כמה מילים
הנה סיפור שאירע לאחרונה. בכרמיאל נפל טיל בשעות הצהריים של שבת שהייתה צמודה לראש השנה. הטיל לא יורט ופגע פגיעה ישירה בגדר גינה של בית פרטי. המוני ניסים התרחשו באותו רגע לעשרים וארבע נפשות שישבו לסעודת שבת משפחתית וחמה בשלווה גמורה.
נתחיל בכך שמדובר בשכונה מלאה בבתים פרטיים, צפופים. מאחר שהיא שכונה חדשה יחסית, היה בה שטח ריק, שרק בית אחד כבר נבנה בו. כן, הבית המדובר שלצידו נפל הטיל. אילו כבר היה בנוי בצמוד לו הבית הפרטי הבא הוא היה נפגע בוודאות… אבל הטיל נפל על הגדר האמורה להפריד בין הגינות, גדר בטון(!!!) והוא נתקע בה, וכך חלק מכוח ההרס שלו 'בוזבז' על הבטון הזה. על עוצמת ההרס שהטיל יכול היה לחולל אפשר היה ללמוד מכך שלמרות הגינה המפרידה בין הטיל לבית, כל השמשות והארונות נופצו ונשברו פרט לתמונה של הרב עובדיה שנשארה מתנוססת שלמה על הקיר ללא כל סדק או שריטה. וכן, גם הממ"ד נשאר שלם. למרבה הנס של בני המשפחה, הם לא מאלו שמחפפים ומזלזלים, וכולם עד האחרון נדחקו במהירות לתוך החדר המוגן היטב, וברגע שסגרו את הדלת המבנה כולו הזדעזע, אבל לממ"ד לא קרה כלום. הבית עצמו כבר לא ראוי למגורים וחייב תיקון ושיפוץ יסודי.
אבל זה רק הסוף של הסיפור. ההתחלה היא שנה קודם. אחרי שמחת תורה החליטו בעל הבית וחבר שלו שצריך לעשות משהו. צריך להזכיר לעם היהודי שכל אחד מקבל מה שנגזר עליו, ויש מי שמכוון הכל מלמעלה, שומר ומשגיח. שום דבר לא אקראי. הם הזמינו שלטים שעליהם כתוב "השם הוא המלך! אין עוד מלבדו", שלטים בכחול זוהר ובכיתוב גדול ובולט, בגדלים ענקיים, באורך של מטרים רבים, ויצאו בכל שעה אפשרית, גם באמצע הלילה, לתלות את השלטים ברחבי העיר כרמיאל, שם הם מתגוררים, ובצמתים סמוכים. השלטים כל כך גדולים, שאי אפשר לעבור בעיר בלי להיתקל בהם ולראות גם מרחוק את הכיתוב.
"רצינו להזכיר ששום דבר הוא לא מקרה, יש מלך שמחליט ומסדר את העניינים", אמרו. מי שמאמין ובוטח כל כך, לא פלא שהטיל נופל כמעט עליו ומרסק ושובר, אבל לא פוגע בנפש או ליתר דיוק בעשרים וארבע נפשות…
את שאר שעות השבת העבירו הגברים בבית הכנסת בשירה ובהודיה לבורא על הנס, והנשים שהו בבית קרובי משפחה בכרמיאל. כשראו את ההרס למחרת באור יום, הבינו עוד יותר את גודל הנס שקרה להם. אכן אין עוד מלבדו.
ואם רק נחשוב על כל מאות הטילים שנפלו על ארץ ישראל בשנה הבלתי נתפסת הזו, נבין את גודל הניסים שליוו כל אחד ואחד מאיתנו.
לחיות בחרדה ובפחד, לחיות באי ודאות, להחזיק את המשפחה הכי נורמלי שאפשר – זה ניסיון מספיק קשה. ומי מדבר על לאבד חיילים, חיים שלמים. לחשוב על כמויות הכאב שהשנה הזו גרמה ועדיין גורמת – זה איום ונורא. לאבד דירה ובית, את החדר האהוב, את המקום הבטוח – זה איום ונורא. להיפצע ולכאוב זה בלתי נסבל. אבל עם זה אסור לשכוח שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע. הרבה יותר. ודי אם נחשוב על שתי התקפות הטילים מאיראן.
