ישראל יוסקוביץ
י' כסלו התשפ"ו
1. ימים ספורים לפני כניסת הרמטכ"ל הרצי הלוי לתפקידו נפגשתי באחד מיישובי הדרום עם אחד ממקורביו, אלוף בכיר בצה"ל.
הימים כפסע מהכרזת לוין על הרפורמה המשפטית. מתנגדי הממשלה, מבועתים מהרכבה, חיפשו נקודת אחיזה לחומר דליק שממנו קרוצות מחאות אפקטיביות.
באותם שבועות, אזרחי ישראל קמו מדי בוקר לסערה חדשה שהוצתה. ראשי הקפלניסטים, המכונים בשיח הפנימי 'פורום קיסריה', נהגו (וכמדומני שעדיין נוהגים) להתכנס במשרדו של תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר, בהרצליה.
דן חלוץ, שקמה ברסלר, הייטקיסטים נחשבים, משפטנים מובילים ומומחים לענייני מחאה מהעולם, התלבשו בכל יום על דמות אחרת בגוש נתניהו.
התקשורת, ואת זה מיותר לומר, שיתפה פעולה בחדווה. הכותרות הראשיות היו זהות ומתואמות בכל האתרים והעיתונים. האפוקליפסה, כך בישרו לנו, כבר כאן; ממש מעבר לסמטה.
אבי מעוז, מי זוכר, היה הדמון המרכזי. בשביל הפרוגרס התל אביבי הארכיון שלו עשה נפלאות. עד כדי כך שנתניהו נאלץ להוציא הודעות הבהרה תכופות מייד אחרי כל ציטוט שיוחס לשותפו החדש.
חרף זאת, הקדנציה שלו הייתה קצרה להפליא. היא החלה בימי המו"מ הקואליציוני והסתיימה באבחת נאומו של יריב לוין בארבעה בינואר, חמישה ימים אחרי השבעת הממשלה. הרפורמה המשפטית, במיוחד הדרך שבה הגיחה לעולם, הייתה הדבר הכי טוב שהרל"בניקים יכלו לאחל לעצמם; סוף סוף נמצא גזיר העיתון שאיתו אפשר להבעיר את הרחובות.
הפגישה עם אותו אלוף התרחשה, כאמור, לפני נאומו של לוין ובטרם כניסת חברו הרצי הלוי ללשכת הרמטכ"ל.
אף על פי כן, כבר באותו פרק זמן ארגוני מילואים וטייסים שחצו את גיל חובת השירות השמיעו איומים על הפסקת התנדבות.
"הרצי", סיפר לי נ', "מאוד מודאג; הוא חושש שהקיטוב הפנימי יחדור לצה"ל". ומה בכוונתו לעשות? ביררתי. "הוא שלח את כוכבי (הרמטכ"ל היוצא) לדבר על כך עם רה"מ נתניהו", השיב.

זאת איננה רק הערת שוליים. מפקד חיל האוויר תומר בר עם רה"מ נתניהו צילום: פלאש 90
מכיוון שפגישתנו עסקה בנושאים אחרים ומתוך הבנת הרגישות נמנענו מכניסה לשיח פוליטי. אילו הייתה ניתנת לי הזדמנות הייתי מבקש להבין מה בדיוק חלקו של נתניהו באירוע. כלומר, אם יש טייסים שאינם חייבי מילואים והם מבקשים להפסיק את התנדבותם, תפקידם של ראשי הצבא לדבר איתם או לחלופין להדיח את גורמי ההתססה ובכך, אולי, לגדוע את הסחף.
את כל זה לא אמרתי לנ'. המשכנו לנושא שלשמו התכנסנו, נהניתי מכוס תה חם שהגיש לי אחד מילדיו, ונפרדנו לדרכנו. הפעם הבאה שנחליף מספר מילים כבר תהיה במלחמה הנוראה שהוא ימלא בה תפקיד משמעותי.
נזכרתי באותו מפגש השבוע, כשהרמטכ"ל זמיר הודיע על מימוש מסקנות ועדת הבדיקה הפנימית בראשות מקורבו האלוף סמי תורג'מן, שחקרה את מחדלי שבעה באוקטובר.
מפקד חיל האוויר תומר בר, איש עתיר זכויות שבסייעתא דשמיא הפליא בתפקודו במבצע 'עם כלביא' ובפעולות הנועזות שהביאו לחיסולה המונומנטלי של צמרת חיזבללה, זכה להערה פיקודית בלבד.
