ליבו. בשמחת הנישואין של בן אחד מתלמידיו, מרן זצ"ל הגיע אל האולם כשלצידו גם ראש הישיבה שבו למד החתן.

באולם השמחה הוכרז שבסידור חופה וקידושין מכובד מרן ראש הישיבה רבינו שלום כהן. מרן אחז את המיקרופון בידו ואמר: "בסידור קידושין מכובד הרב פלוני… הוא ראש הישיבה של החתן ולא אני". הדבר גרם להתרגשות עצומה בקהל; כיצד גדול הדור מכבד ראש ישיבה הצעיר ממנו בכמה עשרות שנים.

כך היה כל חייו. גם כששימש סנדק בבריתות ובני המשפחה היו מתרגשים על הזכות העצומה שנפלה בחלקם. מרן היה קורא לאבי הבן ונותן לו במתנה סכום כסף. יכלה הזמן והנהגותיו בקודש של מרן לא יכלו מלהעלות על הכתב. בכל ליבו ונפשו היה אמת לאמיתה. בכל פעם היה מרים את ידיו לבורא עולם וממש משוחח איתו על צרותיהם של ישראל, רבינו זצ"ל לא יכול לראות שעוזרים לו, ובפרט אם חס ושלום היה מדובר על חשבון לימוד התורה.

במהלך ימי השבעה על אשת מרן הרבנית ע"ה, הגיעו מספר מצומצם של תלמידי הישיבה פורת יוסף כדי לסייע למשפחה בדברים הדרושים להם. מרן זצ"ל הביט מרחוק וראה כמה מן הבחורים. "מה זה שנמצאים כאן בחורים זה ביטול תורה, חבל על הזמן שלהם", אמר מרן לחתנו. לא נחה דעתו עד שהובהר לו כי הביאו בחורים טובים שיעזרו מעט ובין לבין ישבו וילמדו את הסוגיות של הישיבה. לאחר זמן כאשר ראה מרן את הבחורים יושבים ולומדים נחה דעתו ואמר, "אם הם משלימים את לימודם אז בסדר".

##הכותב הינו מקורבם של גדולי ישראל ומנאמני ביתו של מרן זצ"ל