אין עוד מלבדו!
ולעניין אחר, זוכרות את מבצע חסד של אמת שבו אנחנו מפרסמים שמות של מי שאתן יודעות שלא השאירו אחריהם מי שיעשה לעילוי נשמתם? זוכרות. קוראת יקרה שלחה לנו מייל וכך כתבה:
בהמשך לטורים של גב' הניה שוורץ בעניין הנפטרים שאין מי שיעשה לעילוי נשמתם, קיים כבר כמה שנים קו: 'חסד של אמת' שמפרסם שמות נפטרים שלא השאירו זש"ק. הקו קל לתפעול עם נתב ברור להצטרפות, השארת הודעה ועוד. מספר הטלפון: 03-3065314
תזכו למצוות!
מילה בסלע
סיפור מפעים מספר את סיפורה של אם שהיה עליה להכין שתי עוגות: אחת לכבוד הסיום של הבן שלה בתלמוד תורה והשני לרגל אירוע בחדר מורות בבית ספר שבו עבדה. הסיפור, שלא ידוע לי מקורו ושם כותבתו, יש לי רק זיכרון מענג של חוויית קריאה נהדרת, ותודה על כך, מתאר את הכנת העוגות: לתלמוד תורה עוגת שוקולד כושית, שדורשת ערבוב חומרים והכנסה לתנור, מריחת קרם מלמעלה ופיזור תועפות סוכריות; ולחדר המורות עוגת קומות מושקעת עם אגוזים ומרנג, מהוקצעת ומקושטת בקפידה, להרשים את כל החברות.
עמלה האישה כל הלילה, ולקראת בוקר היו שתי העוגות במקרר. הבן התעורר מוקדם לתפילה, פתח את המקרר, ראה שתי עוגות, ולא היה לו ספק שאת המפוארת היא הכינה בשבילו, לכבוד התורה! הוא לקח אותה ויצא אל התלמוד תורה. אחר כך התעוררה האמא וגילתה שהוא לקח את העוגה הלא נכונה מבחינתה, ואיך היא תגיע אל חדר המורות עם עוגת כושי פשוטה? אנא תישא את חרפתה?
חשבה כמה דקות איך להחזיר את העוגה היקרה הביתה ואז התעשתה. לא, הוא לקח דווקא את העוגה הנכונה, העוגה המתאימה יותר לשמחת התורה. היא תיקח עוגת כושי פשוטה לחדר המורות, כי כך צריך להיות, כבוד התורה יקבל את העוגה המיוחדת.
ובינתיים בתלמוד תורה כולם יצאו מגדרם, איזו עוגה מדהימה אפתה אמא של פלוני לכבוד התורה! כולם באו לראות את הפלא, ובמסיבה חילקו את המעדן לכל התלמוד תורה. כולם ליקקו את האצבעות ודיברו בשבחה של האם, שמכירה בחשיבות לימוד התורה ומתאמצת כל כך לייקר את הלימוד. והילד התמוגג ומאושר, איזו אמא יש לו! כמה היא אוהבת את התורה! הוא הבטיח לעצמו להיות ראוי.
שנים אחר כך בהיותו כבר תלמיד חכם הוא סיפר לה מתי החליט לעמול בתורה, ואיזה טעם שמלווה אותו שנים יש לו מהחוויה המיוחדת הזו של העוגה המופלאה שהיא אפתה למען התורה…
לא היו דיבורים או הסברים או פירושים על העוגה, הייתה שם חוויה, והיא שדחפה וגרמה לילד לגדול בתורה.
חוויה היא למעשה כל אינטראקציה, אירוע או מצב שמתרחשים בחיינו. זו יכולה להיות שיחה נעימה עם מישהו או חופשה מיוחדת; סעודת שבת בחיק המשפחה המתנהלת בנעימות ובשמחה או סעודת שבת בחיק המשפחה המתנהלת בצעקות ובחוסר סבלנות.
חוויה מורכבת מהתפיסות החושיות שלנו, מה שאנחנו רואים, שומעים, מריחים, טועמים וחשים, ובפרשנות שלנו, איזו משמעות אנחנו מעניקים לאירוע, שהוא כמובן ביטוי בהתאם לרקע האישי שלנו, לאמונות שלנו ולתגובות הרגשיות שלנו. איך האירוע גורם לנו להרגיש – שמחה, עצב, כעס, אהבה וכו'. וכמובן הזיכרון שלנו מהאירוע: איך אנחנו זוכרים אותו ואיזו משמעות הוא מקבל בזיכרון שלנו.
