דברי התבוננות וחיזוק בעקבות הפיגוע הנורא בצומת רמות
קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים על שבר בת עמי. שש נפשות קדושות וטהורות נהרגו על קידוש השם בצומת רמות ונשפך דמן כמים סביבות ירושלים. על כך יש לקרוא את הפסוק משיר השירים: "דודי ירד לגנו ללקוט שושנים".
בראש ובראשונה עלינו להתחזק באמונה שלמה וברורה כי נסתרות דרכי השם. אין בידינו להבין אפילו אפס קצהו מהנהגת הבורא יתברך בעולמו, אך אנו מאמינים בני מאמינים כי "הצור תמים פעלו… צדיק וישר הוא", וכל הנהגתו עם עמו בני ישראל היא אך ורק ברחמים גדולים.
אף שבשכלנו הקט אין אנו יכולים להבין איך אפשר לראות רחמים במקרה נורא שכזה, התשובה הברורה והפשוטה היא כמו שאנו אומרים בהזכרת נשמות: "אב הרחמים שוכן מרומים", וכן "ק–ל מלא רחמים שוכן במרומים". ולכאורה קשה: מה ראו להזכיר כאן דווקא את העובדה שהבורא יתברך הוא 'שוכן מרומים' ולא שבח אחר?! ופשוט הדבר שלא תיקנו כן רק כי זה מתחרז היטב…
והתשובה היא: כשמזכירים נשמות ואומרים 'אב הרחמים' מייד מתעוררת התמיהה בלב – היכן היא מידת הרחמים כאשר אנו זוכרים את אלה שעלו על קידוש השם? על כן מייד אומרים 'שוכן מרומים'. הקדוש ברוך הוא נמצא למעלה ורואה את כל התמונה בבת אחת. אנחנו נמצאים למטה בעולם הזה ואין לנו שום מושג בהנהגה הכללית המקיפה תבל ומלואה ואילו היינו נמצאים במרומים היינו מבינים היטב כמה רחמים יש בדבר.
מעשה בתלמיד הרמב"ן
כמו אותו מעשה המובא על אחד מתלמידי הרמב"ן שחלה בגיל צעיר מאוד ונטה למות. הגיע הרמב"ן לבקרו ולהיפרד ממנו בטרם ישיב נשמתו ליוצרה ואמר לו שייתן לו דף עם שאלות על הנהגת הבורא יתברך והוא מבקש שיעלה עם הפתק להיכל הנקרא 'כיסאות למשפט', יציג שם את השאלות ויחזור לגלות לרבו מה שהשיבו לו.
לאחר שנפטר התלמיד כתב הרמב"ן את הפתק. הוא נתן זאת נתן לאנשי החברה קדישא וציווה עליהם להכניס אותו לקברו של הנפטר. כעבור כמה ימים התגלה הנפטר לרבו בחלום ואמר לו: "אדוני מורי מאורי ורבי, מייד לאחר הקבורה נפתחו בפניי כל השערים בגלל הפתק, אך לא שאלתי כי ראיתי שהכל ברור ואין שאלות כלל".
הדוד נותן רק מתנות
ידוע ההבדל בין אבא לדוֹד. אבא לפעמים מוכיח ומייסר, ואילו דוֹד נותן רק מתנות. לדוגמה: ילד שחוזר לביתו בצהריים ואומר שאינו רוצה לאכול – אביו מכריח אותו לאכול כדי שיהיה בריא וחזק, אך אם הוא נמצא אצל דודו, הדוד לא מכריח אותו אלא נותן לו ממתקים.
בשעה קשה כזו, כש"דודי ירד לגנו ללקוט שושנים", צריך לזכור שזה דודי… זה רק ממתקים…
עם זאת, כמובן שהקדוש ברוך הוא תקע השבוע ביום שני בשופר גדול, כדי לזעזע אותנו לתקן את מעשינו. ונחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אל השם.
