עו''ד אבי בלום
כ"א שבט התשפ"ו
שתי מדינות ממתינות בנשימה עצורה להחלטה שתיפול אצל האיש שההפתעה, אומנותו. לא רק האזרחים האיראנים מחכים למימוש הבטחתו של טראמפ, גם בישראל – ודווקא אחרי השבת החטוף האחרון – אין רגע של שלווה.
עצירת גלי המעצרים של בני שבט לוי בדורנו, כהגדרת הרמב"ם. השר לביטחון לאומי בן גביר והמפכ"ל לוי צילום: פלאש 90
ישראל נכנסת לשבוע השלישי של תקופת ההמתנה. גם מי שהולך עד לקצה וממלא את הבית במצרכים לחודשיים, וגם מי שהחליט להתעלם מרעשי הרקע ולהתנהל במצב שגרה, ניצב בפני סימן שאלה שמרחף כעננה בשמי המדינה, שהתבהרו והתקדרו השבוע, בהתאם להתפתחויות.
תקופת ההמתנה הנוכחית אינה דומה לקודמותיה במלחמות אזוריות בעבר, כמו במתקפות האמריקאיות על עיראק. אז ישראל חטפה את הריקושטים, אך לא סומנה כחלק בלתי נפרד מהמערכה הצבאית.
מי שעוקב אחרי טייסת בכירי הצבא והמודיעין, האמריקאים והישראלים – שלא מגיעים לביקורי בזק אלא לימים ארוכים – מבין שבסבב הזה, האמריקאים בונים על הישראלים, לא פחות מהתלות של נתניהו בטראמפ.
הנשיא האמריקאי שמתנהל בזירה הדיפלומטית והצבאית כמו בעולם העסקי, מערבב כל העת את הקלפים ומקפיד להישאר עמום ובלתי צפוי. אבל השיח על ארמדה יפהפייה העושה דרכה למזרח התיכון, מחייב בחינת עומק של מצבת הכוחות שהאמריקאים פורסים באזור.
קבלו נתון שעלה בישיבת הקבינט האחרונה. במתקפה ב-2003 לפני כיבוש עיראק האמריקאים השיטו לאזור כמעט את כל נושאות המטוסים – 11 במספר – של הצי. בסבב הזה, כפי שהגדיר זאת באוזניי אחד השרים, ישראל נתפסת כנושאת המטוסים הגדולה ביותר באזור.
בראשית השבוע התירה הצנזורה לפרסום כי הרמטכ”ל אייל זמיר עשה את הסופ”ש האחרון מעבר לים, בסדרת דיונים בוושינגטון. מלחמת שנים עשר הימים, הפכה את ישראל למלכת שמי טהרן עם עליונות אווירית בתוך יומיים שהיממה אפילו את האמריקאים.
מודל תפיסת הביטחון שפרסם משרד המלחמה האמריקאי, מסמן את הברית עם ישראל כמודל אידיאלי, של שותפות ותמיכה במדינה שיודעת לצאת לקרב בכוחות עצמה, ונעזרת בצבא האמריקאי רק בנקודות מכריעות, וללא אבדות.
התקדמות המו”מ הישיר עם איראן שייפתח מחר (שישי) בעומאן, במקביל להצהרות תכופות של טראמפ על סבלנותו שפוקעת, מזכירות את התקופה שקדמה למתקפה באיראן. גם אז ניתן צ’אנס אמיתי למו”מ, בצד דד ליין שהוכח למפרע כתוכנית עבודה משותפת של נתניהו וטראמפ.
רציונלית, אפשר היה להניח שהאיראנים למדו את הלקח וייקחו את איומיו של טראמפ ברצינות. אך מי שעוקב אחרי התגובות, וההתרסה הבלתי פוסקת של ההנהגה האיראנית, מגיע למסקנה שהמשטר הרצחני, לא רציונלי ולא במקרה.
כשראש הממשלה ביקש מהשרים להמשיך ולשמור על חובת השתיקה שהטיל עליהם, ביבי יותר מרמז שהוא סומך על האיראנים שיעשו את עבודת ההכנה המתאימה וימשיכו להתגרות בנשיא האמריקאי – שיתקשה להבליג ולהיתפס כמי שהוכנע.
הסימנים מעידים על תקיפה עתידית. פריסת סוללות הפטריוט, בתוספת מערכת הטהאד, מזכירה את הימים ההם. אך מסביב לשולחן הממשלה יושב רק אדם אחד שיכול להעריך אם תהיה או לא תהיה תקיפה לבסוף, ולפחות עד לרגע כתיבת השורות, נתניהו אינו משחרר בדל של מידע. לא לאזרחים, וגם לא לשרים שמתכנסים כמו סטטיסטים לישיבת הממשלה.
