אתחלתא

1. אתחלתא

גם אחרי שנים ארוכות בקרביים של כל תחומי התקשורת, כל התחלה חדשה מרגשת ומאתגרת אותי. התקשורת טבועה במהותי. ההתפתחות המרשימה של התקשורת החרדית, בהתאם לכללים המחייבים את הציבור, היא משימה חשובה בעיניי. כל נדבך חדש, הוא כתינוק שנולד, זוכה לליווי צמוד עד שגדל ולא זקוק עוד לגלגלי עזר.

גם המדור החדש הזה, 'סוף פסוק', בבמה המכובדת של השבועון 'משפחה' שבו הוא מתפרסם, נתפס אצלי על פי אותם כללים מחייבים: להיות מעניין, מסקרן, חושף, תורם ומתקן. כן, לפעמים גם יעלה חיוך ולא פעם גם יבקר ויעיר בצורה עניינית.

אני יודע שההצלחה תלויה בכם, הקוראים, לא פחות מאשר בי. לפחות עד לאחר ה'איזון' של המדור, אבל גם אחר כך, אני מרשה לעצמי לבקש מכם להמשיך עם ההקבלה לתינוק חדש: אם נראה לכם שהוא 'מזייף' בקולות שהוא משמיע – תעירו, אם הוא מציק – תגיבו.

חיפשתי תפילה לעיתונאי היוצא למשימה חשובה. הייתי תמים. מתברר שאיש לא מצא לנכון לחבר אחת שכזו. מזו שרבי נחוניה בן הקנה היה אומר בעת כניסתו לבית המדרש וביציאה ממנו, מצאתי מתאים למשימת החולין היחסית שלי רק את המשפט הראשון: "שלא יארע דבר תקלה על ידי".

עד שהלכתי אצל תפילת הרופא של הרמב"ם ומצאתי משהו שיכול לרפא את ההשתוקקות שלי: "הנני מכין עצמי להתעסק באומנותי, עוזרני נא ד' בעבודתי כי אצליח. תן בליבי אהבה לאומנותי ולבריותיך ואל תיתן לאהבת הבצע ולשאיפת התהילה והכבוד להתערב בעבודתי, כי מידות אלו מתנגדות לאהבת האמת ואהבת הבריות. לכן אבקש ממך שלא תטעיני בעבודתי הגדולה לתועלת ולצורך.

"תן בליבי לשמוע בקול חכמים אמיתיים, החפצים ללמדני בינה … חזקני נא ואמץ לבבי נגד השוטים המתחכמים הנותנים בי דופי שלא אסור מדרך האמת ובלי משוא פנים".

קריאה מהנה!

2. ברוך – דיין אמת

אסור שניפול ברוחנו בגלל 'חוק הדיינים' שאושר השבוע. הוא ודומיו, משקפים בעיקר את כוונות הזדון של יוזמיהם, שנכנסו כפילים לחנות חרסינה, משברים ומנתצים כל חלקה טובה, ומאיימים להשאיר אחריהם אדמה חרוכה והרס בכל הנוגע לליבת היהדות במדינה. צריכים להאמין שמזימתם לא תצלח בידם ועל פי תקדימי העבר "רבות מחשבות… ועצת ד' היא תקום".

ניסיון העבר מוכיח, שגם כאשר הם ושכמותם סברו שהצליחו להשחיל אל תוך בתי הדין הרבניים בישראל דיינים שבאו מתוך האסכולה המגזרית שלהם, הם גילו מהר מאוד שהשקפת העולם של הדיינים שמינו התיישרה עם זו של כל הדיינים האחרים, שהרי הלכה אחת מנחה את כל דייני האמת.

ה'זהות' הקודמת, או שנעלמה או שכוסתה. אפילו המראה החיצוני, הכיפות הסרוגות שהיו על ראש חלק מהם, או החולצות הפשוטות שלבשו רבים מהם – הוחלפו עד מהרה באצטלה דרבנן: פראק רבני וכובע 'המבורג' שכל רואיהם, בהם אלה שהממנים אותם רצו למצוא חן בעיניהם, מזהים אותם כ…'חרדים'.

צאו ובדקו. בימיה של השרה שקד במשרד המשפטים, מינויי הדיינים לבתי הדין הרבני התקיימו בהסמכת 'חלוקה' בין שלושת נציגי המפלגות בוועדה למינוי דיינים – שס, הבית היהודי ויהדות התורה, וגם זה לא בקלות. שליש, שליש ושליש. עכשיו צאו וחפשו את השליש של השרה שקד. לא תזהו שום הבדל מחבריהם, לא בפסקי דין 'מתקדמים', חלילה, ולא בחיצוניותם.

