בועת ההייטק מסנוורת את קובעי המדיניות

תעשיית ההייטק, כך אומרים, היא הקטר של המשק הישראלי • אבל מה אם שכחו לחבר אותו לשאר הקרונות? הקטר דוהר והרכבת תקועה

במחקר שפורסם לאחרונה בשם תסמונת הסיליקון ואלי, נבחנה השפעת הצמיחה בסקטור ההייטק ברמת המטרופולין בארה"ב על הכלכלה המקומית והאזורית, בדגש על סקטור הענפים סחירים (מוטים ייצוא) וענפים בלתי סחירים (שירותים, כמו עריכת דין, חינוך, מסעדות, מספרות וכדומה). במחקר נבחנה הצמיחה של ההייטק על פי העלייה בהיקפי הכסף שזרם לתעשיית ההייטק המקומית (הון סיכון).

אם נחשוב על מטרופולין תל אביב-גוש דן, לפחות חלק מהממצאים של המחקר יישמעו לכם מאוד מוכרים, והם דומים למה שאנו מכירים בישראל: ראשית, הענפים הסחירים שאינם הייטק מצטמצמים באזור, בגלל שהם מאבדים כוח אדם איכותי בתחרות מול ההייטק. בנוסף, המחירים המקומיים עולים, לרבות מחירי הדיור, ונרשמת עלייה בעלויות הייצור.

שנית, השכר של העובדים שנמצאים באחוזוני ההכנסה הגבוהים בנוסף לעובדי ההייטק (פיננסים למשל) עולה משמעותית, בעוד השכר באחוזונים הנמוכים (עובדי צווארון כחול שמועסקים באזור) לא משתנה ולעיתים אף יורד. כלומר- המחקר מראה שהעלייה בהון שמוזרם לסקטור ההייטק באזור מסוים דוחק את הסקטור הלא סחיר, מגביר את הפעילות בסקטור השירותים, ומעלה מאוד את אי השוויון.

לגבי ישראל, זוהי נורת אזהרה שמעידה על כך, שלזרימה המבורכת של הכסף המושקע בחברות ההייטק שמתרחשת בשנים האחרונות בקצב גובר – יש גם צדדים שליליים, ובעיקר כאשר במשק הישראלי עם פערים כה חריפים ממילא – זהו תהליך מאיץ להעמקת הפערים.

הייטק צומח – אך גם האבטלה

מול התהליך הזה נדרשת מדיניות נכונה. כשמתבוננים על 'התמונה הגדולה' נראה שכמעט בכל הפרמטרים המשקיים (כגון – תוצר, צריכה פרטית וציבורית, ייצוא וגירעון ממשלתי), למרות האומיקרון, ישראל מתאוששת ותמשיך להתמודד טוב יחסית למדינות מתקדמות אחרות עם הקורונה. לעומת זאת, בנושא שוק העבודה, ישראל לא תוכל לחזור עוד למאפייניו כפי שהיו טרם פרוץ הקורונה.

זאת למה? כי עוד קודם לקורונה בישראל היו קיימים פערים חברתיים וכלכליים חריפים, בין בעלי מיומנויות גבוהות והכנסה גבוהה לבין אלה ללא מיומנויות ועם הכנסה נמוכה. ומאז פרוץ המשבר, הפערים הללו מצויים במגמת החרפה.

בחודשים פברואר ומרס 2020, עמד שיעורם של הבלתי מועסקים על 3.0%-3.5% בלבד, השיעור הנמוך ביותר ב-20 השנים האחרונות. עם פרוץ הקורונה, חלק גדול מהחברות והעסקים בישראל האיצו תהליכי התייעלות, אימצו טכנולוגיות ייצור ודיגיטציה בשירות, כדי לאפשר רציפות תפקודית גם בתנאים של מגבלות הנובעות מריחוק חברתי. לענף ההייטק זרמו כספי השקעות ענק מחו"ל ועם התאוששות המשק והביקושים הגבוהים בארץ ובחו"ל, נוצר מצב חריג ויוצא דופן; מצד אחד – זמינות של עשרות אלפי משרות פנויות, אשר הציתה מרדף אחר עובדים מיומנים והאצת חריפה ברמות השכר, ומצד שני, כ-292,000 בלתי מועסקים (כ-7%), נכון למחצית ראשונה של נובמבר 2021.

