המבצע המוצלח של החמאס 

אצלנו מתבסמים מההצלחה האמיתית לחלוטין של מבצע 'עלות השחר', ובעיקר מהעובדה שהכוח הגדול, המשמעותי והחזק ביותר הקיים ברצועת עזה – גדודי עז א-דין אלקסאם השייכים לחמאס – נשארו מחוץ למעגל הלחימה. וכאן עולה השאלה: מדוע לא סייעה תנועת החמאס לג'יהאד האסלאמי הפועל מתוך השטח הנתון לשלטון חמאס?

לשאלה זו יש תשובה כואבת מאוד מבחינת ארגון הג'יהאד האסלאמי, והיא האופן השלילי שבו חמאס רואה כיום את ארגון הג'יהאד, המסכן בפעילותו את המפעל הענק שהקימה תנועת החמאס ברצועה והוא: מדינה. חמאס הקימו – כנגד כל הסיכויים – את כל מה שמדינה צריכה כדי לתפקד, והמדינה שלהם חגגה לאחרונה 15 שנים להיווסדה.

תנועת חמאס מספקת את צורכי החיים לנתיניה מתוך תחושת אחריות לחייהם, לבריאותם ולרווחתם, ולשם כך היא מוכנה אפילו להגיע להסכמים הנוגעים לניהול חיי יום-יום עם 'הישות הציונית' שמבחינה עקרונית אין לה – על פי האידאולוגיה של חמאס – זכות קיום כמדינת העם היהודי. ניתן בהחלט לומר שתנועת חמאס קשובה לרחשי ליבו של הציבור בעזה.

מנגד, פועל ברצועה הג'יהאד האסלאמי, ארגון מחתרתי שפעילי השטח שלו רעולי פנים ובשגרה הם בעלי עיסוק רגיל. הם אינם מתעסקים בהבלי החיים הרגילים ואין להם שום תחושת אחריות לקיומה ולתפקודה של מדינת חמאס, אלא מקדישים את חייהם לג'יהאד נגד ישראל, גם אם הוא יביא נזקים גדולים למדינת עזה ותושביה. התפקוד חסר האחריות של הג'יהאד האסלאמי שם את הארגון בעמדה עוינת וביקורתית כלפי מדינת חמאס, וככל שהמדינה הולכת ומתמסדת כך היא סובלנית פחות כלפי ארגונים והתארגנויות המערערים בהתנהגותם על ההגמוניה של חמאס.

***

האתגר הזה אינו מותיר לחמאס ברירה אלא לעשות הכל כדי להיפטר מהצרה הנקראת הג'יהאד האסלאמי לפני שהיא גדלה ומהווה בעיה שלחמאס יהיה קשה להתמודד איתה.

אלא שלחסל פיזית את אנשי הג'יהאד קשה, מכיוון ששופרות התעמולה של הג'יהאדיסטים יוקיעו את חמאס כבוגדים באסלאם. התדמית החיובית שיצרה התקשורת ללוחמי הג'יהאד מונעת כיום משלטונות מדינת עזה לפתוח במלחמה ישירה נגד הג'יהאד האסלאמי, ולכן חמאס מניח לישראל לעשות את המלאכה הבזויה הזו ולשלם מחיר בין-לאומי על הרג אזרחים שנפגעו.

מבצע 'עלות השחר' וההתקפה של ישראל על מנהיגי הכוח הצבאי של הג'יהאד הכניסו את חמאס למצב של פיצול אישיות אידאולוגי. מצד אחד הם היו שמחים אילו ישראל פטרה אותם לתמיד מהבעיות שאנשי הארגון הזה הציבו בפני חמאס, אבל מצד שני הם אינם רוצים לוותר על לוחמים מוסלמים, חדורי תודעת שליחות להשליט את האסלאם על כל באי עולם. הנאמנות הערבית-אסלאמית מחייבת.

כך או אחרת, האכזבה הגדולה של אנשי הג'יהאד האסלאמי איננה מישראל אלא מחמאס, וייתכן שבתקופה הקרובה נראה מאבק בין שתי התנועות. נאחל הצלחה לשתיהן.

הכותב הוא מזרחן, מרצה במחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן ועמית מחקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים