עו"ד אברהם יוסטמן
ט"ז חשון התשפ"ג
הנה לכם תיאור למה שהיה קורה אילו 'יהדות התורה' הייתה רצה בשני ראשים, "אגודת ישראל" ו"דגל התורה" בנפרד:
יום שלישי, יום הבחירות, שעה 17:00
הדיווחים על אחוז ההצבעה הגבוה ביותר זה עשורים, מכניסים את הפעילים ומנהלי המטות בשתי המפלגות ללחץ אטומי ולחרדה קיומית. ההבנה ברורה כי במקרה שכזה אחוז החסימה יהיה מסוכן מאוד ובלתי עביר.
שעה 21:00
ההדלפות מהמדגמים מתפשטות, השמועות מספרות על כך שבחלק מהמדגמים אחת המפלגות החרדיות לא עברה את אחוז החסימה, ובחלקן שתי המפלגות לא עברו.
שעה 22:00
מיטב פרשנינו ועיתונאי המגזר מחויטים ומעונבים באולפנים השונים, מוכנים לשידור הגדול. מדגמי הטלוויזיה השונים מתפרסמים וכאמור, מתברר שעל פי המדגם האופטימי ביותר מפלגה אחת חרדית אשכנזית לא עברה את אחוז החסימה והמפלגה השנייה מתנדנדת. במדגמים האחרים שתי המפלגות עומדות על 0. אפס עגול ומוזר. ש"ס קיבלה אומנם 11 מנדטים, והליכוד אפילו 32, אבל גוש הימין עומד על 60 מנדטים או פחות. ההלם ניכר על פני כל, במטה הליטאי מנסים לשמור על ארשת מאופקת ובמטה החסידי כבר מתארגנים לאמירת תהילים. פעילים רבים שנתנו את מיטב ימיהם ושעותיהם למען המפלגה, שבורים ורצוצים. ככל שנוקפות השעות והלילה מעמיק, אווירת הפנינג הבחירות באולפנים החרדיים הופכת לתוגה עמוקה. אפילו במטה ש"ס מתקשים לשמוח ולרקוד. המספרים מדברים בעד עצמם וברור לכולם שהייצוג החרדי נפגע קשות והסיכוי להחלפת ממשלת השינוי חלף כלא היה. ממשלת שמאל-ערבים יציבה? ממשלה בראשות גנץ? רב הנסתר על הגלוי. כל העמל והמאמץ היה לריק, אכזבה רבתי.
יום רביעי, שעה 23:00
במשך כל היום, עוד יש מי שמקווים שספירת המעטפות הכפולות שמספרם הכולל מגיע כמעט לחצי מיליון, תעניק את ההפרש שחסר, לפחות לאחת המפלגות. מנהלי המטות וחברי ועדת הבחירות אינם אופטימיים. הם יודעים שבדרך כלל המפלגות החרדיות מקבלות בספירה זו נתח נמוך יותר ממה שהן מקבלות במעטפות הרגילות, הסיכון לאיבוד שתי המפלגות ממשי וברור. כולם עוקבים אחרי התקדמות הספירה בחשש ובחרדה מהולים בתקווה קטנה, כשברקע כבר חילופי האשמות הדדיים בין תומכי "אגודת ישראל" ו"דגל התורה".
יום חמישי, שעה 19:00
תם הטקס. מפלגה חרדית אחת בחוץ. הייצוג החרדי האשכנזי ירד לארבעה מנדטים, ש"ס מתייצבת על 11 מנדטים בניסי ניסים, למרות שהסכם העודפים שלה היה דווקא עם המפלגה שנשארה בחוץ – והוא אבד משזו לא עברה את אחוז החסימה. אך מנגד, למרבה המזל מסתבר שחלק מהציבור החרדי האשכנזי שמאס בהתנהלות המחלוקת החליט לתמוך בה.
ואנה נוליך את הבושה והחרפה, את החידלון ואת הכישלון?
ברוך שמסר עולמו לשומרים.
*
ובחזרה למציאות. לפני כשלושה חודשים, כאשר רעיון העוועים המסוכן לריצה נפרדת הפך לפסטיבל תקשורתי קולני, היו מי, וביניהם הח"מ, שטרחו ועמלו להסביר לכל מי שרק הקשיב שהתוצאה עלולה להיות הרת אסון. לא כולם הבינו זאת, היו לא מעט אנשים ובהם יודעי בחירות וסופרים ותיקים ומנוסים שעשו מניפולציות מספריות מוזרות וטענו למספרים כאלה ואחרים המונחים בכיסם, מספרים שהחיבור היחיד בינם לבין המציאות היה הדמיון במקרה הטוב, ומשאלת לב, במקרה הפחות טוב.
בניתוח תוצאות האמת שהתקבלו בבחירות לכנסת ה-25, אין ספק שיכולתן של שתי המפלגות גם יחד לעבור את אחוז החסימה שעמד בסופו של דבר על כ-155,000 קולות לא היתה קיימת! הן היו צריכות לקבל לפחות כ-315,000 קולות יחד ובחלוקה שווה ביניהן כדי לעבור יחד את אחוז החסימה ולקבל 8 מנדטים!
