האם באמת צריך את הסוכנות ברוסיה?

כבר ימים רבים שכולם מדברים בחרדה ואפילו בזעם על פרשת יחסי הממשל הרוסי והסוכנות היהודית, והשאלה שצריכה להישאל היא אם אכן כה גדול הנזק והאיום הנשקף ליהדות רוסיה וליהדות אם תופסק פעילות הסוכנות היהודית ברוסיה.

התשובה היא לא. ייתכן אפילו כי העז יתברר כמתוק מעיקרו, וכי ההשגחה גלגלה את ההתפתחויות לטובתו של העם היהודי.

נתחיל ביהדות רוסיה עצמה. עובדה ברורה היא כי החיים היהודיים כיום ברוסיה, טובים יותר מבמדינות מערביות כדוגמת צרפת. אנטישמיות אינה על סדר היום הרוסי, ויהודי עטור בטלית ומגבעת שחורה, ההולך בשבת עם ילדיו בעלי המראה היהודי הבולט בשדרה המרכזית של מוסקבה, הוא חיזיון נפרץ ומחמם לב, וכל אדם שלישי יאיר לו פנים ויברך אותו בחיוך.

רווחתו של הפרט היהודי ברוסיה היא מן המפורסמות. נוסף על חופש הדת, החירות היהודית והגאווה היהודית, נהנים האזרחים היהודים מהמטען הערכי הנרחב שמעניק החינוך הרוסי: היחס לספר, לתרבות, להורים, למקום העבודה ולחברות כערך בפני עצמו. אלו ערכים שהתקלקלו בעולם הדמוקרטי המערבי, אולם קלקולים אלה עדיין לא חלחלו לתרבות הרוסית.

ומכאן לסוגיית העלייה: אין עוררין שהסוכנות מקיימת ברוסיה פעילות המחזקת את החיים הקהילתיים היהודיים, אך בכל הנוגע לפעילותה בנושא העלייה, רוב הארגונים היהודיים ברוסיה לא יזילו דמעה, בלשון המעטה, כאשר פעילות הסוכנות ברוסיה בכל הקשור לעידוד עלייה תופסק. זאת בשל העובדה כי הסוכנות מעודדת עלייה לישראל של אזרחים רוסים אשר אין להם שום זיקה ליהדות ואשר אינם יהודים בשום צורה, אבל הם זכאי חוק השבות. בעקבות פעילותה של הסוכנות, הולך ופוחת בצורה קיצונית שיעורם של היהודים בקרב העולים, ולמעשה נוצר כאן נתיב להגירה מסיבית של לא יהודים לישראל.

לא מופרך לחשוב, כי עידוד הגירה המונית הוא אולי אחד הטריגרים של הרוסים  לאיים בהפסקת פעילותה של הסוכנות. השלטונות הרוסים רואים בעין שלילית את עידוד העלייה ההמונית כפי שעושה הסוכנות, בעיקר בשל בריחת מוחות אשר מבחינתם היא תוצאה של ההשקעה הרוסית בחינוך. ולגבי היהודים, בשילוב הגניוס היהודי שהיא הצליחה לייצר.

סיבה נוספת לכך שהארגונים היהודיים ברוסיה לא יצטערו על הצרת צעדי הסוכנות ברוסיה היא שאותם ארגונים סבורים כי עיקר הדגש צריך להיות מושם על חינוך יהודי לצעירים היהודים, על מנת שיעלו לישראל בעלי זהות יהודית איתנה. מה שלא קורה לאחר עלייתם ארצה במסגרת הסוכנות.

וכדאי גם לתת את הדעת לכך שהמאבק המשפטי הגלוי של הסוכנות להמשך פעילותה ברוסיה, מעורר תאים אנטישמיים רדומים, דבר שעלול לפגוע בקהילות היהודיות שמצבן פורח כיום ורבניהן ומנהיגיהן הם השגרירים ואנשי היח"צ הטובים ביותר של רוסיה בעולם.

בהתחשב בכל אלה, חייבת להתעורר השאלה: מי אומר שהסוכנות ברוסיה היא אפילו הכרחית?

