היכן האמת מסתתרת?

1. יום שני, שבע דקות לשבע. דובר רה"מ, ד"ר עומר דוסטרי, מבשר לכתבים המדיניים: יש ראש שב"כ בישראל. "לאחר שראיין לעומק שבעה מועמדים ראויים", כתב, "ראש הממשלה בנימין נתניהו החליט למנות את מפקד חיל הים לשעבר, האלוף במילואים אלי שרביט, לראש השב"כ הבא".
אחרי שורת תשבחות וסקירת רזומה, הגיעה הפסקה הבאה: "ראש הממשלה משוכנע שהאלוף שרביט הוא האדם המתאים להובלת השב"כ לדרך שתמשיך את המסורת המפוארת של הארגון".
התגובה הראשונית הייתה אינסטינקטיבית. כמעט פבלובית. אולי, חשבתי, אולי בכל זאת יש סדר בתוך הכאוס; אולי הפעם השיקולים היו ענייניים. לא ידעתי אז על השתתפותו של שרביט בהפגנות נגד הרפורמה, אבל מהיכרותי את הרקע שלו – ידעתי דבר אחד: הוא לא יס-מן. שרביט האחרון שיכרע ברך אם טובת המדינה מורה אחרת.
לכן, שמחתי לראות את תגובתו של גדי איזנקוט, שהיה הראשון לברך. זה לימד שגם באופוזיציה יש מי שמסוגלים להפריד בין ענייני ביטחון לפוליטיקה. אם אפילו מפקדו לשעבר של שרביט, דמות בולטת במחנה ההתנגדות, לא רואה במינוי צעד אישי או פוליטי מצד נתניהו – קשה להמשיך לטעון שהפיטורים של בר נובעים מנקמנות. במצב כזה, האחריות על כישלון השבעה באוקטובר חוזרת למקומה הטבעי. לא הכל אישי. לפעמים, זה פשוט מקצועי.
התחושות הללו החזיקו לזמן קצר מאוד, עד שציוץ אחד, של עיתונאי חרוץ, יטרוף את הקלפים. תמונה אחת, שבה נראה אלי שרביט עומד בין אלפי מפגינים בליל גלנט הראשון – תעביר בתוך פחות מחצי שעה את לשכת רה"מ מאיתנות מוחלטת במינוי למוד של תדרוכי נגד שהלכו והחריפו במשך היממה הבאה. התברר שהמציאות, כדרכה, שוב ידעה להכות על חטא התמימות.
יחלפו 25 שעות. שום הודעה לא תחצוץ בינתיים בקבוצת הוואטסאפ, עד שתגיע הבשורה הזאת: "ראש הממשלה נתניהו", עדכן ד"ר דוסטרי, "נפגש אמש שוב עם האלוף שרביט בנוגע למינויו לראשות השב"כ. ראש הממשלה הודה לאלוף שרביט על נכונותו להיקרא לדגל, אך הודיע לו כי לאחר מחשבה נוספת בכוונתו לבחון מועמדים אחרים".
במהלך היממה שקדמה להצהרה הרשמית, עוד ניסו בלשכה לשוות לאירוע ממד ענייני. כלומר, לגזור קופון על ההחלטה החפה ממניעים אישיים ובה בעת לבטל אותה בגלל מה שנראה כהכי אישי שיש. "נתניהו ידע על השתתפותו של שרביט בהפגנות, אבל החליט למנותו בכל זאת", שבו וטענו גורמים בסביבתו.
אחרים – שופרות במקסימום שאין מלאכת הסברה שגדולה עליהם – הציעו הסבר גאופוליטי: מאמר שכתב שרביט נגד מדיניות האקלים של טראמפ. לדבריהם, זאת הסיבה לפליק פלאק המרהיב ולחזלו"ש המינוי של ראש שירות הביטחון הכללי.
כדי להשלים את ההצגה, גויס מהקפיטול הסנאטור ללינדזי גרהאם, שקשקש ציוץ מביך ובלתי מובן בנימוקו נגד המינוי. אותו גרהאם, אגב, שהתריע בעבר נגד התערבות ממשל ביידן במינויי בכירים בישראל, דווקא הוא מצא לנכון להתערב במינוי ישראלי לראש השב"כ.
האם טראמפ ידע מי זה שרביט עד לפני שהפרשה התפוצצה? אני מניח שלא. האם גרהאם כתב את הציוץ על דעת עצמו? גם כאן אני מנחש שלא.
