במלוא מובן המילה | אור

כמה מילים

בגיליון סוכות כתבתי על הניסים שזכינו להם בשנה הקודמת, ועדיין לא ידעתי את היקף כל הניסים. גם כעת סביר להניח שאני לא יודעת הכל, אבל כיוון שעברו חודשיים שבהם בכל יום התרחשו מאורעות שיכולים לפרנס יומן של שנה שלמה, וכיוון שאנחנו בגיליון חנוכה, חשוב להתבונן על מה שקורה סביבנו, להבין ולשמוח, כי השנה אנחנו זוכים שוב ושוב לראות איך בתקופה של כל כך הרבה חושך – הקב"ה מאיר לנו ניסים ונפלאות.

מתקפת שמחת תורה היא ציון דרך בדברי ימי העם היהודי, כמו כל כך הרבה פעמים אחרות שבהן קמו עלינו להשמידנו. קשה לראות באירוע מזעזע כל כך סוג של נס, אבל איך אפשר להתעלם מכל מה שנודע לנו בעקבותיו?

כן, היום אנחנו יודעים שהטבח הנוראי הזה היה נס, כי הוא עורר אותנו מתרדמת עמוקה ומסוכנת, שאם הייתה נמשכת היינו עלולים לקבל חלילה אסון גדול עוד יותר.

רק לאחרונה פורסם כי טבח כזה, ואולי גרוע בהרבה, חיכה לתושבי הצפון. שלושת אלפים מחבלי כוח רדואן חיכו בדרום לבנון, על גבולה הצפוני של ישראל, לפקודה להסתער על היישובים שכולנו למדנו להכיר מהודעות הצבע האדום. שלושת אלפים רוצחים!!! שחיכו לפקודה, שהייתה צריכה להינתן מייד לאחר שמחת תורה, ולא ניתנה. אחר כך הם כבר איבדו את אפקט ההפתעה והעדיפו להמתין ולראות מה יתפתח. ומה התפתח? מלחמה. מלחמה קשה. הרוגים, פצועים, בתים הרוסים, רחובות חרושים בגלגלי הטנקים, תשתיות פגועות ועשרות אלפי מפונים.

אבל רק עכשיו, כשמתחילים להתפרסם פרוטוקולים ותיעודים מהימים ההם, אנחנו מבינים שהמלחמה הזו בצפון לא רק הסירה את הסכנה הגדולה והמיידית מצד כוח רדואן, אלא שהיא החלישה את חיזבללה עד כדי שמצבו השפיע גם על הציר הסורי וגם שם החלו להתפתח דברים. משטרו של הרודן האכזר מצפון, זה שנתן מעבר לנשק שזרם מאיראן אל חיזבללה שבלבנון, נפל, והוא עצמו ברח. זה היה מהיר ומפתיע.

הסורים כנראה לא הפכו להיות אוהבי ישראל, וסביר להניח שיהיו התפתחויות נוספות בגזרה הזו, אבל היום אנחנו כבר יודעים שגם איראן, האויבת הגדולה, שתמכה וגידלה והשקיעה באסד, הפסידה בגדול! נתיב העברת הכסף והנשק, שבו הושקעו מיליארדים, מת. לא קיים יותר. כל ההשקעה של ארבעים השנים האחרונות בפרוקסי של איראן (פרוקסי – מלחמה באמצעות שליח) ירדה לטמיון. ולא רק זה, אלא שאסד נשאר חייב לאיראנים 45 מיליארד דולר, כסף שהם כנראה לא יראו לעולם, כסף שלא יהיה להם כדי להמשיך ולהתחמש נגדנו.