פגיעה בתעסוקה לא משפיעה רק על המעסיקים, אלא גם על כל אחד מאיתנו כאזרחים. רוצים נתון להמחשה? עוד לפני משבר הקורנה כ-92% מהכנסות המדינה ממס הכנסה שולמו על ידי 20% מהאזרחים בלבד (שני עשירוני ההכנסה העליונים). למעשה, ההכנסה של מחצית מאוכלוסיית המדינה הייתה כה נמוכה, עד שהם לא שילמו מס הכנסה כלל, ורבים מאוד מתוכם נשענו על תשלומי העברה. אז מה יהיה כאשר במקום שיעור אבטלה של 3.8%, נעבור למצב של כ-6.5% אחוזי אבטלה?

בתנאי ביקוש כה גבוהים לעובדים מיומנים, הרכיב הנוסף של אי-יציבות בשוק התעסוקה, הוא מגמת ההתפטרויות ונטיית המעבר בין משרות בקרב העובדים המיומנים. לעניין זה חשוב להבין שככל שיגדל הפער בין הצורך אל מול זמינות עובדים מיומנים – תגבר מגמת העזיבות לא רצויות בראי המעסיקים, ויתעצם אי היציבות הנובעת ממעבר עובדים בין חברות.

בשורה התחתונה – חסרונם של עובדים מיומנים בטווח המיידי, יוצר מצב בו המשק עובד מתחת לכושר הייצור שלו, ובמקביל – חווה עליית שכר חדה אשר מכבידה מאוד על עלויות הייצור. עלייה בעלויות הייצור מתגלגלת לעליית מחירים לשוק המקומי ולהפסדים עסקיים בשוק הגלובלי. בטווח הארוך, כשל השוק הזה יוצר פוטנציאל להרחבה לאבטלה מבנית.

אז מה צריך לעשות?

קודם כל צריך לומר את האמת; בכל הנוגע להכשרות בהובלה ממשלתית – שנת הקורונה הייתה שנה מבוזבזת אשר לא נערכו בה תהליכי הכשרה נאותים. גם כיום, בכל מסלולי ההכשרות, הסך המצטבר של אנשים המשתתפים בתהליכי הכשרה יכול לעמוד על כעשרת אלפים. זהו מספר קטן מאוד ולא מספק. העסקים והענפים הישראליים, זקוקים כיום לכוח אדם מיומן יותר, טכנולוגי יותר, ומותאם בכישוריו לצורכי המעסיקים.

חייבים כעת להפנות מאמץ אל האתגר הגדול הבא. חשוב לומר, כי היסודות למעשה כבר נבנו עם המגזר העסקי.

רק לפני כשנה הוקמה לראשונה מנהלת מעסיקים משותפת עם הממשלה, כשותפות של זרוע העבודה במשרד הכלכלה, נשיאות המגזר העסקי והסתדרות העובדים, בהובלת הפורום הכלכלי חברתי, המוכוונת לספק למעסיקים את המענה המותאם ביותר עבורם בתחומי ההכשרות המקצועיות וגיוס עובדים מיומנים. מטרת העל של המיזם כפי שהוגדרה – לשמש כ'מוניטור נושם' לעולם התעסוקה, וליצור חיבור בין היצע לביקוש בשוק העבודה במטרה להגדיל את שיעורי התעסוקה בעקבות משבר הקורונה. כעת, הגיעה השעה לקדם ולתקצב כראוי תוכניות להכשרה המותאמות לצורכי המעסיקים ומבוצעות בשיתוף עימם.

בנוסף, המדינה חייבת להמשיך ולסייע לעסקים בתעשייה המסורתית לאמץ טכנולוגיות, בעיקר על ידי תמריץ הפחת המואץ.

באותה מידה של נחישות שפעלה עד כה, על הממשלה לגבש תוכנית מערכתית וסדורה שאינה מכוונת רק לחיזוק ההייטק, אלא דווקא לצדדים החלשים במשק הישראלי, לתמוך בקפיצת המדרגה הטכנולוגית הנדרשת לענפי השירותים והתעשייה המסורתית, ולפתוח במבצע נרחב של הכשרות מקצועיות אשר ייתנו מענה לכשל שוק שאינו רק כלכלי, אלא חשוב, לפחות באותה מידה, גם מבחינה חברתית וערכית.

הכותב הוא יו"ר נשיאות המגזר העסקי

זוהי נורת אזהרה שמעידה על כך, שלזרימה המבורכת של הכסף המושקע בחברות ההייטק שמתרחשת בשנים האחרונות בקצב גובר – יש גם צדדים שליליים