מזי טוב!
"ניסים, הוא בא! הוא בא!" גררתי את מד לחץ הדם שניסים התעקש להצמיד לי בשלוש השעות האחרונות.
"הוא בא???" ניגב זיעה במגבת של הקומפרסים, "דבר ראשון, תירגעי, סימי".
"איך אפשר לילילי–להיות רגועה ברגעים היסהיס—היסטוריים כאלה?!" גמגמתי תוך כדי סחרחורת, "ניסים, אני לא עומדת במתח הזה!"
"ששש… הוא נכנס!" הזהיר אותי ניסים ושיחק אותה יושב על הספה, מזמזם להנאתו וקורא קומיקס.
מירו פתח את הדלת, והדופק שלי פתח בנסיעה טרופה על כביש 6. "אה, אבא, מה נשמע?"
"תגיד לי אתה מה נשמע, יא איבני!" התקרב לעברו ואחז בכתפו, "אני מודד לאמא לחץ דם כל עשר דקות!"
מירו הסתכל בעיניי המתערפלות, והדבר האחרון שאני זוכרת מכל האירוע, זה ארבע המילים שאמר לי. ארבע מילים שאני מחכה שהוא יגיד לי, עוד מאז שהיה בגן של יוכבד: "מזל טוב, יא מאמא".
כשהתעוררתי, ראיתי ארבעה פרצופים רוכנים מעלי: ניסים, מירו, יעלי ונעמי, האחות מהמרפאה. "איך את מרגישה, סימי?" טופפה על פניי במגבת משומשת.
"מברוק עלייך לערוס!" העפתי את המגבת מעלי, ובטעות היא כיסתה לגמרי את הפרצוף של נעמי שמש. "יפה לך כיסוי ראש, נעמי!" קפצתי מהספה. "תשקלי שינוי מהותי בחייך! את יודעת? מצאנו למירו שלנו שידוך מששת ימי בראשית! אבל אל תספרי כלום במרפאה, כי עוד לא דיברנו עם ההורים וכל זה!"
נעמי שמש הסירה לאיטה את המגבת מהפנים, ואני פתחתי במחיאות כפיים סוערות: "פנו לי דרך עמוסה לערוס ולערוסה, ישרו בערבה מסילה – לחתן ולכלה! הגיע זמן גאולתכם! מירו ש'יכפרה עליך, בני בכורי, מאמא הולכת להפיק לך חינה שלא תשכח לעולם, גם אם תרצה!"
מירו ויעלי מחאו כפיים בקצב שהכתבתי בקולי הערב, ניסים התפדח ונעמי שמש נמלטה מהבית. הדלת נפתחה, ומייד נכנסה תיקי כמובן. "בשעה טובה, בשעה טובה!" זרקה סוכריות דרז'ה ברחבי הסלון, "קולולולו! עכשיו יהיה משעמם בשכונה. עד שגברת יעלי תחליט שהיא רוצה חתן, ושוב יהיה לי אחרי מה לעקוב…"
יעלי צחקה ותיקי ניצלה את המומנט וסחבה אותי הצידה: "סימי, תשפכי הכל ועכשיו. מי השדכנית ומי בדיוק הכלה, אם יורשה לי לשאול, חמסה חמסה חמסה על כולכם, שום בנעל, מלח-מים-מלח-מים?"
"השדכן – זה חובב, חבר של מירו…"
"מסכנה אסתר…" מלמלה תיקי.
"והכלה המהוללה שלנו", סיפרתי בגאווה, "קוראים לה מזל, ז'תומרת מזי. מזי לוי מהמושב. מתוקה כזאת! ההורים שלה אברהם ורינה, מכירה אולי?"
"אה! ברור! אני לא מאמינה!!! איך הצלחתם לשמור את כל הפגישות בסוד?! ועוד ממני! מזי המהממת! מזי היא אחיינית של עזרא!"
"מה?!" צעקו כולם במקהלה אחת, "מזי אחיינית של עזרא???"
"כן. מה יש לכם?" היתממה תיקי להנאתה, "מזי זאת הבת של אברום, הגיס של עזרא".
"מה?! המחותן שלנו הוא הגיס של עזרא??? אז על איזה כוכב לכת נרדמת בדיוק, תיקי?"
"איזה נרדמתי?!" התמסכנה לה, "וואלאק אל תשאלי, אני לא נרדמת לאחרונה כי עזרא נוחר חזק מדי אז הלכתי לרופ…"
"את מי זה מעניין הרגלי השינה שלך?!" נופפתי לה באצבע עצבנית במיוחד, "שנים את רואה אותי נאבקת לאושרו של מירו שלי שימדורה יאנא, ולא יכולת להעלות על דעתך שאולי, רק אולי, האחיינית שלכם יכולה להתאים לו?"
בחינה של מירו, בעודי רוקדת עם סבתא נג'יבה צ'ופי ברחבה לצלילי הזורנה, קלטתי את תיקי צועקת על גיסתה רינה בלובי ומנפנפת עליה אצבע: "על איזה כוכב לכת נרדמתם בדיוק, את ואברום? שנים אני נאבקת לאושרה של מזי, בדאלאק, ולא יכולתם להעלות על דעתכם שהשכן שלי מירו מתאים לה?"
סימי על האש
הפעם נכין ח'ינה לכבוד החתן המהולל!
קונים קילו אבקת חינה אדומה בחנות תבלינים, ובהזדמנות זו קונים גם מי ורדים. מניחים את החינה בכלי עגול וגדול (לא מפלסטיק) ומרתיחים מים בכלי שניתן למזוג ממנו (כמו קומקום או קנקן של פעם). כאשר המים רותחים, מכניסים מייד שלוש שקיות תה רגילות (1.5 גרם השקיק), חמש כפיות מי ורדים ובערך כף וחצי עראק. נותנים לתה לשחרר את כל הצבע שלו ומייד מוזגים לקערת החינה ומערבבים, עד שמתקבלת עיסה סמיכה, אך לא מדי. מעבירים לכלי יפה. אפשר 'לתקוע' על החינה שני נרות חגיגיים ולפזר סוכריות דרז'ה, פרחים יפים ועוד. בטקס החינה, מורחים לחתן ולכלה על כפות הידיים, ולאחר מכן כל האורחים מתכבדים במריחה. שיהיה במזל טוב, עָקְבָּל עָנְדְכּוּם (בקרוב אצלכם!)
סימי לב
"מְזָּ'לִי תֶּחְתִּי, וּוָאנָא תָּא נְטּוֹף עְלִיהּ!" (תרגום חופשי: המזל מתחת לאף שלי, ואני מחפשת אותו רחוק)
