הרב יגאל כהן
ה' אב התשפ"ו
אנחנו קבענו איך ייראו החיים שלנו. כולל הקשיים
בעולם מסתובבים מאות מיליוני אנשים שמאוכזבים מהחיים שלהם, משלל סיבות. חלק בגלל עניינים בריאותיים, לא עלינו, אחרים בגלל ענייני פרנסה ויש כאלה שלא מוצאים את המקום שלהם מבחינה חברתית או מרגישים שהם רחוקים מאוד ממימוש הפוטנציאל שלהם.
אותם אנשים שואלים את עצמם לא פעם: מי בחר בשבילנו את מסלול החיים הזה? מי החליט שאני איראה כך ולא אחרת? מי החליט שדווקא אני אצטרך להתמודד עם אתגר כזה וכזה?
בפירושו לספר דברים (כב, ח) כותב רבנו בחיי, תלמיד הרשב"א, דבר מדהים: כל נברא ונברא קיבל 'דיווח' קודם שנשמתו ירדה לכאן על כל מה שעתיד לקרות איתו במהלך ימי חייו והייתה לו הזדמנות לשנות ו'לעדכן' את המסלול כרצונו. "הודיעם ימי חייהם ומיתתם היאך תהיה, וכן ענין מזונותם – אם ברוח, אם על ידי עצמם אם משל אחרים"… המקור לדבריו הוא בגמרא במסכת חולין (דף ס.) שאומרת כי כל בני האדם "לדעתם נבראו, לצביונם נבראו… והכל רצו וקבלו".
אז רגע, זאת אומרת שאת מסלול החיים שלנו אף אחד לא בחר בשבילנו. הקדוש ברוך הוא ציווה על הנשמה שלנו לרדת לעולם, זה נכון וזה כתוב בחז"ל, אבל את החוויות שיבואו על כולנו אנחנו בעצמנו בחרנו.
כן, אתה בחרת את הקושי במציאות הזיווג ואת זה שתצטרך משקפיים בגיל צעיר וגם את זה שתגור ברחוב הזה דווקא ולא ברחוב ההוא, כפי שנדמה לך שטוב לך יותר.
אם כך, איך הגיוני שאדם יבחר לעצמו משהו שלילי? הרי אף אחד מאיתנו איננו מזוכיסט. ומסתבר מאוד שכאשר בחרנו איך ייראו החיים שלנו בחרנו את האופציה הטובה ביותר שיש. אז מה קורה כאן?
אלא שבוודאי שמה שבחרנו אז, כאשר הכל היה מונח לנגד עינינו, הוא הדבר הטוב ביותר בעבורנו ולא כפי שנדמה לנו היום, שאילו היינו חווים חוויות אחרות היינו בהכרח מגיעים למקומות טובים יותר.
ואני אומר לכם שברגע שתקבלו את עצמכם כמו שאתם, לא מתוך 'השלמה' של בדיעבד אלא מתוך הבנה שזו הגרסה המומלצת ביותר בשבילכם, אתם תהיו יוצרים ומוצלחים הרבה יותר. יתרה מזו, ייתכן שתגלו מקומות חדשים שבהם תוכלו להצליח, כי כאשר תכירו במה שאתם זו תהיה הפעם הראשונה שבה הכוחות שטמונים בכם יוכלו לצאת החוצה.
זה כמו בחור בשיעור ג' ישיבה קטנה שמבקש להתקבל לישיבה גדולה חשובה, אבל לצערו לא מצליח. בלית ברירה הוא פונה לישיבה עם שם פחות מפוצץ ובה הוא מתקבל בזרועות פתוחות.
אם אותו בחור ילך תמיד בתחושה שהוא 'ראש לשועלים' ויחשוב איך לבצע בהקדם את המעבר לישיבה ההיא, שבה רצה מלכתחילה – הוא יבזבז המון זמן על מחשבות והרהורים מיותרים וגם לא יתקדם במקום שבו הוא נמצא עכשיו.
אבל אם הבחור ידע שכאן המקום שבו הוא יכול לצמוח, כל הראייה שלו תשתנה.
