נפתלי בנט נצפה השבוע במסיבת העיתונאים מותש ומבולבל. הוא בסך הכל ניסה להעביר מסר של בהילות ולדרוש מהציבור להזדרז בחיסונים לילדים ולהישמר יתר על המידה בהרחקות ובזהירויות הנדרשות.
אבל בנט כמו בנט, מצליח לייצר עניין בשני המשפטים הראשונים שלאחריהם מתחילות ההקפות. לא ברור מהו היעד, לאן הוא חותר ומתי הן מסתיימות, אבל בדרך, זהו השלב שבו הוא מאבד את הציבור ומשדר תחושה של לשכת ראש-ממשלה ריקה.
נתניהו יצר דפוס העברת מסרים שהוכיח את עצמו בשנים האחרונות. הוא אף פעם לא נואם ולא מספר סיפורים אלא עולה על הדוכן עם אסופה של מסרים קצרים וקליטים, שמוכנים אצלו מראש עד לרמת המילה.
גם כשנתניהו הצליח וגם כאשר כשל, הוא הצליח תמיד לטעת תחושה בלב ההמון שיש מפתחות והם מצויות בידיים של אדם מבין עניין שניתן לסמוך עליו. את התחושה אי אפשר למשש בידיים, אך היא הייתה נוכחת בחדר בכל מסיבת עיתונאים של נתניהו, ואצל בנט היא פשוט לא קיימת.
ולא מדובר רק בכריזמה של העברת נאומים. יצחק שמיר לדוגמה, ראש ממשלת ישראל בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים של המאה הקודמת, היה יבש ואפרורי, נטול גרם אחד של כריזמה או כושר נאום. איש קפדן וקשוח ולא סימפתי בעליל. אבל כשהאיש היה פותח את פיו הוא הצליח להשרות ביטחון על הציבור ולשדר סוג של שלווה ורוגע.
בנט לעומת השניים, נעמד על הדוכן במבט מפוזר ואבוד, תנועות גופו מבולבלות ובעיניו הוא נראה כמי שמחפש את האיש עם המפתחות – ולא זה שמחזיק בהם. לא ברור מי כותב עבורו את הנאומים, ותביעות אולי עוד תגענה בהמשך כמו בנוגע לספרים, אך לפחות לפי מה שפורסם, לשכת ראש-הממשלה משלמת סכום לא מבוטל לכותבי נאומים, ולכן המסקנה היא שלא מדובר בתוכן אלא במי שמעביר אותו.
אצל נתניהו, שעובר ומגיה כל מילה, כותב הנאומים הוא הפובליציסט הדתי חגי חריף, בנו של הפרשן הפוליטי המיתולוגי יוסף חריף. יהודי שיודע לעשות את העבודה, לחבר בין עבר להווה, לשלב את הפסוקים הנכונים ובהגייה הנכונה – ובעיקר, להלביש את הנאום על הנואם, כמו חליפה התפורה לפי מידה.
ההתמודדות הבריאותית של ישראל מול מוטציית האומריקון הייתה סבירה, אם כי עד לרגע זה שורה מידה של אי ודאות באשר לעמידות החיסונים בפני המוטציה. חברים בממשלה, ולא רק כאלה שמקובל להתייחס אליהם כאל מכחישי קורונה בהדחקה, סבורים שבנט הגזים ושידר פאניקה אל מול המוטציה ובכך גרם גם לאובדן שאריות האמון הציבורי.
במשברים מסוג זה, המדינה מתכתבת עם האזרח בשני מסלולים מקבילים. הראשון, מקבץ התקנות והחוקים שנועדו לשמור על החיים עצמם. ממתן חיסון רביעי לקבוצות המצויות בסיכון ועד להטלת הגבלות בקניונים, בתחבורה הציבורית ובמקומות העבודה. במסלול השני, שאולי הוא הבסיס לציות האזרחים, מנהיגי המדינה חייבים לשדר רוגע, שיקול דעת ותחושת אחריות ומנהיגות.