אבל השאלה החשובה יותר היא, אם אנחנו באמת מצפים שהשיקול הענייני יכריע במינויים רגישים הנוגעים לביטחון אזרחי ישראל.
במקום שבו היה צריך לשאול אם האיש מתאים, שואלים: איפה הוא עמד כשביבי היה צריך שישתוק?

2. עד כאן הפרשנות שלי לפארסת המינוי. מכאן ואילך, אפנה את הבמה לגורם בכיר המעורה בפרטים, שרואה את הדברים אחרת, ולמספר חברים – מרביתם עיתונאים בולטים מהמגזר – שיביעו את עמדתם.
כפי שנכתב כאן בשבוע שעבר, חשוב לשריין מקום גם לעמדות מנוגדות. אין ערובה לכך שהאמת נמצאת תמיד בצד אחד של המפה. כששמעתי השבוע את הגורם הבכיר ואת חבריי, היה ברור לי שהם מאמינים בעמדתם בלב שלם.
לא, לא השתכנעתי מטענותיהם, אבל השתכנעתי שגם אם אינני מסכים איתם – אין לי שום יתרון מוסרי או אינטלקטואלי עליהם.
אז הנה, ברשותכם, נפתח בגרסתו של אותו גורם המעורה בפרטים:
"ראש הממשלה", הוא אומר, "ידע שהאלוף (מיל') אלי שרביט השתתף בהפגנה אחת בקפלן. זו זכותו כאזרח. הוא לא לבש מדים, לא קרא לסרבנות, לא הסית ולא איים במלחמת אחים.
"מהבחינה הזאת", המשיך, "לא הייתה בעיה. בדיוק להפך: העובדה שראש הממשלה ידע, ובכל זאת בחר למנות אותו, רק מוכיחה שהשיקול היה מקצועי. הוא לא חיפש יס-מן, ולא נכנע ללחץ פוליטי. זאת דוגמה נוספת שממחישה עד כמה כל הטענות על כך שהוא ממנה רק את נאמניו – מופרכות. שרביט נבחר כי היה המועמד המתאים ביותר, והשתתפותו בהפגנה לא הייתה רלוונטית".
אז מה בכל זאת השתנה? שאלתי. האם זה מקרי שדקות ספורות אחרי שאותו עיתונאי העלה את תמונתו בקפלן, החל מכבש לחצים על נתניהו לסגת מהמינוי?
"כפי שציינתי", אמר, "אין לכך שום קשר. מה שכן, לא ידענו על ההתבטאות הבוטה שלו נגד טראמפ. צריך להבין: יש לנו כאן עסק עם מישהו מאוד החלטי. אין לו בעיה להשית עיצומים על מעצמה עולמית כמו רוסיה או סין. מה שנקרא, הוא לא רואה בעיניים. כל מי שמעז לצאת נגדו או שמעז לא לעשות את מה שהוא אומר, משלם מחיר.
"עכשיו, תדמיין מה היה קורה אילו היינו ממנים לראש השב"כ מישהו שאמר ש'טראמפ מוביל את העולם לתהום'. זה פשוט בלתי אפשרי. לכן, זה לא שיקול פוליטי; זו הבנה של המציאות. ברגע שהדבר הזה עלה, לא היה אפשר להתקדם עם המינוי.
"בטח ראית גם את הציוץ של לינדזי גרהאם, אחד האנשים הכי משפיעים היום בצד הרפובליקני. הוא כתב נגד המינוי ורמז כי הביקורת שהשמיע נגד הנשיא בעייתית ובלתי מקובלת".
הטענות, אמרתי, שהציוץ הזה הוזמן. "לא יודע מה זה 'הוזמן'", השיב, "אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות בארצות הברית: אתה באמת חושב שצריך להזמין משהו כדי שהם יתנגדו למינוי של מישהו שאמר שטראמפ מוביל את העולם לתהום? זה מגיע אליהם ישר. ברגע שזה מתפרסם, המסר עובר. ככה המערכת שם עובדת".
אבל אנחנו יודעים, התעקשתי, שיאיר נתניהו עסק במהלך היום בהשתתפות של אלי שרביט באחת ההפגנות בקפלן. הוא לא הזכיר את הסיפור עם טראמפ.