תשובה מאותו שורש אני עונה גם לאלו שהגיעו לפרק 'האיש מקדש' ומתקשים למצוא את זיווגם.
המשודכים תוהים למה דווקא הם טרם הקימו בית ואני מסביר להם שהתקופה הזו בעזרת השם תסייע להם מאוד בבית שיהיה להם. "למה?" הם שואלים ואני אומר להם את דברי רבנו בחיי שהזכרנו ומוסיף שייתכן מאוד כי במהלך השנים הם יצטרכו להכיל חוויות רגשיות שונות של הילדים שלהם ודווקא התקופה הזו, שבה הם לכאורה בודדים וחושבים יותר על החיים שלהם, היא שתהפוך אותם לאנשים בוגרים יותר בשכלם, מבינים יותר ורגישים יותר.
זה לא אומר שאדם צריך להשלים עם מצב שנראה לו קשה, זה לא אומר שנועדנו לסבול, אבל זה כן מסביר לנו שהחוויות שאנחנו חווים בחיים, גם כשהן נראות לנו לא טובות ולא מועילות, הן הכי טובות בעבורנו ודווקא הן שיהפכו אותנו למה שאנחנו יכולים להיות.
סיכת ביטחון: אין הרבה דברים שיכולים להרוס חיים של בן אדם כמו מידת הקנאה. ובדורנו, דור שבו התמונות והמידע האישי מתפרסמים בכל מקום, הקנאה שהייתה תמיד עשתה קפיצת מדרגה משמעותית.
באופן כללי צריך לדעת שקנאה היא רגש אנושי, מין דבר כזה שיש בקרב כל יצור חי שמקנא בחבר שלו שמצליח יותר ממנו או נראה טוב יותר ממנו. זה אנחנו, אבל צריך לדעת שיש דרכים לנצח את הקנאה הזו.
דבר ראשון, ואני אומר לכם את זה באחריות, תמיד–תמיד, לא משנה באיזו פסגה רמה תהיו אתם תראו מישהו אחד שיש לו קצת יותר מכם.
אם תחבר ספר שהשקעת בו זמן רב והוא יהפוך ל'רב מכר', בוודאות יהיה מישהו שימכור מהספר שלו קצת יותר עותקים; אם יש לך בית גדול ששיפצת והרחבת, בטוח תראה יום אחד מישהו שיש לו בית קצת יותר יפה משלך.
דבר שני, תדעו שהכל מכוון מלמעלה. אם אתם מקנאים בצלחת של חבר שלכם שיש לו בה מעדני מלכים, תדעו שאם הייתם לוקחים את הצלחת שלו השיניים שלכם לא היו יכולות להתמודד עם תכולתה. כלומר, מה שיש לכם הוא רק שלכם, ואם יהיה לכם משהו של מישהו אחר אתם פשוט לא תצליחו להתמודד איתו.
ודבר שלישי, תדעו שדווקא הדברים 'השליליים' כביכול שיש לכם, הם יהיו מקפצה גדולה בעבורכם בעתיד.
בדיוק כמו שקרה לי.
כנער צעיר הייתי מערבב מלט במתחם בנייה כדי שיהיה לי קצת כסף. לא נשארתי בעבודה הזו יותר מדי זמן, כפי שאתם יכולים לשער, אבל כשהייתי שם עבדתי מצוין.
אני זוכר שכל יום–יומיים אחד מהילדים שהכרתי היה מגיע למתחם באופניים בי–אם–אקס ושואל חצי–בהקנטה חצי–ברחמים: "יגאל, רוצה סיבוב?"
כמובן שלא יכולתי לעזוב את העבודה שהייתה מוטלת עליי, והנה, חרף הפערים הכלכליים העצומים שהיו בינינו אז, למרות שהעתיד שלהם נראה מבטיח ושלי לא – היום ברוך השם מצבי טוב יותר משל כל חברי ילדותי.
אז גם אתם, אם אתם רואים מישהו מצליחן גדול בזמן שאצלכם דברים מסתדרים פחות, זה לא בהכרח רע, כי מהמקום שבו אתם נמצאים אתם יכולים להגיע למקומות הגבוהים ביותר.
