שבע הערות לסיום מערכת הבחירות
בצהרי יום שני צלצל הטלפון אצל אחד מהכתבים הפוליטיים הבכירים בישראל. על הקו היה לא אחר מאשר טופז לוק הבלתי נלאה, האיש הצמוד ביותר לראש הממשלה נתניהו בשבועות האחרונים. זה שדואג שלא יהיה לו רגע ללא שידור וחיבור ישיר למצביעים ולמשפיעי דעת הקהל, בכל המדיות הקיימות.
"ביבי רוצה אותך", אמר לוק לכתב הפוליטי. נתניהו נשמע בשיחה מעט זחוח, ולא בכדי. השיחה התקיימה כמה שעות לאחר פרסום הסקרים שהעידו על כך שהמנדט ה-61 לגוש, כולל בנט, הופך מאפשרות מסופקת לתרחיש כמעט ודאי.
עוד נחזור לסקרים של נתניהו שמציגים תוצאות טובות יותר של 62 מנדטים לגוש, במגמת עלייה. מעניין יותר היה לשמוע באותה שיחה איך נתניהו קורא את המפה באופן ישיר וכיצד הוא מתכוון להיערך בהתאם בימים שנותרו עד לבחירות.
"את גדעון סער שתינו", אמר נתניהו. "כל מה שיכולנו לקחת לו – לקחנו", הסביר במשפט חד, ופרץ בצחוק מתגלגל. עבור נתניהו, השפלת סער שהחל את הקרב כמתמודד השני בחשיבותו ומשתרך כעת מאחורי בנט – היא חצי ניצחון בפני עצמו.
סער, שנהנה בתחילה מקולות של ליכודניקים שראו בו משהו אחר, ימין נטול ביביזם, נותר לפי הפילוחים שמחזיק נתניהו – כמעט אך ורק עם מצביעי שמאל-מרכז. שם כידוע, צפוף מאוד לאחרונה, כשביבי עושה הכל כדי שלפיד ישתה לגדעון את המנדטים עד אחרון המצביעים. ניתן לסכם ולומר שאם סער יסיים עם מספר חד-ספרתי, יהא זה הישג שאפילו נתניהו לא ציפה לו בראשית הדרך.
במשתה הגדול שאנו מכירים מערבי הבחירות, נתניהו עושה הפעם "משתה סיבובי", כפי שכינה זאת באוזנינו אחד הפוליטיקאים הקרובים לנתניהו – וכאלה אין רבים בימים אלה. נתניהו לא מסתפק בשתיית קולות ממפלגות הלוויין, אלא דואג גם להשקות אחרים. המשימה שהוא מציב לנגד עיניו היא לבצע ניוד כפול. ראשית, לנייד קולות מסער ללפיד. שנית, להעביר קולות מבנט לסמוטריץ'.
הלוגיקה פשוטה. כדי להקריס את 'תקווה חדשה' של גדעון סער, ביבי מתעלם במכוון מהאיש ומתייחס כבר במשך שבועות רק ליאיר לפיד. המשימה השנייה של החלשת בנט, תוך יציאה לטיול בארץ המצביעים של 'הציונות הדתית' וחלוקת המנדטים העודפים בין הליכוד לסמוטריץ', לא נובעת הפעם כתגובה מהבטן כמו במערכות קודמות, אלא אך ורק מהראש.
לנתניהו אין שום אינטרס להוריד את בנט לאזור אחוז החסימה. אדרבה, בסקרים הפנימיים שהוא מבצע אחת ליומיים ביבי מוודא שבנט נשאר גבוה מספיק כדי לצלוח את אחוז החסימה, אך לא גבוה מדי כדי לסיים בתוצאה דו-ספרתית.
"אני רוצה את בנט בתוך הממשלה שלי", הסביר ביבי בשיחת הטלפון, "ככל שהוא ימריא יותר, כך ייכנסו לו לראש כל מיני ג'וקים ומחשבות לבוא ולבקש רוטציה, ואני עם הרוטציה גמרתי. לא יהיה יותר. והרי ברור לך שעם שבעה מנדטים, שום אדם שפוי לא ידבר על רוטציה".
האם אינך חושש מהליכה של בנט לממשלת רוטציה עם לפיד וסער, ובפרט אחרי שאתה דוחק אותו שוב לפינה במערכת הבחירות? נשאל ראש הממשלה.
"בוא נדבר גלויות", השיב נתניהו, "אני רואה בעיקר שלוש אופציות: ממשלת ימין בראשותי, ממשלת רוטציה ביני לבין בנט או בחירות חמישיות. להאמין שמכל רוטציית המטבוחה של השמאל-מרכז תצא ממשלה – זה לא ריאלי. אני לא רואה אותם מתחברים בשום סיטואציה. התפקיד שלי כעת הוא לנטרל את האופציה השנייה, לעשות הכל כדי להקים ממשלת ימין-מלא. אם חלילה לא נצליח – נתגלגל לבחירות חמישיות ובכל מקרה אסור לאפשר הקמת ממשלה אלטרנטיבית של השמאל-מרכז".
מדהים לגלות בשיחות הסגורות שמקיים נתניהו בימים האחרונים, כי מבחינתו של ראש-הממשלה הקרב הגדול של הבחירות מצטמצם לבסוף לזירת קרב תחומה שבה הוא עומד מהצד האחד ובנט מן הצד השני. המשימה הגדולה של ביבי: להביא את בנט לתוך הממשלה ואולי גם לשורות הליכוד, קומפקטי וצנוע, ללא פנטזיות על ראשות הממשלה, אך ללא השפלה ותחושת נקמה. תוצאה של שבעה-שמונה מנדטים לבנט, לא יותר אך גם לא פחות, תהא מבחינת ביבי התוצאה המושלמת. איך אומר איווט? גן עדן!
אלא שביבי כהרגלו, כשהוא נכנס לחדר הניתוחים – מחליף לפעמים את אזמל המנתחים בסכין קצבים. בשבועיים האחרונים הוא עשה את הבלתי ייאמן. בקמפיין אישי וממוקד נגד בנט הוא שתה לו שלושה מנדטים לפחות ושלח את כל גייסותיו השקטים במגזר הכיפות הסרוגות לרתום את כל המנופים לטובת סמוטריץ'. נתניהו אף עשה השבוע את מה שלא עשה מעולם. במגרש הבית הדתי לאומי של ועידת 'בשבע' – אם תרצו: בגן המשחקים של בנט וסמוטריץ' – הוא נעמד והבהיר כי מבחינתו הצבעה לסמוטריץ' כמוה כהצבעה לליכוד.
מאז הגיח נתניהו לעולמנו כראש ממשלה ב-96', לא זכתה שום מפלגת לוויין ימנית לחיבוק חם שכזה מהאיש שלא יודע לחלק כלום לאחרים, במערכת הבחירות ובחיים עצמם. בימים הקרובים, לא מעט מנהיגים מהפריפריה של המגזר יזכו לקבל שיחת טלפון חמה מראש-הממשלה שבה הוא קורא להם להעביר את כל הגייסות מ'ימינה' ל'ציונות הדתית'. כדבר הזה, לא היה.
ביניים: אזור סכנה
סכנה ברורה ומיידית אורבת לנתניהו. הפעם לא מרחפת מעל לגוש סכנה דומה לזו שהייתה במועד א' בבחירות 2019 כשביבי גלגל את בנט אל מתחת לאחוז החסימה וגרם לגוש לאבד את היתרון. בסבב הזה ברור לכל שבנט עובר, נקודה. הסכנה אפוא, מגיעה מאזור אחר לגמרי. לבנט יש כיום אלטרנטיבה, ובניגוד לשלושת הסבבים הקודמים, הרי שהפעם, חמש דקות לאחר פרסום המדגמים – כל מחנה השמאל וגדודי התקשורת יעברו לחבק את בנט ושקד ויבקשו מהם להציל את מדינת ישראל מידי נתניהו.
אין פיתוי שלא יונח לפתחם של בנט ושקד. הראשון בעברית, יהיה ראשות הממשלה עם רוטציה לבנט לשנתיים הראשונות. הפיתוי השני – ובאנגלית, יגיע מוושינגטון. בניגוד למה שנתניהו מנסה לטייח אל מתחת לשטיח, המשבר ביחסים בין ישראל לארה"ב, הרבה יותר חמור מכפי שהיה בימי אובמה.
באותם ימים קשים שביבי העדיף לשכוח ולהשכיח בתקופת הנשיא טראמפ, אובמה עוד ידע לעשות הפרדה בין סוגיות ביטחוניות וכלכליות, שבהן נתן גב מלא לישראל, לבין הסוגיה המדינית והאיראנית שנמהלה ביחסו האישי הקר לראש הממשלה. למרבה הצער, ועוד נרבה לעסוק בכך בעתיד, נתניהו מוגדר בוושינגטון של היום כאויב מבית. כמו היה מנהיגה המוכתר של המפלגה הרפובליקנית.
כל החלטה שהתקבלה בתקופת ממשל טראמפ ויש עליה טביעות אצבע של נתניהו – מתהפכת אוטומטית ונשלחת לסל המחזור. בכירים בצמרת המודיעין והביטחון שביקשו להגיע לוושינגטון לביקורים שוטפים כבימים רגילים, קורקעו בארץ ולא בגלל המוטציה הישראלית. שיתוף הפעולה הפך למינימלי ביותר, והתקווה האחרונה שנותרה בלשכת נתניהו היא כי אחרי הבחירות, אם יישאר בבלפור, הממשל החדש ייאלץ לשנות את היחס וליצור עימו יחסי עבודה מסודרים.
