תמונת כישלון

בפנים אפרפרות ובמבט נוגה, חנוט בחליפה שחורה ונטול עניבה, הגיע נתניהו שלא כדרכו לזירת הפיגוע בהר חברון. כיו"ר אופוזיציה בשנות התשעים, בתקופה האומללה שאחרי הסכמי אוסלו, נהג נתניהו להופיע, בנוהל קבוע, בכל זירות הפיגועים הבוערות. ביבי ראה בעיניו איך ראש הממשלה רבין ולאחריו פרס בתקופת הכהונה הקצרה כראש-ממשלה, מתעקשים להגיע לכל זירה וחוטפים ריקושטים זועמים מהעוברים ושבים.

את הלקח שקודמיו לא למדו מהטעויות של עצמם, יישם ביבי עם כניסתו לתפקיד ראש הממשלה ב-96'. מאז, במשך כמעט עשור ומחצה של כהונה מקוטעת כפריים-מיניסטר, הקפיד נתניהו להגיב לאירועים ביטחוניים מחדר התדרוכים הסטרילי בקריה בתל אביב ולא מהשטח הגועש. טוב לנאום לאומה כשהאיפור מוקפד ונשמר בטמפרטורת החדר הממוזג ותגובות ההמון הזועם אינן קוטעות את ההצהרות.

"שומר ביטחון ישראל", השיב בעבר נתניהו כשנשאל כיצד הוא רוצה שדמותו תיחרט בהיסטוריה. עד לקדנציה השישית הנוכחית, גם גדולי יריבי נתניהו לא יכלו להתעלם מהרקורד המוכח של יציבות ביטחונית ושקט יחסי בכהונותיו כראש ממשלה. שרי ביטחון באו והלכו, פוטרו או התפטרו, אך ביבי כראש ממשלה, השכיל תמיד להנהיג את ישראל ביד יציבה.

גם כשהפציעו פרצי אלימות, כמו טרור היחידים בקדנציה הקודמת, השכיל נתניהו בסייעתא דשמיא לבלום את המגמה בשורה של צעדים משולבים, עם הידוק רצועה ביטחוני והקלות אזרחיות לתושבים, ובחלוף חודשים ספורים, אכן ניכרו תוצאות והשתררה רגיעה.

שמונה חודשים אחרי תחילת כהונתו השישית, אפשר לומר בבירור שתחילת קדנציה כה קטסטרופלית ברמה הביטחונית מבית ומחוץ, ביבי לא חווה – וליתר דיוק, אזרחי ישראל, היהודים והערבים כאחד, לא ידעו – בכל חמש הקדנציות הקודמות שלו כראש ממשלה.

הסיבה לכך שנתניהו בחר להופיע הפעם בזירת האירוע, בחום והלחות מגירי הזיעה של אוגוסט, שעות ספורות אחרי הפיגוע, לא נובעת רק מהתחושה שבקדנציה השישית ממשלתו מאבדת שליטה בזירה הביטחונית. אם כבר, זו הייתה סיבה להסתגר עוד יותר ולשגר את ההודעה מהקריה הממוזגת, בלי להסתכן בקריאות זועמות מכיוונם של המתיישבים שהפכו לברווזים במטווח בכבישי יהודה ושומרון.

מטרת ההגעה לזירה הייתה בעיקר כדי לומר: הנני כאן. על רקע המשבר החריף מול האלופים בדימוס, הטייסים ולוחמי היחידות המיוחדות, ביבי הגיע לזירה והקיף עצמו בקציני צה"ל כדי להעביר מסר של שליטה ביטחונית, ולא ברמת השטח שם הטרור מרים ראש, אלא לפני הכל, במישור יחסי העבודה התקינים מול הקצינים והמפקדים.

בהודעות הרשמיות שהוציאה לשכת ראש הממשלה תוך כדי הביקור, צוינו בהבלטה הגורמים הביטחוניים שהשתתפו לצידו בסיור. קחו נשימה: "שר הביטחון גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי, המזכיר הצבאי, ראש אמ"צ, מתפ"ש, מפקד פקמ"ז, מאו"ג איו"ש, דובר צה"ל, מח"ט יהודה וגורמים נוספים".

