עו''ד אבי בלום
כ"ג אב התשפ"ה
עוד לא נולד הממונה לתפקיד ביטחוני או משפטי בכיר, שנתניהו לא הצטער על שיבוצו. אייל זמיר שהיה אמור לעלות על מדים ולפעול סוף סוף מהבור בקריה בשליחותו של הממנה, ממשיך אם כך מסורת מפוארת של גנרלים ומשפטנים – שהפכו בעיני ביבי לאויבים.
העימות בין הרמטכ"ל אייל זמיר לבין ראש הממשלה נתניהו, החל עוד לפני ישיבת הממשלה הדרמטית בליל שישי האחרון שבה הוחלט על כיבוש עזה, במכבסת מילים שהוגדרה כ"שליטה".
שבוע לפני שכונס הקבינט, הניח הרמטכ"ל על השולחן אקדח מעשן. על פי הדלפה שפורסמה בשמו והוכחשה בחצי פה רק בחלוף שבוע, הוזהר ראש הממשלה כי אייל זמיר לא יהסס להתפטר מתפקידו כאקט מחאה, אם תתקבל החלטה לכבוש את רצועת עזה.
כשנבחר לתפקיד, כינה נתניהו את זמיר "גנרל התקפי", וזאת אף על פי שמלכתחילה ראה בו מינוי בדיעבד. סוג של עוד מאותו דבר. ממונה מחונטת הרצי הלוי וקודמיו, איש שנתניהו מודל 2025 מזהה עם האליטות הישנות.
זמיר אכן מגלה התקפיות – כלפי הדרג המדיני. לא מדובר רק בנתניהו שמורגל להתאכזב מבעלי התפקידים שמינה ולעשות בכך שימוש מול הבייס, אלא גם בשר הממנה ישראל כ"ץ. בניגוד ללשכת נתניהו שהנאמנים מתחלפים בה כמו גרביים צבאיים, כ"ץ רץ עם אנשים לצידו לאורך שנים, כמי שגדל בבית הספר הפוליטי של אריק שרון שהיה איש של אנשים.
כ"ץ הוא שדחף למינויו של זמיר והגן עליו בכל פורום אפשרי, עד לשבוע הזה ממש. ההודעה האגרסיבית שהוציא שר הביטחון בלילה שבין שני לשלישי, הדהימה גם את הציניים שבשרי הקבינט שראו איך כ"ץ בולע צפרדעים וממשיך לגונן על הרמטכ"ל. "דיון השיבוצים שקיים הרמטכ"ל נעשה בניגוד להנחייתי וללא תיאום והסכמה מוקדמת, בניגוד לנוהל המקובל, ולכן אין בכוונתי לדון כלל במינויים ובשמות שפורסמו או לאשר אותם".
זמיר הגיב לאחר חצות ליל באמצעות דובר צה"ל אפי דפרין, שנשמע לרגע כמו קודמו דניאל הגרי שכונה בלשכת ראש הממשלה "דובר הרמטכ"ל", ולא דובר צה"ל. "הרמטכ"ל הינו הסמכות היחידה למינוי מפקדים בדרגת אל"מ ומעלה בצה"ל… הוא המחליט על המינויים – לאחריו המינוי מגיע לאישור השר אשר ביכולתו לאשר או לא לאשר את המינוי".
ממנדלבליט ואלשיך ועד לאייל זמיר – לא היה ראש ממשלה שהממונים מטעמו התהפכו עליו כמו ביבי. אבל במקרה הזה יש גם נסיבות מקילות, לטובתו של ראש הממשלה. נתניהו העדיף להצניח לתפקיד את מזכירו הצבאי האלוף רומן גופמן, או את האלוף דוד זיני, סרוג הכיפה והמיועד הנוכחי לתפקיד ראש השב"כ, אך הברירה הייתה ממנו והלאה.
בנסיבות שבהן כמחצית ממגויסי המילואים, שמספרם הולך ופוחת אחרי שחיקה של שנתיים, מזוהים עם מחנה המרכז–שמאל ויוצאים למלחמה, הקפצת אלוף מטעם, או אלוף משיחי למחצה, לתפקיד רמטכ"ל, הייתה קורעת את נימי החבל האחרונים שעוד מחברים את כלל משרתי המילואים לצבא הממלכתי.
כמנכ"ל משרד הביטחון היוצא של השר גלנט, נחשב זמיר לחשוד מיידי, למן הרגע הראשון. במפגשים עם נתניהו וכ"ץ השמיע זמירות שנעמו לאוזניהם ומתח ביקורת על דרכי הפעולה של הרמטכ"ל היוצא. זה החזיק מעמד עד לשבוע הזה, כאשר כ"ץ ונתניהו התבוננו באייל זמיר, וראו למול עיניהם את הרצי הלוי.