נכון לעכשיו, מתעורר הרושם כי ככל שהדבר תלוי בביידן ואנשיו, עזיבתו של נתניהו את בלפור – היא צו השעה, בחשיבות שאינה נופלת בעוצמתה מזו שמסמנים מפגיני בלפור משמאל. בנט שדובר אנגלית ממשלתית שוטפת שומע גם כן את הקולות ומאמין שיוכל להשתמש בקלף כדי לכפות רוטציה באיזושהי קונסטלציה. מבחינת ממשל ביידן לא מדובר בוויכוח אידיאולוגי כמו זה שהיה לממשלים קודמים מול ממשלות ישראל, אלא באיבה אישית יוקדת לנתניהו שתפס צד באופן מובהק לצידו של שנוא נפשם טראמפ.
על טעויות צריך לשלם – אומרים אנשי ביידן לידידים יהודים שניסו להבין שוב ושוב מדוע התבטל ברגע האחרון ביקור של אישיות ביטחונית רמת דרג בוושינגטון בשבוע שעבר. תנועת המלקחיים של השמאל, התקשורת והבית הלבן, תנסה ללכוד את בנט עם הישמע התוצאות, כדי לנסות להקים ממשלה אלטרנטיבית שתפנה את נתניהו ממעון ראש-הממשלה.
מה יעשה בנט? אין לדעת. נתניהו מאמין שעם שבעה-שמונה מנדטים, בנט יבלע את הגלולה וייכנס לממשלה בראשותו, למרות עריפת הראש בקמפיין הליכוד במשך השבועיים האחרונים. מי שמשוחח עם בנט – לא בטוח שלזחיחות של נתניהו יש כיסוי מלא. בנט כבר הוכיח שהוא יודע לבלוע צפרדעים, אך ייתכן שהפעם מדובר בלקרדה אחת יותר מדי.
ביניים: ארבע קושיות
לצד הזירה בין בנט לנתניהו בצמרת, מתנהל לו קרב חשוב וקריטי לא פחות במורדות. ארבע מפלגות נאבקות על חייהן, ועל פי ההערכות אחת מהן לא תצא בחיים מהאירוע. מימין, זו 'הציונות הדתית' של סמוטריץ' ובן גביר. משמאל: אלה 'כחול לבן', מרצ ורע"מ של מנסור עבאס. ההכרעה הסופית של מערכת הבחירות הרביעית טמונה בשאלת מיליון הדולר, מי מבין הארבעה לא יצלח את מחסום אחוז החסימה.
ארבע מפלגות מטיילות על ארבעה מנדטים. מהסקרים שהתפרסמו השבוע, ניתן היה להסיק כי סמוטריץ', שקיבל בסקר ערוץ 20 שישה מנדטים, הוא הרחוק ביותר כלפי מעלה מאחוז החסימה, כאשר על המקום האחרון נאבקים מרצ ורע"מ. ועדיין, לבוא ולהעריך שישה ימים לבחירות מי מהרביעייה יישאר בחוץ – זהו לא פחות מהימור מוחלט.
ארבע המפלגות מטיילות סביב אותם מספרים ובשקלול חוק באדר-עופר, הסכמי העודפים והצפי הלא ברור לאחוזי ההצבעה, קשה לדעת מי יחיה ומי ימות. האם גנץ שנרדף בכל בוקר וערב על ידי פרשייה אחרת ייפלט מהמרוץ, או שמא תהא זו מרצ שאיבדה את שאריות הקול הערבי?
דבר אחד ברור: גם בדקה שאחרי השעה 22:00 בשלישי לא נדע בוודאות בנוגע לתחתית, לבד משלוש התוצאות הבאות, בצמרת ובמרכז הטבלה, שעליהן ניתן להתנבא בסבירות גבוהה למדי: הליכוד תנוע סביב השלושים מנדטים, לפיד יחוג סביב העשרים מנדטים ושני היריבים מימין – סער ובנט יילחמו כל אחד להגיע למניין. כל תשובה מעבר לכך – ובעיקר בנוגע לשאלה הגדולה מי ישרוד את אחוז החסימה, תינתן רק עשרים וארבע שעות לפחות אחרי סגירת הקלפיות.
הסבירות לתוצאה עמומה ביממה שאחרי, עולה דרמטית כשמביאים בחשבון את הגל העצום הצפוי של מעטפות כפולות בגלל מגפת הקורונה, כך שמי שבונה על ליל שימורים – מוזמן לעשות זאת בליל חמישי ולתפוס בלילה שלפני כמה שעות שינה.
מרבית הפרשנים נוטים לראות במפלגת 'הציונות הדתית', מבין ארבע הרשימות בתחתית, רשימה שתעבור בוודאות את אחוז החסימה, כאשר לכאורה כל הנתונים מעידים על כך שהבייס של סמוטריץ' ובן גביר חזק ויציב.
להלן הערת האזהרה שנשמעה בימים האחרונים מפי נתניהו עצמו – שגם מסבירה את הנדיבות הלא טבעית שאחזה בו בימים האחרונים. "גם אני מעריך", אומר נתניהו, "שסמוטריץ' יעבור את אחוז החסימה אבל אני לא רואה בסקרים הפנימיים, לא את המנדט החמישי ולא את השישי. אם הם יביאו חמישי ושישי – אהלן וסהלן, אבל קודם כל אני עובד היום כדי להבטיח את המנדט הרביעי שלהם, כי אם סמוטריץ' לא ייכנס לכנסת, הלך על הגוש והלך על ממשלת הימין". לקרבות התחתית של סמוטריץ' יש השפעה ישירה גם על הקול החרדי, ועל כך עוד ידובר כאן תכף ומיד בהרחבה, בפרקים הבאים.
ביניים: ריקוד ערבי
קרב שלישי, מרתק לא פחות, מתנהל בין 'יש עתיד' של יאיר לפיד למפלגות הלוויין שלצידו: העבודה, כחול לבן ומרצ. לפיד, שלמד את נוסחת השתייה מנתניהו והתמכר לטעם, עושה זאת הפעם – אך נוהג, כפי שיריביו מגדירים, בחוסר תבונה.
אם בסופו של דבר לפיד יצליח במזימתו וישתה מנדט אחד יותר מדי שיוריד את אחת המפלגות משמאל אל מתחת לאחוז החסימה, גוש 'רק לא ביבי' יאבד את הסיכוי, הלא גבוה גם כך, להגיע לתיקו או ליתרון של מנדט אחד מול בלוק נתניהו-בנט.
בני גנץ, שהיה על אותה משבצת בדיוק בבחירות הקודמות, מתח השבוע בפנינו ביקורת קשה על לפיד: "לא כך מצופה ממנהיג הגוש להתנהג. אין בזה היגיון. אני כיו"ר 'כחול לבן' נהגתי אחרת ודאגתי לחבר בין העבודה למרצ". הרי בסוף, מסביר גנץ, הקרב הוא בין הגושים ולא בין המפלגות.
אז מה לפיד מבין שהאחרים מפספסים? ללפיד יש יתרון אחד מובהק. המנגנון של 'יש עתיד' בשטח חזק כמעט כמו זה של 'שס'. הוא יודע להגיע כמעט לכל מצביע ולדעת בזמן אמת באיזו שעה ילך לקלפי והאם כבר שלשל את הפתק. מתנדבי 'יש עתיד' הונחו בפעם הזאת יותר מבעבר, שלא להניח למצביעים הפוטנציאליים שנמצאים במאגר, עד שיוודאו את הגעתם לקלפי.
לפיד, שקורא את הנתונים ויודע שהוא עומד על הספרה עשרים, הגיע למסקנה שלפני הכל, חשוב לטרפד כל רעיון של הקמת ממשלה בשותפות גוש השמאל-מרכז שהוא לא יכהן מטעמה כראש ממשלה.
יש מי שמסביר כי ללפיד, שכבר עשה את הטעות כשהקריב את הבכורה לגנץ, עדיפה כיום ממשלה נוספת של ביבי, שמולה יתייצב בראש המחנה השני, מאשר השתלטות של סער ובנט על בלפור ודחיקתו כגורם משני בחשיבותו. אם לפיד יכהן באיזושהי קונסטלציה תחת סער ובנט הוא יאבד את הבכורה שכבש שוב, בעמל, כראש המחנה הנגדי. ספק אם יש בכך היגיון, אך במערכת בחירות רביעית גם לשיגעון יש מקום.
הזירה הרביעית והמעט משעשעת היא זו של מנסור עבאס. כולם, מסתבר, רואים בו חייל אלמוני שיעבור לצידם ברגע האמת. מצד אחד, עבאס ישב לשיחות חשאיות עם לפיד שפורסמו רק השבוע, ולא באקראי. מצד שני, עם נתניהו עבאס כבר הוכיח שהוא יודע לרקום מהלכים, כולל בהצבעה האחרונה שהביאה להפלת הממשלה.
ביבי עצמו כבר שיגר בעבר את נתן אשל לשיחות חשאיות עם עבאס – כפי שעבאס העיד בפנינו לאחר בחירות מועד א'. תרחיש של הימנעות בהצבעה על הקמת הממשלה, ומה שחשוב לא פחות, תמיכה פוזיטיבית בחקיקה שתעכב את משפט נתניהו – בהחלט עומד על הפרק. כל ההכחשות ביום שלפני, שוות ערך ויחזיקו מעמד, כמו הערבות שנתנו החרדים לבני גנץ.