אין ספק שאם בנט, שקד, כהנא ושות' היו נתבעים לדין תורה בהרכבים שמומלצי העבר שלהם יושבים בהם, אף לא אחד מהם היה תומך בהם ובמעשיהם המתריסים. בוודאי שלא היו מתירים החלפת נציגים יראי שמים, שהיו שותפים עד ל'חוק הדיינים' לבחירת דיינים בישראל, בנשים שייצגו את הכנסת, שאיש לא יודע מה יהיו שיקוליהן ואם לא יפעלו מתוך אמוציות של רצון לשינוי הפסיקה.

אולי באמת כדאי לאמץ רעיון זה: לתבוע את חורשי המזימות לדין תורה בפני אותם דיינים שהם עצמם מינו בעבר, ושעכשיו הם מעוותים ומשחירים את פניהם.

אין לי מושג

חוק הדיינים

חוק הדיינים המקורי קובע את הרכב הוועדה לבחירת דיינים בישראל.

חברי הוועדה הם: שר המשפטים, שהוא בדרך כלל יושב ראש הוועדה; שר נוסף; שני הרבנים הראשיים; שני הדיינים הוותיקים מבית הדין הרבני הגדול; שני חברי הכנסת; שני נציגי לשכת עורכי הדין וטוענת רבנית שבוחר שר הדתות.

עד עתה נקבע בחוק שאחד מנציגי הממשלה בוועדה, אחד מנציגי הכנסת בוועדה ואחד מנציגי לשכת עורכי הדין בוועדה – חייבים להיות נשים. השינוי בחוק שהובא השבוע, הוא ששני נציגי הכנסת יהיו נשים ושמספר חברי הוועדה הוגדל מ-11 ל-13, כאשר במקום שני שרים יהיו חברים בה שלושה שרים. בכך הודרו הנבחרים החרדים מהוועדה ואף סוכלה האפשרות שהחרדים יוכלו להגיע בה לרוב.

3. 'אזרחות' כפולה

גם הוויכוח סביב 'חוק האזרחות' עדיין לא שכך. הקואליציה אורבת להזדמנות להעלות אותו שוב, ולהקל מעל שרת הפנים את הצורך לבדוק 15 אלף בקשות של נשים פלסטיניות ש"נישאו" לערבים ישראלים, ובמקביל להסיר מעט מהסכנה הביטחונית שהמשפחות המעורבות הללו נושאות איתן. האופוזיציה, שבעבר יזמה את החוק הזה, טוענת שהוא כבר לא מספיק לעצור את הסחף ההולך וגדל בנושא, ויש להחליפו בחוק קבוע ונוקשה הרבה יותר.

אלא שתוך כדי ניסיונותיה של שרת הפנים איילת שקד לשכנע בחשיבות עמדתה בנושא, היא וחבריה ב'ימינה' פורצים פרצה לא פחות גדולה שמאיימת להחדיר למדינת ישראל גורמים לא פחות מסוכנים, שדומיהם נתפסו בעבר כ… מרגלים.

'ימינה' לא המציאה את הגלגל. עד לפני עשרים שנה ניתנה סמכות לרבני ערים בישראל לגייר, אף שלא הוכשרו לכך. למה זה הופסק? ב'ימינה' אפילו לא בדקו את הסיבות האמיתיות לפני שהחליטו, יחד עם מפלגות אחרות החברות בממשלה, להחזיר את הגלגל אחורנית ולהעניק היתר לכל רב עיר לגייר.

מתברר, שהסמכות הזו נשללה מרבני הערים, לא כדי לרכז את נושא הגיור כולו בידי בתי הדין הרבניים בלבד ולהקשות בהליכים ההלכתיים על המתגיירים, אלא בדיוק מאותן סיבות ביטחוניות העומדות בבסיס התביעה להארכת 'חוק האזרחות'.

לפני כשלושים שנים, בהיותי עורך העיתון 'יום השישי', קיבלתי טלפון מאדם שהציג את עצמו כאחראי על מחלקת מזרח אירופה במוסד ביטחוני מוכר וידוע. הוא ביקש לפגוש אותי. נפגשנו בבית קפה בתל אביב. האיש חשף בפניי רשימה של מספר רבני ערים שנמצאו מגיירים תמורת תשלום.