במשבר הנוכחי ישראל מתנהלת כמדינה ששולטות בה חמש ממשלות, שבמקרה הטוב מסתנכרנות אחת לתקופה, וגם זה רק כאשר שר האוצר מואיל בטובו להפציע בישיבות קבינט הקורונה. בנט לא מצליח לממש חמישית מהתוכנית הלאומית למלחמה בנגיף כפי שהוא חושב שצריך לעשות, וגם מכך נובע התסכול שנראה על פניו במסיבת העיתונאים. בנט שעלה על הדוכן כראש-ממשלה, הוא הראשון שמזהה את התורפה הפנימית.
מעלה החמישה
ממשלת ישראל מורכבת מחמש ממשלות שונות, ודוגמאות לא חסרות: שר האוצר ליברמן הודיע חגיגית שאינו מוכן לפצות את בעלי העסקים ואת השכירים אם מקומות העבודה ייסגרו. שרת החינוך שאשא-ביטון מנהלת מדיניות עצמאית על גבול הטרלול מול מערך החיסון של ילדי ישראל; ואפילו שר אזוטרי כמו אלי אבידר יכול להודיע ברשתות החברתיות כי 'התו הסגול' בקניונים יבוטל ולדאוג שזה יקרה שנייה אחרי. בממשלה ובקואליציה שתלויה באצבעות של כל אחד מחבריה, כל ח"כ או שר מוזר – הופך למלך.
מה עושים? פשוט לא עושים! לא מחליטים ונותנים לרכבת להידרדר כשהקרונות מלאים בג'ובים ובתפקידים, ומתפללים לנס. זאת הנוסחה שעל גביה חיה ונושמת הממשלה הזאת. מבנה אדיר ממדים ותפקידים, שבנוי על 61 יסודות ולא יכול להחזיק מעמד אם אחד מהם יזוע ממקומו. עם כל הכבוד לקורונה, השרידות השלטונית – היא המטרה העליונה והיעד הראשון במעלה של כל אסופת הפוליטיקאים שמחזיקה את הממשלה הזו. כל היתר, פחות מעניין.
זו הסיבה למבט המבוהל של בנט במסיבת העיתונאים של יום ראשון, לחיפוש של עזרה וישועה. לראשונה מאז נכנס לתפקיד, הוא לא מצא את העזרה אפילו באסופת העיתונאים שהתגודדה מולו והטיחה שאלות קשות. בנט נראה כמי שלא התכונן ולא ציפה לכך שאניצי הפשתן שעוטף את האתרוג יוסרו ממנו כך.
ויש גם מסר אמוני בשולי הבלבול שאוחז בכל העולם. אנחנו מבקשים מעצמנו כל הזמן לקבוע יתדות ומוסכמות בכל הנוגע להתמודדות עם הנגיף, ועל בסיס זה אנו מחשבים חישובים, בודקים סיכונים ועושים סיכומים. בתוך אוקיינוס הנגיפים והמידע שזורם בכל הנחלים, כל אחד מאיתנו עושה את החישוב האישי והמשפחתי שלו. עד כמה לשמור, לאן ללכת, היכן להיזהר ועל מה לוותר.
אלא שמגל לגל ומסופה לסופה מאותתים לנו מלמעלה במסר חד ונוקב שאומר לכולנו: אולי עליכם להבין שככל שתעמיקו לחפש – כך תדעו פחות. זהו סוג הניסיון שמבקשים משמים להעביר את האנושות, דווקא בתקופה שבה האנושות מתיימרת להבין ולגלות הכל, לייצר ביטחונות לכל מצב ולהיות מוכנים לכל תרחיש. מישהו כמו אומר לנו שם מלמעלה: הרף. שאו עיניכם למעלה והפנימו את השאלה של משורר תהילים: "מאין יבוא עזרי?" ורק כאשר נפנים זאת ונחוש שלנו אין התשובות, נוכל להיוושע ב"עזרי מעם ה', עושה שמים וארץ".