היתרון של עבאס ברחוב הערבי דומה לזה שהיה ל'שס' בשנות השמונים ברחוב היהודי, להבדיל. מחד, מול אמירות מגומגמות של 'המשותפת' בנושאים הנוגעים למסורת הערבית, עבאס משמיע עמדה ברורה. מאידך, בשאלת המועמד המועדף עליו לראשות ממשלה, עבאס אמנם הבהיר בחצי פה כי הוא משויך למחנה המתנגד לנתניהו, אך גם המצביעים שלו מבינים בקריצה שהוא המועמד היחיד מטעמם שיכול לרקוד בשתי החתונות אחרי הבחירות.
תהא התוצאה אשר תהא, הדהירה של נתניהו וחדירתו לתוך הרחוב הערבי בבחירות הרביעיות, עוד יילמדו במשך שנים בבתי ספר לפוליטיקה במזרח התיכון. מי שרקד על גב הערבים כל הדרך לבחירות בשלוש המערכות הקודמות, אותו אחד שהתעקש לדחוף להם מצלמות לקלפיות כדי לעצור זיופים והונאות, הפך את הבוחר הערבי לזה שישלים את החסרים שזלגו מהליכוד ועברו לבנט ולסער. פעולה כזאת ערמומית ובלתי צפויה יכול לעשות רק אדם אחד שמתפקד כיום במערכת הפוליטית הישראלית. רק נתניהו.
תוך כדי ההסתערות על הערבים, הזניח ביבי כמעט לחלוטין את הקול הרוסי שמצוי בשליטת איווט. בזירה הזאת התרחשה תקלה שמתפרסמת פה לראשונה. בדיוני ועדת הבחירות לחצו נציגי 'ישראל ביתנו' על הצבת כמה שיותר קלפיות בריכוזים של מגורי קשישים. נציג הליכוד בוועדה תמך בהצעה – אך רק אחרי שהיא עברה בהסכמה, התברר כי במרבית הריכוזים מתגוררים עולים בשנות השבעים והשמונים. מצביעי איווט קלאסיים שבסיבובים הקודמים רבים מהם נותרו בבתים.
ביניים: קרבות הכיפה
ונעבור ברשותכם, איך אפשר בלי, לקול החרדי: אם יש תמימות דעים כמעט בכל סקרי המפלגות, הרי שהדבר נוגע לתוצאות המשוערות של 'יהדות התורה' ו'שס', ועזבו אתכם רגע מהסקרים המגוחכים שמתפרסמים דרך קבע באותם ערוצים ומורידים ל'שס' שני מנדטים בכל מערכת בחירות.
הערכת הסוקרים, גם על פי פילוח הנתונים מהבחירות הקודמות, היא כי צריך לקרות דבר מה דרמטי, בפער לא הגיוני של מינוס כשישים אלף מצביעים, כדי להוריד את 'שס' מהמנדט התשיעי ואת 'יהדות התורה' מהמנדט השביעי.
זה לא שבמערכת הבחירות הנוכחית נחשפנו לאיזשהו מנגנון יעיל וממוקד מבעבר, או לקמפיין הסברה נועז ומקורי. הכלים הם אותם כלים ישנים, שרק צוברים יותר ויותר חלודה ממערכה למערכה. מן הצד השני – או הראשון במעלתו: הנאמנות של המגזר לגדולי ישראל היא אבסולוטית וחסרת תקדים. כזאת שגוברת על כל שיקול אחר או תסכול פוסט קורונה.
זו הסיבה לכך שהנהירה לקלפיות כמעט בטוחה, גם בימים אלה. מצד שני, וגם את זה צריך לומר, 'שס' הייתה יכולה להגיע לתוצאה דו-ספרתית כפי שדרעי הציב כיעד בתחילת הדרך בשיחה עימנו. הסרטונים החיוביים של מטה 'שס' שפרטו על כל הנימים הדקים של המצביעים המסורתיים, הפכו ללהיט החיובי של מערכת בחירות שכולה שלילית. ועדיין, אם לא תירשם הפתעה, ולפחות לפי מדד הסקרים כך זה נראה, 'שס' לא תסיים גם את המערכה הזאת במספר דו-ספרתי.
גם 'יהדות התורה' הייתה יכולה, בעבודה נכונה ומדויקת, להגיע למנדט השמיני. אם נתבדה והן תגענה, אדרבה ואדרבה, תהא זו שמחתה של היהדות החרדית כולה, אך בנסיבות הקיימות גם שמירת הכוח בתנאי עבודה לא קלים תיחשב להישג. עבור 'שס' בעיקר, שנאבקת מול נתניהו במגרש המסורתי לא לאבד שום מנדט במשתה הגדול – בכוס החמישית בערב חג הפסח – זהו הישג ראוי לציון בפני עצמו.
