ביטול הסבסוד לילדי האברכים הוא רק תירוץ

מדינת ישראל מפקירה את הגיל הרך, בניגוד לכל היגיון מוסרי או כלכלי

בחודש הבא תיכנס לתוקף ההחלטה לבטל את סבסוד מעונות היום לילדי אברכים. ההכרזה על המהלך, ביולי האחרון, לוותה בהצהרות דרמטיות של שר האוצר על "צעד חשוב מאוד שמשנה את סדרי העדיפויות במדינה ושם בראש את אלו שעובדים ומשלמים מיסים", אבל מבט אחד בהצעת התקציב לשנים 2021-2022 חושף את האמת.

המטרה מעולם לא הייתה "לשנות את סדרי העדיפויות", אלא לאפשר קיצוץ אדיר בהוצאה הממשלתית על תחום הגיל הרך, שסובל מלכתחילה מתקצוב מזערי ביחס למקובל בעולם המערבי. במסגרת התקציב שיאושר בקרוב בכנסת, תקציב מעונות היום יקוצץ ב-220 מיליון שקל בשנת 2021 וב-530 מיליון שקל בשנת 2022 – קיצוץ של למעלה מ-30% לעומת תקציב 2020.

מי שמאמין שחינוך הוא זכות שמגיעה לילדים, ולא הטבה שניתנת להורים, צריך היה להתנגד מלכתחילה לביטול סבסוד המעונות לילדים החרדים. אבל גם מי שלא צריך להכיר את העובדות: אף שקל מהתקציב שייחסך על גבם של הילדים החרדים לא יופנה לילדים אחרים. אם שר האוצר באמת היה רוצה לעזור להורים עובדים הוא היה מגדיל את היקף הסבסוד, משקיע בשיפור מערך המעונות, ומאפשר ליותר ילדים להשתלב במסגרות המפוקחות, לא על חשבון אלה שכבר שם.

הקיצוץ המתוכנן בסבסוד מעונות היום, הוא שלב נוסף בהפקרה המתמשכת של התינוקות והפעוטות בישראל. נכון להיום, חיים בישראל כחצי מיליון ילדים בגילי לידה עד 3, ומחציתם נמצאים במסגרות טיפול פרטיות ולא מפוקחות שאיש בממשלה אינו יודע על קיומן. הן יכולות להיות נקיות או מלוכלכות, צפופות או מרווחות, בטוחות או מסוכנות – אין פיקוח, אין אפילו מידע, אין כלום. כרבע מיליון תינוקות ופעוטות שמופקרים לגורלם, שחלק מהוריהם יכולים לשלם על מסגרות איכותיות וחלק נאלצים להסתפק במסגרות איכותיות פחות. שרבים מהם יבלו את שנותיהם הרכות במסגרות שאינן ראויות לטפל בהם.

הסיבה להפקרה הזאת היא כסף. בעוד שבמדינות ה-OECD ההוצאה הממשלתית על חינוך לגיל הרך מהווה כ-כ-70% מההוצאה הלאומית, בישראל רק 16% מההוצאה הלאומית על גילי 0-6 ממומנת על ידי המדינה. ההורים נושאים ב-84% מהנטל ומשלמים מדי חודש סכום של בין 2,500 ל-5,000 שקל עבור מעונות פרטיים לגילי לידה עד 3. הפער בין מה שממשלות אחרות נוהגות להוציא על ילדים בגילים אלה, לבין המצב בישראל – פשוט בלתי נתפס.

ההשקעה המזערית של המדינה בילדים מתחת לגיל 3 היא לא רק עוול מוסרי וחברתי, אלא גם איוולת כלכלית. מחקרים מצאו שהשקעה בגיל הרך מניבה את התשואה הגבוהה ביותר לעומת השקעה בחינוך בכל גיל אחר. מודל שפיתח זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' ג'יימס הקמן, מראה שהשקעה בתוכניות חינוך איכותיות לגילי 0 עד 5 תניב למדינה בעתיד 10 שקלים על כל שקל שהושקע.

השקעה בחינוך של תינוקות ופעוטות משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות משתלמת עוד יותר ויכולה להניב תשואה של כ-13%, לשמש כמנבא כבד משקל להישגים לימודיים בהמשך החיים ולהביא לצמצום פערים כלכליים וחברתיים בטווח הארוך. גם בטווח הקצר והבינוני מדובר בהשקעה כדאית, משום שאספקה ציבורית של שירותי טיפול וחינוך איכותיים לגיל הרך דורשת בינוי משמעותי לצד גיוס והכשרה של עובדות ועובדים – צעדים ממריצים ומייצרי צמיחה. מדובר אמנם בהוצאה תקציבית גדולה, אך התשואה הצפויה הופכת אותה להשקעה מניבה ומשתלמת במיוחד.

הקיצוץ הנוסף בתקציב מעונות היום הוא בדיוק ההפך ממה שממשלת "שינוי" חכמה צריכה הייתה לעשות – להקצות תקציבים, לייצר הכשרה ומסלול תגמול משמעותי לצוותים ולבנות מערכת חינוך אמיתית, איכותית וציבורית לגילי לידה עד שלוש. נכון, זה יקר. אבל זה הפתרון האמיתי היחיד, והחיים של התינוקות שלנו יקרים יותר.

• הכותבת היא ראש תחום חברה וכלכלה, קרן ברל כצנלסון