גם התוצאה היפה של ה- 280,000 קול שבחרו להצביע ל'יהדות התורה
המאוחדת', התקבלה במאמץ גדול של כלל הפעילים, משני חלקי הרשימה, שהביאו בעור שיניהם את התוצאה המכובדת. אז נכון שיש אקסיומה שלא הוכחה שטוענת שבמקרה של ריצה נפרדת של דגל ואגודה, היה ניתן למקסם כוחות עבור שתי החרדיות האשכנזיות. תזה שאולי נשמעת הגיונית למדי, אך באותה מידה יהיו שיאמרו – ואני נוטה להסכים דווקא עם הטענה הזו – כי הדבר היה גורר מחלוקת קשה ופצועים משני הצדדים – מצביעים רבים היו נוטשים ובוחרים להצביע למפלגה האחות – ש"ס שהייתה נהנית מההפקר. כפי שאנו רואים בתוצאות האמת של ימים אלה שהיא בהחלט נתפסת כאלטרנטיבה אפשרית ונהנית מאיסוף שאריות יהדות התורה, ובמספרים יפים.
הוברר מעל לכל ספק שנס גדול קרה ליהדות החרדית בפרט ולגוש הימין בכלל, שהרעיון הזה נגנז באיבו ולא הצמיח כנפיים. אין ספק שטובים שבעה מנדטים ביד, משמונה על העץ. ובמחשבה נוספת, אולי תוצאת שבעת המנדטים – שאין בה כדי חלוקה, מהווה גם איזשהו איתות עבה מהיושב במרומים.
היו שכבר החלו לתכנן מצב שבו לאחר שהרשימה המאוחדת תזכה בשמונה מנדטים – תתפלגנה הרשימות מייד לאחר הבחירות לשתי מפלגות נפרדות שחס ושלום לא תשבנה יחדיו זו לצד זו בקואליציה. אז הנה הגיע המסר: תנוחו. אין פילוג ואין מחלוקת, לפחות למשך הקדנציה הקרובה.
יהיו שישאלו, האם נועדנו ללכת יחדיו לנצח נצחים? האם אין מצב להליכה נפרדת? שאלה זו מבוססת על הבנה שקיימים הבדלים אמיתיים ולגיטימיים בין המפלגות. נכון אומנם שהדאגה בכללותה לעולם התורה והעיסוק בשאלות רוחב ציבוריות משותפים לשתי המפלגות, עדיין ניתן לאפיין דגשים שונים בפעילותן וזה בסדר גמור, מפלגה אחת יכולה שתשים את עניין שמירת השבת במרחב הציבורי גבוה בסדר העדיפויות שלה, ומפלגה אחרת תרצה לפעול דווקא בתחום תעסוקת חרדים.
והתשובה לשאלת הפיצול העתידית היא: ייתכן גם ייתכן. הליכה נפרדת היא בהחלט אופציה שראוי לה שתישקל בכובד ראש ביום מן הימים, אבל היא חייבת להתכתב עם המציאות ולהיות זהירה לגמרי. היא לא יכולה להיות גחמה אמוציונלית עסקנית חסרת אחריות מינימלית לתוצאה, שעשויה להיות הרת אסון עבור כולנו. בנקודה זו כדאי לציין את הצעתו של ח"כ הרב ישראל אייכלר שעלתה בכנסת היוצאת לצמצם את אחוז החסימה מרמה של 3.25% לשיעור של 1.5% בלבד, דבר שעשוי להבטיח את שרידותן של מפלגות קטנות ולשמור על קיומן. לא מן הנמנע שאולי כבר בתום הקדנציה הנוכחית, כאשר נדע בוודאות שעל פי היגיון הגידול הטבעי אנחנו מספיק גדולים כדי להתחלק בעוגה, הפיצול יהיה אפשרי.
*
בעוד כשנה צפויות להתקיים הבחירות לרשויות המקומיות. שם הסיפור הוא שונה; הליכה נפרדת של חסידים וליטאים היא אופציה לגיטימית בהחלט בבחירות אלו ולפעמים אפילו נכונה יותר, בוודאי בערים חרדיות. לפעמים התחרות בריאה ומתבקשת, בוודאי כאשר אין כבודה של התורה מונח על כף המאזניים ואין שאלות רוחב של דת ומדינה. ועדיין, גם בבחירות אלה ובוודאי בערים מעורבות בהם עשוי קלוננו להתגלות לעין כל, עלינו לבדוק בשבע בדיקות את מניעיה של כל הצעה או הנעה לריצה מפוצלת. בחלק מהמקרים היא עשויה לנבוע ממניעים ילדותיים ושטותיים של "בואו נראה להם" ולא מחשיבה אמיתית ומעמיקה על הדרך הנכונה למיקסום הייצוג עבור הבוחרים החרדיים.
לא נולדנו למחלוקת, אנשים אחים אנחנו ובעיקר חרדים לדבר ה' שאמורים להראות התנהלות אחרת, הגיונית יותר, מתונה יותר ובעיקר כזו שמתכתבת עם המציאות.
הכותב הוא חבר ועדת הבחירות המרכזית
