פנים מאירות | אחים לסטנדר

העולם הדתי והחרדי לא חייב להסכים על ספרא וסייפא. גם לא על ספרא וספרא.
מחלוקת בת עשרות שנים קיימת ביחס למגוון סוגיות ציבוריות והלכתיות שנולדו בשל הזכות לחיות כאן בארץ ישראל. אבל ישנה שאלה כבדת משקל שעליה אין חולק: איך מנהלים מחלוקת?
זיכנו הבורא ומעט לפני שהתחדשה וצפה במלוא עוצמתה, שוב, המחלוקת בנוגע לגיוס בני הישיבות (על אלו שלא לומדים אין מחלוקת), התנהלה מחלוקת קשה עם אחינו הטועים בציבור החילוני סביב שאלות אמוציונליות לא פחות.
ארגון 'אחים לנשק' יזם והוביל במשך תשעה חודשים מחאה קשה ומיליטנטית נגד הרפורמה המשפטית שעליה הכריז שר המשפטים יריב לוין. למעשה, זאת הייתה הסיבה הרשמית להקמת הארגון: "פגיעה קשה במשטר הדמוקרטי". אבל מהר מאוד תנועת המחאה החדשה התרחבה אל מעבר לגבולות הרפורמה, וכך מצאו את עצמם בעין הסערה על לא עוול בכפם תלמידי ישיבות שעליהם הושלכו שטרות של כסף; דוכני תפילין של חב"ד שסבלו מהצקות אלימות; תושבי בני ברק; רבני המכינה הקדם צבאית ביישוב עלי; ארגונים תורניים שמארגנים במשך שנים תפילות המוניות ביום הכיפורים; והרשימה עוד ארוכה. חשוב לזכור, גם בתוך הצבא – כור ההיתוך של החברה הישראלית – העולם הדתי סבל מההצקות האלה. "שלושים אחוז מהחיילים בצה"ל הצביעו לבן גביר וסמוטריץ", התבטא בזעזוע משה רדמן, ממובילי המחאה. "יש פה בעיה אקוטית. לקחנו הרבה דברים כמובן מאליו והיינו בטוחים שהמערכת מוציאה ילדים כמו שצריך – והכול מיושר. צריך להגיד בכנות, זה לא קורה".
למה אני כותב על המחאה העצובה הזאת 'זיכנו הבורא'? כי ראינו שדמויות בולטות בציבור מתייחסות לבני הפלוגתא שלהן מאחים לנשק, מעט לפני הפלוגתא הנוכחית עם אחים לסטנדר.
טרם סיימתי לגבש את המחקר, אבל אפשר לסכם כבר בשלב זה שממצאיו מצביעים על מגמה ברורה: ככל שיש לך יחס סלחני, סובלני ומכיל לארגון המיליטנטי 'אחים לנשק', כך יש לך אפס סובלנות, תקיפות וחלילה גם טינה כלפי האחים החרדים, הטועים לשיטתך.
מנגד, ככל שאתה מתקשה לעכל או לסלוח על האנרכיה משמאל, כך אתה מתייחס בהבנה ואפילו בהערכה לחברים אשר יְרֵאוּךָ, שכאמור, חלוקים אידאולוגית על האמצעים בדרך למטרה שעליה אין חולק: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא".
טור ראשון בסדרה.

אחים לנשק: "אין מה לנסות ולהקטין את ההפגנה הערב. במזג אוויר לא משהו, עם פקקים וקשיי הגעה, אנשים ציונים מודאגים הביעו מחאה. על הבמה לפעמים נישאו מסרים חדים (שמעתי 'אגרוף ברזל'). אבל הקהל היה מנומס, שקט, אדיב וכאמור, מודאג. לא צריך להסכים איתם. צריך להקשיב ובעיקר לומר להם – אנשים אחים אנחנו".
אחים לסטנדר: "זה עבד לחרדים מאות שנים בשטעטל הגלותי. להסתגר בד׳ אמותיהם, לנהל את חייהם בלי שום אחריות למה שקורה בחוץ, 'למרוח' את הפריץ שמדי פעם מתעורר ודורש מהם משהו, ולחכות שהוא ימות או שהכלב ימות. מה לעשות שהפכתם לפריץ, אתם השלטון עצמו ואי אפשר יותר לאחוז את החבל בשני קצותיו. תבחרו: שותפות אמיתית כולל גיוס לצבא ההגנה של המדינה הזו או חזרה לימי השטעטל המסוגר והלא מתוקצב".
אריאל שנבל, עיתונאי 'מקור ראשון'