כולנו אוהבים ואפילו נהנים ללעוג לבנט על הפער הבלתי נתפס בין ילקוט העצות וההדרכות שפרסם בספרו לבין התפקוד האנמי והבינוני במציאות עצמה. אבל האמת היא שבנט הוא המשל, וכולנו הנמשל. מי מאיתנו לא יצא בכותרות לו, לבני משפחתו ולקרובים אליו? בתחילה אמרנו שהנגיף חזק בחורף. אחר כך, שהוא פורח בקיץ. בדרך עוד חשבנו שהוא מרחף בחלל האוויר שלושה-ארבעה ימים. אפילו על המדפים בסופר חישבנו למצוא אותו – ואיננו. אין הזיה או שטות שלא נראו לרגע כמציאות, ומה שאנו חושבים לדעת כיום, יהיה כנראה השטות שנלעג לה בעוד חודש ימים.
משמים מאותתים לנו שהפעם, בזירת הניסיון הנוכחית של הקורונה, חוסר הידיעה הוא חלק מהניסיון. בל נביך את עצמנו, לא נצא בכותרות, ולא נעריך מה יהיה כאן עוד חודש ימים, כשאין לנו מושג איך ייגמר היום הזה ממש.
מס שפתיים
לפני חודש ימים, כשעיתון 'משפחה' פרסם לראשונה את החלטתו של דרעי להציב אולטימטום לפרקליטות המדינה "קלון או משפט", היו אנשים שהרימו גבה ולא הבינו עד כמה דרעי מוכן ללכת רחוק הפעם, כדי למנוע מעצמו קלון שיוציא אותו מהמשחק הפוליטי, בכנסת ובממשלה.
התמיהה הייתה גדולה במיוחד מאחר שדרעי התבטא כבר בפני חברים וידידים קרובים שהוא די איבד עניין בכנסת ובממשלה. רבים לא יודעים אך דרעי נערך לכך בשנתיים האחרונות. במשרדי שס בהר חוצבים הוקצה משרד מיוחד עם מעלית המגיעה היישר מהחניה, במיקום שכמו נועד ליום שבו ייאלץ לחתום על עסקה, לפרוש מהכנסת ומהממשלה ולהנהיג מבחוץ את שס ביד רמה.
אלא שלדרעי היו הפעם חישובים אחרים. בעודו עושה את דרכו לשדה התעופה לסופ"ש בשווייץ עם משפחת הבנקאים היהודים לבית ספרא, דרעי התפוצץ בטלפון על עו"ד נבות תל צור והודיע לו: "נתק כל קשר עם הפרקליטות. אין מה לדבר על מאסר על תנאי ואין מה לדבר על קלון, ומבחינתי, אם זה מה שהם מציעים – עדיף שהכדור יתגלגל למשמרת של היועמ"ש הבא".
יחלפו ימים ודרעי יבין שהוא אינו בעל-בית יחיד בזירה ומנדלבליט גמר אומר להכריע במשמרת שלו, עד ה-31 בינואר 2022, בהסכמה עם דרעי או שלא בהסכמתו. בינתיים, נהנה דרעי מסופ"ש רגוע בז'נבה. ביחד עם הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, זה היה בשבילו מקום מפלט רגעי להתמודדות ראש בראש מול דורשי הטוב בפרקליטות המדינה.
הררי מלל של ביקורת נכתבו על עינוי הדין וסחיבת התיק במשך שש שנים, אבל יש גם צד שני. ובעניין הזה, צריך לומר בצורה הברורה ביותר: דרעי חב חוב עצום ליועמ"ש מנדלבליט שזרק לפח את כל האישומים הכבדים ובמרכזם השוחד. מהתרומות לעמותה ועד לבניית הבית בספסופה. מהאישומים שניסו להדביק לחלק מח"כי שס כיום שיבוש כביכול, ועד לגיבובי הסיפורים על מרמה. מנדלבליט הלך ראש בראש מול פרקליט המדינה שי ניצן ופרקליטת מיסוי וכלכלה ליאת בן ארי והציב רף גבוה של ודאות בהרשעה לכל אחד מהסעיפים.