ב'יהדות התורה', כדרכה, ההתעוררות נרשמה באיחור שגרתי. בתחילת הדרך, לפני כחודש ימים, רווחה ההערכה שהמנדט השביעי של 'יהדות התורה' בחזקת סכנה – בשל הנהירה לסמוטריץ'. כשבדקנו את הפילוחים המדויקים בסקרים הפנימיים נחשפנו לנתון המפתיע הבא: אף על פי ש'הציונות הדתית' של סמוטריץ' שואבת כעשרים וחמישה אלף קולות מ'יהדות התורה' ו'שס' יחד, עדיין נותרו די קולות בקופה כדי לשמר את המצב הקיים של שתי המפלגות החרדיות, אלא אם כן אחוזי ההצבעה יקפצו דרמטית, מה שבשני המחנות לא צופים.
סמוטריץ' מצידו ממשיך בתהלוכה הפנימית לתוך הפריפריה של המגזר החרדי. הוא הצליח להעביר אליו לא מעט קולות כועסים, אך עשה זאת בתבונה כשהוא שם את האצבע על מצביעים חרדים שהצביעו ליכוד או על מאוכזבים שהתכוונו להישאר בבית.
בצלאל סמוטריץ' הוא יריב אכזרי וחבר נאמן. בכל המאבקים הערכיים של היהדות החרדית, סמוטריץ' יכול לעקוף את החברים החרדים מימין ולגלות לעיתים ערנות כשהח"כים החרדים תופסים תנומה קלה במליאה. מתווה הכותל הרפורמי כדוגמה, לא היה עובר לעולם במשמרת שלו. הנציגים שלנו פספסו את המזימה והסמוטריצ'ים היו אלה ששמו את האצבע וזיהו את הסכנה.
בכל הנוגע לתקציבים, שררה ושלטון – סמוטריץ' יהפוך לכאב הראש הגדול של הפוליטיקאים החרדים. קחו לדוגמה את משרד הדתות שבקדנציות האחרונות נרשם בטאבו על שמה של 'שס'. כיום גם ראש-הממשלה מבין, כי אם בנט וסמוטריץ' יחד יגיעו לחמישה עשר מנדטים, 'שס' תיאלץ לחלוק את השליטה במשרד, שווה בשווה עם נציגים חובשי כיפה סרוגה. פריטטי במלוא מובן המונח.
אלא שגם את זה צריך לומר: גם ליצמן ודרעי יודעים בתוך תוכם שהדרך שלהם בממשלה הבאה, עוברת אצל סמוטריץ' עם ארבעה-חמישה מנדטים. אין דרך אחרת ואין מסלול חלופי. בלעדיו, אנחנו וסמוטריץ' גם יחד, נתייבש באופוזיציה.
לא בכדי המטה המיוחד בראשות פינדרוס שהוקם במערכת הבחירות השלישית בניסיון לחדור למאחזי הציונות הדתית שעל הרבנים שלהם הוא מקובל – שבת הפעם ממלאכה. למעט פרוש שנלחם במעוזים הח"בדיים והחר"דליים, על אודות מלחמתו יורחב פה בפרק הבא, לא נראה קרב ראש בראש כפי שהיה מצופה מ'יהדות התורה'.
אחד מראשי 'יהדות התורה' אמר לנו השבוע על משקל האמירות שמשחרר נתניהו: "נילחם על כך ששום מצביע שלנו לא יזלוג לסמוטריץ', אבל אם אתם שואלים אותי – הבוחרים מבתים חרדיים שהצביעו ליכוד בעבר וממילא לא יחזרו אלינו, יעשו טובה לכולנו אם הפעם יצביעו לסמוטריץ'".
הקמפיינר שהובא כדי להעשיר את 'הציונות הדתית' בקולות של חרדים שחצו את הקווים מהמפלגות החרדיות, הוא האסטרטג יוסי רוזנבוים. "אם בקמפיין רגיל המשימה הייתה להביא כמה שיותר קולות", אומר לנו רוזנבוים, "הפעם המשימה היא להציל כמה שיותר קולות. סמוטריץ' הנחה אותנו במשימה אחת: לאסוף את כל הקולות האבודים של המגזר, אלה שהחליטו להישאר בבית וממילא לא יצביעו ל'שס' ול'יהדות התורה'".
במהלך הקמפיין מצאו עצמם הצדדים בסבבי התכתשות לא מעטים, סביב סרטוני נגטיב ופשקווילים אלקטרוניים ששלפו למועמדים דמויות מן העבר וקשר עקיף לשירות צבאי, רחמנא ליצלן… "סמוטריץ' התנהל פה בגדלות נפש", אומר לנו רוזנבוים, "הוא לא הרשה לנו לפעול בשום קבוצה שמשויכת ומזדהה עם אחת מהמפלגות החרדיות. זה היה הקו המנחה של הקמפיין. כל פנייה למצביעים חרדים שמתכוונים להצביע למפלגות החרדיות, פסולה. אני בטוח שזה יהיה ניכר גם בתוצאה. נשיג בעזרת השם את היעדים ונציל את הימין ועולם התורה, אך לא על חשבון המפלגות החרדיות".