וכל זה התחיל בהתקפת הפתע בשמחת תורה תשפ"ד, שתיזכר לעד כגוש ענק של צער שלא ניתן להכיל, אבל גם תיזכר בכך שהייתה תחילתה של שרשרת ניסים שאם מישהו היה כותב אותם בספר מתח לפני שנתיים, סביר להניח שהקוראים היו מסובבים אצבע על הרקה, לאמור: מאיפה לו דמיון מפותח כל כך…

הכאב של שמחת תורה תשפ"ד לא תם. כל עוד החטופים נמקים במנהרות עזה, כל עוד הפצועים סובלים ומשפחות החללים זולגות דם, הכאב עדיין איתנו. אבל כשאנחנו אומרים השנה "על הניסים", נוכל להוסיף הודיה על הניסים שלנו. הודיה במילים שלנו על כל מה שזכינו לראות בשנה הזו, על מפלתם של אויבינו ועל כל מזימה שלהם שלא צלחה, בחסדי הבורא.

ויחד עם ההודיה נתפלל ששרשרת הניסים לא תיפסק, שהניסים הבאים יכללו רפואה לכל המכות שמהן אנו סובלים. ישועה בקרוב לחטופים, ניסים להחלמת הפצועים, נחמה למשפחות הכאובות, שובם לשלום של כל החיילים, שקט ושלווה בכל החזיתות, רק בשורות טובות, ובעיקר – גאולה בקרוב.

ונאמר אמן.

מילה בסלע

מכירים את הביטוי 'אני באורות'? כולנו מבינים מה הוא אומר: אני בשמחה, יש לי כוח, אמביציה, יש לי מנוע לעשות ולפעול! והמנוע הזה הוא לא אור אחד קטן אלא אורות רבים, משמע אנרגיה גדולה.

חג חנוכה הוא חג האורות, הימים שבהם אנחנו מציינים את כוחו של המעט על הרב, את האיכות על הכמות, את היכולת של הקטן לעשות דברים גדולים: החשמונאים המעטים מביסים צבא ענק, הפך הקטן עם מעט השמן מצליח להדליק את נרות בית המקדש שמונה ימים – והכוח הזה הוא כל כך גדול ומיוחד, שהוא נחקק לדורות.

גם אנחנו, בדור הזה שלנו, חוגגים כל שנה את ימי החנוכה ומציינים את היכולת המופלאה הזו, כי זה לא רק סיפור היסטורי. עם ישראל עבר כל כך הרבה מאורעות וניסים בשנות היותו, ולא סתם הוחלט שמאורעות מסוימים ייחגגו לדורות. מדובר על מאורעות שהם גם לימוד לדורות.

לכבוד חנוכה, ננסה לחשוב על כוחו של הנר הקטן כמטאפורה לכוח הרוח, האמונה והיכולת. נדבר על האור שנחבא בתוך כל אדם, ועל היכולת שלנו להגדיל אותו עד שיאיר לעצמנו ולאחרים.

עם ישראל הוא דוגמה טובה. מאז ומעולם היינו מיעוט בעולם, הקטנים, החלשים, הנרדפים והמדוכאים. סבלנו רבות מניסיונות השמדה, רוחנית, נפשית ופיזית, ועם זאת, למרבה האבסורד, כל העמים הגדולים, הכובשים, החזקים, כולם נעלמו ממפת העולם, ודווקא המיעוט הקטן הוא ששרד את כל התלאות, ולא רק שרד אלא חי ומוביל.

בתור יהודים שומרי תורה ומצוות, שברור לנו מי הציל אותנו, אנחנו יכולים לכתוב על היכולת המופלאה של עם שעובר שואה וגדל וצומח ומתפתח אחרי שעבר השמדה מכוונת שנים ארוכות, אך גם בתור סתם אנשים בעולם גויי אפשר לראות איך עד היום המיעוט היהודי הוא משמעותי מכל בחינה ומשפיע על העולם.

וגם בהקשר הפרטי, הקטן, של כל אחד מאיתנו, האור הפנימי שלנו יכול להאיר לכל הסביבה שלנו. גם כאשר אנו חשים קטנים וחלשים, האור הזה יכול להדליק בתוכנו אור גדול ולהשפיע גם על אנשים אחרים, להעניק להם תקווה ולהאיר את חייהם.

האור הקטן שאנחנו מדליקים על ידי פעולות קטנות של חסד, מילה טובה, חיוך או אפילו רק נוכחות קשובה, יכול להצית ניצוץ של אור בליבם של אחרים.

