דמים בדמים נגעו

לא התקציב דיבר מגרונו של שר האוצר סמוטריץ' בישיבת ראשי הקואליציה הראשונה של כנס החורף כשהתפרץ על השר גולדקנופף, אלא קצב הנופלים מבני הציונות הדתית.
גם כאשר נשנק קולו בישיבת הסיעה שקדמה לה – זו לא הייתה הצגה. דמים בדמים נגעו. מספר הנופלים סרוגי הכיפות בלתי נתפס, וכל סיפור על ראש משפחה שהותיר מאחוריו רעיה וילדים קטנים פוצע את הנשמה.
המציאות האיומה, משנה את השיח גם בקרב קהלים שמעולם לא נחשדו בעוינות חרדים, כולל ראשי ישיבות מהמגזר החרד"לי שהפגינו לצד החרדים בשעתו בהפגנת חצי המיליון למען בני הישיבות. הרב שמואל אליהו שהשתתף באותו מעמד התבטא לאחרונה בשיחה סגורה ואמר שהוא חש שהונו אותו, ולא בנוגע לבחירות לרבנות.
מה הקפיץ אתכם דווקא השבוע אחרי שנה שלמה? שאלתי את אחד מאנשי 'הציונות הדתית' שמעולם לא דבק בו רבב של שנאת חרדים.
״זו לא רק המציאות הקשה אלא גם תחושת הניתוק״, השיב ונתן דוגמה: ״היו לאחרונה כמה אמירות מהצד החרדי עם אפס רגישות למחיר הדמים וללימוד התורה בציונות הדתית. איך אפשר לומר עלינו כמכלול – שאנחנו לא מייצגים לומדי תורה, ודברים כאלה נאמרו. הרי כולנו רואים ברשימת הנופלים את המספר הלא פרופורציונלי של בני הציונות הדתית, ומתוכם תלמידי חכמים עדיני נפש. אמירות כאלה, פוצעות את הלב שגם כך נשבר לרסיסים מהלוויה להלוויה".
לצד הטרמפיסטים מהשמאל שמנסים לנצל את המציאות כדי לנגח את ברית הימין, אי אפשר להתעלם, לא מהכאב האותנטי בציבור האמוני וגם לא מהתרומה של כמה מנציגינו הנאמנים שתחבו אצבע קנטרנית בעין הדומעת.
לגולדקנופף שמצא עצמו בודד במערכה הייתה אמירה מעניינת דווקא בתוככי החדר בישיבת ראשי הקואליציה כשהתרעם על כך שהחוק המוצע מוגדר על כל במה כ'חוק ההשתמטות'. שר השיכון הסביר כי דווקא חקיקה שתסדיר את מעמד בני הישיבות תאפשר להפנות את החרדים שאינם לומדים לבקו"ם. שאלתי את אחד מראשי הישיבות הליטאיים דווקא, אם האמירה משקפת גם את עמדת 'דגל התורה', ואם כן, איך הדברים מתיישבים עם ההנחיה החד משמעית שלא להתייצב.
"ההנחיה שלא להתייצב ניתנה במציאות שבה שאין הסדרה לבני הישיבות ואין מסלול שמאפשר למי שנכנס כחרדי לצאת כחרדי", נאמר לי, "אבל כולנו רואים את הדיונים שנעשים בהנחיית גדולי ישראל שבהם ניתנת הסכמה עקרונית לעמידה מידתית ביעדים שיתמלאו בבחורים חרדים שאינם לומדים, וכל זאת בתנאי שתהיה הסדרה למי שתורתו אומנותו מצד אחד ותינתן אפשרות להתנהל בצבא באורח חיים חרדי מן הצד השני. אני מסופק אם ריאלי להעביר זאת כעת, אבל העיקרון כבר נקבע". רק המחיר הולך ומאמיר מיום ליום.