ביניים: יד החסידים
לסיפור שאנו שומעים מהצד של מפלגת 'הציונות הדתית' – יש גם צד שני, שמגיע בעיקר מהכיוון של 'שלומי אמונים' האגודאית. אם בתחילה נדמה היה שב'יהדות התורה' מרימים ידיים ומוותרים על קולות נודדים, מחסידות חב"ד ומקרב החר"דלים, הרי שבהמשך ניכר שינוי במגמה, בניסיון להשאיר ב'יהדות התורה' את אלה שהצביעו בעבר עבורה.
"הסיפור הוא", אומר לנו האסטרטג שניאור רוזן, ראש לשכתו של סגן השר מאיר פרוש, "שבמערכות הבחירות האחרונות לא הייתה אלטרנטיבה לציבור החב"די והחרד"לי של מפלגה ימנית-חרדית חזקה. כשבן גביר וסמוטריץ' התאחדו זו הייתה כביכול נבחרת חלומות עבורם. מצד אחד ימין הכי חזק שיש – של בן גביר וסמוטריץ', ומצד שני מפלגה שמגלה חוזקה גם בתחום ההלכתי והדתי. ולכן – הרושם הראשוני היה שחבל על העבודה. מפלגת החלומות הפעם תהיה 'הציונות הדתית'.
"אני חייב לומר שבתחילה לא היה קשב בכלל להקצאת משאבים במה שנראה כקרב אבוד מראש", מגלה רוזן, "מי שלא אמר נואש זהו מאיר פרוש שלא התייאש והתחיל לפרק את המוקשים ולהגיע מחדש למצביעים שחשבנו בתחילה שהם אבודים".
עד כדי כך ניכר הייאוש בתחילה, שבמטה 'אגודה' ו'דגל' חשבו בראשית הדרך שלא להשקיע שקל מיותר בהקמת מטה ייעודי לחסידות חב"ד. למודים מלקחי עבר, ב-2015, עת קולות רבים של מצביעי החסידות עברו כמעט אוטומטית לתנועת 'יחד' של ישי והגוש החר"דלי, הרימו ידיים מראש ב'יהדות התורה'.
פרוש, שאף פעם לא מניף דגל לבן, החליט לתת פייט. הוא שם את האצבע על נושאים שכמעט ונשכחו כמו מעורבותו של הרב חיים דרוקמן בענייני הגיור לפני שנים. דמותו של הרב דרוקמן במסע הישיבות הציוניות שקיים לצידו של סמוטריץ', בסבב מעורר הרושם במעוזי הציונות הדתית, הפכה לאחד מסמלי הציונות הדתית. גם שוחרי תורה שאינם חובשי כיפה סרוגה לא יכלו שלא להתפעל מההערצה שגילו הבחורים בעלי הכיפה הסרוגה והצבעונית, למורה הדרך התורני בן התשעים, סביבו רקדו ופיזזו בשירי שמחת תורה.
אלא שבקמפיין בחירות, כל הדרכים עד לסיומו – כשרות. פרוש השתמש גם בקלף של גיורי הרב דרוקמן עד תום. גם בנושאי צבא נשלפו אמירות מן העבר ודמויות ברשימה, כמו המקום השני, ונחפרו כמו המערות במדבר יהודה, כשציטוטים מהעבר נשלפים. פרוש הקפיד גם כן שלא להלום יותר מדי, ולא לגרום להורדת 'הציונות הדתית' אל מתחת לאחוז החסימה. היעד מבחינתו לא היה להעביר מצביעים מהצד הציוני דתי לצד החרדי, אלא בעיקר לשמר את הקיים ולדאוג לכך שמי שהצביע 'יהדות התורה' בבחירות האחרונות, לא ייטוש בקלות לכיוון מפלגתם של חובשי הכיפות הסרוגות.
אל תתפלאו אפוא אם רגע אחרי הבחירות נראה את פרוש וסמוטריץ' משתפים פעולה כאילו כלום לא קרה. במלחמה הזאת, שני הצדדים רוצים לצאת מנצחים. גם ב'יהדות התורה' מבינים שניצחון חרדי שיבוא על חשבון מחיקה של 'הציונות הדתית', יהפוך להפסד צורב של שני הצדדים. בפעם הזאת, ובלי גרם של ציניות, אפשר לאחל הצלחה מלאה לשני הצדדים.
ביניים: הנפת הדגל
מהתקפה למגננה: נכנסנו השבוע לחדרי החדרים של הקמפיין ב'יהדות התורה', מתוך תחושה שנמצא במקום בעיקר בוקה ומבוקה. האמת? הופתענו. מסתבר, שהאתגר המרכזי ב'יהדות התורה' היה להתמודד עם הציבור שכועס על חברי הכנסת. מצד אחד, ציבור גדול וכועס שעלה לירושלים ברגל בשושן פורים או סבל מנחת זרועם של השוטרים. מן הצד השני, זוהו המוני מצביעים שחשים כעס נגדי, דווקא לאור מה שהם רואים כהסכמה שבשתיקה של חברי הכנסת החרדים עם הפרות הנחיות הקורונה.