בזמן שחבריו האחרים מודחים משירות, בר ימלא את ימיו בתפקיד. גם ההערה שקיבל מתייחסת להפעלת כלי הטיס בבוקר הטבח עצמו. היא מתעלמת משורת תקלות בחיל, ובעיקר היא מתעלמת מכישלונו המוחלט למגר את מרד טייסי המילואים.
נכון. לא לי ולא למרבית הקוראים יש זכות להתגולל על אנשים שסיכנו את חייהם עבור ביטחון המדינה ובמשך שנים התנדבו מרצונם להשתתף משמעותית בפעילות חיל האוויר מעבר לקווי האויב. אבל לא כלפיהם הטענה, אלא כלפי מפקדם שהקטין ראש ולא הפעיל את יכולותיו והשפעתו למניעת התפשטות הסחף. מאוחר יותר יתברר שלאותה התעלמות תהיה השפעה לא מבוטלת על החלטת הנהגת חמאס לצאת לפשיטת פתע ביישובי העוטף.
נחדד: בבוקר שמחת תורה תשפ"ד לא היה טייס אחד מאלו שהכריזו כי לא יתייצבו שמימש את איומו. כולם זינקו לבסיסים וברגע שהתאפשר להם היו על כלי הטיס. התקלות הרבות, כמו שינוע הכלים מצפון לדרום וחשש מפגיעה באזרחים ובחיילים על הקרקע, אינן קשורות אליהם ועסקנו בכך בהרחבה בפרקים הקודמים.
אבל מה שקרה בזמן אמת לא היה רלוונטי למה שהאויב מעבר לגבול הבין. סנוואר ידע עברית, נסראללה ידע טוב ממנו את שפתנו, ואף על פי כן השניים החמיצו את פיצוח הגנום היהודי; את האחריות האישית לערבות הדדית. ההחמצה הזו עלתה בחייהם של כמעט 2,000 נרצחים בשנתיים של לחימה.
מבחינת היערכות חמאס וחיזבללה היו ערוכים למתקפה גם בתקופת הממשלה הקודמת ואפילו בתקופת הממשלה הקודמת-קודמת. ההכנות לטופאן אל־אקצא החלו עוד לפני שומר חומות. אחרי המבצע ההוא ובניגוד לרושם שנוצר כאן כאילו הכרענו את המוטיבציה של הארגון העזתי, התיאבון שלו לממש את התוכנית רק גבר.
מכאן ואילך זאת הייתה שאלה של עיתוי. האירועים הפנימיים אצלנו נקלטו ברצועה, בדאחייה וגם באיראן כשעת כושר. ראשי הצבא הזהירו שהאויב מזהה חולשה ונערך, אבל הם עצמם לא דרכו את המערכת. לדרג המדיני ידעו טוב מאוד להעביר את החומר המודיעיני; לשטח שידרו שהכל בקונטרול.
לכן, אפשר בהחלט להבין את הביקורת המושמעת כלפי מסקנות ועדת תורג'מן וכלפי הרמטכ"ל זמיר שהחליט לממש אותן. ישנם עוד מפקדים שכשלו וצריכים לשלם יותר ממה שנדרשו לשלם.
ככה זה בדמוקרטיה: מוסד האחריות קיים גם כלפי אנשים טובים שכשלו במילוי תפקידם או שבמשמרתם התרחש מחדל חמור, אף שלהם עצמם לא הייתה תרומה עודפת לחידלון.
זה יכול היה לקרות לכל אחד, אבל זה קרה לך.
2. בזמנים אחרים הרצי הלוי היה מסיים כהונה מפוארת כרמטכ"ל. איש חושב, מקורי, ערכי והגון.
רצתה ההשגחה ולתפקידו נכנס עשרה חודשים בלבד לפני האסון. המשקפת שהמתינה לו בלשכה היא אותה משקפת של כוכבי, איזנקוט, גנץ ואשכנזי. מה שקודמיו ראו גם הוא ראה.
במידה מסוימת פעל אף יותר מהם. זה בא לידי ביטוי, בין היתר וביתר שאת, בזירת איראן.
הפרוטוקולים מעידים כי הורה להרחיב דרמטית את ההיערכות למלחמה. היערכות שבמעלה הדרך תסייע למחליפו לנהל באופן יעיל את ימי הקרב בשמי טהרן.
אבל בזמן האסון הנורא בתולדות העם היהודי מאז השואה, הוא זה שעמד בראש המערכת הצבאית. לכן הוא גם הנושא באחריות למחדל הנורא.