גיורא איילנד, האלוף (מיל') ויו"ר המל"ל לשעבר, טוען כי למעשה אין צורך בסוכנות היהודית, והוא אינו היחיד. הוא פרסם טור דעה תחת הכותרת "הסוכנות היהודית ברוסיה אינה אינטרס לאומי" שבו הוא טען, בין היתר, כי "קיום פעילות של הסוכנות היהודית ברוסיה אינו לדעתי עניין לאומי, ובוודאי לא אינטרס בעל חשיבות גבוהה. בשונה מבעבר, ניתן לקיים קשר ודיאלוג עם קהילות יהודיות בעזרת השגרירות במוסקבה, משרדי התפוצות והקליטה ולסייע ליהודים הרוצים לעלות לישראל בדרכים רבות אחרות". לכן, ענייני הגירה יכולים להמשיך להיות מטופלים על ידי שגרירות ישראל ברוסיה.

מבחינה מדינית, בעקבות המלחמה המתמשכת באוקראינה, רוסיה מצאה את עצמה במצב די מבודד. מכל השחקנים הגדולים בזירה הבין-לאומית, ישראל היא היחידה שלא משתתפת בסנקציות ולא מספקת נשק לאוקראינה. אפילו ענקיות כמו הודו וסין לא הצליחו להישאר ניטרליות לחלוטין במדיניותן הכלכלית, ושתיהן מעורבות בסנקציות, ולו באופן חלקי. טורקיה, אף שהיא נשארת ניטרלית בכל היבטי המדיניות הכלכלית שלה, ממשיכה לספק לאוקראינה מל"טים קרביים, הידועים כגורמים נזקים כבדים בפעולות צבאיות.

ישראל הכריזה בהצלחה על עצמאותה ביחסיה עם רוסיה, למרות לחץ חסר תקדים מצד בעלות בריתה המערביות.

כמה מומחים ישראלים רואים קשר בין פעולות משרד המשפטים הרוסי נגד הסוכנות היהודית ליאיר לפיד שמשמש ראש ממשלה זמני בישראל בחודשים אלה, שכן הוא נודע בהערותיו הביקורתיות על ממשלת רוסיה. קודמו, נפתלי בנט, דבק במדיניות ההימנעות מהצהרות מסוג זה, וכך גם בנימין נתניהו בתקופת כהונתו כראש הממשלה. עם זאת, בשל הבחירות הצפויות ב-1 בנובמבר בישראל, שבהן לפי הסקרים נתניהו צפוי להוביל במרוץ לתפקיד ראש הממשלה, יהיה חכם לדחות כל דיון על עתידה של הסוכנות היהודית על אדמת רוסיה עד להשבעת הממשלה החדשה בישראל. אז מנהיגי שתי המדינות בוודאי יוכלו למצוא פתרון שמתאים לכל המעורבים.

יש לציין כי הפסקת פעילות הסוכנות היהודית ברוסיה רחוקה מלהיות גורם מכונן לישראל, ולהפך – אפשר להרהר אם הסוכנות בכלל יעילה במה שהיא נועדה להשיג. עם זאת, פעולות חד-צדדיות יוצרות אכזבה עמוקה, בדיוק כפי שהיה קורה אם ישראל הייתה מוציאה מחוץ לחוק את פעילותם של ארגונים רוסים בשטחה. מהלך כזה יתפרש בצורה מעוותת על ידי אותן מדינות המחפשות המשך יחסי שותפים עם הפדרציה הרוסית. אם מדינה כל כך ידידותית כמו ישראל זוכה ליחס כזה, אז למה האחרים יכולים לצפות?

הבה נקווה שהמשבר הנוכחי יישכח מייד כאי הבנה זמנית. יהיה קל יותר להגיע לכך אם העניין יידחה עד לבחירת הממשלה החדשה בישראל.

יש לומר, למרות כל הביקורת והטיעונים בעד ונגד, כנראה הפעילות של הסוכנות היהודית ברוסיה מיותרת, אבל אחרי הכל הסוכנות חייבת להישאר ברוסיה, היא עושה עבודה חשובה בחינוך, בתמיכה כספית, ובסיוע ליהודים בעניינים סוציאליים שונים, אך עליה לא לעסוק בעלייה.

הכותב עוסק במשפט בין-לאומי