בן ארי לא אהבה את הרוח שנשבה מכיוונו של מנדלבליט: "האם תמיד אנו דורשים רמת הרשעה ודאית?" היא שאלה לא פעם, אבל מנדלבליט הבהיר, ובניגוד לדרכו גם כפה את עמדתו על הפרקליטות, שהוא דורש לראות אישומים עם ודאות קרובה להרשעה. בסביבתו של מנדלבליט היו שדיברו מאחורי גבו ואמרו כי הוא עשה עבור דרעי את מה שוינשטיין עשה בשעתו לליברמן, כשהותיר על המדף אישום אזוטרי וחסר משמעות. בעוד בתקשורת ולא רק החרדית הרימו גבה לנוכח עינוי הדין, בפרקליטות היו שראו זאת מהצד ההפוך כסחבת שמטרתה הסופית הייתה לסגור את התיק.
מי שרצה להעמיד את התאוריה למבחן, היה מוזמן להזכיר בפני דרעי את שמו של מנדלבליט בשבועות האחרונים. התגובה של דרעי לימדה שהוא לא קונה את התאוריות שמכרו בפרקליטות המדינה, אלא להפך. "אף אחד לא עשה לי טובה כשהסירו ממני את כל האישומים", אמר דרעי למקורביו, "להפך. המשטרה פשטה על בתים, הזמינה מאות אנשים, ביצעה חיקורי דין בכל העולם, אין פעולה שהיא לא עשתה כדי לאמת את החשדות שלה, אבל מה לעשות שהכל התברר להם כהזיה אחת גדולה. אישומים ללא שום בסיס שנולדו במוח קודח של אנשים שידועים לי היטב ופנו אז למשטרה והציפו אותה בקונספירציות שאין בינן לבין האמת דבר.
"במקום שמנדלבליט ייקח אחריות על כל עינוי הדין והסבל שנגרם לכל כך הרבה אנשים", אמרו בסביבתו של דרעי בסוף-השבוע, "הוא הלך על הקצה והסכים בסופו של דבר לעסקה ללא קלון שתחייב פרישה כעת של דרעי מהכנסת".
פרי הארץ
אם תרצו, יש גם יש קלון בעסקה, אך לא לדרעי אלא למנדלבליט שעומד בראש המערכת שגרמה לעינוי דין ליותר ממאתיים אנשים במשך שש וחצי שנים, כולל בשבועות האחרונים. התפנית שהובילה לעסקה אחרי הצבת האולטימטום "משפט או קלון" מצד דרעי, חלה בעקבות פעולה אחת, ומעשה שהיה כך היה:
כדרכם של יועצים משפטיים לממשלה בשישים הימים האחרונים לתפקידם, הם יוצאים למסעות של שיחות תדרוך במערכות של העיתונים הבכירים בישראל. השיחות מתנהלות כשמהעבר האחד של השולחן יושב היועץ המשפטי לממשלה, מוקף בבכירי לשכתו ובמקורביו, ומהצד השני, כל בכירי המערכת: עורכים, פרשנים וכתבים.
מנדלבליט התחיל במסע וביקר בשתי מערכות עיתונים. הסיכום הג'נטלמני לפיו כל מה שנאמר בשיחות כאלה הוא תחת הקוד של 'אוף דה רקורד' ולא יוצא החוצה – לא נשמר הפעם, אולם לא ברור אם ההדלפה הגיעה מהמעגל של מנדלבליט או מהצד העיתונאי. מה שברור הוא, שהעיקרון המקודש חולל והדרך למהדורות החדשות הייתה קצרה.
מנדלבליט הדהים את הכתבים כאשר פתח בירי של צרורות בתוך הנגמ"ש בצלאח א-דין. "אני חושב שהתוצאה היא לא טובה, היא רעה אפילו, שזה לקח כל כך הרבה זמן. תיק דרעי בא אלי כתיק שחיתות מאוד חמור, חקירה של נושאים ודברים כאילו שזה נראה וואו, גדול, כן? מהתיק הזה לא נולד אפילו עכברון, זאת אומרת כלום, זה לא שמשטרה, לא יודע, זה כאילו פשוט כלום, לא הייתה חקירה על העלמות מס. לקח פרק זמן מאוד ארוך, שלא הלך לשום מקום. פשוט כלום, עכשיו מתוך זה שחוקרים סיפור גדול שהוא לא קיים אז מגיעים לסיפורים אחרים. האם אפשר להתעלם מהם? חד משמעית לא, אי אפשר, אתה מגיע לדברים אחרים, לעולמות אחרים לגמרי ומגלים דברים".