קורות אותו לילה שבין שישה לשבעה באוקטובר היו מתרחשים גם במשמרות קודמיו. פעמוני האזהרה שנדלקו, נדלקו גם לפני כן. הסטיות הקלות, שדרשו התייחסות לחומרה, לא הצליחו לגבור על צורת החשיבה, על התפיסה, על מה שאנחנו למדנו לקרוא לו: קונספציה.
הלוי, כפי שסיפר, קיבל את הטלפון על הסימנים המעידים, מיהר להתלבש וניגש לשולחן העבודה שלו. הוא לקח דף ועט והעלה את הנקודות לקולא ולחומרתו. אחרי מחשבה החליט להעלות ערנות ולהמתין לבוקר.
הקונספציה לא הניחה לו גם באותו לילה: אם חמאס מורתע, הסיק, והוא אינו רוצה מלחמה, אז הסימים נדלקו כי זה תרגיל.
לכן, גם כשהנגדת ברצפת הייצור מספרת למפקדיה שכוחות נוח'בה מתאמנים על רטוב סמוך לגדר והיא מתריעה שזה מתכתב עם תוכנית 'חומת יריחו' לכיבוש יישובי העוטף, הקצונה הבכירה מנפנפת אותה במודיעין קשיח, סותר, שמחזק את הקונספציה.
בשלב מסוים הנגדת הזהירה כי יותר מודיעין ממה שיש לה לא יהיה לה. כלומר, בעיניים שלה ובהתאם לכלי הניתוח שהעמידו לרשותה, מה שמתרחש על גדר ההפרדה הוא הכנה לקראת פעולת אמת. המהומות בערב החג, הסבירו המתווכות, נועדו לקבל יותר כסף; חמאס לא מעוניין בהסלמה. עובדה, מזל"ט של צה"ל תיעד את כוחות המשטרה שלו מכים מפגינים על הגדר.
התפיסה הזאת הייתה נחלתם של כלל מקבלי ההחלטות, מלמעלה עד למטה, לאורך יותר מעשור. בהתאם לכך, לא הייתה שום סיבה לחשוב שכשהסימים נדלקים משהו אמיתי עומד להתרחש.
אבל שוב, הרצי הלוי היה שם, זה קרה במשמרת שלו, ולכן הוא האחראי. ההתפטרות שלו היא חלק מתחושתו האישית כי אסור לו לברוח מהמפגש עם חלקו במחדל הנורא. הוא ורעייתו מקפידים להגיע לכל לוויה, גם בימים אלו שהוא על אזרחי.
וכמו שהלוי הסיק מסקנות היה מתבקש שגם תומר בר יעשה זאת. הוא חלילה לא עודד את ההתקוממות, אבל הוא בחר במדיניות הכלה.
הממשלה וצה"ל הכילו את חמאס, בר הכיל את מה שמכונה בשוגג סרבנות הטייסים. זאת איננה סרבנות כי מדובר במתנדבים, אבל לך תסביר זאת לסנוואר. הוא ראה את מה שהתקשורת הישראלית ביקשה להראות: המחאה מתרוממת וחודרת לקודש הקודשים של מערכת הביטחון.
3. ישראל כ"ץ, כוכב עולה בפקולטה לפופוליזם ילדותי, צודק מהותית. הסיפור לא הסתיים; הוא לא אמור להסתיים. יש עוד אחראים שצריכים לשלם מחיר.
עם זאת, קשה לקבל הטפות משר בכיר בממשלה שכיהנה כאן בזמן המחדל, וגם שנתיים וחודשיים לאסון לא חושבת שמתבקש להתניע את ההליך הנדרש לחקר האמת בגזרה שלה.
כ"ץ היה שר חוץ בפרק זמן מצטבר של שנתיים. קודם ב־2019 ואחר כך בממשלה הנוכחית. לאורך התקופה, ולפני כן כשר מודיעין, כיהן כחבר בכיר בקבינט המצומצם. הוא חלק בלתי נפרד מהקונספציה הארורה.
איזה חלק? תשאלו אותו על המיזם הגרנדיוזי שקידם להקמת אי מלאכותי בחופי עזה.
כל מי שביקר בלשכתו כשר תחבורה אולץ להאזין להרצאתו על נמל התעופה שיוענק לעזתים, ספינות הסוחר שיפליגו ממנו והניתוק המוחלט מחייהם. 'שלום כלכלי' היה המוטו שלו לאורך שנים רבות.
כשכולם גיחכו הוא נותר עם שתי תוכניות הדגל שעליהן הייתה גאוותו: האי המלאכותי ברצועה ותוכניתו לסלילת עורקי תחבורה שיחברו בין ישראל, ירדן וסעודיה.
עכשיו, בחסות זיכרון ציבורי קצר וקיטוב פנימי שמחק את מוסד העובדות, הוא משחק אבו עלי על ראשי הצבא.
איל זמיר, הרמטכ"ל שנבחר על ידו ולא היה חלק מהמחדל, הגיע לנקות אחריו ואחרי חבריו.
בטקס חילופי הרמטכ"לים, בנאומו, עלב שר הביטחון בגסות ברמטכ"ל היוצא כשאמר: "התקרה של הרצי היא הרצפה של זמיר". היה ברור שזה מהלך מתוכנן שנועד לפטר את האחריות עם הרמטכ"ל החדל. הלוי הלך, הלכה האחריות, הלכו האשמים.
מהר מאוד המציאות לימדה את הציניקנים הללו שיש לה סדר יום משלה. הציבור לא ממהר לשכוח, התוצאות בשדה הקרב העזתי לא השביעו רצון לאורך תקופה ממושכת, והבעת עמדה מקצועית של הדרג הביטחוני נתפסה כקריאת תגר.
אין ספק. זמיר חוטף מהשר הממונה לא בגלל חוסר התאמתו לתפקיד, אלא מפני שסביבת נתניהו סימנה את כ"ץ כתורן הבא לחטוף ממכונת הרעל. זאת בשל מינוי הפצ"ר המתנחל שלא בא טוב לבן יקיר ממיאמי. הוא משוכנע שאם יתנפל על ראש המטה הכללי, שמתישהו איבד את חינו בקרב בני המשפחה, עוון המינוי יישכח.
זאת עזות מצח שאין דומה לה. זמיר לא היה שם באותן שנים שכ"ץ פנטז להעניק לעזתים נתיבי תעופה בים, באוויר וביבשה. כחסיד נלהב של הקונספציה הוא דחף והתקוטט עם נתניהו על הקצאת או גיוס משאבים למימוש חלומו.
אחרי שבעה באוקטובר מיותר לפרט את קנה המידה של האסון בהינתן שתוכניתו הייתה יוצאת לפועל. שכל אחד בבית יעשה את המשוואה בעצמו.
ועדת חקירה ממלכתית הייתה סורקת את המהלך הזה במסרקות האמת. כ"ץ, לצד רבים מעמיתיו, היה מוקע ציבורית על הדירקטיבה חסרת האחריות הזאת. והוא מדבר על תחקירים ומסקנות? מהיכן החוצפה ללמד מהן אחריות ואשמה את מי שחפים מכל קשר למחדל?
כתבתי כאן בעבר תובנות על התרשמותי (הלא חיובית) מהקילר אינסטינקט של שר הביטחון. האספירציות שלו לכהן כראש ממשלה משתקפות בכל מפגש איתו. הוא נחוש ומשוכנע שאין מתאים ממנו למשרה הרמה.
בקוצר ראותי נהגתי לזלזל באובר המוטיבציה שלו; שהרי מה כבר יכול לקדם פוליטיקאי אפרורי, נטול יכולת רטורית, שנאבק על ירושה עתידית לצד אין ספור כמותו?
בחודשים האחרונים אני מבין שטעיתי. האיש יודע טוב מכולנו איך מגיעים לפסגה: אפס ביחסי אנוש, זירו כבוד לסמלים ממלכתיים והרבה חוצפה של סרן בצנחנים שאת מיטב שנותיו העביר בשוחות של מרכז הליכוד.
כ"ץ צודק כי הציבור צודק. הביקורת, ביתר שאת מצד משפחות שכולות, מבקשת לעשות צדק עם ראשי המחדל.
אילו שר הביטחון היה מעוניין בתיקון אמיתי הוא היה בוחר להשמיע את הגיגיו באופן הרבה יותר אפקטיבי ומתבקש. כל מה שהיה צריך לעשות הוא לפתוח את דלת לשכתו, לצעוד מספר פסיעות לצידו השני של המסדרון ולגשת ללשכת הרמטכ"ל. או ההפך כמובן. נכון, מתבקש ההפך.
במקום זאת הוא בחר לרוץ לתקשורת בלי ליידע את הרמטכ"ל.