"לא מעניינת אותנו הבעיה ההלכתית של הגיור הפיקטיבי, אלא הצד הביטחוני", הסביר לי, "אותם רבנים מכניסים בתעלוליהם מרגלים לישראל". הוא נקב בשם המדינה שממנה הגיעו מרגלים שכאלה, וביקש שאחשוף את מעשיהם של הרבנים בעיתון.

התייעצתי עם רבנים חשובים שהורו לי להזהיר את המופיעים ברשימה לפני הפרסום. התייצבתי אצל כל אחד מהם. כמה מהם הבטיחו להפסיק ועמדו בדיבורם. חלקם לא האמינו שנתפסו בקלקלתם והמשיכו עד שנחשפו ברבים. אחד אף הועמד לדין. התופעה המשיכה ומדינת ישראל הפסיקה את האצלת סמכויות הגיור לרבני ערים, מהסיבה הביטחונית.

עכשיו מבקשת הממשלה לחסום את הכניסה לישראל בפני הפלסטיניות, שאולי עלולות, חלילה, להתגלות כטרוריסטיות, באמצעות 'חוק האזרחות', אבל פותחת לרווחה את שערי המדינה לזרועות ריגול חמורות אולי יותר, באמצעות פרצת הגיור.

פלסטיניות אאוט, מרגלים אין.

4. סתיו בשיא הקיץ

למרבה הפלא גם חלקים מהציבור הדתי לאומי, ששודל להצביע 'ימינה' וכועס על העברת קולותיו על ידי בנט ושקד למחוזות פוליטיים שהוא רחוק מהם – מגלה שביעות רצון, ולא רק הסכמה, מהצעדים שנעשים ואחרים שמתוכננים להצרת צעדי המשמשים בקודש בקהילות ישראל. בתחום הזה, משום מה, לא אכפת להם שיגררו אותם לזירות שגם החשובים שברבני הציונות הדתית, לא רוצים בהן, והכל רק כדי לדחוק את רגלי הרבנים הנבחרים והמכהנים.

בעלון 'שבתון' המחולק בבתי הכנסת של הציבור הדתי לאומי, הופיע לאחרונה ריאיון עם הרב של היישוב שוהם, דוד סתיו, העומד בראש ארגון 'צהר'.

הרב סתיו, שהתמודד בבחירות האחרונות על תפקיד הרב הראשי האשכנזי לישראל והפסיד לרב הראשי המכהן, הרב דוד לאו, סונט ברבנות המכהנת האחראית על נושא הכשרות ואומר: "לא ייתכן שמרכיב מרכזי בזהותה היהודית של מדינת ישראל הפך להיות חלק ממערך המזוהה עם בירוקרטיה וריכוזיות מסורבלות במקרה הטוב, ועם שחיתות וחילול השם במקרה הרע".

מותר להסיק כי על אמירות אומללות שכאלה ודומות להן, היוצאות מפי רב מכהן, השתית השר לענייני דתות, מתן כהנא, את ה'רפורמה' שלו. אם רבנים מדברים על שחיתות של חבריהם, למה שהוא לא יכריז כי כשרותם פסולה?

כדי להצדיק את השימוש במונחים הירודים כמו "שחיתות" כלפי רבנים נשואי פנים שנבחרו ונמצאו ראויים ממנו, גייס הרב סתיו נתונים אמיתיים, שאין לרבנים המושמצים על ידו שום חלק בהם, ושהם היו רוצים להיות הראשונים שיראו בתיקונם:

"אני לא יודע כמה מהקוראים ערים לכך, שברבות מהערים הגדולות, נכון לרגע זה, אין מערכת כשרות המתפקדת עם רב נבחר המפקח על הכשרות בעירו. ראו תל אביב, חיפה, רחובות, ועוד מקומות רבים".

את קובץ האשמות השווא שלו מסיים הרב סתיו בתובענה: "מי שכבודה של תורה חשוב לו, ואינו מונע מאינטרסים צרים וזרים, צריך לשאול את עצמו איך הגענו למצב כזה. הנושא חייב לבוא על תיקונו ומהר".

תגובת מראה: מי שכבודה של תורה חשוב לו, ואינו מונע מאינטרסים צרים וזרים, צריך לשאול את עצמו, איך הגענו למצב ירוד שכזה שבו רב בישראל משחיר את עמיתיו ופוגע בהם תוך עיוות האמת.