מנדלבליט מתח ביקורת נוקבת שהפתיעה את המשתתפים והבהיר כי בכוונתו לסיים את הסיפור לפה או לשם במשמרת שלו: "יש סדרה שלמה של דברים וזה עובד מקצועית דרך המשטרה, דרך הפרקליטות ומגיע אלי, אני לא מכיר דרך אחרת, אני לא מוכן לעשות אחרת, גם אם זה ייקח הרבה זמן. הרבה מאוד זמן זה שם היה. עכשיו זה נורא ואיום, יש פה בעיה, אני כאן אחראי על כל המערכת, שחייל ברצועת עזה נפגע בגלל רשלנות או בגלל תאונת אימונים אז הרמטכ"ל גם נושא באחריות. יש בעיה במערכת, אני מסכים. עכשיו זה סדרה שלמה של אירועים כאלה, קטנים יותר או פחות. זה לא בטון, אין שם בטון, יש דברים אחרים. האם יש סיכוי סביר להרשעה? התשובה לדעתי כן. אני מתכוון שתהיה הכרעה בדבר הזה לכאן או לכאן לפני שאני מסיים את התפקיד".
משפט המחץ שפתח את המהדורה המרכזית בחדשות 12 היה לא פחות ממדהים. "מהתיק הזה לא נולד אפילו עכברון", צוטט מנדלבליט כמי שמודה בכישלון. מרגע זה ואילך, העניינים הפכו לפחות ופחות לאים בפרקליטות המדינה. מאותו רגע, נסללה הדרך לעסקה שבה דרעי יפרוש מהכנסת, ישלם קנס כספי, יודה באישומי מס ולא יוטל עליו קלון שימנע ממנו מלשוב ולהתמודד בבחירות הבאות.
נותרה רק סוגיה אחת פתוחה שתגיע ביום מן הימים למגרש המשפטי: האם דרעי יוכל לכהן כשר או לא? פרקליטי דרעי מאמינים שהתשובה תהיה חיובית, אחרים חושבים שמדובר בלקונה משפטית שתתגלגל לבסוף לפתחו של הבג"ץ. אלא מה?
אשריך שנתפסת
גידי וייץ, שנחשב לבכיר התחקירנים והעיתונאי המעמיק ביותר במדיה התקשורתית כיום, אינו נחשב לתומך של דרעי בלשון המעטה, וגם עיתון 'הארץ' שבו הוא כותב אינו נחשד כמובן בעוון שכזה. השבוע, הוא סיכם כך את פרשת דרעי: "מהמגה תיק נותר שלד גרום. פרשת דרעי היא אחד הכישלונות המהדהדים של מערכת אכיפת החוק".
וייץ הוסיף 'ויץ' נוסף: "מנדלבליט לקח את הזמן בחקירה ועסקת הטיעון המתגבשת עם יו"ר שס היא אקורד סיום צורם לכהונתו. מלבד עינוי הדין שעבר דרעי במשך שש שנים, התמשכות החקירה גורמת לתאוריות הקונספירציה להרים את הראש. אין שום סיבה", כותב וייץ, "שחקירה נגד איש ציבור או אזרח מהשורה תימתח על פני שנים ארוכות, בעיקר כשמדובר בפרשה מקומית שרוב הסצנות שלה מתרחשות בין שכונת גבעת שאול בירושלים ליישוב הר שמואל".
מאז התפרסם הדיל המסתמן, אריה דרעי גזר על עצמו שתיקה. את ההזדמנות להעביר מסר לפעילי שס ולמערכת הפוליטית כולה, הוא מצא באמצעות שיחת זום שקיים עם כשלושים סגני ראשי ערים ומועצות מטעם שס שהשתתפו בכינוס באילת. "חשוב לי שתשמעו זאת בקולי", הבהיר דרעי, "אין לי שום כוונה להרפות, ולו לדקה אחת, את הפעילות שלי כיו"ר תנועת שס. השליחות שלי היא להיאבק למען היהדות והעזרה לחלשים, ואני אעשה זאת איתכם. לא חשוב אם בתפקיד זה או אחר".
