בלילה ההוא

אין מחזה שממחיש את נרפות האופוזיציה, כמו דיוני ארבעים החתימות בימי שני במליאה. זו ההצגה הכי טובה בעיר, והיא שייכת בעיקר לאדם אחד, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ביבי הפך את דיוני ארבעים החתימות לתיבת התהודה. שם השמיע לראשונה את המסר, נטול ההתנצלות, של תמיכה ללא התנצלות בחוק גיוס שישלב בין הסדרת מעמד לומדי התורה לבין גיוס מי שתורתו אינה אומנותו. מענייני החוץ של התקיפה באיראן ועד לנושאי הפנים של מערכת המשפט, דיון ארבעים החתימות הוא נייר הלקמוס להעברת מסרים חדשים.

ליאיר לפיד שסיעתו מזמנת את הדיון, יש אינטרס ברור להתמודד ראש בראש מול נתניהו, אבל במדד הסקרים – לנאומיו במליאה שמועברים בשידור חי, יש תועלת אלקטורלית כמו לשידורי הלפיד הלילי.

המסר החדש של נתניהו נשלף השבוע באינסטינקט כשלפיד שקרא מהכתב לא הצליח להגיב בתנועה. ביבי התעלם מרעשי הרקע והתמקד, במרומז, במתקפה באיראן. עם הפנים קדימה למערכת הבחירות, ביבי מבקש להתמקד בענייני ביטחון, ולא בנושאים אזרחיים. מי היה מאמין במוצאי ה-7 באוקטובר שבשלהי הקדנציה של ממשלה, שתמלא את ימיה, ביבי יחזור להתמודד ממשבצת 'מר ביטחון'. 

נתניהו אינו אדם סנטימנטלי. אך הדיבורים בקדנציה הנוכחית ובנאומיו בכנסת על סייעתא דשמיא, עדיין נתפסים, לפחות אצל האגודאים החשדנים, כמס שפתיים לצורכי הבייס.

אבל בתקופה האחרונה, מי ששוחח עימו שמע סוג של יעד חצי רגשי. מעין מטרה שהאיש הציב לעצמו, אם כי לא בכל מחיר. ביבי מדבר על ממשלה שתשלים את ימיה – וקשה להאמין שהדבר אפשרי לנוכח אירועי ליל שלישי במליאה שאליהם עוד נשוב – אבל גם אם הבחירות היו מתקיימות מחר בבוקר, עדיין מדובר בסיפור הצלחה פוליטי. אחרי סבבים בלתי פוסקים ובלתי אפשריים של ממשלות מעבר, בתוספת ממשלת שינוי שקמה ונפלה בתום קצת יותר משנה מיום הקמתה, הצליח נתניהו לתחזק קואליציה פרובלמטית במשך כמעט קדנציה רצופה. 

המריבות שנלוו להקמת הקואליציה, עם משא ומתן קואליציוני שהפך את הממשלה עוד לפני שהושבעה – לבעלת מו"מ, גרמו לפרשנים להעריך שממשלת נתניהו תחזיק מעמד כמו ממשלת השינוי, פחות או יותר. בן גביר שנתפס כאופוזיציונר בתוך הקואליציה – סומן כחוליה החלשה. מי פילל ומי מילל כי בשלהי הקדנציה, שותפותו תיחשב למובנת מאליה, והאיומים מכיוונו יהיו בעוצמה פחותה מאלה שמשגרים שאר החברים.

יכולת התמרון הפוליטית שהובילה לשרידות המרשימה, יכולה הייתה להיחשב לתוצאה הגיונית בהתחשב בקילומטראז' ובניסיון של ביבי שאין שני לו. אבל להגיע אל היעד, שלוש שנים אחרי טבח ה-7 באוקטובר – אירועים, אירועים, במכבסת המילים הקואליציונית – זהו כבר הישג בלתי נתפס בכל קנה מידה. 

כל יום נוסף של כהונה הוא רווח כפול לדידו. לא רק שהדבר מרחיק עתיד קודר יותר – לפי סקרי התיקו שביבי עצמו מחזיק, הנחשבים לריאליים יותר מסקרי הערוצים, מימין ומשמאל – אלא שיש בכך כדי להעביר מסר, טוב יותר מכל קמפיין: במגרש הפוליטי כיום יש אישיות אחת ויחידה שיודעת לנהל ולתחזק ממשלה.

מבחן מקדים לחוק הגיוס. סמוטריץ' צילום: פלאש 90

ונהפוך היא

יש משהו ידוע מראש, כמו בסיפור קריאת המגילה, בכל שיחה עם ח"כ משס או מ'דגל התורה' שמעורב במגעים לקידום חוק הגיוס. במשך חודשים ארוכים נשמע אותו ניגון, שלא לומר: נרגון.