"יאיר הוא אדם פרטי", השיב הגורם. "יש לו דעה, ויש לו זכות להביע אותה. אגב, הוא לא היחיד. גם בימין היו לא מעט שהתנגדו למינוי, מכל מיני סיבות. אבל זו לא הנקודה.
"הנקודה היא שכאשר התברר לנו שיש בעיה מול האמריקנים, כשעלה עניין ההתבטאות של שרביט נגד טראמפ, מבחינתנו זה היה סוף פסוק. אי אפשר לקדם מינוי שיחבל ביחסים עם ממשל שמאוד חשוב לישראל.
"לכן", סיכם, "ראש הממשלה יקדם בהקדם מועמד אחר, איכותי, מקצועי, שידע לייצב את השב"כ ולהחזיר אותו למסלול".
מתי תכריזו על המועמד?
"ייתכן שכבר בסוף השבוע או בראשית השבוע הבא", אמר. "אנחנו רוצים לעשות את זה עוד לפני ההחלטה של בג"ץ".
בשבוע שעבר הזהרתי כאן: אם ראש השב"כ לא יתפטר ביוזמתו, נתניהו יאמץ את שיטת 'הפרד ומשול' ויצית בכך סכסוכים פנימיים בתוך שירות הביטחון הכללי. ימים ספורים חלפו, וההודעה שיצאה השבוע מלשכתו מותירה מעט מקום לספק: זה בדיוק מה שמתחיל לקרות. אם לא יימצא המבוגר האחראי שיבלום את הדינמיקה ההרסנית הזו – צפויה לנו תקופה סוערת במיוחד.
בהצלחה לכולנו.

3. עברנו לשוחח על פרשת קטאר-גייט. או כפי שהמשטרה מכנה אותה: "רכבת בשער".
למה, שאלתי, היה כל כך חשוב לראש הממשלה למהר ולהעיד עוד באותו היום, עד כדי כך, שקטע את עדותו במשפטו שלו ומיהר לירושלים למסור עדות פתוחה?
"נתניהו", הסביר, "רצה לסגור את הסיפור הזה כמה שיותר מהר. מבחינתו, אין כלום, לא היה כלום ואין לו מה להסתיר. כמו שהוא התנגד כשהוציאו צו איסור פרסום על הפרשה הזאת – כי מבחינתם (הפרקליטות ורשויות האכיפה – י"י) זה לעמעם את כל הסיפור ולהשאיר אותו באוויר. גם עכשיו הוא רצה לחתוך את זה כמה שיותר מהר ולא להשאיר את זה באוויר.
"שים לב לגודל האבסורד", אמר. "החוקרים ביקשו ארבע שעות, אבל אחרי שעה וחצי הם סיימו. אתה יודע למה? כי לא היה להם עוד מה לשאול. הם אמרו לו 'אנחנו הולכים לחקור אותך עדות פתוחה', אבל לא היו להם שאלות. הוא אמר להם את כל מה שהוא יודע ובזה נגמר הסיפור".
מדוע, הקשיתי, אתם לא מכבדים רטורית את ההליך הדמוקרטי? תנו לחקירה להימשך ולעובדות לדבר בעד עצמן; איזה טעם יש במתקפות שלכם על רשויות החוק?
"אנחנו בטוחים", אמר, "שמי שעומד מאחורי החקירה המופרכת הזאת – הם היועמ"שית בהרב-מיארה וראש השב"כ המודח רונן בר. הם שואפים להשיג שלושה דברים במהלך הזה: למנוע את פיטורי היועמ"שית, למנוע את פיטורי ראש השב"כ ולהפיל את ממשלת הימין.
"זאת עוד פייק-פרשייה שתתפורר באותה מהירות כמו שעלתה. אנחנו זוכרים את הפרשה, כביכול, של זיוף פרוטוקולים מהשבעה באוקטובר. פרשה שמתה באותה מהירות שעלתה. אחר כך צמחה פרשת הסחיטה של הקצין במזכירות הצבאית והתברר שלא הייתה שום סחיטה, מי זוכר את זה בכלל?!"
האם לשכת רה"מ לא מרחיקה לכת בטענותיה על דיפ-סטייט?
"אנחנו לא מדברים על השב"כ בכללותו", הדגיש, "אלא ספציפית על ראש השב"כ שפשוט לא מבין את מגבלות הכוח שלו ומשתמש בכלים ובאמצעים של משטרה חשאית כדי לפעול נגד ראש הממשלה".
מאיפה הכל התחיל?