בסוף הפרשה, דרעי יוצא כמעט ללא שריטה מקרב לא פשוט. ממקום שעליו נאמר "כל באיה לא ישובון", הוא חוזר בשלום אחרי מסע ארוך של סבל ועינוי, שהתנהל מצידו ללא קמפיין נגטיבי, ללא הכפשות וללא מסע בכיינות של "אכלו לי, שתו לי". דרעי שגם כך רצה לפרוש מהכנסת עם השבעת ממשלת בנט-לפיד, ונותר לבסוף בלילות הארוכים במליאה רק כדי לשדר לצעירים רוח קרב ולחימה, יוכל כעת להתמקד מחוץ לבניין בהיערכות שס לבחירות המקומיות ולתכנן מבחוץ את הפלת הממשלה.
בונוס נוסף הרוויח דרעי בשנים האחרונות: כל מי שבא עם האיש במגע, הבחין ששעות הפנאי שלו מוקדשות לפוליטיקה וכל היתר ללימוד תורה ולעבודה ציבורית. ימי המשתה והסעודות חלפו להם כאילו נתן לו מישהו זריקה נגד תיאבון. אחרי שש שנים שבהן לא הצליחה הפרקליטות לתפוס אותו בגין חשדות חמורים, אף על פי שאך בחודש האחרון זומנו עשרות עדים בניסיון לחדש את החקירות, אפשר לומר לסיכום את דברי רבי עקיבא: אשריך שנתפסת על דברי תורה.
נבואת מיכה
כדי להבין לנפשו של דרעי שמשוכנע בצדקת טיעוניו, ולמרות עינוי הדין בן שש השנים שנעשה לו מוכן לחתום על עסקת טיעון שבמסגרתה יודע בעבירות מס קלות – יש ללכת כמעט שלושים שנה לאחור, לימיה הראשונים של חקירת דרעי בשנות התשעים. תשמעו סיפור:
כשפרשת דרעי פרצה לחיינו בשנות התשעים, החקירות המרכזיות והמשמעותיות התמקדו בתחילה במה שיכונה לימים 'התיק הציבורי', שבמסגרתו הועברו עשרות מיליונים כהעדפה מתקנת אחרי אפליה של שנים למוסדות חינוך ובתי כנסת שהיו מזוהים עם יהדות עדות המזרח.
פרקליט הצמרת שליווה את דרעי בראשית הדרך היה יגאל ארנון ז"ל, אך מה שלא רבים יודעים זה שלצידו היה סנגור נוסף שהיה מוכר ואהוב בצמרת הפרקליטות. עו"ד מיכה קירש, פרקליט ירושלמי מהזן הישן, שימש פרקליט מחוז ירושלים והכיר היטב את מסדרונות הפרקליטות בצלאח א-דין שבראשה עמדה אז דורית ביניש, כשעוזר צעיר בשם שי ניצן שימש כיד ימינה.
קירש לא הסכים לייצג את דרעי על אוטומט. הוא למד את התיק לעומקו, הסתגר במשך עשרות שעות עם עו"ד יגאל ארנון, והמסקנה שלו הייתה, שעל המעשים שיוחסו לדרעי בחקירות הוא יכול להגן לא רק משפטית אלא גם אידיאולוגית: "יש פה העדפה שבאה לתקן אפליה של שנים. יכול להיות שעשית טעויות בדרך, אבל המטרה של הפעולות הייתה כשרה וראויה", פסק קירש, שאף החל לנהל במקביל מגעים מול פרקליטות המדינה בראשות דורית ביניש. "תן לי להשיג לך עסקה", הוא אמר לדרעי, "שבמסגרתה תודה בכך שטעית בדרך הפעולה, ונסגור את זה בעסקת טיעון בלי קלון".