חוויות הן הבנאים של מי שאנחנו. הן מעצבות את האישיות שלנו, את האמונות שלנו, את הרגשות שלנו ואת הדרך שבה אנחנו תופסים את העולם. חוויות חיוביות מחזקות את הקשרים שלנו עם אחרים, מעלות את הביטחון העצמי שלנו ומעניקות לנו תחושה של סיפוק. חוויות שליליות יכולות לפגוע בביטחון העצמי שלנו, ליצור טראומות ולשנות את ההתייחסות שלנו לעצמנו ולאחרים.
כל דבר יכול להיות חוויה, והרבה פעמים גם חוויה פחות נעימה אפשר להפוך לטובה יותר. ילדים לא אוהבים לאסוף צעצועים, אבל הם יהיו מוכנים לאסוף ואפילו בשמחה, אם תהפכו את זה לחוויה: אתה אוסף את החלקים האדומים ואתה את הצהובים, או כל אחד אוסף שלושים חלקים וסופרים בקול, או כשהמחוג הגדול מגיע לכאן הכל יהיה אסוף. מי מגיע ראשון, אנחנו או השעון?
גם בחיים השגרתיים שלנו, הליכה לרופא היא אף פעם לא משמחת, אבל אם זו הליכה זוגית אפשר להפוך אותה לטיול כלשהו, וכך נצברת לה חוויה זוגית. אם היא עם הילדים – שקית שוקו לסיום, יכולה להשאיר טעם טוב ולהפוך תורים מייגעים לחוויה משפחתית. ממליצה לכם מניסיון, כשאתם יוצאים למרפאה עם הילדים, להביא איתכם משחק חמוד וקטן, קלפים או משחק אתגר ליחיד או לשניים. זה מעסיק ומעביר את הזמן והופך המתנה שהיא חוויה גרועה ושלילית להנאה שזו כמובן חוויה חיובית.
חוויות הן הבסיס לכל מערכת יחסים. הן מעצבות אותנו, הן מחברות בינינו והן יוצרות את הסיפור של חיינו. על ידי יצירת חוויות חיוביות משותפות, אפשר לחזק כל קשר ולהפוך אותו למלא משמעות וסיפוק. חוויות משותפות הן דבק של חיי נישואין ושל משפחתיות. הן יוצרות זיכרונות משותפים, מחזקות את הקשר הרגשי ומעמיקות את הקשר ההדדי.
הקב"ה מתגלה למשה בסנה ואומר לו להוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיקבלו את התורה על ההר הזה. באחד השלבים פונה פרעה הרשע למשה ואומר: לכו נא הזכרים, כי אתם רוצים לקבל את התורה. משה רבנו עונה: בבנינו ובבנותינו נלך כי חג השם לנו. פרעה תוהה: למה הבנות צריכות להשתתף? די בכך שהבנים יצאו, יקבלו את התורה ויחזרו.
בעל הטורים בביאורו על התורה בפרשת בא אומר על המילים "בבנינו ובבנותינו" – למה הבנות מצטרפות? כדי שיצאו במחול. הריקוד הופך את האירוע לחוויה הרבה יותר מעצימה וגדולה.
האישה נקראה חוה מלשון חוויה. היא יודעת להפוך את השכל לרגש ולהכניס את החיות לתוך השכל, וזה מה שזוכרים בסופו של דבר!
שווה להשקיע, ליזום וליצור חוויות!
מלמול
תמר וחיה בנות השש משחקות ביחד, ותמר שואלת את חיה:
תמר: אתם חסידים?
חיה: כן, אנחנו חסידי אלכסנדר. ואיזה חסידים אתם?
תמר: אנחנו לא חסידים, אנחנו כהנים.
חיה: גם אנחנו לפעמים כהנים.
תמר: אבל זה לא יכול להיות.
חיה: זה כן. נכון לאבא שלי יש אמבולנס? אז הרבה פעמים בשבת הוא כונן. אז זה נקרא שאנחנו גם כהנים.