"רונן בר תדרך בלי הפסקה נגד הדרג המדיני ונגד ראש הממשלה. הוא נפגש עם אישים מסוימים, אגב כולל גורמים קטארים, ללא אישור ראש הממשלה. בנוסף, הוא דרש מהממשלה לדבר בפניה ולהסביר לשרים כמה חשוב להקים ועדת חקירה ממלכתית. מי אתה שתתעסק בסיפור הזה? אתה פקיד ממונה, אתה לא אמור להתעסק בזה בכלל ולא אמור לדבר על זה ציבורית. יש לך מה להגיד? תבוא בחדר הסגור לראש הממשלה, תן לו את המכתב שאתה רוצה, ראש הממשלה יקרא, יחליט כן-כן, לא-לא.
"לאור הדברים הללו, לצד התדרוכים נגד הדרג המדיני, נתניהו איבד בו אמון. בנוסף, ראש הממשלה חשב שהוא מתנהל באופן נרפה בניהול המשא ומתן לשחרור החטופים ואינו מספיק תקיף.
"הוא לא הותיר ברירה. הוא (בר) והיא (בהרב-מיארה) כל היום מסנדלים את הדרג המדיני. אי אפשר לזוז ולקבל החלטות. עכשיו הם פתחו בפייק-חקירה. אתה יודע מה זה להמציא חקירה נגד ראש הממשלה, נגד סביבתו, רק כדי למנוע פיטורים?"
לסיום, שאלתי אותו אם ראש הממשלה ידע שמקורבו יונתן אוריך, מייעץ גם לקטארים. "להבנתי", אמר, "נתניהו לא ידע, אבל גם אם ידע אין כאן שום בעיה. חוקית, קטאר איננה מוגדרת כמדינת אויב ואוריך אינו עובד מדינה. הוא מוציא חשבונית על הייעוץ שהוא נותן לליכוד.
"אם לעמוד בקשרים עם קטאר זאת בעיה, למה לא חוקרים את כל אותם לשעברים שמקיימים איתה קשרים? למה לא פותחים בחקירה נגד ראשי 'המימד החמישי', כולל בני גנץ, שניסו למכור לקטאר יחידת סייבר עם יכולות התקפיות?"

4. בעידן שבו כל עמדה נשמעת כמו ודאות מוחלטת, קשה לדעת איפה באמת מסתתרת האמת. אתה שומע טיעון חד, משכנע, מגובה בפרטים, ואז עובר למחנה שמנגד ושומע את אותו טון, אותו ביטחון אבסולוטי, אבל עם מסקנות הפוכות לגמרי.
רעש בלתי פוסק. גרסאות סותרות. פרשנויות על גבי פרשנויות.
אי אפשר להבין מה באמת קרה, רק לבחור את הנרטיב שהכי מתאים להשקפתך. לכן, כינסתי לקבוצת וואטסאפ אחת כמה חברים טובים. מרביתם עיתונאים, כולם אנשים חושבים. ביקשתי מהם לנסות לעשות קצת סדר: מה לדעתם באמת קרה בפרשת מינוי ראש השב"כ, למה זה הסתבך כל כך, ומה עומד מאחורי החקירות החמורות בחשד כי יועצו הקרוב של ראש הממשלה יונתן אוריך, ניהל קשרים אסורים עם מדינת אויב.
הנה חלק מהשיחה שבה השתתפו חבריי המוערכים והמוכשרים, ישי כהן וישראל א' גרובייס, לצד שניים נוספים, חריפים ודעתנים, המבקשים להישאר בעילום שם.
נפתח בעמדת הפרשן הפוליטי, ישי כהן: "כשלשכת רה"מ הודיעה על מינוי שרביט", כתב, "כולם היו בהלם. זה שם שאף אחד לא העלה בחודש האחרון.
"כשהגיעה הידיעה ששרביט השתתף בהפגנות קפלן נגד הרפורמה, זו הייתה בעיניי הוכחה לכך שנתניהו חיפש מינוי מקצועי ולא נאמנות. המהלך הזה בעצם העמיד באור בעייתי את טענות האופוזיציה ופרשנים שונים – הגורסים שנתניהו מפטר את בר לטובת מינויו של אדם נאמן.
"בנוגע למינוי עצמו", טען, "זכותו לבחור מישהו מחוץ לשירות כדי לנער את השב"כ אחרי מתקפת הפתע והכישלון בבוקר שמחת תורה".