חוזר הנרגון
אומרים שכל ההתחלות קשות, אך דווקא ההתחלה נראתה מבטיחה. במלחמת שנים עשר הימים נראה תיאום עמדות מושלם בין נתניהו לרמטכ"ל, כאשר זמיר יצא מגדרו ובתום המבצע שיבח בפומבי את הדרג המדיני בהובלת ראש–הממשלה, אחרי שנתיים שבהן הורגלנו לקבל מהרמטכ"ל תדרוכים נגטיביים בלבד.
המוזיקה החדשה שנעמה כל כך לאוזני נתניהו, הושבתה בימי בין המצרים. מאז, אנו עדים להדלפות מתחדשות נגד ראש הממשלה מהקומה ה-14 בקריה, כאילו כלום לא השתנה. שוב חוזר הנרגון לפורום מטכ"ל.
זרע הפורענות בין הרמטכ"ל זמיר לראש הממשלה נתניהו, נטמן במבצע ‘מרכבות גדעון' – האחרון בשרשרת המבצעים המתחלפים בעזה בעלי השמות המשונים.
הציפייה של הדרג המדיני שאישר את המבצע בהמלצת הרמטכ"ל החדש הייתה, שהלחץ המאסיבי על חמאס, יקפל את הארגון ויביא אותו לשולחן המשא ומתן כנוע ומושפל. נתניהו העדיף לסיים את האירוע בעזה, קרוב ככל האפשר לנקודת היציאה של מלחמת שנים עשר הימים, כדי שהדשדוש בעזה לא יאפיל על ההישג המזהיר בטהרן.
בפועל – קרה ההפך. המודיעין שצפה את התגמשות חמאס, שוב טעה בהערכותיו, וגם כאן, מאום לא השתנה. ככל שנהיה רע יותר לעזתים, כך הנהגת חמאס בסיוע הספונסרים מקטאר, הקשיחה את עורפה. משחקי הרעב של הקטארים, הפכו את הישראלים, קורבנות ה-7 באוקטובר, לנבלים החדשים, שמרעיבים את ילדי עזה. בפליק פלאק מפואר וללא כל תכנון מוקדם, נאלץ נתניהו לקרוא למדינות העולם להצניח סיוע הומניטרי כשהמבצע בעזה הפך ממרכבות – ל'משאיות גדעון', עם הזרמת אלפי טונות של סיוע, מדי יום.
נקודת השבר סביב המשך הלחימה ברצועה, הובילה לעימות חזיתי בין נתניהו לזמיר בנוגע להמשך הדרך. אל מול הצעת הרמטכ"ל לכיתור העיר עזה, תוך שמירה על חיי החטופים, הניח נתניהו את הצעתו לכיבוש עזה, כשהוא מכתר את הרמטכ"ל בישיבת הקבינט – וכופה עליו את ההחלטה.
אפרופו מרכבות גדעון. כדי לחזק את הקואליציה, הנתונה למתקפות מבית ומחוץ, נאלץ נתניהו להעביר השבוע סיוע הומניטרי בהול לגדעון סער, ולאשרר במוסדות הליכוד את ההסכם שהחזיר את גדעון סער לליכוד והעניק לנתניהו רצועת ביטחון שבלעדיה, אפשר לומר כיום כמעט בוודאות, מועד הבחירות הבאות כבר היה נקבע. לפחות מבצע גדעוני אחד, הצליח אפוא לראש הממשלה.
"סוכנת כאוס". חבר ועדת חו"ב ח"כ אזולאי צילום: פלאש 90
כיבוש עכשיו
מי שקורא את הכותרות במרוצת הימים האחרונים, מתרשם שחזרנו לימי השבר בין הדרג המדיני לצבאי – מהתקופה הזכורה לרע של רמטכ"ל ה-7 באוקטובר הרצי הלוי. אך שר בקבינט שהשתתף בישיבה האחרונה, הסביר לי לאחר מכן כי דברים שרואים משם, מתוך הישיבה, לא רואים מכאן, בקריאת הכותרות וההדלפות המתוזמנות. הלעומתיות של זמיר, משרתת בעקיפין דווקא את נתניהו.
