כללי המשחק השתנו

כללי המשחק השתנו צריך לשנות אותם שוב כדי להיות מסוגלים להשפיע

ישראל ניצבת שוב, בפעם הרביעית בתוך שנתיים, בתקופת בחירות. שוב אנחנו חשופים לשלטי החוצות, לפרסומות, לתשדירים ולכינוסים. גם הפעם, כבכל תקופת בחירות, גדולי ישראל יקראו לציבור להצביע למפלגות שמייצגות את עולם התורה ואת ציבור החרדים לדבר השם. "ועשית ככל אשר יורוך". חשיבות ההצבעה בבחירות נראית כמובנת מאליה. כדי לשמור על עולם התורה ולומדיה, וכדי לשמור על הסטטוס קוו בענייני דת ומדינה, נדרשת נציגות גדולה ככל הניתן בכנסת ובממשלה – הפורומים שבהם מתקבלות ההחלטות השלטוניות במדינת ישראל.

אלא שמתברר שכבר שלושים שנה החלטות אלו מתקבלות בכלל בפורום אחר, שבו לנציגים החרדים ישנה השפעה קטנה בהרבה. בהדרגה ובעקביות שינה בג"ץ את כללי המשחק השלטוניים בישראל. באמצעות הרחבה של עילות שיפוטיות כגון סבירות ומידתיות, קנה בג"ץ כוח להכתיב לממשלה מדיניות כרצונו. באמצעות ניסוח שיטת פרשנות "תכליתית" ייחודית שמעניקה לשופטים שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל, קנה בג"ץ כוח ליישם חקיקה לפי שיקול דעתו. ובאמצעות המהפכה החוקתית, קנה בג"ץ כוח לפסול חוקים של הכנסת. למעשה, זה שנים רבות מרכז כובד הכוח השלטוני איננו בידי הכנסת והממשלה, אלא בידי מערכת המשפט ובית המשפט העליון שבראשה.

לשינוי זו הייתה השפעה ישירה על יחסי הדת והמדינה בישראל. צעד אחר צעד, נגס בג"ץ בסטטוס-קוו שהוסכם עליו בין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני בישראל. בכל אחת מסוגיות הליבה של יחסי הדת והמדינה בישראל – שבת, כשרות, גיור, משפחה – הכריע בג"ץ לטובת ערכי החברה החילונית. גולת הכותרת הייתה פסילת חוק הגיוס, שעליו עמלו חברי הכנסת החרדים במשך שנים, תוך פשרות רבות ומחירים גבוהים בזירה הפוליטית, ושבית המשפט בהינף קולמוס הסיר מספר החוקים של מדינת ישראל.

רק בשבוע שעבר, דחה בג"ץ בקשה לדיון נוסף בפסק הדין בעניין הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח. מה שמייחד את האירוע המדובר הוא שבג"ץ לא פסל שום חוק ולא הפך החלטה של שר. אולם האירוע מחדד את השיטה – הבחירה מתי להתערב. בג"ץ נהנה משיקול דעת בלתי מוגבל בנוגע לשאלה זו. כשהתוצאה מקדמת את הערכים ה"נכונים" בג"ץ מתערב. כשהיא פוגעת בהם, בג"ץ מגלה סובלנות.

השאלה מתי בג"ץ יתערב תלויה באופן מובהק בזהות השופטים היושבים בדין. כפי שפסק הדין בעניין החמץ מדגים, השופט הנדל, חובש הכיפה היחיד בהרכב, הכריע בדעת מיעוט להותיר את הסוגיה לזירה הפוליטית.

בתגובה לפסק הדין הביעו חברי הכנסת החרדים מורת רוח. כך לדוגמה, ח"כ משה גפני תקף את בג"ץ בחריפות ואמר: "שופטי בג"ץ החצופים מנצלים את התקופה שבין כנסת אחת לשנייה, שאי אפשר להעלות את התיקון לחוק שלי בעניין הזה, ולא מתחשבים ביהודים שומרי כשרות הנזקקים להגיע לשירותי בתי החולים בפסח. נדרוש בכל תוקף את פסקת ההתגברות כדי לעצור ולעשות סדר בכוח הלא מוגבל שלהם". אולם מעבר לניסוח החריף ול"עשיית השרירים" התקשורתית, לא ברור כיצד הצעתו של גפני תועיל לפתרון הבעיה. לפסקת התגברות אין כל קשר לפסק הדין בעניין החמץ, שכן לא מדובר בחוק שנפסל.

הנציגות בכנסת חשובה ללא ספק, אולם כבר אינה מספקת. מרכז הכובד של ההכרעות בסוגיות דת-ומדינה עבר למערכת המשפט, שבה לציבור החרדי נציגות אפסית. הגיע הזמן שחברי הכנסת החרדים יפנו את תשומת ליבם לתיקון יחסי הכוחות המוסדיים בישראל בין בג"ץ לנבחרי הציבור – בראש ובראשונה באמצעות שינוי של שיטת בחירת השופטים לבית המשפט העליון.

הכותב הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת