האם נשים באמת מרוויחות פחות?

אנו שומעים רבות על מיתוס 'פער השכר המגדרי', או על פערי השכר בין נשים חרדיות לחילוניות. אך האם המספרים מספרים את הסיפור הנכון?

האם נשים מרוויחות פחות מגברים? האם חרדיות מרוויחות פחות מחילוניות? אם תשאלו עיתונאים ופעילים חברתיים התשובה תהיה ברורה: ברור שכן, וזה מקומם, ומראה עד כמה יש לנו כחברה להתקדם. מדי חודש או כמה חודשים תיתקלו בכותרות על האפליה שבה נתקלות נשים, המרוויחות שלושים אחוזים פחות מגברים. יש לזה גם סיבה: שלטון הגברים הדכאני שעדיין מושל – פטריארכיה בלעז.

בתדירות פחותה יותר, אבל קיימת, תמצאו גם טענות, מגובות בנתונים, על כך שחרדיות בחברות הייטק מרוויחות הרבה פחות מחילוניות, לא כל שכן חילונים, בתפקידים דומים, והאצבע המאשימה – שוב – מצביעה על האפליה כמקור כל הצרות.

המספרים, כך נראה, לא משקרים. אם נסכום את כל משכורות הנשים במשק ואת כל משכורות הגברים, נקבל נתון שאי אפשר להתכחש אליו: שכרן הכולל של נשים נמוך בכ-30% משכרם הכולל של הגברים. אבל כמו שאמר ראש ממשלת בריטניה בן המאה ה-19, בנג'מין דיזראלי, יש שלושה סוגי שקרים: שקרים, שקרים מתועבים, וסטטיסטיקה. כי אין דבר קל יותר מאשר לשקר באמצעות סטטיסטיקה.

בנושא 'פער השכר המגדרי', כמו בטענות רווחות ומוטעות אחרות, עסקתי בהרחבה בספרי החדש 'כסף של אחרים' (הוצאת סלע מאיר), וכאן אביא את עיקרי הדברים. הטעות הראשונה בקרב הטוענים לאפליה, היא השוואת דברים שאינם דומים זה לזה: נשים מרוויחות פחות מאשר גברים, אבל גם עובדות פחות. האם אדם שעובד עשר שעות ביום, ומשתכר גם על שעות נוספות, מופלה לטובה לעומת מי שמעדיף לעבוד במשרה חלקית? אין בכך היגיון, ועדיין אנשים ממשיכים לטעון זאת.

סוציאליסטים מרבים לטעון נגד תומכי השוק החופשי שהם מסתכלים רק על כסף ודרך 'החור שבגרוש', אבל למעשה כאן ובמקומות אחרים הם עושים בדיוק את הטעות הזאת. אישה שמעדיפה לעבוד פחות שעות, מפסידה את התשלום על השעות הנוספות, ואולי גם את התשלום הנוסף מעצם זה שמי שעובד שעות רבות שווה יותר למעסיק גם בכל שעה בודדת, אבל מרוויחה את החלופה, שהיא מעדיפה: להיות מחוץ לעבודה, לטפל בילדיה או בבית. הרי באותה מידה נוכל לומר שאנחנו מפלים לרעה את הגברים, בכך שאנחנו שולחים אותם לעבוד שעות רבות יותר!

'אפליה נגד גברים' באה לידי ביטוי גם בעבודה קשה ופיזית יותר ומסוכנת יותר. ברשימת המקצועות המסוכנים ביותר (דיג, ציד, חטיבת עצים, התקנת גגות וכיוצא בזה) יש רוב גברי גבוה מאוד, ומספר הגברים המתים בתאונות עבודה גבוה פי כמה וכמה ממספר הנשים הנפגעות בעבודה. כמובן, השכר מפצה על עבודה מסוכנת כזאת, אבל אולי אנחנו פועלים פה נגד הגברים בכל זאת?

טעות אחרת נובעת מכך שאנחנו מסתכלים על גברים ועל נשים כעל אטומים בודדים, ומתעלמים מהעובדה שבדרך כלל גבר ואישה הם חלק ממערכת אורגנית אחת, המכונה "משק בית", שבה כל אחד מהחברים מנצל את יתרונו היחסי כדי להעצים את פעילותו הכוללת של הבית. חלוקת עבודה שוויונית לגמרי בין בני זוג אינה הגיונית, בדיוק כשם שחלוקת עבודה שוויונית לגמרי בין שתי מדינות לא תהיה הגיונית: כל אחת צריכה לייצר את המוצרים שבהם היא טובה ביותר, ולסחור עם האחרת במוצרים שבה יש לה יתרון יחסי. ההיגיון הזה קיים בכל מערכת כלכלית, וכך גם בין בני זוג.

כך הוא הדבר גם לגבי חרדיות במרכזי עבודה מותאמים להן. הן מקבלות פחות כסף בתלוש המשכורת, אבל מרוויחות את האפשרות להיות מועסקות גם בלי ניסיון קודם, את הגמישות בעבודה והיכולת לאסוף את הילדים בזמן מהמסגרות, ואת הנוחות שבסביבת עבודה המתאימה לאמונתן ולדרך חייהן. מי שקורא לדבר הזה 'ניצול' מתעלם, אולי במודע, מן המאפיינים האלה, שהם שווי כסף לא פחות מתוספת בתלוש המשכורת. וכמובן, אם באמת הן מקבלות שכר בחסר, הרי שוק ההייטק משווע לידיים עובדות ולשכל של מתכנתות, ויזמים אחרים יוכלו להקים מרכזים מותאמים לנשים חרדיות ולשלם להן יותר.

נראה שההיגיון הזה ברור לגמרי כאשר אנחנו מחליטים בינינו לבין עצמנו, בחלוקת העבודה בין בני זוג ובבחירות האישיות של כל אישה ואישה. מדוע אם כן כל כך נפוץ לחשוב שיש כאן אפליה ועוול נורא, ולשאוף להעביר חקיקה בנושא, חקיקה שלרוב מתגלה כמזיקה, משום שהבסיס שלה מוטעה? הדברים האלה קורים כאשר אנחנו מתעסקים בכסף של אחרים ולא מחליטים מעצמנו על עצמנו. הלקח ברור: ככל שניתן לאנשים להחליט על עצמם, הם ידעו טוב יותר לדאוג לעצמם ולאחרים, מאשר אם ניתן לאשליות שלנו למלא תפקיד, ולתקן תקנות מזיקות ומוטעות על הכסף של אחרים.

• הכותב הוא חוקר ומרצה, ומחבר הספר 'כסף של אחרים'