פרשת ויצא: “וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי” (לא מג).
פעם נזדמן למרן הגרי”ז הלוי מבריסק לשהות בתחנת הרכבת בוורשה. בתוך כך נודע לו כי בעל החפץ חיים נמצא בעיר. מיד שכר כרכרה ונסע לאכסנייתו כדי לשחר את פניו של צדיק הדור. כאשר הגיע לשם ונכנס אל החפץ חיים מצאו משוחח על נסיבות אורך הגלות ועל אודות הרדיפות הקשות שרדפו יהודים בפולין באותם ימים. ה’חפץ חיים’ סיפר אז: ‘מעשה שקרה ביהודי ישיש ובא בימים שכבר עבר את גיל הגבורות והגיע לגיל תשעים. יום אחד נזקק לדרכון וניגש למשרד הממשלה כדי להשיג את מבוקשו. הפקידים הפולנים סרבו לתת לו דרכון ודרשו ממנו כתנאי מוקדם להציג את תעודת הלידה. אם אין לך תעודה כזאת הבא לפחות עדים שיעידו על מקום וזמן הלידה שלך. מובן מאליו שכדי למצוא אנשים כאלה היה צריך למצוא אנשים שגילם הוא יותר ממאה, שכן רק הם יכולים לזכור את תאריך לידתו. דבר זה לא היה מציאותי כלל וכלל’” (מעשי למלך על החפץ חיים).
לפני יותר מעשר שנים ערכנו שיפוץ בבית. מנהל העבודה שניהל את השיפוץ שלנו היה ערבי נכבד מהכפר הסמוך עם עברית סבירה, מבטא בלתי נסבל וחיוך של חברים טובים.
היה לו הרבה ניסיון והוא בדרך כלל ידע על מה הוא מדבר, אבל על הדלת של הממ”ד למשל, הוא לא ידע. מתחילה היא לא מצאה חן בעיניו, דלת ענקית שתופסת חצי קיר ונפתחת כלפי המסדרון, לא משהו אסתטי מאוד… “אני אשים לכם דלת חדשה עם משקוף עץ ואולי נוכל להוריד חצי מהקיר הזה”.
“לא!!!” אמרנו לו, “את הדלת הזאת לא מוציאים”.
“למה? מה יש לכם ממנה? זו דלת ברזל כבדה והיא יכולה לעשות חלודה ברצפה”.
“היא דלת של ממ”ד”, אמרנו, “לא מוציאים אותה”.
“שטויות”, הוא זלזל בנו בגלוי, “למה צריך את הממ”ד הזה?”
זה היה רגע לא נעים. אבל לא הייתה ברירה. “בגלל המלחמות”, אמרתי. “אם מישהו יחליט לשלוח לנו טיל, אני צריכה להכניס את הילדים שלי לחדר הזה”. חשבתי שאולי הוא ייעלב. אבל הוא היה נראה רגוע ובטוח כשהוא הבטיח לי ששום טיל לא יגיע לכאן. שום מלחמה לא תהיה פה. “אני אומר לך ותשמעי לי, לא תהיה מלחמה. את לא תצטרכי את הדלת הזאת, ואתם כולכם מלאים פחדים!”
הדלת נשארה. גם הקיר. והערבי, לא יודעת מה הוא חושב עכשיו. למה באמת הייתה מלחמה? לא יודעת אדוני. על הגויים אין הסברים הגיוניים. כל עוד אנחנו בגלות נצטרך דלת ממ”ד, ולא חשוב כמה נחמדים נהיה אתכם וכמה כוסות קפה שחור תשתו אצלי במטבח.
“כשנחשוב בדבר מה חשבו אותם פולנים, כלום לא ידעו כי לא יתכן למצוא עדים לאדם בגיל כזה?… התירוץ נמצא בפרשת לבן הארמי ויעקב, כשרדף לבן אחר יעקב והשיגו התווכחו ביניהם. אחרי דבריו הנרגשים של יעקב שבהם תאר את מסירותו הנפלאה ואת נאמנותו יוצאת הדופן למרות תעלולי לבן ורמאותו, אומר לו לבן ‘הבנות בנותי הבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הם’… והלא תשובתו של לבן אינה ממן הטענה כלל… אלא עלינו לדעת שעניין תביעות וטענות שייך בדרך כלל בין שני בעלי דברים שהסתכסכו, אך כל אחד מכיר בשני שהוא בעל דינו. על בסיס זה יש מקום לעריכת הטענות ולאחר משא ומתן נראה מי מבין שני הצדדים צודק. לא כן היה המצב בדין ודברים שבין יעקב ולבן, לבן ביטל את הדברים של יעקב לחלוטין עד שטען שאינו מהווה כלל דין ודברים עמו.
“המשיך החפץ חיים ואמר: ‘אילו היהודים היו כשרים לפני מלכות פולין, עוד היה שייך לבוא אליהם בטענות ולשטוח בפניהם את טענתו של היהודי. אולם שונה הוא המצב, כי הרי אין אנו נחשבים בעיניהם כלל ואין הם אפילו מתחשבים עמנו. אם כן לא שייך לבוא אליהם בטענות’. ועוד הוסיף גאון הדור הקשיש ‘הנה מבקשים ממני לטכס עצות כיצד להינצל מכל זה. וכי יכול אני לעוץ עצה יותר טובה מזו של רבי אליעזר הגדול שאמר: מה יעשה אדם וינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים’. אף אם יתאספו כל הראשונים והאחרונים לא נמצא עצה טובה יותר מזו כי היא העצה הטובה שעוד נותרה לנו” (שם).
ואחרי השנתיים האלה שבהן שבתי וטרקתי כל כך הרבה פעמים את דלת הממ”ד ההיא בכל מיני שעות לא אפשריות, בעיניים חצי עצומות, אני צריכה לקרוא שוב את פרשת ויצא. להבין כמה אקטואלית להיום הסיטואציה בין לבן ליעקב. אין היגיון או צדק. שום הסברים והידברות לא יהיו כאן.
אימהות בדור תהפוכות צריכות לזכור שעד ביאת גואל, בגלות אנחנו. לא משנה מה נאמר או נעשה, אנחנו בדור של חבלי משיח. אירועים עולמיים הולכים ותוכפים סביבנו. ממשלות נופלות ומנהיגים חדשים עולים. העולם מתערער, מזדעזע לנו מתחת הרגליים. והדרך היחידה להינצל, היא להיכנס בתוך הבועה הקטנה והאלוקית של תורה וגמילות חסדים ולהימלט מחבלי משיח.
אימהות בדור תהפוכות סוגרות את התריס על עולם בלתי אפשרי, טורקות את הדלת על אלף פרשנויות, כותרות עיתונות ופחדים ואיומים, ומכנסות את המשפחה הקטנה והאהובה מסביב למילותיו צופות המרחקים של החפץ חיים. מסביב לעצתו של רבי אליעזר הגדול. מסביב למה שלימד אותנו יעקב אבינו. רק תורה ומעשים טובים. עוד ילד שהולך ללמוד תורה, עוד מאמץ בעבור השיעור של הבעל, עוד בחור שלומד בישיבה למרות הכל, עוד חסד עם הילדים בבית ועם השכנה בקומה למטה – ולהינצל מחבלי משיח.
הלוואי שנזכה לבואו במהרה בימינו אמן.
