הייטק, חינוך ומה שביניהם

על מנת להפיק לקחים ממשבר הקורונה חשוב להפנים שמשברים הם הזדמנות, ויש לנצל אותם

אבי נהג לומר: אף אחד לא מזמין משבר. הוא פשוט קורה, ומהרגע שהוא קורה צריך להבין ש"שכר הלימוד שולם"; כעת בידינו ההחלטה אם נרצה ללמוד ממנו, או שנזרוק לפח את כל התובנות הפוטנציאליות. הקורונה זימנה לנו התנסות בדיוק מהסוג הזה, ואת אופן ההתמודדות איתה ראיתי בשני תחומים שונים שאני עוסק בהם: חינוך והייטק.

בתחילת תקופת הקורונה בארץ התייצבה מערכת החינוך בפני התנסות שלא חוותה מעודה. מצאנו כי מנהלי בתי הספר חווים תחושה של חוסר אונים וחוסר ידע איך להתמודד עם המגפה ועם הפערים שיצרה.

גם את עולם ההייטק הקורונה תפסה בהפתעה גמורה, אבל אמנם בשונה מההתמודדות במערכת החינוך, המוכנות הייתה טובה יותר. נשאלת השאלה: למה חלק מעולם העסקי ובוודאי עולם ההייטק היה מוכן הרבה יותר טוב מאשר העולם הציבורי? לדעתי, התשובה טמונה בהנחת היסוד של ההייטק שבוחר לראות בכל משבר כהזדמנות.

את המשבר הראשון שלי כמנהל בתעשיית ההייטק חוויתי במלחמת המפרץ, כאשר סדאם חוסיין ירה טילים על מדינת ישראל שנסגרה הרמטית, וההחלטה בחברת אינטל שאותה ניהלתי הייתה שחייבים להמשיך לעבוד – אבל בדרך שונה. כבר אז התחילו לדבר באופן מסודר על עבודה מהבית.

הארגון מצא פתרונות יצירתיים שמהם יצר תשתית קבועה: הוחלט לסדר את קומת המרתף של החברה שתשמש כמעון יום לילדי העובדים, דאגו להביא הפעלות לילדים בזמן שההורים יכלו להמשיך לעבוד בנחת ולדעת שילדיהם בריאים ושלמים ועוד. הניסיון שנצבר באותו משבר הוביל לשתי תוצאות אסטרטגיות עבור אינטל ישראל ואינטל העולמית. האחת: באינטל ישראל לא מאבדים אפילו יום עבודה אחד בכל משבר שהוא. התוצאה השנייה הייתה פיתוח מודל עבודה "בכל מקום ובכל זמן" שהוביל למהפך המחשוב הנייד.

ניתן לומר כי 30 שנה אחרי, כאשר פרצה מגפת הקורונה, ההייטק כבר היה מתורגל בהתמודדות עם שינויים קיצוניים והתשתית לעבודה מהבית – כשהעולם מחוצה לו משתנה בקצב מסחרר עוד יותר מהרגיל – כבר הייתה קיימת. כל שנשאר היה ללחוץ על המתג ולעבור למצב עבודה אחר.

יחד עם עמותת 'תובנות בחינוך', יזמנו תוכנית הכשרה ייחודית למנהלי בתי ספר מכל המגזרים שנקראת 'תוכנית העצמת מנהלים'. התוצאה הייתה מרגשת וחשובה. המנהלים יצאו ממנה כשהם רוצים לחשוב ולפעול למען בתי הספר של מחר, ולא להיות תקועים במצב שנוצר כיום. הם הבינו שגבולות בית הספר הם לא רק בשטח בית הספר הפיזי, אלא גם בבתי התלמידים; שהמפתח הוא להיות פרו-אקטיביים – ולא לחכות לפתרונות מלמעלה; שעליהם לקחת יוזמה ואחריות לצד הצורך לשמור בתקופה של שינויים תכופים על מערכת גמישה ככל האפשר. התובנה המעניינת מכולן הייתה שרב המשותף מן השונה בין עולם ההייטק ועולם החינוך – הן במרחב הבעיות, והן במרחב הפתרונות.

כחברה הפקנו תובנות רבות מהקורונה עד כה, אך לצד זאת ישנו חשש שעם חזרת המורים והתלמידים לכיתות ולשגרת הלימודים של פעם – התובנות ייזנחו. לכן, אחד האתגרים המרכזיים שעומדים בפנינו כעת הוא להבין כיצד יוצרים מערכת שמשמרת את רוב התובנות, ההישגים והיכולות שפותחו על ידי מנהלים ומורים רבים בזמן קורונה ולוקחת אותם קדימה, ולא חוזרת למצב הבינוני שהייתה בו לפני.

ואחרון חביב: חשוב לזכור שחינוך אינו מבוסס על התפיסה של 'מחשב לכל ילד', אלא מחשבה יצירתית יותר לכל ילד. ככל שנפנים זאת, כן ייטב.

הכותב הוא יזם חברתי וטכנולוגי וסגן נשיא בכיר לשעבר באינטל העולמית, ומחבר הספר 'מוליכים להצלחה'.

גם את עולם ההייטק הקורונה תפסה בהפתעה גמורה, אבל אמנם בשונה מההתמודדות במערכת החינוך, המוכנות הייתה טובה יותר