אם המינוי כל כך ענייני, שאלתי, למה הוא חזר בו זמן קצר אחרי שפורסמה תמונתו של שרביט בקפלן? "ברגע שהחל לחץ מטורף מצד בית ראש הממשלה ובכירים בליכוד לבטל את המינוי בגלל ההשתתפות בהפגנות קפלן, היה ברור שביבי יחזור בו מהמינוי", השיב.
חבר אחר, יועץ פוליטי מוכר, אדם חרדי שמלווה שרים בכירים, הציג את הדברים כך: "הפליק פלאק המפואר הזה הוא הוכחה שראש הממשלה נמצא בסך לחצים פוליטיים, ביטחוניים ומשפטיים בלתי נתפסים שמאיימים על שיקול דעתו ועשויים להוביל לטעויות במינויים ובהחלטות – כפי שאכן קרה כאן ב(אי) מינוי שרביט.
"עם זאת, לא צריך לקפוץ למסקנות הקובעות שהיו כאן שיקולים אישיים על חשבון המדינה. מספיקה המציאות הסבוכה שמתלווה לכל מינוי בכיר, ובמיוחד מינוי ראש שב"כ – כדי שזה יפגע קשות בשיקול הדעת, וזה מה שקרה כאן".
לדברי אותו אסטרטג פופולרי, האשמה לוורטיגו שתקף את נתניהו נעוצה ברדיפה כלפיו. "העובדה שיש כאן מלחמה יומיומית וישראל נאבקת בחזיתות רבות וכל זה לא מונע מיריביו – במערכת הפוליטית, בבית המשפט ובתקשורת – את כל התככנות והדיון בשאלה הנצחית 'ביבי לא ביבי', כאילו אנחנו חיים בעולם מושלם ואוטופי – היא בלתי נתפסת", טען.
"נכון", הוסיף, "בסוף האחריות היא על ראש הממשלה, אבל יש לשים לב שלגודל ההזיה הוא נדרש גם להיות כל הזמן בהוויה של הישרדות אישית – מול כל הכוחות נגדו בזמן שהוא עמוס בכל כך הרבה נושאים לאומיים הנוגעים בשאלות חיים ומוות (חטופים, לחימה וניהול מדינה) – ברמה הכי אישית והכי אכזרית.
"ביבי", סיכם, "לא פראייר, כידוע, ומול מתקפה משוגעת מצד גורמי אופוזיציה, אליטה משפטית שמרגישה פחד, וכלי תקשורת אכולי זעם ומוסתי שנאה תהומית, הוא נדרש ללהטט יום וליל, וזה כבר משפיע על שיקול הדעת באופן מדאיג".
בשלב הזה מצטרף לדיון חבר קרוב, אברך חסידי, הידוע כבעל יכולות טיעון מרשימות. "אם זה משפיע על שיקול דעתו", כתב, "שיקום ויתפטר. אף אחד לא מכריח אותו להיות בתפקיד. להזכירך, הוא התרברב שאין לו בעיה לנהל את המדינה ואת המשפט בו זמנית. אז אם המצב המשפטי שלו פוגע בשיקול הדעת וכתוצאה מכך אנחנו האזרחים נפגעים מזה, שיניח את המפתחות".
"זה מזכיר", השיב לו האסטרטג הנ"ל, "את ההוא שרצח את אביו ובכה לשופט שירחם עליו כי הוא יתום. אלה שמטרילים ומטריפים ראש ממשלה בזמן מלחמה בחקירות הזויות, פרשיות בלתי פוסקות ומתקפות שכבר הוכחו כלא מקדמות לכלום (הרשימה ארוכה) מתלוננים על אובדן שיקול הדעת ודורשים את התפטרותו. זה לא הולך ביחד".
"זה בדיוק מה שנתניהו עושה", השיב לו החבר. "הוא מסתבך בפרשיות, חוקרים אותו כי כך מתנהלת מדינה מסודרת, ואז הוא בוכה לשופט שרודפים אותו.
"אם הוא היה אדם אחראי, מזמן היה מניח את המפתחות. בדיוק כמו שדרש מאולמרט על עשירית ממה שחושדים בו כיום. אבל מהמוסר הכפול ומהצביעות של ביבי אין לי ציפיות".
