ילדים הם לא בעיה – וסבתות הן לא פתרון

לוח החופשות של מדינת ישראל ארכאי ולא מתכתב עם צורכי ההורים

באסרו חג פסח לפני 14 שנים, ממש בתום לב, פתחתי עצומה שכותרתה הייתה: "יאוחדו ימי החופשה של הילדים וההורים לאלתר".

העצומה עוררה רעש גדול ודיון ציבורי נרחב, בעקבותיו הקמתי את ארגון 'הורים עובדים לשינוי', שפעל בנושא במשך עשור והוביל ליוזמות שונות כמו 'בתי הספר של החופש הגדול' ו'בתי הספר של החגים' שייסדו שרי החינוך השונים. כמו כן הועבר החוק של תוספת של שני ימי חופשה לעובדים. כל זאת הם פרי עבודה מאומצת של חבורת הורים שכולם עובדים במשרות מלאות, ולכולם ילדים, והמשותף לכולם הוא הרצון להיות עם הילדים הכי הרבה שאפשר, וגם להצליח לפרנס אותם בכבוד.

למרבה הצער, ולמרות שנתיים של קורונה שהכריחו אותנו לחשוב ולהתנהל אחרת – חופשות אסרו חג במערכת החינוך עדיין איתנו, ולא רק הן. חוסר ההתאמה המובנה בין שבוע העבודה של ההורים (חמישה ימים בשבוע) ושבוע הלימודים של הילדים (שישה ימים בשבוע) עדיין איתנו. גם הפער המובנה בין היכולת לפרנס את הילדים וגם להיות איתם בחופשות שלהם מבתי הספר עדיין איתנו.

הפתרונות שהשגנו עד עתה הובילו אמנם להקלה משמעותית למשפחות, אבל גם הם עדיין פלסטר על פלסטר על פלסטר. הם ניסיונות לפתור בעיה שהיא לא הכרחית ובעיקר גורמת צער לכל מי שסובב אותה: לאנשי מערכת החינוך המסורים והטובים, שבידיהם אנחנו מפקידים את ילדינו כל בוקר, אך נאלצים להתמודד עם התסכול הממושך של ההורים ושל הילדים; למשק הישראלי ששובת הלכה למעשה, מבלי להודות בכך – מדי יולי-אוגוסט, או אולי יותר נכון לומר – מחופשת פסח ועד אסרו חג סוכות; ולהורים, שנשבר להם הלב בכל פעם שהם צריכים ללכת לעבודה ולהשאיר את הילדים שלהם בבית, בלי מסגרת בטוחה ומיטיבה עבורם.

משק שלם רוקד לפי חליל לוח החופשות שנקבע אי שם לפני מאה שנה ולא השתנה מאז. אימהות מחליטות מתי לשוב מחופשת לידה לפי הלוח הזה, אם בכלל, כי הלוח למעשה לא מאפשר חזרה מחופשת לידה עד שהילד יכול לחצות כביש לבד. פרויקטים חדשים, כנסים והרצאות, תוכניות שנתיות, עולם שלם של אנשים מבוגרים נקבע ומתוזמן לפי לוח חופשות של ילדים בני חמש, שמסרב להתאים את עצמו לקצב ההתפתחות של העולם.

74 שנים חלפו מאז קמה מדינת ישראל, אבל עדיין, מבחינת המדינה, אין ישות כזו שקוראים לה 'הורים'. יש 'ילדים', יש 'עובדים', אפילו יש 'ארגוני עובדים', אבל את הארגון הכי חשוב – 'משפחה' – מדינת ישראל שכחה. היא שכחה שהאזרחים הם גם הורים לילדים וגם הורים עובדים. היא מתעלמת מכך שהורים גם רוצים לגדל את ילדיהם, לחנך אותם, וגם לפרנס אותם. היא מסרבת להתעדכן בכך שעברו כמה דורות מאז שתא משפחתי היה יכול לשרוד כלכלית בעזרת משכורת אחת בלבד, או בעזרת סבתות מסורות ונפלאות שיכולות להיות עם הילדים בזמן שהם בחופש וההורים מפרנסים אותם.

יש דרך לפתור את הפלונטר הזה. אפשר להתאים בין שבוע העבודה ושבוע הלימודים; אפשר לשנות את לוח החופשות במערכת החינוך כך שיכיל את אותו מספר ימי לימודים ולא יפגע בתנאי ההעסקה של המורים. אפשר לעשות את זה. הנושא נחקר ונבדק – יש דרך. אבל צריך רצון, צריך עיניים טובות, צריך לא לכעוס ולא להיבהל משינוי.

שנת שמיטה זו הזדמנות טובה לשמוט פחד מלוח חופשות אחר, ומשינוי בלוח החופשות שיעשה טוב לכולם – למערכת החינוך, לשוק העבודה, למשק הישראלי כולו, ולמשפחות בישראל: לילדים, וגם להורים שלהם.

• הכותבת היא סגנית ראש מועצת מזכרת בתיה, מייסדת ארגון 'הורים עובדים לשינוי'