זוהי תקופה שמשקפת היטב את אופיו של האיש שעומד בראשות הממשלה. את האירוע העצים הזה, האיש מנהל כמעט לבדו, במקביל להכנת עדותו והתייצבות בביהמ”ש, ולקידום חקיקת התקציב והגיוס בכנסת בניסיון לשמר את ממשלתו ולהאריך את תקופת כהונתה. גם כאן, כמו בזירה הצבאית, ישראל מצויה בתקופת המתנה.
תוכנית הפרדה
עיגון שירות החרדים בפקודת מטכ"ל, כדי שנושאים כמו שירות ושירת נשים, כשרות והפרדה, ולא רק בין בשר לחלב, יהפכו מעתה להנחיות שמפקדים לא יוכלו להפר כלאחר יד, הוא כנראה ההתפתחות המשפטית היחידה בגזרת גיוס החרדים.
"בשבועיים שחלפו לא התקדם דבר, אבל שבועיים קדימה נדע אם תהיה הבקעה". זהו הסיכום שהשמיע לי אחד מחברי הכנסת החרדים היושבים בוועדת חוץ וביטחון בשבועות האחרונים.
לא מדובר רק בשאלה אם החקיקה תוגדר כהוראת שעה, כפי שהוסבר כאן בהרחבה. הפגישה שנערכה במוצאי השבת במעונו של מרן הגאון רבי משה הלל הירש חידדה את הבעייתיות, מעבר לסוגיית הסנקציות והיעדים, כמו בנושא הפיקוח על הישיבות שמעורר בעיה. זהו לא רק הזיהוי הביומטרי שהציע בשעתו יולי אדלשטיין, אלא גם סוגים אחרים של פיקוח שעלולים להיות מכשול, בהתאם לתמונת המצב שמציגים ראשי הישיבות.
צריך לומר מילה טובה על יו"ר ועדת חוץ וביטחון בועז ביסמוט, שחגג השבוע בר מצווה לבנו. ביסמוט ג'וניור שעלה לתורה ביום שני ביקש מאביו לראות באירוע את ראש הממשלה, ובכך מנע חילול שבת של המוזמנים בטקס העלייה לתורה. יפה כוח הבן ככוח האב, שסיפר בשעתו כי הצביע ל'יהדות התורה' למועצת העיר תל אביב כדי לחזק את שמירת השבת בעיר.
בועז ביסמוט נראה לעיתים כבעל אינטרס בהעברת חוק הגיוס לא פחות, ולפעמים אף יותר, מחברי הכנסת החרדים. מבחינתו, המשמעות של הליכה לבחירות ללא חוק גיוס שעבר אצלו בוועדה ולאחר מכן בשלוש קריאות – היא כישלון אישי. לא פחות.
בנקודה הזאת, ביסמוט גלוי הראש הוא ההיפוך המוחלט של קודמו חובש הכיפה יולי אדלשטיין, שחיפש לאורך כל הדרך כיצד להתרפס ולהתחנחן בפני הצד השני. בועז ביסמוט לא סוטה מהדרך ומהעקרונות שעליהם הצהיר עם כניסתו לראשות הוועדה. הדבר בא לידי ביטוי בכל הדיונים, ובאופן בולט בתגובתו לפריצת חברי הכנסת של 'יש עתיד' לדיוני הוועדה: את המשנה לראש המוסד לשעבר רם בן ברק הוא הרחיק מהוועדה, והחזיר אותו רק לאחר שהלה הביע את התנצלותו.
את חברו משה קינלי טור פז, בעל קשרים ענפים עם החרדים עוד מימיו כמנהל אגף חינוך בעיריית ירושלים, ומי שהוביל בממשלת השינוי את המתווה להכנסת מוסדות חסידיים למערכת החינוך הממלכתית־חרדית, ביסמוט הותיר מאחור.
לשכת יו"ר הוועדה הודיעה השבוע רשמית כי ח"כ טור פז הודח מראשות ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה, כסנקציה על פריצתו ללשכת הוועדה וצילום המסמכים. סנקציות שכאלו של הדחה, זכורות רק מימי הצלם הנודע בלשכת ראש הממשלה.
באקט הזה אך לא רק, הוכיח ביסמוט לחרדים, אך גם לצד השני של המפה, שפניו קדימה – לכיבוש היעד והשגת החקיקה. אבל, כפי שאמר לי אחד מחברי הכנסת החרדים, ביסמוט הוא הנהג, אבל היעד ב־Waze ייקבע בכפוף לתנאי הדרך החסומה, בהתאם למרחב התמרון שייתנו רבני שס ו'דגל התורה', בשילוב חוות הדעת של היועצות המשפטיות, לממשלה, לכנסת ולוועדה.