"טוב", מצטרף לדיון איש הספר וההיגיון ר' ישראל א' גרובייס, "מישהו כאן צריך לענות בחרדית, אז אני אתנדב. יש ווארט בריסקאי מפורסם על הגמרא במסכת חגיגה שמעניקה שלושה סימנים המאפיינים 'שוטה': היוצא יחידי בלילה, הלן בבית הקברות והמקרע את כסותו. הגמרא אומרת שחייבים שיהיו כל שלושת הסימנים גם יחד, משום שכל סימן בנפרד אפשר לתרץ. אם הוא רק ישן בבית קברות – אפשר להסביר שהוא רוצה 'שתשרה עליו רוח טומאה'; אם הוא רק יוצא יחידי בלילה – יכול להיות שחם לו; אם הוא מקרע את בגדיו, אפשר לומר שהוא אדם מעורער. והקושיה ידועה: למה אי אפשר לומר את שלושת התירוצים יחד, ואז האדם לא יהיה שוטה? רבי חיים בריסקער עונה על כך כדרכו: אם יש לנו תירוץ אחד שיכול להסביר לנו הכל – שהאדם הזה שוטה – אין סיבה להזדקק לשלושה תירוצים נפרדים.
"הסיפור של ביבי ומתנגדיו הוא בדיוק זה. כולנו יודעים מי האיש, וכולנו יודעים שיש בו שני צדדים: צד אחד של מקצוען; צד שני של נגוע שחושב על שלטונו. כל מה שקורה כאן – וזה לא משנה אם אלה פיטורי יועמ"שית, אם אלה פיטורי ראש שב"כ, או אפילו צוללות ובחירת ראש שב"כ חילופי – בכל אלו יש את האדם הזה שלא סגור על עצמו. צד אחד שלו רוצה מקצוענות; צד שני שלו רוצה לשרוד. בדרך כלל ההישרדות תנצח.
"זה מצד אחד. אבל מהצד השני – אלו שניצבים מול ביבי, רוצים רק דבר אחד: להביא לקץ שלטונו. אין להם שום בעיה להפוך ראש שב"כ שכל העולם מודה שכשל ל'גיבור' בהפגנות. אין להם שום בעיה להכתיר נשיא בית משפט עם עבר בעייתי וכולי. בקיצור, קצת מעייף".
"אלטר", השיב לו החבר, "קשה לעמוד מול החדות הבריסקאית שלך, אבל בכל זאת אומר לך שהדחת ראש שב"כ והחשדות בעניין קטאר – מדינה שמממנת את חמאס ואת אל ג'זירה – הם אינם פרשיות זניחות שאפשר לפטור אותן בטענה ש'מתנגדי נתניהו רוצים רק את רעתו'.
"מדובר בנושאים קרדינליים שעומדים בליבת ניהול ענייני הביטחון של המדינה. בניגוד למה שנטען, רוב השנים המרכז-שמאל שיתף פעולה עם נתניהו ולא הייתה להם בעיה עם הכרעת הרוב בבחירות (ע"ע השותפות עם ברק, לבני, לפיד, מופז ואחרים).
"המצב השתנה מאז שהאיש נכנס למערבולת המשפטית שהוא נמצא בה. אי אפשר לדרוש מחצי עם שנותן את נשמתו עבור המדינה, לשתוק ולקבל את הדין. בדמוקרטיה מתוקנת, אזרחים יכולים לקום ולהתנגד לשלטון. זה אמור בימי שגרה ועל אחת כמה כשיש חשש לפגיעה בביטחון המדינה.
"תאר לך", סיכם את הדיון, "מה היה קורה אם אותם חשדות היו מופנים כלפי מישהו אחר שאינו נתניהו. שערי הגיהינום היו נפתחים".

5. עברנו לדבר על פרשת קטאר-גייט. לכאורה, הערכתי, נתניהו לא מעורב ישירות. אולי ידע, אולי לא ידע; שכל אחד ינחש לפי הפוזיציה שלו. אבל השאלה האמיתית היא אחרת: האם ראש ממשלה במדינה דמוקרטית יכול להרשות לעצמו להתגולל על מערכות השלטון, ולהשתמש בכוחו הציבורי כדי לשכנע חצי מהעם שהן פועלות ממניעים לא לגיטימיים – והכי חמור: שהן מנסות בפועל לבצע הפיכה שלטונית?
הפרשן ישי כהן: "קשה מאוד לדעת", כתב, "איך הסיפור הזה יסתיים בפן הפלילי. ייתכן מאוד שייגמר בעבירות מס בלבד, אבל לעניות דעתי הסיפור הציבורי הוא הסיפור הגדול בפרשה.
