בשכונת התקווה שמעתי צרחות של אמונה מתוך מגרש הספורט. אבל להכיר את הבורא באמת, לזה הגעתי בזכות הצמחים בגינה
בילדותי, חמש מאות מטר מהבית שבו התגוררנו בשכונת התקווה התל–אביבית, היה מגרש ספורט רחב ידיים.
אני זוכר שבכל שבת נהרו אנשים בצעיפים כתומים אל המגרש, כאשר לכל אורך הדרך היו צועקים קריאות של תמיכה בקבוצה שלהם.
כאשר הצד שלהם היה מצליח, כולם היו מריעים באקסטזה: "יש אלוקים!" את הקולות הללו, מרוב שהיו עוצמתיים, שמענו עד הבית. לא פעם גם הרצפה רעדה. הרגשנו לפעמים, וזאת לא גוזמה, כאילו האוהדים נמצאים בתוך הבית שלנו.
אם אתם שואלים, הבית שגדלתי בו לא היה חרדי. ההורים שלי עלו מפרס רק כמה שנים קודם, ובסך הכל היינו משפחה סטנדרטית למדי. בכל מה שקשור לתורה ומצוות שמרנו שבת ואכלנו אך ורק אוכל כשר, אבל שאיפות תורניות לא היו.
בתור ילד קטן, אני זוכר, רציתי גם ללכת למגרש הספורט. כל חבריי היו הולכים ומתארים בהתלהבות את מה שחוו וגם לי התחשק. ובאמת, מה כבר מבין ילד?
אלא שהוריי לא אפשרו לי. התקשיתי להבין למה לכל החברים בשכונה מותר ולי אסור, אבל לא הלכתי.
אפשר לומר שחיי, גם בשנים שלאחר מכן, המשיכו באותו אופן. עשיתי הרבה דברים בלי שהבנתי באמת למה.
כנער צעיר נשלחתי ללמוד בישיבה בבני ברק – מקום שלמדנו בו תורה ויראת שמיים, אבל בעיקר נועד לשמש כבית מחסה לנערים כמוני.
ושם, כאשר הייתה לי אפשרות לברוח מהסדרים, הייתי מנצל את ההזדמנות ובורח לספורט. בבית העמדתי פנים שהכל בסדר, אבל בלב היו לי המון שאלות שלא היו עליהן תשובות. לא הבנתי למה אני מוכרח לעשות דברים שאני לא רוצה.
עד שהגיע שלב בחיי שבו הפכתי לאדם אחר, כאילו נקודה קטנה האירה בתוכי וכל אישיותי השתנתה באחת מן הקצה אל הקצה.
בשלב מאוחר יותר, כשלמדתי את דברי הרמב"ם (הלכות עבודה זרה) על האופן שבו הכיר אברהם אבינו את בורא עולם, ידעתי להבין, בערך, מה קרה לי.
דעת רבי אמי בר אבא במסכת נדרים (דף לב ע"א) שאברהם אבינו ידע מי ברא את העולם בהיותו בגיל שלוש (כך גם דעת אמוראים נוספים במדרש בראשית רבה ל ח).
השאלה שמייד נשאלת היא, כיצד ילד קטן כל כך מבין דבר גדול כל כך. איך מוח קטן יכול להבין מעצמו דבר נשגב כמו בריאת העולם?
הרמב"ם (שם) מבאר זאת באופן מרתק.
העולם הלך דורות שלמים בדרך של עבודה זרה, כותב הרמב"ם, "עד שנולד עמודו של עולם הוא אברהם אבינו. כיון שנגמל איתן זה (דהיינו אברהם אבינו), התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמה: היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסובב אותו? כי אי אפשר שיסבב את עצמו".
הרמב"ם ממשיך וכותב שלאברהם אבינו לא היה את מי לשאול. הוא התהלך באור כשדים בין עובדי אלילים – בהם אביו(!) ואימו(!) – והלב שלו סירב להאמין במה שהם מאמינים.
"עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה וידע שיש שם אלו–ק אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלו–ק חוץ ממנו".
מדהים.
אני כמובן לא זכיתי להכיר את בורא עולם בגיל שלוש וגם לא בגיל שלוש עשרה, וכמובן, רמת הידיעה וההכרה בבורא שיש לנו, רחוקה מרחק שנות אור מזו שהייתה לאיתנו של עולם.
ואחרי כל זה, היום אני יודע לומר שמה שעזר לצלוח את הקשיים שחוויתי בשנים ההן, הוא ההכרה במי שאמר והיה העולם. לא אמונה המסתכמת בדקלום י"ג עיקרים, אלא אמונה שבאה מהתבוננות ממושכת בכל מה שקורה לנו בעולם – לבני אדם, לצמחים, לשמיים ולארץ.
רבים רגילים לומר כי כדי להאמין באמת צריך ללמוד 'מורה נבוכים', 'הכוזרי', ושאר ספרים. אני מסכים שאלו הספרים שמכניסים בלב הלומד את יסודות האמונה, אבל האמונה מתהלכת בינינו, לידנו. איוב קורא ואומר "מבשרי אחזה אלו–ק" (איוב יט כו), ועם קצת התבוננות אפשר בקלות למצוא אותה.
אפשר לתת אין–ספור דוגמאות, אבל מספיק להתבונן בעץ סרק שנמצא בחצר ביתכם. תראו את השורשים שלו, תראו ממה הוא מורכב, תראו איך כל עלה הוא בעצם מרכיב של חומרים מסוימים ותראו איך הוא גדל.
הבריאה צועקת אמונה.
***
סיכת ביטחון:
בפרשת שמיני (ויקרא יא ב–ג) מובאים שני סימנים בבהמה המוכיחים על כשרותה לאכילה – מפרסת פרסה ומעלה גרה.
לאחר מכן כותבת לנו התורה שיש ארבע חיות יוצאות דופן שיש להן רק סימן טהרה אחד: גמל, שפן, ארנבת וחזיר.
בפסוק הזה, שעוסק לכאורה בענייני כשרות המזון, יש שיעור גדול של אמונה.
בכדור הארץ יש שני מיליון מינים של בעלי חיים, אז איך משה רבנו כותב בתורה הקדושה שמכל החיות הללו יש רק ארבע בעלות סימן טהרה אחד? האם הוא ראה את החיות כולן ואז ידע זאת?
בספר 'תולדות יצחק' מסביר שהתורה לא אמרה לנו באופן סתמי 'את זה אל תאכלו', "כי תורתנו הקדושה מלאה חכמות ורצה להודיענו שאין בהמה בעולם שיש להם סימן אחד של טהרה וסימן אחד של טומאה – אלא אלו הארבעה, אבל זולתם כולם יש לכל אחת מהם שני סימני טהרה או שני סימני טומאה"…
חז"ל מסבירים (עיין חולין דף סו ע"ב) שדבר זה נכתב 'להגדיל תורה ולהאדירה' – כדי שאנחנו נדע שהתורה הזו נכתבה ביד מלך מלכי המלכים שיצר את מיליוני מיני החיות הללו, ולכן משה רבנו כתב שאין עוד חיות שיש להן סימן טהרה אחד.