עשן בלי אש
מי שהאזין לנאום נתניהו ביום חגה של הכנסת שציינה בט"ו בשבט יום הולדת שישים, זיהה את הנושא שביבי מבקש להציב במרכז מערכת הבחירות הבאה: המאבק במערכת המשפט. זוהי לא רק תחושת המלכוד בתוך הלשכה, והלכידות של המחנה הלאומי נגד מערכת המשפט. במאבק מול מערכת המשפט ביבי מזהה הזדמנות לסמן נושא פנים, ולא רק זירה מדינית, שיהיה עבורו חלופה ראויה לסוגיית הגיוס.
בפרשת בצלאל זיני, אחיו של ראש השב"כ שנעצר ליותר משבועיים בחשד להברחת סיגריות, נוכחנו לדעת שבסדרת המאבקים הזאת, יש עשן בלי אש. בפרשיות שנחקרות בלשכתו ובלשכות שריו, וכך גם בשיבוש הליכי חקיקת הגיוס, ביבי רואה יד מכוונת אחת של מערכת המשפט, שהפכה מבחינתו לאופוזיציה האפקטיבית ביותר להמשך שלטונו.
בזירה אחרת, עם הודעת המשטרה על סיום פעולות החקירה העיקריות בפרשת הפצ"רית, בלי שהיועמ"שית אפילו נחקרה, אפשר לראות סוג של חשבון פתוח שרחוק מלהיסגר, בניגוד לפרשנויות אחרות שהושמעו.
הבהרת המפכ"ל כי החומר יועבר לבחינת מלווה חיצוני שימונה בהתאם להנחיות יועמ"שית משרד המשפטים יעל קוטיק, היא אצבע בעינה השמאלית של היועמ"שית. קוטיק היא שהוציאה חוות דעת ולפיה בהרב מיארה מצויה בניגוד עניינים ומנועה מלעסוק בחקירה, וזו התקבלה בבג"ץ בניגוד לעמדת היועמ"שית. כך שבפרשה הזאת, ייתכן שהטוב מכל עוד לפנינו.
היועמ"שית שמצויה בעימות ישיר עם הקואליציה, רואה בסוגיית הגיוס את עקב האכילס של הממשלה מול דעת הקהל. בישיבה שכינסה בשבוע שעבר בלשכתה, במקביל לקידום החוק בוועדת חוץ וביטחון, היא סימנה מספר בלתי נתפס של יותר משבעים אלף משתמטים, מתוכם למעלה משמונים אחוזי חרדים.
מיארה בחרה בקפידה את המשתתפים, מקציני צה"ל ופקידי האוצר ועד לאנשי רשות האוכלוסין. בהתכתבות עם העתירה הנדונה בבג"ץ, היא דרשה לקבל לידיה את נתוני המעצרים והיקף הסנקציות, כדי לערער עוד לפני ההצבעה בוועדה, את עצם הלגיטימיות של החוק שמקדמת הקואליציה.
בג"ץ כזכור, הורה לממשלה לפני כארבעה חודשים לנקוט צעדי אכיפה אפקטיביים, ועצם הימנעות הממשלה מלעשות זאת, תשמש בעתיד ליועמ"שית כהוכחה להגדרת החוק שקידמה הממשלה – כ'חוק השתמטות' ולא גיוס. במזכירות הממשלה מיהרו לפנות לשרים במשרדים השונים כדי לקבל הצעות שונות ומשונות לסנקציות, וגם כאן, הפנייה נעשתה בניסיון להוכיח כי הממשלה פועלת בהתאם להוראות בג"ץ, עם עין צופייה לעתירה.
כינוסי שליחים. ויטקוף ונתניהו בלשכת רה"מ צילום: מעיין טואף, לע"מ
אבל לא רק לשופטים מכוונת היועמ"שית בהתנהלותה. לנגד עיניה עומדות גם היועצות המשפטיות, לכנסת ולוועדת חוץ וביטחון, שמעולם לא ראו עדנה כמו בעת הנוכחית.
בכל מה שנוגע ליועצת המשפטית לוועדה מירי פרנקל–שור, שעליה נכתב בשבועות האחרונים, אפשר לומר כי לא הושגה שום התקדמות בשבועיים האחרונים. לעומת זאת, מול היועצת המשפטית לכנסת, שגית אפיק, עדיין קיים מסלול הידברות פתוח, עם קצה של אופק – אך לא יותר מזה. גם היועצת המשפטית לכנסת נותנת להבין שאם חוות הדעת של היועצת המשפטית לוועדה תהיה שלילית באופן גורף, יהיה לה קשה לעמוד ולהתייצב מול בג"ץ ולהגן על החוק.