על דבר אחד בריאיון המקומם הזה ניתן להסכים: כשדובר על שינוי הרכב הגוף הבוחר שיוביל לבחירת "רב ראשי ציוני", נשאל סתיו אם יתמודד שוב. מהשאלה הזו הוא התעלם.

אחרי שיחה מבישה שכזו ברור גם לו ששום גוף בוחר הגון לא יבחר בו.

קריאת ביניים

הרב סתיו בריאיון: "בשנים האחרונות קריטריון מרכזי לבחירת אנשים לתפקידי רבנות ודיינות היה זיקתם למוקדי הכוח והשררה".

אולי משום כך לחמו חבריו לתיקון 'חוק הדיינים' שעל פיו נציגי הציבור החרדי בכנסת, שהם כידוע "בעלי כוח ושררה", יודרו לגמרי מחברות בוועדה לבחירת דיינים ובמקומם ישובצו… נשים שהן בוודאי לא בעלות כוח…

5. דירה וה'מחיר' למשתכן

שאלה הלכתית מעניינת הונחה בימים אלה על שולחנו של ראב"ד ירושלים הגר"מ שטרנבוך. בשיחה מיוחדת שנשא בפני אברכי כולל 'זכור לאברהם' של קהילת 'תולדות אהרן', עורר אותם ללמוד הלכה למעשה גם בימים אלה של 'בין הזמנים'.

כדי להצביע על חשיבות הדבר, סיפר הגר"מ על תביעה יוצאת דופן שהוא דן בה בימים אלה בבית הדין של העדה החרדית. דיון בגין… אי ידיעת הלכה.

מדובר באברך שנטען כלפיו ש… אינו יודע הלכות שבת, ובעקבות כך סירב השווער לשלם את התחייבותו בנדוניה, לרכוש לו ולאשתו דירה בירושלים.

הגר"מ שטרנבוך: "זה קידוש השם כשאברך יודע הלכות שבת, ומאידך זה ביזיון גדול לאברך אם אינו בקי היטב בהלכות שבת, עד שצריך לשאול את אשתו שתאמר לו איך לנהוג מתוך ההלכות שלמדה בנערותה. במקרה של אותו אברך, שהיה מבחירי הבחורים בישיבה שבה למד, התברר שהוא יודע רק להתפלפל ב'לומדעס', אבל לא יודע הלכה למעשה. אוי לאותה בושה".

חותנו של הבחור טען בדיון שמאחר שהתברר שבתו 'תלמידת חכם' יותר מבעלה, הוא דורש לבטל את ההתחייבות לדירה.

פסק הדין עדיין לא ניתן, אבל על בסיס התביעה הזו ביקש הראב"ד מהאברכים שיסכמו בכתב את הלכות שבת שלמדו בכולל: "כל אחד יראה להעלות על גבי הכתב את סיכום כל ההלכות בכדי שלא ימושו מזיכרונו. החברותא הטובה ביותר היא היד של האדם עצמו", קבע. ואולי יזכו בדירה…

צל"ש

את הציון לשבח השבועי מעניק 'סוף פסוק' לעיתון הכלכלי 'גלובס', שחשף את השקר המגמתי שבו הלעיט חבר הכנסת הרפורמי גלעד קריב את הציבור, בשידור ולפיו 90% מתקציבי הישיבות מגיעים מהמדינה.

'גלובס' אסף את כל הנתונים והגיע למסקנה: "הדברים שאמר ח"כ קריב בשידור אינם נכונים… היקף התמיכה מסתכם בכ-60% בלבד מסך הכנסת האברך".

ח"כ קריב מול הנתונים: "אמירתי בשידור נאמרה בלהט הוויכוח. רוב המימון של הישיבות מגיע מהקופה הציבורית, אך לא מגיע לכדי 90%".

וסימנה של המפלגה שלו הוא… אמ"ת!

צל"ג

את הציון הבעייתי לשבוע זה, מחלק המדור בין השר סער, ח"כ ר' ישראל אייכלר, מפלגת רע"מ וכל הפועלים להורדת אחוז החסימה, כל אחד מטעמו. לא נראה שיש לזה סיכוי להתקבל, אבל בוודאי זה כבר מגביר את התיאבון להליכה נפרדת של שני חלקי 'יהדות התורה', ואת המתח בין הסיעות ובתוכן.

לגמרי מיותר.