משל למה הדבר דומה? לילד שהשתולל יתר על המידה עד שלא נשארה לאביו ברירה והוא נתן לו סטירה כדי להרגיע אותו ולחנך אותו. אחרי כמה רגעים הבחין האבא שהילד יושב בחדרו וכותב. נכנס האבא לבדוק את מעשיו וראה שהוא יושב ומנתח את אותה סטירה. הוא מסביר ורושם ש'סטירה' זה דבר כבד שנוחת פתאום על בשר רך בכוח גדול, עושה צליל וצבע אדום ולוקח זמן עד שחוזר הצבע הראשון לקדמותו.
השתומם האבא ואמר: "נתתי לך סטירה כדי שתבין איך צריך להתנהג ואיך לא מתנהגים. ובמקום להבין את המסר – אתה עסוק בלהבין את המנגנון של הסטירה?!"
כיוצא בזה, הקדוש ברוך הוא נתן לנו סטירה כואבת כל כך – שישה יהודים יקרים ושלמים נהרגים – כדי שנבין ונתבונן שהוא רוצה לחנך אותנו ולא נהיה כמו אותו ילד המנתח איך הגיעו המחבלים יימח שמם לירושלים ומה בדיוק היה בפיגוע וכיצד הרגו אותם. וכמו שקונן ירמיה הנביא על תופעה כזו: "לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו".
רבי יוד'ל ודפיקות השחר
לפני כמה עשרות שנים היה נוהג רבי יוד'ל המעורר, דֶער וֶועקֶער, להסתובב בימי הסליחות באישון ליל כדי לעורר את האנשים לקום לאמירת סליחות. הוא קרא בניגון הידוע "שְׁטֵייט אוּף צוּ סליחות" – קומו לסליחות. דרכו הייתה, שכאשר היה מגיע לסמטה מלאה בבתים היה מתחיל לקרוא בקול גדול "ישראל עם קדושים" והיה מחכה לראות שאנשים יוצאים מבתיהם. בית שלא יצאו ממנו – היה מתחיל לדפוק על דלתו, עד שבעל הבית התעורר סוף סוף ואז היה ממשיך לבית השני.
אמרו זקני ירושלים: מי שהתעורר מקול הדפיקות בבתים הראשונים – כבר אין צורך לדפוק על ביתו. כוונתם הייתה לומר שצריך להתעורר מהדפיקות ומהאסון שקרה אצל אחרים ובכך נחסוך מעצמנו את הדפיקות בבתים שלנו.
לא מקרה הוא!
כבר כתב הרמב"ם (פרק א מהלכות תעניות הלכות ב–ג): "ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו – ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן… וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו 'דבר זה ממנהג העולם אירע לנו', ו'צרה זו נִקְרָה נִקְרֵית' (מלשון מקרה) הרי זו דרך אכזריות".
באמת לא מצינו בשום מקום שיכתוב הרמב"ם בלשון חריפה כל כך על דבר מסוים שהוא 'דרך אכזריות'. והסיבה: מי שחושב שהקדוש ברוך הוא עשה דבר נורא כזה 'סתם' בלי סיבה – זה רק 'מנהג העולם' ששונאי ישראל הישמעאלים פראי אדם מנסים לפגוע בנו כל העת – אין זה אלא דרך אכזריות!
כל מי שלב יהודי בקרבו צריך להתבונן שהקדוש ברוך הוא טלטל אותנו בצורה כואבת כזו במטרה אחת: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, שובו אלי ואשובה אליכם". וכבר אמרו חכמינו זיכרונם לברכה (ברכות נט.): "לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומיות שבלב, שנאמר (קהלת ג, יד): 'והאלוקים עשה שיראו מלפניו'".
אך עלינו לזכור עוד: אחרי הרעמים יורד שפע ברכה – גשם מן השמיים. אם אכן נשמע את הרעם ונפנים את המסר ונתחזק לשוב אל אבינו שבשמיים – נזכה לשפע ברכה והקדוש ברוך הוא ינחמנו בכפליים בבניין ציון וירושלים וייתן לנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