"העובדה שבמשך שנים – כולל במלחמה – לשכת ראש הממשלה מדגישה שוב ושוב שקטאר היא מדינה מממנת טרור – ואז מתברר שבאותה לשכה עבדו אנשים שהועסקו על ידי קטאר כדי לטהר את שמה – היא דבר חמור ביותר.
"עיתונאים שמקבלים תדרוך מיועץ רה"מ בנושא המלחמה ואחרי כמה דקות מקבלים מאותו יועץ תדרוך על קטאר והם לא יודעים שהיועץ המדובר בכלל מקבל שכר מקטאר – זה משהו שקשה להעלות על הדעת. לכן, לרשויות לא הייתה ברירה אלא לחקור. בוודאי, אחרי שפרקליטי אלי פלדשטיין כתבו בצורה מפורשת (בהודעה בשבוע שעבר) שהוא קיבל שכר על עבודתו בלשכת רה"מ מצינור שככל הנראה מגיע מקטאר. עד לרגע זה, שום גורם בלשכת רה"מ לא מוכן להסביר: מי שילם עבור עבודתו של פלדשטיין כדובר ביטחוני במלחמה?"
"פרשת קטאר-גייט", כתב בתגובה חברי החסיד המלומד, "מזכירה לי את המושג התלמודי 'הוכיח סופו על תחילתו'. בדיוק כמו שישי כותב בצדק: זה עניין ציבורי ופחות פלילי עד שיתבהרו הדברים. בינתיים, מה שאני למד בימים האחרונים זה שוב את דפוס ההתנהלות של נתניהו: בפרשיות הזניחות טען שזה כלום – 'חמגשיות'; 'שתיים וחצי כתבות בוואלה'; 'שמפניות מחברים'; וכולי. באו הפרשיות האחרונות והראו לנו שגם בחשדות החמורים ביותר, הטיעונים אותם טיעונים והשקרים אותם שקרים".
ישראל א' גרובייס: "בסיפור של קטאר, אני מודה שהפיתוי הראשוני הוא להמשיך את הקו הראשון: יש פה שונאי נתניהו שכל דקה מחליפים לו את הצוללת. מנסים מה שאפשר, אז עכשיו זה קטאר. אבל כאזרח, עפעס הסיפור מדאיג במיוחד. משום שככל שנוברים פה – ולא משנה מימין או משמאל – עולה מסקנה אחת: קטאר בוחשת במדינה שלנו, והיא בוחשת חזק.
"יכול להיות שלאוריך 'מותר' לסדר לחבר שלו ג'וב מקטאר – אבל איך שלא יהיה, ההשפעה הזאת מגיעה אל תוך הלשכה הכי חשובה במדינה.
"אנחנו כל כך מודאגים מהעובדה שהקטארים שולטים על חומרי הלימוד באוניברסיטאות אמריקאיות, והנה מתברר שיש להם לכאורה גישה אל קודש הקודשים הישראלי. נכון, אני לא חושד שפלדשטיין ואוריך העבירו להם מידעים – אבל אנחנו אמונים על הכלל של 'השוחד יעוור'. אדם שהמשכורת שלו מגיעה מגורמים שלא ממש רוצים את טובתה של מדינת ישראל – זה דבר שצריך לפחות לעורר אותנו".
"בניגוד לתחושה הכללית שזה ייגמר בלי כלום, אני חושב שיועצי רה"מ הסתבכו כאן מאוד", מעריך האסטרטג החרדי. "לא משנה איזו מדינה מדובר (ברור שמשנה אבל לא רק בשל היותה מדינת אויב או זרה או רגילה), עצם העובדה שמדינה מסוימת הופכת להיות כספומט לחלטר תשלומים למישהו בסביבת ראש ממשלה, כפתרון קומבינה כלשהו – הוא אירוע חמור שקשה לזלזל בו. זו התנהגות גרועה, רדודה, לא מוסרית ולא מובנת בשום צורה.
"עם זאת, אני לא רואה כאן שום קשר לראש הממשלה אישית. אין סיכוי שביבי עוסק ומודע לכיצד משלמים ליועציו ואילו קומבינות אנשי לשכתו רוקחים. גם בפן הטכני, לא סביר שיהיה מעורב בזה וגם כי יועציו מספיק חכמים כדי לא לערב אותו ב'זוטות' כאלה".