קושי גרעיני
אם יש שני קצוות בסוגיית חוק הגיוס – הם באו לידי ביטוי בתוך 'אגודת ישראל' עצמה. לא בסוגיה העקרונית של שימור מעמד בני הישיבות, אלא בטקטיקה שיש לנקוט, בעיצומה של מלחמה, בתקופה קשה מנשוא שבה אנו פותחים בוקר אחר בוקר בצמד המילים הנורא "הותר לפרסם" והקראת שמות הנופלים. העברת חקיקה במהלך תקופה כה איומה נראית משימה קשה יותר מהשמדת הגרעין האיראני.

שיח קצוות באגודת ישראל. השרים גולדקנופף ופרוש צילום: פלאש 90

כעמדה נגדית לזו של גולדקנופף שהתנה את העברת התקציב בחקיקת הגיוס, הציע פרוש כבר לפני חודשיים, כפי שפורסם כאן בשעתו, להימנע מהעברת חוק תוך כדי מלחמה, כשהוא יוצא מנקודת הנחה שהסיכוי להעברת חקיקה שתסדיר את מעמד לומדי הישיבה בשעה שהתותחים רועמים, כמעט אינו קיים.
השבוע נוכחו חברי הכנסת לדעת כי לא רק שר הביטחון יואב גלנט אינו איתנו, זה מכבר, אלא גם יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין נעלם מהרדאר. בחודשיים האחרונים, ולמרות בקשות שהוגשו לו תוך כדי הפגרה, לא התקיים בוועדה אפילו דיון אחד בנוגע לחוק המדובר. וכדי להבהיר שהפגרה לבדה לא הייתה סיבה יחידה להדממה, התראיין אדלשטיין עם פתיחת כנס החורף, והבהיר כי הצעת הצבא שהונחה בוועדה לפני היציאה הפגרה, לגיוס נוסף של כשלושת אלפים חרדים במחזור, אינה מספקת מבחינתו. אדלשטיין אינו היחיד, אחריו עלו ובאו חברי כנסת מהקואליציה ומהליכוד, ובכללם כאלה שנמנעו עד כה מלהביע עמדות לעומתיות נגד חוק הגיוס.
בעת הזאת, כשמעמד הממשלה מתייצב ציבורית והסקרים מעידים על שינוי מגמה עם חזרת מצביעי הימין למחנה, הנחת העבודה היא כי רק חקיקת חוק גיוס תוכל לעורר מחדש את גל ההפגנות נגד הממשלה.
האם נכון דווקא בעת הזאת להתעקש על חקיקה שאינה בת קיימא? לפחות לפי ההתפתחויות השבוע, וקידומה המקביל של הצעת חוק שאמורה לפתור באופן ספציפי את משבר המעונות, נראה כי השאלה מתייתרת. אחרי שבוע הזעם שחווינו, גם הסדר המעונות שנראה כמשימה פשוטה לביצוע לפני החגים, הולך ומתרחק. כל אמירה מקפיצה, מרחיקה עוד ח"כ ימני מאיתנו. כל ריאיון מיותר, מאפשר לשר הביטחון גלנט להאיץ באכ"א לזרז תהליכים ולהוציא צווים נוספים.
דומה כי הקו החדש דוגל במדיניות ההכלה, בניסיון להכיל את הסיטואציה תוך מציאת פתרונות זמניים ודחיקת סוגיית הסדרת מעמד לומדי התורה ליום שאחרי שוך הקרבות. בתחבולות עושים פוליטיקה, ולא רק מלחמה.

