המלחמה החברתית הראשונה

המאבק הכלכלי-חברתי המתנהל כיום בין המערב לרוסיה מסמן עידן חדש של מלחמות. וכמו כל מלחמה, גם כאן טמונות סכנות לא מבוטלות

מה משותף לקוקה-קולה, פפסיקו, אפל, מקדונלד'ס וסטארבקס? כולן נמנות כחלק מרשימה ארוכה של חברות-ענק שהשהו או הגבילו את פעילותן ברוסיה בעקבות המלחמה. אצל חלק מהן מדובר בצעד בעל תג מחיר דרמטי: מקדונלד'ס למשל, שמרבית הסניפים ברוסיה נמצאים תחת בעלותה הישירה, סגרה 850 סניפים – שיחד עם הסניפים באוקראינה מהווים כ-9% מהכנסותיה. היא מסרה שתמשיך לשלם משכורות לעת עתה, אך לא תספק שירותים לאזרחי רוסיה.

הצעדים הוולונטריים הללו שנקטו חברות-הענק מצטרפים לרשימה הארוכה של הסנקציות הכלכליות שהטילו מדינות המערב במטרה להיאבק בפלישה הרוסית לאוקראינה, מבלי להצטרך חלילה להזיע או לשלוח חיילים לשדה הקרב. אלו הציבו את רוסיה במקום המפוקפק של שיאנית הסנקציות העולמית – מעל איראן המצורעת.

בשני המקרים מי שמשלמים את המחיר העיקרי הם אזרחי רוסיה. הם אלו שיחוו ביתר שאת את ההשלכות של הבידוד הבינלאומי ושל הסנקציות הכלכליות הגדלות במהירות. האוליגרכים יצטרכו להסתפק בסוצ'י במקום עיירות החוף האירופיות. אמנם בעוד סנקציות כלכליות היו מאז ומתמיד אחד הכלים בניהול דיפלומטיה, חרם תאגידי בהיקף הזה הוא צעד חריג, אולי אפילו ראשוני מסוגו.

לראשונה אפשר לומר שהכוח האזרחי הופך להיות בעל משקל משמעותי בתוך סכסוכים גיאופוליטיים – מבלי להזדקק לתיווכה של המדינה. קמפיינים שצוברים תהודה ברשתות החברתיות יכולים להפוך בתוך ימים ספורים לכוח אדיר בעל משמעויות כלכליות. זהו אולי לא כוח שיכול להכריע מערכה, אבל אי אפשר לזלזל במשקל שיש לו וביכולת שלנו לקבוע מגמות.

זוהי עוצמה אדירה, אך גם מסוכנת. השיח הציבורי היום מאופיין אולי יותר מאי פעם בהיסטוריה המודרנית בדלות-רעיונית ובחוסר יכולת להכיל מורכבות או להשמיע מגוון של צדדים. זהו שיח שנוטה בקלות לקיצוניות, למשפטי-שדה מהירים ולענישה טוטלית כנגד מי שנחשד כשייך לצד הלא-נכון. ודוגמאות יש למכביר.

אלא שמדיניות גיאופוליטית היא הדבר האחרון שאפשר לתאר כמתנהל בצורה שטחית, חד-צדדית ונעדרת מורכבות. מובילי המחאות למיניהם אינם צריכים לשאת ולתת, ופטורים מהצורך לקחת אחריות אמיתית על מלוא ההשלכות של מעשיהם על הזירה הבינלאומית. וזו כבר תופעה מסוכנת מאוד.

הכניסה של מדיניות כזו לזירה הבינלאומית היא אות שאינו בהכרח מבשר טובות – בפרט לאור העובדה שמצבת הכוחות בינינו לבין אויבינו בעולם הרשתות ממש לא שקולה, ושעד היום לא נראה שמדינת ישראל יודעת להציג לאיום הזה מענה הולם.

האם במלחמה הבאה בעזה נראה קמפיינים דומים כנגד מטרות אזרחיות ישראליות? יש לקוות ולהתפלל שלא. כמובן, עזה אינה אוקראינה, וישראל אינה רוסיה. אבל לאור ההצלחות הלא-מבוטלות של תנועות החרם כנגד ישראל ושל פעילים אנטי-ישראלים, אי אפשר לשלול את התרחיש האמור מכלל אפשרות. כאן גם לא יעזרו סיסמאות כדוגמת: "על ישראל להגן על עצמה בכוחות עצמה". אין שום מדינה בעולם, אפילו לא מעצמת על כרוסיה, שיכולה להגן על עצמה לחלוטין מכוחו הבלתי מרוסן של ההמון.