"התרשמתי שנתניהו מעוניין להצהיר על כיבוש עזה בלי לבצע זאת בפועל", אמר לי חבר הקבינט ונתן לכך תימוכין. "כשישבנו חודשים מראש על התוכניות באיראן, לא יצאה החוצה מילה מהדיונים. פה לעומת זאת, הכל מונח מראש על השולחן, עם החלטה משונה שכוללת דחיית זמן של חודשיים לביצוע ההחלטה. גם הבאת ההחלטה לפורום הנרחב נראתה בעיניי חשודה. במקביל, אריה דרעי, שנתפס כאחד האנשים הקרובים ביותר לנתניהו, קטע במופגן את חופשתו בשווייץ, ולא כדי לדבר בפני בחורי ישיבות על סכנת הגיוס, אלא כדי להגיע לישיבה ולתמוך בעמדת הרמטכ"ל. ומדובר בכינוס בפורום המורחב שדרעי נמנע מלהשתתף בו. כך נראית הצגה ולא הכנה אמיתית של מבצע לכיבוש הרצועה".
שאלתי את השר אם מדובר בהצגה יזומה שנתניהו שותף בה, כדי להשאיר את שרי הימין דבוקים לכיסאותיהם, כאשר ראש הממשלה מציג עצמו כמי שמצדד בעמדתם על פני הרמטכ"ל.
"אי אפשר להיות קונספירטיבי יותר מדי", השיב. "אני לא חושב שנתניהו הזמין את ההדלפות נגדו, זה הרי לא תורם לו ציבורית, אבל במישור הפוליטי הוא יצא נשכר. התנגדות הרמטכ"ל מציגה אותו בימין כמי שעומד על שלו, בלי לשלם מחיר אמיתי בכיבוש הרצועה. ביבי יכול לומר לשותפיו, אני רוצה ‘כיבוש עכשיו' אבל הרמטכ"ל הוא שמעכב. בדיוק כמו שהשתמש תקופה ארוכה בהתנגדות של היועצת המשפטית לממשלה.
"הבעיה היא שבינתיים העולם מאמין להצהרות ונוקט צעדים נגדנו, כשבפועל את עזה אנחנו לא כובשים, אלא רק משגרים לה משלוחים. נתניהו מאמין שחמאס יירתע רגע לפני הכיבוש, אבל זה בדיוק מה שנאמר לנו לפני מרכבות גדעון וראינו מה קרה".
נשארנו אפוא, לפחות לעת עתה, עם כיבוש לצורכי גיבוש – הקואליציה. שר האוצר סמוטריץ' אומנם יצא מהישיבה ופרסם פוסט חריג שבו הביע אי אמון ביכולת נתניהו להכריע, אך לעת עתה, לא נראה שבכוונתו לפרוש מהממשלה ולהפריע. לסמוטריץ' שרכב תמיד על גבם של אחרים, פופולריים ממנו, בדרך לקלפי – מבנט ועד לבן גביר – לא מחכה אוצר גדול ממה שהוא מחזיק בידיו כיום.
המילה האחרונה
מהן בדיוק תוכניות המלחמה? שואלים לאחרונה לא רק בעזה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, שאלה זהה נשמעת ברחוב החרדי אחרי שהביטאונים המפלגתיים יצאו בסופ"ש שעבר בכותרת "מלחמה", בעקבות מעצר תלמידי הישיבות בבתיהם בידי שוטרי המשטרה הצבאית.
הסתובבתי בשבוע האחרון בצמתים ובשבילים ופגשתי עשרות בחורי ישיבות נופשי בין הזמנים, אובדי עצות, כשבפיהם שאלה זהה – מה הלאה?
איך יכול להיות שלא נערכו מראש עם תשובה לסיטואציה כזאת? שואלים רבים. אחרים מזכירים את הבטחת הרמטכ"ל, שהובאה בשם ח"כים חרדים, כי לא ייתן ליועמ"שית לכפות על צה"ל מדיניות מעצרים שלא תוביל לגיוס בפועל. זמיר אגב, לא נסוג מאמירתו, ולדברי הגורמים החרדים העביר השבוע מסרים כי לכידת העריקים הייתה במסגרת מבצע כללי שלא יועד דווקא למגזר החרדי. לו יהי.
את החזרה של יו"ר שס משווייץ כדי להגן בקבינט על עמדת הרמטכ"ל אפשר לבחון גם מהזווית התורנית ולא רק הביטחונית. היועמ"שית גלי בהרב–מיארה עושה בית ספר למדיחיה, וביודעה מהי נקודת התורפה של הממשלה, היא מבקשת בכל יום לקבל לידיה את מספר העצורים החרדים, כפי שהעיד מזכיר הממשלה ושליח נתניהו לנושא הגיוס, עו"ד יוסי פוקס.
רק שאת המילה האחרונה שתקבע איך ייראה עולם הישיבות ואולי היהדות החרדית כולה בחודש אלול הקרוב, יאמר הרמטכ"ל. די במדיניות של שב ואל תעשה, ואימוץ הנחיות היועמ"שית, כדי להביא למשבר שיקדים עבור כולנו את הימים הנוראים ויציב את המדינה והחרדים על מסלול התנגשות ברור.