שינה טובה
החשש מירי ממוקד של כטב"ם לעבר משכן הכנסת בשעת פתיחת כנס החורף, ריחף כעננה מעל המשכן, עד שבלשכת ראש הממשלה הממוקמת בקומה שמתחת למליאה, היה מי ששאל מדוע לא הועתק האירוע שאליו נקבצים ובאים כל ראשי המדינה, למקום בטוח יותר, באקט דומה לזה שננקט כלפי ישיבות הממשלה.
אבל לא רק ישיבות הממשלה הועתקו למקום חלופי מחשש לפגיעת כטב"ם, ומיקומן ישונה מדי שבוע מכאן ועד להודעה חדשה, עם מתן הודעה קצרה מראש לשרים על המיקום הרלוונטי לכל ישיבה. גם מתחמי הלינה של נתניהו – וזאת עוד לפני פגיעת הכטב"ם בביתו בקיסריה, מועתקים ומשתנים מדי לילה בהתאם להנחיית היחידה לאבטחת אישים.
פגיעת הכטב"ם בבית משפחת נתניהו בקיסריה – העלתה את רף הציפייה לתגובה דומה בטהרן נגד גורמים רשמיים בהנהגה האיראנית, אבל גם כאן, ה"דונט" האמריקאי הביא לכך שישראל התמקדה ביעדים צבאיים בלבד.
נתניהו עצמו, כך על פי הודעה רשמית שפרסמה לשכתו, לא שהה בבית בסופ"ש שקדם לתקיפה, אך מה שלא פורט בהודעה, הוא ההתרחשות שקדמה לפגיעה. בחודשים האחרונים, ולמעשה מאז החלה ישראל בגל החיסולים נגד הנהגת חמאס וחיזבאללה, ההתייחסות לנתניהו ביחידה לאבטחת אישים היא כמי שמאוים אישית, על ידי גוף עם יכולות של מדינה.
לא רק בסופי השבוע הבית בקיסריה אינו משמש עוד בסיס לינה כמו בעבר, אלא גם בשאר ימות השבוע הבית בעזה – הרחוב הירושלמי ולא העיר – אינו עוד כתובת טבעית ללינת לילה, ולעיתים מוצא עצמו נתניהו כמי שנוטה ללון בבור בקריה או בבסיסים צבאיים אחרים.
למרות שינוי מיקומי הלינה, העייפות אינה ניכרת על פניו של ראש הממשלה. כל מי שנפגש ומשוחח עם האיש בתקופה האחרונה, מתרשם מהאנרגיה שהאיש משדר. אחרי חודשים ארוכים של דכדוך ושפל, חזרה הגאווה – לא רק למדינה אלא גם למי שעומד בראשה.
בעניין הזה, יש לומר כאנקדוטה לרגל השעון החדש שהאריך לכולנו את שעות החשכה, שנתניהו נחשב למי שנרדם אוטומטית עם עצימת עיניו כמעט בכל סיטואציה. "אלה יכולות שלומדים בטייסת ובסיירת מטכ"ל", אמר לי בעבר ח"כ מתן כהנא, ששירת בשתי היחידות. "פשוט מתרגלים אותך להירדם בכל סיטואציה אפשרית, כי אחרת בלתי אפשרי לתפקד במשימות ביבשה ובאוויר שדורשות ממך ריכוז מקסימלי".
היכן ילון נתניהו בלילה הקרוב, ידעו כנראה רק מתי מעט, אך בשנה האחרונה נוכחנו איך כל היכולות האגדיות קורסות ללא רגע של סייעתא דשמיא, ועד כמה אנו זקוקים להגנה השמיימית כהגדרת משורר תהילים: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

החזית הרוסית
שאלת היום שאחרי היא שהכריעה כיצד לתקוף באיראן, אמר לי במוצאי שבת פרשת בראשית אחד מחברי הממשלה שעקף בעבר את נתניהו מימין, בנסיבות דומות. לא היום שאחרי בעזה או בלבנון וגם לא בטהרן, אלא היום שאחרי ה-5 בנובמבר בוושינגטון די-סי.