היועצת המשפטית לוועדה או-טו-טו תאמר את דברה, יו"ר הוועדה יעביר את הנוסח בימים הקרובים – שמרו על ערנות. קראתם את זה פה לפני חודשים ושבועות, ותמיד עם הערת אזהרה מפני התוצאה. 

קשה לראות את היועצות המשפטיות מירי פרנקל-שור ושגית אפיק, הראשונה של ועדת חוץ וביטחון והשנייה של הכנסת, מפנות עורף ליועצת המשפטית לממשלה ומביעות הסכמה משפטית להצעת החוק, על אפה, חמתה ואימתה. 

גם אם מחשבה שכזאת חלפה בראשן בלחץ יו"ר הוועדה המכהן, די היה להן להתבונן במה שעוברת היועצת המשפטית של משרד המשפטים יעל קוטיק, שאזרה עוז והסכימה לקבל עליה את האחריות לחקירת הפצ"רית, בהנחיית השר הממונה יריב לוין. למן אותו רגע ואילך, היא סומנה כדמון. טוהר התואר כיועצת משפטית, שהתקשורת הישראלית מקדשת כשמדובר ביועמ"שית, מחולל ומבוזה בכל מדיה אפשרית.

"ונהפוך היא" בעמדת היועצות המשפטיות, לא נראה גם השבוע, ואף על פי שהיעד הולך ומתרחק, בשס ובדגל עדיין מביעים נכונות לשלם מחירים כואבים, כדי להביא להפסקת המעצרים של לומדי תורה. הח"כים החרדים שביקרו את העצורים, חזרו כל אחד בדרכו ובסגנונו על מסקנה ברורה: כך זה לא יוכל להימשך. אולי יש פה ושם מתי מעט בחורים, יפי פאות ותואר, בעלי עמוד שדרה וחוסן נפשי, אך ההשפלה שעובר כל מי שנכנס לכלא הצבאי, תגרום למרבית הבחורים לצאת מהאירוע עם שריטה עמוקה.

אם לחרדים יש אינטרס להעביר חקיקה שלא תיפסל על הסף ותיתקל בצו ביניים של בג"ץ, הרי שלביבי יש מטרה שונה. נחישותו לסמן וי, להעביר חוק גיוס – אפשר לומר בהכללה, כמעט כל חוק וכמעט בכל נוסח – וזאת בערב הבחירות, מפתיעה את החרדים. הריאליות של הצלחת המהלך פחתה דרמטית אחרי התרסקות הקואליציה בהצבעה על הפטור ממע"מ (ובעניין הזה, המשך יבוא), אך העובדה שהאיש מצהיר בפומבי מעל כל במה ודוכן על מחויבותו לחוק, וכל זה אחרי מסמוס של קדנציה שלמה, מצריכה עיון. 

כפי שכבר הוסבר כאן, נתניהו מעוניין למקד את מערכת הביטחון בענייני מדיניות וביטחון, ולפיכך רואה בכל סיטואציה חלופית של הליכה לבחירות ללא חוק גיוס, תרחיש שנזקו רב מתועלתו. למרבה התדהמה, את ה-7 באוקטובר, במובן הפוליטי הטהור, נתניהו רואה כאירוע שנותר מאחוריו. ועדת חקירה ממלכתית כבר לא תקום בסד הזמנים שנותר עד לבחירות, ושום החלטה של בג"ץ בעניין לא תצליח להזיז את הגלגלים כל כך מהר כדי לזמן את נתניהו לעדות, תוך כדי קמפיין. 

את הסיטואציה שבה האופוזיציה מסרבת להעביר חקיקה להקמת ועדה בהסכמה, בעוד בג"ץ מונע ממבקר המדינה לפרסם דוח מטעמו, ביבי ניצל עד תום – כדי להשמיע את גרסתו ולעלות למתקפה. כמו בדיוני ארבעים החתימות במליאה, האופוזיציה הפכה בעל כורחה, שלא לומר במעשה ידיה, לשותפה בהצגה שמעלה ראש הממשלה. הטיעון המרכזי נצרב בתודעה ונשמע בכל שיחה עם איש ימני: בלילה ההוא, לא נדדה שנת המלך, ולכן אין לתלות בו את האשמה.