נתניהו לא נוהג לחלוק קרדיטים בהצלחות, ואשף תקשורת שכמותו מקפיד שבעתיים שלא לשגר 'תמונת כישלון', אך הפעם הקפידה לשכתו לשלוח צילומי וידאו וסטילס שבהם נראים בכירי צה"ל לצידו, מתייעצים, משוחחים ומתודרכים. למחרת היום, בישיבת הקבינט המדיני ביטחוני, הבכירים ששהו לצידו כבר יכלו להציג את תמונת לכידת המחבלים. גורמי הביטחון חסכו מראש את הטרוניות על לכידת המחבלים חיים ולא מתים, כשהסבירו כי תמונת המודיעין חשובה במקרה הזה הרבה יותר מתמונת הביטחון.

אם בטרור היחידים התחושה הייתה שלמודיעין אין יכולת התגוננות מול נער שלוקח סכין ויוצא לפעולת התאבדות, הרי הפעם ברור לכל שהכשל מצוי גם ברמת המודיעין והחדירה לתוך ההתארגנויות של דור הצעירים שלא ידע את מוראו של צה"ל ובשרו לא עטור צלקות ממבצע 'חומת מגן'.

"הראש של ביבי כיום כמעט מאה אחוז בנושא הביטחוני", אמר לי השבוע אחד מראשי הקואליציה כששאלתיו אם ביבי 'נכנס לאירוע' ועוסק בסוגיית הדיחוי שבוערת כל כך לשותפיו החרדים. "זה לא משחק אצלו, וכשזה מגיע לנושאים של חיי אדם וביטחון ישראל, אין אצלו שום שיקול זר והוא לא רואה לנגד עיניו כמעט שום דבר אחר".

הלחי השנייה

מכנה משותף אחד מחבר את כל אגפי המחנה מאז תחילת הקדנציה, וכפי שהגדיר זאת יו"ר שס אריה דרעי בפניי לפני חודשים ספורים: "לממשלה הזאת אין סייעתא דשמיא". לא רק בכלכלה ובחקיקה, אלא גם בביטחון, האישי והלאומי. בכבישי יהודה ושומרון אין יום ללא פיגועים, ובכפרים הערביים בתוך ישראל לא חולפת יממה ללא נרצחים.

אי אפשר לחשב חשבונות שמיים, אך באותה מידה בלתי אפשרי להימנע מהשאלה מה גרם למה. האם חוסר היכולת להעביר חוק גיוס מתוקן הוא חלק בלתי נפרד מביש המזל של ממשלת נתניהו השישית, או שמא הסדרת מעמד בני התורה זוהי עילת העילות, סיבת הסיבות.

הכישלון של אי העברת 'חוק הגיוס' יתום מאב, אך מרובה בבני משפחה: אחים (לנשק), דודים טובים מקרב המחנה הלאומי ובני משפחה מדרגה ראשונה מתוך הציבור החרדי.

בעולם העסקים, מקובל לחלק את מפרי ההסכמים לשתי קטגוריות שונות. ישנם כאלה שמקבלים את התשלום, מתכוונים לספק את התמורה, אך במבחן התוצאה נוחלים כישלון חרוץ ומתייצבים בכנות ובהרכנת ראש בפני בעל חובם כמאמר חז"ל על לווה שאינו מעז פניו בפני בעל חובו. כמי שמודעים לנטל שמוטל על כתפיהם, הם עושים מאמצים משותפים כדי לשלם איכשהו את החוב.

אבל יש טיפוסים שנוכלותם אומנותם. במקום להתנצל ולחפש מוצא יצירתי לתשלום החוב, הם הופכים את המלווה לשק חבטות, תולים בו את כל האשם ובורחים מאחריות אישית.

הח"כים והשרים מהליכוד שהתראיינו השבוע והסבירו, מי בקולו ומי כהדלפה שהפכה לכותרת ראשית, כי החרדים הגזימו ועליהם לוותר על דרישותיהם, נמנים ללא ספק עם הקטגוריה השנייה של כפויי הטובה.

למקרא הכותרת הראשית ביום שני השבוע בעיתון 'ידיעות אחרונות' אי אפשר שלא להתפוצץ מתסכול. תחת כותרת הגג האדומה "עימות בקואליציה סביב חוק הגיוס", נמרחה כותרת ראשית מתסיסה, "בכירים בליכוד: אנחנו יוצאים נגד הסרבנות, אז איך נוכל לתת יד להשתמטות המונית?"

הח"כים החרדים לא היו מסתמכים על כותרת העיתון שאינו חשוד בהשכנת שלום בקרב נאמני המחנה הלאומי, אך במקרה הזה אין צורך להשתמש בתוכנת 'פגסוס' כדי לדעת שגורמים רשמיים בליכוד אכן דיברו והדליפו נגד החרדים. הד"שים האלה מתקבלים מכיוונם של גורמים רבים מדי, בשמם של כמה ח"כים ושרים ממפלגת השלטון. ולמען הסר ספק אין המדובר ביריב לוין שלזכותו ייאמר כי אינו נמנה עם חבורת כפויי הטובה, הגם שאינו מצליח לספק את הסחורה.

הכעס של הח"כים החרדים על הליכוד, נובע מכך שעד כה שום גורם פוליטי חרדי לא יצא חוצץ נגד הרפורמה המשפטית.

כל בקשתם, הצנועה למדי, היא לקחת פסק זמן שבמהלכו יוסדר תחילה הנושא הבוער של חוק הגיוס. "במשך יותר מחצי שנה זרמנו עם כל יוזמה של הקואליציה בנושא הרפורמה גם כשכאבה לנו הבטן ולא אהבנו את ההצעות, רק כדי שתצביעו איתנו בסוגיה של הסדר מעמד בחורי הישיבות", זיקק יו"ר שס את העמדה בשיחה עם נתניהו ולוין.

הדרישה החרדית לעצור את החקיקה המשפטית כדי לקדם תחילה את חוק הגיוס היא יותר מלגיטימית. בחורי הישיבות כיום נטולי מעמד, ומחצית שנת ההארכה שניתנה להסדרת החקיקה, לא תוארך עוד. הרפורמה המשפטית לעומת זאת כבר קודמה בחקיקה, ומאום לא יקרה אם ייעשה פסק זמן של כמה חודשים, ובשלב זה יוסדר מה שחשוב לחרדים.

גם אל הבקשה של לוין מהנציגים החרדים שלא לתלות דבר בדבר, אין טעם להתייחס בעוינות. לוין לא הסתיר את כוונותיו, וזכותו לנסות ולהתעקש על הדברים שקרובים לליבו. מה שלא לגיטימי ובלתי מתקבל על הדעת, הוא ההסתה שמגיעה מכיוונם של בכירים בליכוד ונשפכת כמו דלק מזוהם למדורה.

כאשר לימוד התורה מכונה בפיהם של גורמים בליכוד "השתמטות המונית", אי אפשר לעבור לסדר היום כאילו כלום לא קרה, ובפרט לנוכח העובדה שהדבר לא קורה בפעם הראשונה.

ערב התקציב האחרון, חטפנו סנוקרת דומה בהדלפה מגמתית על כך שהחרדים מבקשים לנפח את תקציבי הישיבות ולסחוט את קופת האוצר עם תוספת רטרואקטיבית – שהובטחה בכלל בהסכם הקואליציוני. מי שהלך ובדק, גילה טביעות אצבעות לא רק במסדרונות האוצר, אלא גם בלשכותיהם של כמה מבכירי הקואליציה, שניסו, והצליחו חלקית, לקפל את החרדים באמצעות הכותרות המכפישות.