מטרה קלה במליאה. נתניהו נואם בפתיחת כנס החורף צילום: פלאש 90

התוכניות שכללו את תקיפת שדות הנפט, ולא הגרעין, היו בעדיפות עליונה בשלבי התכנון. היעד הישראלי היה ליצור לא רק תגובת נגד משמעותית מהבחינה הצבאית, אלא גם צריבה תודעתית עם תמונות שלא יותירו מקום לספק בנוגע לעוצמת התגובה הישראלית.
רק שהפעם, הווטו האמריקאי, שבועות ספורים לפני הבחירות בארצות הברית, היה חד משמעי. לא 'דונט' רפה כמו לפני הכניסה לרפיח ולדרום לבנון, אלא דרישה ברורה ונחרצת להימנע מתמונות של להבות הצובעות את השמיים, סטייל התקיפה בנמל התימני בחודיידה.
"זו הייתה דרישה חד משמעית של ממשל ביידן", אמר לי חבר הקבינט, "להימנע מתקיפת מתקני נפט וגרעין. הנפט האיראני אומנם מוזרם בעיקר לסין, אבל ההשלכות על המחירים היו מיידיות והתקיפה הייתה מביאה לזינוק במחירי הנפט והייתה משפיעה בוודאות על הבחירות בארצות הברית. גם מי שחשב אחרת, קיבל את החלטתו של ראש הממשלה בנסיבות המורכבות הללו לכבד את הדרישה האמריקאית, ולכן הקבינט כולו הצביע בעד התקיפה".
"מיותר לומר לאיזה מצב היינו עלולים להיקלע אם ישראל הייתה מתעלמת מהדרישה ומקבלת בשבוע הבא את קמלה האריס, אבל גם אם טראמפ ייבחר, יחלפו יותר מחודשיים עד לכניסתו של הנשיא החדש לתפקיד, וכבר ראינו מה קרה בתפר שבין ממשל אובמה לטראמפ, ולא בתקופת מלחמה כאשר כל העולם נגדנו". באותו תפר, כזכור, נפרם מערך ההגנה האמריקאי במועצת הביטחון, וישראל אינה יכולה להסתכן בתרחיש דומה, אחרי שנת מלחמה שהפנתה את כל העולם נגדה.
האמריקאים לעולם יציגו גזר בצד המקל. מערכת ההגנה האמריקאית מפני טילים בליסטיים שנפרשה בישראל, הייתה כורח מציאות אחרי שכעשרים אחוזים מהשיגורים האיראניים בתקיפה האחרונה לא יורטו על ידי מערכי ההגנה האווירית הישראלית. רק שוו בנפשכם איך היו נראות התקיפות, אם הארסנל כולו היה מופנה לעבר שדות הגז הישראליים.
האם זו הייתה תקיפה 'דרדלה', כפי שהגדיר בן גביר את התגובה הישראלית הקודמת למתקפת הטילים האיראניים? שאלתי.
"ממש לא", ניתנה התשובה. "יש שני אלמנטים משמעותיים, והם יכולת ההגנה ויכולת התקיפה. ריסקנו את מערך ההגנה האווירית של טהרן שחדיר כיום לתקיפה ישראלית והוכחנו שתם עידן הפחד מתקיפה ישירה בשמי טהרן, מה שלא נעשה במשך ארבעים שנה מאז מלחמת איראן-עירק על ידי אף מדינה. גם ברמת היעדים שנפגעו, בשלושה גלי תקיפה, ישראל פגעה בשלושה רכיבים חיוניים במפעלים לייצור טילי קרקע-קרקע, מה שמקטין במידה משמעותית את היקף האיום על ישראל".
התרומה הזאת מסייעת ישירות לארה"ב גם בחזית הרוסית, בגלל פגיעה משמעותית בפס הייצור הרקטי של איראן שהועמד לטובת רוסיה, במלחמתה באוקראינה. אפשר אפוא לומר כי בהחלטת הקבינט בערב שבת האחרון, השיקול המרכזי היה: אמריקה תחילה.