אכיפת בחירות

מהודו עד וושינגטון. ראש הממשלה נתניהו עם ראש ממשלת הודו מודי צילום: פלאש 90

שנת הבחירות שנפתחה השבוע באירוח ראש ממשלת הודו מודי, אמורה להגיע לשיא באירוח הנשיא טראמפ ביום העצמאות, ועדיף עם דגל כחול לבן אחרי מתקפה באיראן. אך נחזור ברשותכם למוטיב שמשמיע נתניהו בנוגע לחוק הגיוס. אחרי ששיקם את מעמדו כגורם היחיד שמצליח לשמור על ביטחון ישראל בשיתוף פעולה אסטרטגי – שאיש מלבדו לא יוכל לתחזק – עם הנשיא טראמפ, נותר ביבי עם משבר הגיוס כזירה כמעט יחידה שבה הוא מצוי בעמדת מגננה. 

מבחינתו, הדרך היחידה לנטרל את הנזק שגורם "חוק ההשתמטות" כפי שהאופוזיציה וסייעניה מקפידים לכנות ולהטיח בו שוב ושוב – היא העברת החוק. בכך יוכיח נתניהו שהגיוס אפשרי, וחזקה עליו שיצטלם עם החרדים שיופיעו בבקו"ם, וינהל במקביל קמפיין שיהפוך את האירוע ממשבר להזדמנות. זה לא ישכנע את ארגוני המילואימניקים וגם לא את הגורמים הסרוגים שמזוהים עם הבנטיזם, אבל כן יגרום למנדט או שניים של מתלבטים, שלא רואים בעימות עם החרדים תכלית בפני עצמה, להאמין רגע לפני הבחירות, שמשהו חדש מתחיל.

ביבי עצמו הופתע לגלות, מסקרי עומק שערך, כי על בסיס המצביעים של בוחרי הליכוד האירוע כמעט אינו משפיע. בכל הסקרים שנערכו בתוך הגוש, בעיקר בקרב מצביעי הליכוד אך לא רק, יש תמיכה מובהקת בחוק גיוס שיביא לשילוב חרדים שאינם לומדים לצד שמירת מעמד לומדי התורה, בסדר הזה. 

ולכן, מבחינת נתניהו, העברת החוק, פשוט תאפשר לו להתנהל כמי שניהל את המשבר והוביל לפתרון. הנחת העבודה שלו היא שעל המשוכנעים משני הצדדים שום דבר לא ישפיע, אך את מי שרוצה לראות בפתרון המשבר, ולא בהחרפתו, חוק גיוס עם יעדים ירגיע בהחלט.

במובן הזה, ביבי היה שמח להעביר חקיקה גם ללא הסכמת היועצת המשפטית לוועדה, אבל הדילמה הגדולה מונחת לפתחם של החרדים, אחרוני המאמינים בהשגת הסכמה כלשהי, ואפילו להבעת הסתייגות חלקית אך לא גורפת, מצד הייעוץ המשפטי.

הדברים לא נכתבים כדי להטיל מורך באלה שעדיין מנסים, חרף התרחקות היעד מיום ליום. פגשתי את חברי הכנסת מקלב מדגל ואזולאי משס, ואופטימיות היא לא שם המשחק אצל אף אחד מהם, גם בחודש אדר המסוגל לישועות ובשורות טובות. זוהי בעיקר התחושה, לנוכח המעצרים והבנת מלוא המשמעות להשלכות שיהיה לגל מעצרים על נפש הבחורים. 

בחלוקה בין אופוזיציה לקואליציה, יש בדרך כלל פריווילגיה מובנית לקואליציה, ובעיקר לראש הממשלה כמי שעומד בראש הרשות המבצעת, בקביעת סדר היום. רק שהרשות הביצועית בדמוקרטיה הליברלית הישראלית, ככינויו של אהרון ברק, זוהי היועצת המשפטית לממשלה. והנחת העבודה היא, כי במערכת בחירות שתנוהל ללא הסדרת מעמד לומדי התורה בחקיקה, בהרב-מיארה שהמשנה שלה גיל לימון שלח השבוע מסמך עם דרישות שיהפכו את לומדי התורה לבעלי מעמד נמוך משל פליטים סודנים במדינת היהודים, לא תוריד את הרגל מהדוושה. 

מי שבונה על המפכ"ל שיעמוד בפרץ ויסרב לשתף פעולה מנימוק של שמיכה מבצעית קצרה, או על הרמטכ"ל שדעתו לא נוחה מהקצאת המשאבים לביצוע מעצרים, מוזמן להתבונן ביועצות המשפטיות בכנסת ולהגיע למסקנה העגומה: עבור הפקידות הבכירה במדינה, אין משימה קשה יותר כיום מהתמודדות ראש בראש עם היועצת המשפטית לממשלה.