דרעי של המאה הנוכחית היה חותם על העסקה כאן ועכשיו ולא מאזין לשום יועץ אחר, אך אז, כשר צעיר לימים וכמי שחש שרודפים אותו באובססיביות, הוא האזין גם לקולות אחרים. אחד מהם היה של עורך הדין המנוח יעקב וינרוט שישב אז במשרד קטן בבית דירות בתל-אביב ונחשב לכוכב חדש שהפציע בשמי עולם המשפט הישראלי.
"אתה חייב להגיע אל יעקב", אמר לדרעי החבר המשותף משה גריינמן, שנחשב אז למקורבו ולידידו הטוב של וינרוט, "הוא כוכב משפטי עולה, יש לו קשרים בצמרת ויש לו מידע שאתה חייב לשמוע".
דרעי הגיע לפגישה קצרה שנמשכה לבסוף שעות ארוכות, ובמהלכה הופתע לשמוע מוינרוט על פרטי הדיל שקירש הציע לפרקליטות המדינה. וינרוט סירב כמובן לספר על מקורות המידע, אך התוספת שבפיו הייתה דרמטית. הוא הסביר לדרעי שמישהו שם למעלה, בפרקליטות המדינה, מנהל עימו מגעים שלא בתום לב, במטרה להוציא ממנו הודאה בעבירה שלאחריה יופרו כל הסיכומים, אם במישרין ואם בדרך הצגת הדברים לבית-המשפט.
דרעי נחרד וחזר לביתו, שם הסתגר בלב כבד ולבסוף החליט לחתוך את הקשר עם מיכה קירש ולשמור על זכות השתיקה בחקירות, כפי שהנחה אותו עו"ד וינרוט. אלא שקירש לא ויתר. הוא מצא את הדרך להגיע אל דרעי והפציר בו לא לסגת מהעסקה המסתמנת. "אתה עושה טעות קשה", אמר קירש המנוח לדרעי, "אני מכיר את האנשים ואומר לך שעם החומר הראייתי שיש, אפשר לסגור עסקה. אם עכשיו תחליט לפוצץ הכל וללכת ראש בראש – הם יילחמו ולא יוותרו. אני מאמין בתיק ואומר לך שזה מנוגד לאינטרס שלך. חבל לי שכך זה ייגמר".
דרעי שנקרע בין שתי התפיסות וגם חש אי נעימות הולכת וגוברת מול האיש נשוא הפנים שהפציר בו שוב ושוב, הסביר לקירש שאין לו ברירה. "זה מה שהורו לי הרבנים בבני ברק ואני חייב לשמוע בקולם", הסביר לקירש שלא השתכנע ונפרד באזהרה: "כשתגלה שאני צודק, לא תהיה כבר דרך חזרה".
זמן לחשוב על מה שאירע, היה לדרעי בשפע במרוצת עשרים השנים שאחרי. בניתוח קר שדרעי עשה הוא סבור עד היום כי אף על פי שהמידע שהביא יעקב וינרוט הצעיר היה חד ומדויק, הרי שהעצה של מיכה קירש בעל הניסיון, הייתה כנראה מועילה לו יותר ופוטרת אותו משנות סבל רבות. היציאה לעימות ראש בראש מול הפרקליטות, ונטישת האופציה של עסקה בטריקת דלת, גרמה למשטרה ולפרקליטות להסתער על החקירות באובססיה ולא להרפות.
וינרוט עצמו, כנראה, היה מייעץ בזקנותו את אותה עצה שקירש בעל הניסיון באותה תקופה העניק לדרעי הצעיר. ועל כך יכול להעיד כיום, ראש הממשלה נתניהו שלא האזין לעצתו של וינרוט ערב הסתלקותו, להגיע לעסקת טיעון ולהימנע מהליכה למשפט. יש עצות ששום מוח משפטי מבריק לא יכול להעניק – טוב יותר מבעל הניסיון. דרעי מודל 2021, למוד ניסיון שנחרט בבשרו, מיישם בסך הכל באיחור של כמה עשורים, את אותה עצה מחכימה של מיכה קירש המנוח ששפתותיו דובבות בקבר. את דמי הטרחה עבור אותה עצה, דרעי שילם במשך שלושים שנה, בדם, יזע ודמעות.