שחמט בלשכה
מאז החל גל החיסולים נתפס נתניהו בדעת הקהל הישראלית כמי שעשה את הבלתי ייאמן, ואחרי שנה שהחלה מהנקודה הנמוכה ביותר, העביר את ישראל בכל החזיתות ממצב של מגננה להתקפה. ריסוק החמאס בעזה, וקיצוץ יכולות חיזבאללה, הציבו את ישראל במקום אחר, צבאית ותודעתית כאחת.
מהבחינה הזאת, יוצא נתניהו מהתקיפה במוצ"ש במצב גרוע יותר. מול דעת הקהל הימנית, ובניגוד לתמיכה הרשמית של חבריו לקבינט, מוצא עצמו נתניהו אחרי תקופה ארוכה, נתון למתקפה פנימית.
במשך חודשים ארוכים, הצטייר נתניהו ובצדק כמי שעומד בפרץ בפני לחץ אמריקאי-אירופי, בכל החזיתות – מרפיח ועד לבנון. אלמלא התעקשותו שלא לסיים את המלחמה, נסראללה וסנוואר היו מעבירים את חגי ישראל האחרונים, כשהם בחיים.
הציפייה הייתה לתגובה דומה מול איראן, ומי שהעלה את רף הציפיות בשבועות שחלפו מאז התקיפה האיראנית היה נתניהו עצמו, בשורה של התבטאויות. דווקא התמהמהות התגובה, הותירה את הרושם כי היעדים נבחרים בקפידה, ובניגוד לפעם הקודמת, התגובה תיצרב בתודעה.
בזאת שהתקיפה הייתה משמעותית פי כמה מאשר בפעם הקודמת, מודים גם המבקרים. ברמה האסטרטגית, הוכיחה ישראל עליונות אווירית בלתי ניתנת לערעור. ולמרות זאת, התגובה המדודה, לעבר יעדים צבאיים בלבד, בלי לתקוף לא רק את מתקני הגרעין אלא אפילו את שדות הנפט, הותירה טעם מר בקרב חלקים גדולים בימין ותחושה של חזרה לאחור, לאותם דיבורים זכורים לרע על חמאס וחיזבאללה ה"מורתעים".
מי שקפץ על העגלה אחרי חודשים של דשדוש עם ירידה למספרים חד ספרתיים בחלק מהסקרים, זהו יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. בניגוד ליו"ר כחול לבן בני גנץ ששיבח את הדרג המדיני, הרי שיאיר לפיד, בניסיון פתטי לעקוף את נתניהו מימין, יצא נגד התגובה הישראלית שהייתה לטעמו מתונה מדי. בסקרים, המצביעים אכן נוהרים, ממנו והלאה.
ביבי מחכה לטראמפ, ושאלת השאלות היא אם ישראל, גם ללא תגובה איראנית, תחתור למגע ולתקיפת הכורים האיראניים ביום שאחרי הבחירות, וזאת בהתאם לתוצאות.
"נתניהו בשנה האחרונה מתגלה כשחמטאי לא רע", אמר לי חבר הקבינט, "ולמרות זאת, בכנות, אני לא רואה את ביבי מוביל לתקיפת תשתית הגרעין, בלי שתהיה מתקפה נוספת איראנית ותמיכה אמריקאית ברורה, אולי והלוואי של ממשל אחר.
"לתקוף אותו על כך זה הדבר הכי קל, אבל אני לא מכיר פוליטיקאי ישראלי אחר שהיה עומד בלחצים כמוהו. צריך לדעת מתי לא לחצות את הקווים, ולהיתפס כמי שמשפיע על הבחירות בארצות הברית והולך ראש בראש נגד ממשל דמוקרטי בשלב קריטי, זה כנראה צעד אחד יותר מדי. אני מאמין שבחזית האיראנית לא נאמרה המילה האחרונה, ואת מה שנעשה בשבת האחרונה, רק ההיסטוריה תשפוט ולא ההיסטריה של כמה פוליטיקאים ישראלים מתוסכלים".