כל פסיכולוג ויועץ מתחיל ידע להסביר שאלימות בתוך המשפחה יש לעצור ולבלום תכף ומייד כשחוטפים את המכה הראשונה. חטפנו, הבלגנו וכעת אנו נאלצים להגיש את הלחי השנייה.

שכר שיחה

האם מי מחברי הכנסת התייעץ לאחרונה על מתווה הגיוס עם גדולי התורה? שאלתי בראשית השבוע את אחד מחברי הכנסת החרדים.

"בהחלט", הוא השיב, ולאחר שתיקה המשיך: "יש חבר כנסת בשם בני גנץ שעלה להתייעץ עם הגאון רבי מאיר צבי ברגמן ושמע ממנו, כפי שכולנו שמענו אחר כך, דברים ברוח ההשקפה של 'תן לי יבנה וחכמיה'. על אחרים שעשו זאת בתקופה האחרונה, לא שמעתי".

האמירה הצינית הזאת הייתה נכונה לשעתה, עד לרגע שבו חברי הכנסת גפני ומקלב עלו למעונותיהם של גדולי התורה בבני ברק, ביום שני השבוע.

עוד מתקופת מרן הרב שך נצמד גפני לאמרה שאינו מתראיין ומדבר על מה ששוחח בתוך החדר עם גדולי ישראל, אבל ללחוש באוזניו של מי שצריך – עדיין אפשר. והמסר שקיבלו השניים, כמו תלמידים ששבו ללימודים: לכו להכין שיעורי בית וחזרו עם תשובות ברורות.

לשיעורי הבית הללו, יש מועד הגשה שנקבע בראשית בפגישה שבה השתתפו נתניהו, פרוש, מקלב, אטיאס ונציגי משרד הביטחון, כולל מהאגף המשפטי – אך ללא השר גלנט שעוד יאמר את דברו בדרכו – ובסופה סוכם לגבש טיוטת מתווה בתוך חודש ימים. הישיבה התקיימה בלשכת ראש הממשלה, והתחושה הייתה כי טרם נמצא השדכן שידע ליישב את המחלוקות בין הצדדים. אילו היו מחכים שבוע – אולי היו נפגשים, כמנהג המשתדכים, במעונו החדש של ביבי במלון וולדורף אסטוריה.

הדרך לגיבוש עוברת במסלול מכשולים. ואם גובה המשוכה היה תלוי בעבר בשאלה מה יעבור בבג"ץ ומה יאושר בהליך המקדים על ידי היועצים המשפטיים, הרי הפעם יש מכשול נוסף: מה יעבור בליכוד ואיזו הצעה תוכל להיתמך על ידי ח"כי הליכוד.

כשמדובר בבכירי הליכוד, הדרך מתחילה בקומה ה-14 בקריה בלשכת שר הביטחון. יואב גלנט שכבר הביע הסכמה ל'מתווה הצבא' שדיבר על דיחוי ללא יעדים במקביל לקידום חוק 'יוקרת השירות' שיתעדף את משרתי המילואים, ביצע פניית פרסה.

הנוסח שגלנט מוכן לדבר עליו כיום, על רקע קולות המחאה ולא רק ברחוב אלא בעיקר בתוך המסגרת הצבאית, הוא 'מתווה אטיאס משופר', בדומה למודל שהייתה עליו הסכמה עקרונית בממשלת החליפין של נתניהו-גנץ. עם יעדים ברורים, אך בהחלטת ממשלה הניתנת לשינוי ולא בחקיקה קשיחה.

הבעיה הגדולה של כולנו היא שגנץ עצמו חזר בו מאותה הסכמה, והמודל שהוא מציע כיום של 'שירות לכולם' ללא יוצא מן הכלל, תוך הגדרת הלימוד – בקווים כלליים – כסוג של שירות, לא יעבור את מבחן גדולי התורה, מכל הסיבות ההיסטוריות והאידיאולוגיות הידועות לכולם עוד מתקופת ההתנגדות ל'חוק שירות לאומי' שהוגדר כ'יהרג ואל יעבור'.

למה בכל זאת נותנים לו במה? שאלתי ח"כ ב'דגל התורה'. "קודם כל, אצלנו גדולי התורה לא שואלים אותנו עם מי להיפגש", השיב לי הח"כ והודה כי למד על המפגש מהפרסום בתקשורת בלי שידע עליו תחילה.

"אבל גם אם היו שואלים אותי", הוסיף הח"כ הליטאי להתפלפל, "הייתי ממליץ להיפגש איתו. כי גנץ עד כה עומד בהבטחתו מתחילת הקדנציה והוא לא מצטרף לגל ההסתה האנטי חרדי. כולם ראו איך הוא הגיב בכבוד כשדובר בחדר על מעמד לומדי התורה. גם כשהאיש שם על השולחן מתווה בעייתי שאנו לא יכולים להסכים לו, הוא מדבר בהערכה ודרך ארץ על בני הישיבות, מה שאי אפשר לומר על חבריו למחנה השמאל, ולצערי כיום, גם על חלק מחברי הכנסת של הליכוד שאחראים לכותרות הארסיות נגד 'ההשתמטות החרדית'. ומה שמפתיע לטובה, שהציבור אוהב את הגישה המתונה של גנץ, ואת התוצאות כולנו רואים בסקרים".

מה נאמר ומה נדבר. דומה ששכר שיחה נאה מעולם לא הוענק בצורה כה נדיבה.

דעת שלמה

במשכן נשיאי ישראל יושב איש מודאג מאוד וגם מאוכזב באותה מידה. הרצוג בטוח שאת הטעות הגדולה ביותר עשו חברי הכנסת החרדים – כשדחו את המתווה שהציע בשעתו, ובמרכזו הסדר מעמד בני הישיבות עם עיגון חוקי מפני התערבות בג"ץ.

המסרים שהנשיא העביר השבוע לראשי הקואליציה היו, שעדיין יש על מה לדבר, בהלימה לאותו מתווה עם שינויים מתבקשים. אבל במה שנוגע לקשר החרדי, שבו הרצוג משקיע לאחרונה "שעות נוספות", אי אפשר שלא לנתח את עמדתו של הרצוג, בלמדנות פוליטית-משפטית. ונכדו של הרב הראשי לישראל הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל הקרוי על שמו, יודע גם יודע לפלפל ולהתפלפל.

כשמנסים לנתח את הפספוסים של הנציגים החרדים בקדנציה הנוכחית, שמים את האצבע בעיקר על הסכמתם שלא לפתוח את בליץ החקיקה בהעברת חוק הגיוס, כשהשמאל עוד היה בתרדמת, תחת הלם ההפסד בבחירות.

אך האמת היא, שגם אם פוליטית החקיקה הייתה עוברת, אין ספק שבשלב העתירה לבג"ץ, כל חקיקה, כולל כזו שפסקת התגברות וחוק יסוד לימוד תורה בצידה, הייתה נבלמת. עינינו הרואות ששופטי הבג"ץ שועטים בכל הכוח ומוצאים דרכים לביטול חקיקת יסוד, כשהשבוע, אפילו את בקשת המדינה לדחות את הדיון בהרכב מלא בעתירות על ביטול עילת הסבירות, הם סירבו לקבל.

"לא מדברים באולם הזה על סבירות בקול בימים אלה", אמר השבוע בהומור שחור השופט יצחק עמית באחד הדיונים. אולי לא מדברים בקול, אך לוחשים ומתלחששים, במסדרונות, בחדרים ובמטבחון.

בעיצומה של הפגרה, בית המשפט שוקק חיים כמו מטה חטיבה צבאית בעיצומה של מלחמה. באווירה הזאת, כל חוק גיוס חד-צדדי ייפסל בוודאות, ואם בעבר חלפה תקופה ארוכה בין שלב חקיקת הגיוס בכנסת למועד ביטול החוק בבג"ץ, הרי שגם חלון הזמן הזה הולך ונטרק. הדיונים בעתירות לביטול החקיקה של ממשלת הימין-על-מלא, נקבעים בתכיפות שיא, וגם פסקי הדין ניתנים בו ביום או לכל המאוחר בחלוף ימים ספורים.