שרי היא גננת בת שלושים, יש לה שלושה ילדים ובעל עסוק. היא מרגישה שהיא נעלמת בתוך סבך החיים והמטלות, וחיי הנישואין שלה לא מספיק טובים כדי להדליק לה את האור הפנימי בשעה שהוא מהבהב בחולשה.

היא מאוד מודעת למצבה, מרגישה שהיא הולכת ונכבית, אבל למרות הניסיונות הרבים שלה היא לא ממש מצליחה להדליק את האור. אבל היא לא מתייאשת, ומבקשת לדעת איך תוכל לטפח את האור הפנימי שלה בעצמה, כך שהוא יוכל להיות כוח הבעירה של המנוע הפנימי שלה.

לכולנו יש זמנים כאלו, שבהם אנחנו מרגישים ש'אין לנו כוח'. לא מרגישים שום אורות, כי ממיליון סיבות נראה לנו שאנחנו כבויים, שאין לנו שום ניצוץ פנימי שיאיר לנו ויניע אותנו לפעול. זה מצב לא נעים ואפילו מסוכן, כי אם אדם לא יודע להדליק את האור של עצמו, הוא עלול להגיע לדכדוך ולדיכאון.

אז אנחנו יכולים לחכות שמישהו יעזור לנו להידלק, ומי יודע מתי זה יקרה… אבל אנחנו יכולים גם להגדיל את האור הפנימי שלנו בעצמנו, בסייעתא דשמיא. בלי להיות תלויים באדם אחר שיעשה את זה בשבילנו.

איך? במגוון דרכים. בשל קיצור המקום נביא רק כמה מהן, על קצה המזלג:

תודעת תודה: התמקדות בדברים החיוביים בחיינו מעצימה את האור הפנימי ומעלה את רמת האושר.

חמלה ואמפתיה: פיתוח חמלה ואמפתיה כלפי הזולת, כמו גם עזרה לאחרים, מעשירים את הנפש ומחזקים את הקשר עם האור הפנימי. חמלה ואמפתיה כלפי עצמי הם כמו משחה טובה ורטייה על כאב!

סליחה: סליחה לעצמנו ולאחרים משחררת אותנו מעול העבר, מפנה אנרגיות שליליות ומאפשרת לנו להתקדם קדימה.

התבוננות פנימית: הקשבה לקול הפנימי שלנו. בירור מה אנחנו צריכים כרגע (הצרכים משתנים וחשוב לבררם בכל זמן), וחיפוש אפשרויות למילוי הצרכים, גם אם לא 'על מלא'.

הנאה: הקדשת זמן לטיפוח תחביבים ועיסוקים שמעניינים אותנו. פעילויות מהנות מעשירות את הנפש ומחזקות את האור הפנימי.

האור הפנימי הוא מתנה יקרה שקיבלנו מהבורא והוא מלווה אותנו כל חיינו. הוא מקור הכוח, האהבה והיצירתיות שלנו. בדומה לנר החנוכה, גם האור הפנימי שלנו יכול להאיר את החושך ולהביא תקווה לעצמנו, לסובבים אותנו וגם לעולם. שווה ללבות אותו!

מלמול

הגננת לילדות הגן: "איזה שיר נשיר היום?"

מלי בת השנתיים וחצי: "חנוכה רחוק".

הגננת: "חנוכה רחוק? תשירי לי רגע…"

מלי: "חנוכה הולך ומתקרב, בואו יחד נשיר מכל הלב…"

(ובתרגום לגיל שנתיים וחצי: אם חנוכה הולך ומתקרב פירושו שעכשיו הוא רחוק… אז זה שם השיר…)

חסד של אמת

נבקש מהציבור ללמוד ולהתפלל לע"נ מי שלא הותיר זש"ק. תזכו למצוות!

בחודש שעבר נפטרה הרבנית בתיה בארג רבת הזכויות, ולא השאירה אחריה מי שיאמר קדיש. מי שיכולה שתקדיש לזכותה פרק תהילים או מעשה טוב. בתיה בת ר' יהודה לייב וביילא.