הקפאת מעצרים שתבוא כהוראה שקטה של הרמטכ"ל, והנחיה להימנע מפשיטה על ריכוזים חרדיים, עשויה לאפשר מרחב תמרון אחרון להעברת חוק גיוס, משימה שנראית בשלב זה, ממשית עוד פחות מכיבוש הרצועה.
אבני נגף
בחודש אלול הקרוב, תשרור בישיבות הקדושות תחושת רטט של אימת הדין. אם החקיקה לא תקודם עד אז, החודש הלועזי הבא יהפוך לספטמבר השחור של מעצרים ועצרות.
ליו"ר הנכנס של הוועדה בועז ביסמוט, מגיע בשלב הזה שכר שיחה נאה, אחרי שהרחיק את אמיר השכל מדיוני הוועדה והבהיר לו כי לא יקבל הטפות מוסר מאנשי ‘אחים לנשק'. זו הייתה תגובה של מנה אחת אפיים, בניגוד מוחלט ליו"ר הקודם אדלשטיין שהשתחווה אפיים.
ביסמוט לא מחפש תירוצים ודחה את בקשת עובדי הכנסת להעביר את דיוני הוועדה לתחילת חודש ספטמבר, מועד חזרת עובדי הכנסת מפגרה. את הדיון הראשון בנוגע לחוק קיים ביום שלישי השבוע, אך כבר בימים שלפני כן, בשיתוף עם חברי הוועדה החרדים ינון אזולאי משס ויעקב אשר מ'דגל התורה', ניסה להקטין חיכוכים מול היועצות המשפטיות בכנסת, עו"ד שגית אפיק היועמ"שית לכנסת, ועו"ד מירי פרנקל–שור היועמ"שית של ועדת חוץ וביטחון.
כאן צריך להבדיל בין שתי הגברות הנכבדות, שבהן החרדים עדיין רואים פרטנריות בנות שיח, לבין היועצת המשפטית לממשלה "שבאה במטרה אחת ויחידה, ליצור כאוס", כפי שהגדיר זאת באוזניי השבוע חבר הוועדה ינון אזולאי.
ההנחיה החדשה של היועמ"שית לממשלה לצבא היא לקצר דרמטית את התהליכים, כך שחלוף הזמן שבין הוצאת צו ראשון עד להוצאת צו 12 שמגדיר את המלש"ב כעריק לא יעלה על חודשיים.
"אנחנו מתנהלים מול היועמ"שית לכנסת שהציבה לנו אבני דרך איך להעביר את החוק", הסביר אזולאי. "נקיים דיוני עומק ונשתדל להקטין את המחלוקות, אבל בסוף ההחלטה תהיה של חברי הכנסת, ואם יהיה רוב, נעביר את החקיקה גם אם לא תהיה הסכמה עם היועצות המשפטיות על כלל הסעיפים".
את התקדים שעל פיו החרדים מבקשים להתבסס, קבע יולי אדלשטיין עצמו בימים האחרונים לכהונתו כיו"ר הוועדה. הצעת חוק שהגיש עמית הלוי לשלילת זכויות של משפחות מחבלים, עברה בוועדה אחרי ריכוך מסוים, וזאת אף על פי שהיועמ"שית לוועדה הבהירה כי החקיקה לוקה בקשיים משפטיים. "נפעל לפי המודל של יולי", אמר לי אזולאי, "ננהל שיח עם היועצות המשפטיות בכנסת, אבל המילה האחרונה תהיה שלנו, חברי הכנסת".
עד היום, כל מה שהח"כים החרדים החשיבו כאבני דרך, התגלה למפרע כאבני נגף. נקודת המוצא של מרבית הגורמים שמעורבים בחקיקה היא שהסיכויים להעברת החוק אפסיים, וגם אם חוק יעבור, הסיכויים שלא ייפסל בבג"ץ כמעט אינם קיימים.
התחזית הפסימית, אומנם אינה פוטרת את חברי הכנסת מלנסות ולהעביר מה שאפשר בחקיקה בלי להרים ידיים עד לרגע האחרון, אך נדמה שמן הראוי פעם אחת ולתמיד לדבר גלויות ולהפסיק למכור לציבור אשליות.
בנקודת הזמן הזאת, האקט הממשי ביותר שנקט מי מחברי הכנסת החרדים, הוא שביתת הרעב למחצה של ח"כ מאיר פרוש. סיוע הומניטרי גם אם יגיע ישירות מהנשיא האמריקאי כפי שהיה מי שהציע, יסייע להסדרת מעמד בני הישיבות בדיוק כפי שהצנחת הסיוע מביאה לסיום המלחמה בעזה…