אחים לנשק: "אפשר לחפור עד מחר בשאלה על מי מוטלת האשמה למראות המעציבים מיום הכיפורים בתל אביב ומי הם אלו שצריכים להביא כפרה על מעשיהם הרעים. אך חכמים לימדונו שלא זו השאלה החשובה. כבר זמן די רב מנהלים את הדיון אנשי ה'מי לכלך את החדר?' דרושה לנו כעת מנהיגות של 'איפה המטאטא?'"
אחים לסטנדר: "אני יכול לסלוח להנהגה החרדית על אי השוויון. אני יכול לסלוח להנהגה החרדית על האגואיזם. אני יכול לסלוח להנהגה החרדית על קוצר הראייה. אני יכול לסלוח להנהגה החרדית על הניצול והזלזול. אבל לעולם לא אסלח להם על כך שלאוסף העוולות הזה הם קוראים 'עולם התורה'".
הרב אילעי עופרן, רב קבוצת יבנה

אחים לנשק: "ליבי נחמץ אתמול לראות שוב עימותים סביב הנחת תפילין מול גימנסיה הרצליה. עצתי בימים הללו: תתאפקו. אם אתה מחנך ותיק, ומשום מה כואב לך לראות תלמיד מניח תפילין מול שער בית הספר – תתאפק. לדעתי, כמחנך, העצה הזו נכונה תמיד, אך ודאי שהיא נכונה בימים הללו. ואם המנהל לא הצליח להתאפק וניסה למנוע בכוח מתלמידו להניח תפילין – עצתי לכם, חברי הילד ואנשי ציבור: תתאפקו אתם. הרי חז"ל אמרו שעל התפילין של הקדוש ברוך הוא כתוב: 'מי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ' (ברכות ו). בנסיבות כאלו תניחו בביתכם תפילין של מצווה, ובבית הספר תניחו את התפילין של הקב"ה – כלומר, את אחדות ישראל".
אחים לסטנדר: "החרדים, לדאבון הלב, אינם שבט לוי, אלא שבט ראובן, שסירב להצטרף למלחמה נגד סיסרא. עליהם שוררה דבורה הנביאה: 'למה ישבת בין המשפתיים, לשמוע שריקות עדרים? לפלגות ראובן גדולים חקרי לב'. ההשתמטות החרדית ממיטה כלימת עולם על השבט החשוב הזה בעם ישראל. ייתכן מאוד שנכדי המשתמטים העכשוויים יתביישו בסבם, שלא נחלץ לעזרת השם בגיבורים. אך מה זה עוזר לנו עכשיו? שוויון בנטל הוא מיתוס, אך שותפות בנטל היא דרישת מינימום. נכון, החרדים מתנדבים לשרת בזק"א, ועושים שם מלאכת קודש… שיתכבדו ויתרמו את חלקם גם בין שורות הלוחמים. כפי שאמר משה רבנו לבני ראובן הקדמונים: 'האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?!' בני ראובן לא השיבו לו שהם יחלקו קביים לפצועים מטעם 'יד שרה'".
הסופר חיים נבון

אחים לנשק: "היי אחים בשמאל. אני מנסה להבין את נקודת המבט שלכם. אשמח בבקשה להתייחסות רצינית, ולא לסיסמאות: אני מבין שאתם דואגים שיש קשר בין הרפורמה המשפטית לבין דיקטטורה. אתם יכולים לנסות להסביר בצורה עניינית למה, ואיך בדיוק אתם רואים את הקשר הזה? אחים שמאלנים ציונים ואהובים, בכוחניות לא תצליחו לשכנע את הימין שאתם צודקים. משום שהכוחניות הזו היא בדיוק מה שמשכנע ימניים בנחיצות הרפורמה".
אחים לסטנדר: "אני חושב שהטעות המרכזית שלי היא קיומן של ציפיות מוסריות מהציבור החרדי. המשכתי לצפות מהחרדים לשותפות גורל, והתאכזבתי מהתשובה: עזוב, אנחנו לא מעוניינים לקחת חלק אמיתי בנטל. מכאן אשתדל לפתח אדישות, לא לראות בחרדים עוד אחים שכל כך חשובה לי השותפות איתם, אלא רק בני אדם פרטיים, שאיתם תמיד אשמח לשתף פעולה".
ד"ר רונן שובל, פובליציסט ימני

תל אביב. מוצאי שבת האחרון.
מי שמאמין שמראות המחאה הקשים שלפני המלחמה קשורים, איכשהו, לפסקת ההתגברות או לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, מאמין שהתמונה הזאת קשורה, איכשהו, לדאגה לשלומם של אחינו הנתונים בצרה ובשביה. (פלאש 90)

חכמת ההמונים: "אף פעם לא הבנתי איך בחורבן בית שני היהודים היו עסוקים בלהילחם בעצמם בתוך ירושלים. ואז הגיעו אחים לנשק". דוד בירנברג