"מפני שהציבור שלנו חיפש על מי לפרוק את הזעם", אומר ירח טוקר, הקמפיינר של 'יהדות התורה', "זה לא היה חכם לבוא ולומר שחברי הכנסת שלנו הם הכי טובים במשכן, כמו בעבר. המשימה הייתה לחשוף את הציבור לבעיות ולאתגרים שהציבור כולו מתמודד עימם".
שאלנו את ירח כדוגמה, מה היה האינטרס להציף את קמפיין "הכלב הרפורמי" ולשחק לידיו של איווט ליברמן, שניצל את הסרטון עד תום.
"איווט תקף אותנו גם לפני בצורה אנטישמית בכל מקרה ולא היה זקוק לשום סיבה", אומר טוקר, "אבל באותו רגע הדלקנו את המגזר ושמנו אצבע על הסכנה. הפצנו את סרטון הכלבים ביום פרסום החלטת הבג"ץ להכרה בגיורים הרפורמיים, מתוך מטרה שהציבור יבין שהולכים להפוך את המדינה היהודית למדינה שבה כלבים יחגגו בר מצווה. וזה תפס".
טוקר שם את האצבע גם על סרטון שהוציאה 'יהדות התורה' ביחד עם בחורי ישיבת 'מבקשי השם' בנוגע לבחורים שמתקשים להשתלב בישיבות הסטנדרטיות. "המטרה הייתה", אומר טוקר, "להביא לא רק את הקול של המיינסטרים, אלא דווקא את הקולות של אלה שלא נחשבים חלק מהמיינסטרים ולמרות הכל חשים נאמנות ברורה ואמיתית להנחיות גדולי ישראל".
הסלוגן של דגל התורה היה: אתם כועסים על הנציגים? בצדק! אך כעת צו השעה הוא להתמקד בגאוות המגזר של החברה החרדית. "הצפנו את כל הסיבות הרבות שגורמות לכולנו לחוש גאווה כחרדים ובעצם אמרנו, אחרי תקופה קשה תחת מתקפות ארסיות בקורונה, בואו לא נתבייש ונהיה גאים במה שאנחנו. זה מה שעמד מאחורי הסלוגנים 'זו גדולתנו, זו גאוותנו', ו'קודם כל חרדי'".
"בפגישה הראשונה שבה התחלנו לחדד מסרים", מספר לנו אריה זיסמן מקמפיין 'דגל התורה', "היינו כבר שקועים בתוך גל ההסתה התקשורתי נגדנו. אם במערכות הקודמות פעלנו מול האויב המשפטי, הפעם הבנו שאנו צריכים למקד את הקרב באויב החדש, התקשורת. זה היה המוטיב המרכזי שלנו: לא מתנצלים ולא מתרגשים מההסתה בתקשורת. הבנו שאי אפשר יותר ללכת על קמפיינים מתנצלים של 'שומרים על היהדות והשבת' אלא חייבים ללכת על מוטיבים התקפיים ומיליטנטיים".
את המסע המשותף שערכנו ביחד במערכת הבחירות, היינו רוצים לסיים בתחזית ברורה של ממשלה במרחק נגיעה ותקופה פוליטית יציבה ושקטה הצפויה לכולנו, אחרי החג.
צר לנו לאכזב, קוראים יקרים. המרור והמצה ייכרכו זה בזה בסבירות גבוהה, גם בחג הפסח התשפ"א. בחירות חמישיות וממשלת ביבי-בנט יציבה, הן שתי אפשרויות כמעט שקולות זו לזו. היחס האמוציונלי משני הצדדים כלפי נתניהו הפך לשם המשחק וקשה לראות איך התיקו הזה, בין אוהבי נתניהו לשונאיו, יישבר בפעם הרביעית.
כך או כך, מהחובה שמוטלת עלינו, אל לנו להתחמק. עלינו להניח בצד את כל התסכולים והכעסים, להעיר את המנומנמים וללכת יחד עימם, יד ביד, כל הדרך לקלפיות.
הצביעו ג', הצביעו 'שס', לכתחילה! אם בכל מקרה גמרתם אומר להישאר בבתיכם בתסכול – לכו והצביעו גם לסמוטריץ', ובלבד שלא תבזבזו את הקול. ואם עדיין לא השתכנעתם מכל מה שקראתם עד כה, קחו דקה והאזינו למה שאומר איווט. וכשליברמן אומר, הוא גם מתכוון. המריצה כבר מוכנה. בידינו הדבר למנוע את הקמתה של ממשלת הסתה.