אם פתחנו במילה טובה לביסמוט על כוונותיו, ראוי לסיים במחמאה לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. מכל הפוליטיקאים שעוסקים בנושא הגיוס, דווקא הוא, שבורח מהסוגיה, מוכיח בדרכו שאפשר לעמוד מול היועמ”שית, בלי להתקפל.
למרות חרב הבג”ץ שמרחפת מעל לראש השר, עם הרכב שהורחב אתמול כדי לדון בדרישה לפיטוריו, המשטרה ממשיכה להתעקש שלא לשתף פעולה עם המשטרה הצבאית, כשהטיעון היה ונותר ענייני: השמיכה הקצרה של המשטרה והיקף המשימות, אינם מאפשרים למשטרה להקצות כוח אדם לגיוס מי שמוגדרים כעריקים חרדים.
אין להעלות על הדעת שתיאום כלשהו בין השר למפכ”ל הביא לתוצאה. ההחלטה שהתקבלה עניינית, והשיקולים מבצעיים, ולפיכך עמידים משפטית, לכאורה. פסיקות עבר של ביהמ”ש, נמנעו מלהתערב בשיקולי מדיניות של הגורמים המקצועיים. ולכן, לבן גביר שלא התערב והופתע מההחלטה שהתקבלה מעל לראשו צריך לומר אפוא יישר כוח כפול על כך שנהג שלא כדרכו ונתן למפכ”ל דני לוי לקבל את ההחלטה בכוחות עצמו… אשרי המאמינים ואשרי הלומדים, בני שבט לוי של דורנו, כהגדרת הרמב”ם.
שביל החלב
ההצבעה של שלושת ח"כי 'אגודת ישראל' נגד התקציב, חידדה בלשכת נתניהו אך גם בשס וב'דגל התורה' את התובנה, שהמריחה לא תוכל להימשך חודשים רבים קדימה. בשבועיים הקרובים אמורה ועדת חוץ וביטחון להצביע על ההסתייגויות לחוק ולאחר מכן להניח את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
בחדרים הסגורים, נמצא מי שהזהיר כי עוד לפני השלמת החקיקה בקריאה שנייה ושלישית, ותכף לאחר ההצבעה על החוק בוועדה, בג"ץ עלול להתערב ולהוציא צו ביניים, על רקע התנגדות הייעוץ המשפטי. קשה למצוא תקדים להתערבות שכזאת, אך גם אין תקדים לתקופה מעין זאת של התנגשות חזיתית בין מערכת המשפט לממשלת ישראל.
ומה יקרה אם יתברר שאין דרך לרבע את המעגל ולהעביר חקיקה בהסכמה משפטית? בשס וב'דגל התורה' מדברים על שתי אלטרנטיבות, האחת רעה והשנייה גרועה. הראשונה, התעקשות והעברת חקיקה ללא גיבוי משפטי. השנייה, הליכה על הסף בניסיון להעביר תקציב בשלוש קריאות עד ה-31 במרץ, אך גם אם לא ובכל מקרה, להכריז בהתאם לחוק המחייב קביעת בחירות בתוך חמישה חודשים – על בחירות מוקדמות, אך במועד המאוחר ביותר.
להליכה לבחירות בצמוד לכישלון העברת חוק גיוס תהיה משמעות הרסנית. הציבור יתלה את הפלת הממשלה בכישלון העברת החוק, ולמרות הפריווילגיה השמורה לראש ממשלה לקבוע את סדר היום של מערכת הבחירות, נתניהו יתקשה "להעביר נושא".
אם לעומת זאת, למרות כישלון העברת החוק – שנתניהו ישמח לתלות בהצבעה הנגטיבית של ח"כי 'אגודת ישראל' – הממשלה תחזיק מעמד עוד כמה חודשים טובים, ביבי יוכל לנסות ולקבוע סדר יום אחר: מדיני ומשפטי, שני תחומים שעדיפים עבורו, ולא פחות מכך עבור החרדים. הדבר האחרון שאנו זקוקים לו, הוא הליכה לבחירות באווירת הסתה בלתי פוסקת.
די היה לראות את בנט השבוע עולה להתקפה אישית נגד יו"ר שס דרעי, כדי להבין מי רוצה לברוח מהסוגיה, ומיהו שחושש מכך שהיא תחמוק מידיו. אם החרדים ונתניהו לא ישחקו לידי האיש מרעננה ויימנעו מפיזור הכנסת על רקע כישלון החקיקה, בנט יאבד את המוטיב המרכזי של הקמפיין, ויתקשה למכור את מרכולתו – כמו רפתן שהממשלה מאיימת ליטול ממנו את המונופול על מכירת החלב.