ריבונות בע"מ

הרגע שבו הרים סמוטריץ' ידיים, לא היה כשאחד מהח"כים הנורווגיים של הליכוד סינן את ראש הממשלה, כאחרון המתרימים בקווי הצנותוקים. הייאוש נעשה פחות נוח, ברגע שנודע לו כי שני חברי הכנסת החרדים, משה גפני ומאיר פרוש – איש איש מסיבותיו – עזבו את המליאה ללא קיזוז. מכאן ועד לקריסה, הייתה הדרך קצרה.

שר האוצר של הקדנציה הנוכחית, הוא תעלומה. במדד ההצלחה, אין שר שיכול לסמן וי על הישגים עברו ציבור שולחיו כמו בצלאל סמוטריץ'. הוא דאג למוסדות הציונות הדתית במודל דאגתה של שס למוסדות התורניים של עדות המזרח בשנות השמונים והתשעים. 

בבית הספר לאומנות בצלאל אפשר לפתוח מגמה, עם שלל הדרכים היצירתיות שסלל סמוטריץ' כדי להגיע ליעד. ולא מדובר רק בהזרמת תקציבים נדיבה למוסדות המגזר הציוני-דתי שטובי בניו חירפו את נפשם עבור כולנו בשדות הקרב והקטל של הקדנציה הנוכחית. בזירה המדינית, ובשני כובעיו – כשר אוצר וכשר היחיד שישב במשרד הביטחון לאורך כל הקדנציה, סמוטריץ' הוא שהחיל ריבונות בפועל על שטחי יו"ש, עם בנייה חסרת תקדים שלוותה בהסרת חסמים בירוקרטיים, מנהליים ורגולטוריים. 

בקומה ה-14 בקריה שבה ממוקמים לשכות הרמטכ"ל ושר הביטחון, ששניהם התחלפו במהלך הקדנציה טרם זמנם, יושב גם השר במשרד הביטחון הממונה על ההתיישבות בצלאל סמוטריץ'. יש סימבוליות משקפת למדי בעובדה שסמוטריץ' הוא השר היחיד בקומה, שייוותר בחדרו לאורך כל הקדנציה, מהיום הראשון ועד לאחרון.

מי שמסתכל על המפות ובוחן את התוכניות, רואה איך מעלה אדומים כמעט חוברה לה יחדיו לירושלים. לכו תשאלו את ראשי הערים החרדיות מעבר לגבולות הקו הירוק, שהגבלות הבנייה המסורתיות שהם הורגלו להן מתקופות ממשלות נתניהו בעבר, הוסרו כמעט לחלוטין. זה קורה בעצימות גבוהה מאז חזרתו של טראמפ לחדר הסגלגל, אבל התרחש גם בתקופה של ממשל ביידן, שעוינותו למתנחלים הייתה כעוינותו של טיבי לבן גביר. 

ואם אחרי כל זה, סמוטריץ' מוצא עצמו בסקרים באזור המסוכן של אחוז החסימה, יש בכך כדי ללמד שבמגזר הציוני-דתי של היום וגם בקרב המתנחלים, ארץ ישראל, במובן הפשוט של יישוב הארץ וההיאחזות בה, אינה חזות הכל. 

נתניהו עצמו, כמי שמתחזק שותפויות הווה אך בונה גם את ציר העתיד, מאמין שסמוטריץ' כאן כדי להישאר. את הפאזל שיאפשר לגוש לרוץ ללא סיכונים, ביבי מתכוון להרכיב במועד מאוחר יותר, אך בינתיים הוא אמר את דברו כשהתייצב השבוע לצידו של שר האוצר, מול שר הכלכלה ניר ברקת שמתח עליו ביקורת קשה.

בין עדותו בבוקר, לנאומו אחר הצהריים במליאה, ובין המגעים מול האמריקאים בנוגע לאיראן והכנת הביקור של מודי ההודי – ביבי הקדיש כמה שעות טובות בניסיון לסייע לסמוטריץ' בהצבעה. 

ההצבעה על העלאת הפטור ממכס לסכום של 150 דולרים, היא מבחן מיליון הדולר של שלהי הקדנציה. אפשר למצוא את ההבדלים, במאמץ, אך בגדול אפשר לסכם ולומר כי ההצבעה השבוע הייתה מבחן מקדים, כמו מגן בבגרויות, להצבעה עתידית על חוק הגיוס. ברגע האמת, ח"כי הליכוד לא התיישרו, והליכוד נאלץ להעניק חופש הצבעה כדי להימנע ממבוכה. ציון הביניים הוא: נכשל, וככל שחופש הגדול יתקרב, התלמידים לא יהפכו להיות ממושמעים יותר…