מי שהבין והפנים זאת בעניינו האישי, זהו יו"ר שס אריה דרעי שמסרב לשוב לשולחן הממשלה, מתוך הבנה ברורה כי שום חקיקה חד-צדדית, ברורה ככל שתהא, לא תאפשר את חזרתו ותיכשל במבחן בג"ץ.

ומכאן למסקנה הברורה: לא משנה מה יהא לבסוף נוסח החוק להסדרת מעמד בני הישיבות ובלתי רלוונטי איזה חוק פומפוזי של 'יוקרת השירות' יתלווה לו. כלל האצבע שיהיה תקף לכל נוסחה שתגובש ברור וידוע מראש: חקיקה שתזכה לתמיכת ח"כים מקואליציית הימין בלבד, תיפסל בבג"ץ. האופציה היחידה להעברת חקיקה עמידה, עוברת אך ורק במסגרת של הגעה להסכמות רחבות בכלל הנושאים – ועדיף תחת קורת גג ממלכתית-נשיאותית – מתוך שיתוף פעולה עם גורמים מהצד השני של המפה.

כל 'חזרה בתשובה' אל גדולי התורה ללא הרכיב העובדתי הזה, תהיה בגדר העלמת ראיות והסתרת עובדות מעיניהם של מקבלי ההחלטות, ולפיכך חזקה על שלוחי הציבור ושלוחי דרבנן, שיציגו בפני שולחיהם את האמת כהווייתה.

"זו הייתה דרכו של מרן הרב שך", אמר השבוע בשיחה הגאון רבי שלמה זלמן גרוסמן רבה של אלעד, מקורבו ושלוחו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל בעבר ומחשובי הרבנים הליטאים, על הצעד שנקט מכרו משכבר הימים הגרמ"צ ברגמן שאותו הכיר בבית חותנו בגבעת הישיבה בבני ברק, "הוא אמר שנושא בני הישיבות עולה מעל לכל, ואנו צריכים לחיות עם העולם ולפחות להשתדל ולנסות להגיע לכמה שיותר תמיכה".

הגרש"ז גרוסמן חידד את ההבדל בין עמדתו העקרונית של מרן הרב שך שיש ללכת לקואליציה עם הימין לבין הגישה המעשית שנקט בכל הנוגע לצורך בהשגת הסכמה רחבה ככל האפשר בנושאים שהם בציפור הנפש, ובראשם מעמד בני הישיבות. "מרן הרב שך שלח אותי בשעתו ללכת לדבר עם יצחק רבין שישב באופוזיציה והתבטא נגד הדיחוי לבחורי הישיבות, בלי שראש הממשלה שמיר ידע על הפגישה", סיפר הגרש"ז גרוסמן. "כשהעזתי לשאול איך זה מסתדר עם ההוראה ללכת עם הימין, הוא השיב שאין שום שיקול של קואליציה ואופוזיציה בנושא היקר לנו ביותר של 'יבנה וחכמיה'.

"אין לי ספק שבמצב כיום מרן הרב שך היה יושב עם גנץ ועם כל מי שמכבד בני ישיבות מהמחנה השני, כדי למצוא פתרון שיחזיק מעמד ויהיה מקובל על כמה שיותר חברי כנסת מהצד השני של המפה ולא ייפול ברוח מצויה, כי הרי רק כך יש סיכוי להתגבר על בג"ץ שלא יהיה נגדנו. על זה נאמר 'איזהו החכם הרואה את הנולד', שהרי ברור לכל בר דעת שבלי חקיקה בהסכמה רחבה, שופטי בג"ץ יפסלו את החוק ונחזור שוב להתחלה, רק עם הרבה יותר שנאה".