אתם יודעים למה? כי לא מסקנות תורג'מן בוערות בו אלא קרבות הירושה מטרידים אותו. אם בדרך צריך לשחוט פרות קדושות, שיישחטו.
רק נזכיר לו: האויב עדיין מעבר לגדר. רואה, עוקב, מסיק מסקנות.
4. לפני שלושה שבועות עברה בקריאה ראשונה במליאה רפורמת התקשורת של השר קרעי. לא נלאה אתכם ברפורמה שמרביתה ככולה איננה רלוונטית עבורנו.
אפשר בהחלט לחשוד שלא הכיס של האזרח מעניין את קרעי אלא פתק ההצבעה שלו. היכולת שלו, כשר, להתערב בתכנים המשודרים, לצד הגישה הבלתי אמצעית של בעלי השליטה ללינאפ, יוצרות את הרושם שאכן יש כאן טעם לפגם.
מנגד, אי אפשר להמעיט בטיעונים שמעלה קרעי. לאורך השנים גופי התקשורת החילו כללים נוקשים שכל מטרתם הייתה לדחוק את היכולת של בעלי דעות אחרות להסתנן ללוח השידורים.
קראתי לאחרונה את ספרו של איש התקשורת הוותיק דן שילון. הספר יצא בשנת 1997. אני מניח שכיום, בתקופה שבה מקדשים את הפוזיציה על פני העובדה, שילון לא היה כותב בכזאת פתיחות את מה שכתב אז על התקשורת.
אבל, כאמור, הספר נכתב לפני המילניום הנוכחי ובעמודיו המרתקים ניתן להתרשם מעומק הסיאוב של התקשורת "הליברלית".
שילון מספר שממשלות מפא"י היו מתערבות בבוטות בשידורים, מפטרות את מי שמתח עליהן ביקורת ומפעילות מכספי הציבור כלי תעמולה שנהגו כשופרות רשמיים של ההנהגה.
זה לא היה טוב אז וזה לא טוב היום, אולם נוכח הזעזוע וזעקות הגיוואלד חשוב לדעת שקרעי לא יוצר כאן תקדים. הוא בסך הכל למד מהטובים ביותר.
"זה לא נכון", טוען השר קעי בשיחה שקיימתי איתו השבוע. "מפא"י שלטה בתקשורת שלושים שנה, אני אומר בדיוק ההפך: לא הפקידים ישלטו אלא הציבור. כל מי שרוצה להיכנס יוכל להיכנס והציבור יצביע בשלט בלי התערבות של בעלי אינטרסים בתוכן ובמודל העסקי".
אבל כשאתה בוחר להקים רשות רגולציה כשרק לך יש את הסמכות לקבוע מי יהיו החברים, זה אומר לא מעט על הכוונות שלך.
"זה לא מדויק. אמרתי שאני רוצה שפקידים אצלי במשרד התקשורת יקבעו את התחרות. שיוודאו שאתה לא מוכר במחירים מפלים מספק אחד למשנהו. אין להם סמכויות בתוכן. זה שקר שמנסים להדהד כדי לפגוע בי.
"היום הרשות השנייה מוסמכת להתערב ולהשגיח. בחוק החדש כל מה שאתה צריך לעשות הוא לשקף לציבור תקנון אתיקה. אתה כותב בתקנון אתיקה שלך: 'אני מאוזן' או 'אני ימני' או 'אני עם נטיות שמאלניות' והציבור ישפוט".
למשקיעים יש יכולות להתערב בתכנים. מחר אתה, נתניהו או לפיד תביאו משקיע והוא יקבע את הליינאפ של המהדורה בערב.
"למה, היום אין?! בוודאי שיש. רביב דרוקר ומתן חודורוב (עיתונאים מהשמאל שמשדרים בחדשות 13) לא טסו לבלווטניק (בעלי השליטה בערוץ) כדי לשכנע אותו לפטר את מנכ"לית החדשות רק בגלל שהיא ימנית ומזוהה עם נתניהו?! למה, ערוץ 12 לא עשה לפני שבועיים ישיבת הנהלה ודרש מכל התוכניות בערוץ לתקוף את רפורמת התקשורת?!
"המטרה שלי לפרק את המונופול על התודעה אבל אני לא עושה את זה דרך שליטה שלי ואני לא מנסה להנדס את המערכת. הדבר היחיד שעליו נלחם הוא להעניק את הכוח לשלוט בתכנים בידי הציבור".
כיתוב תמונה: זאת איננה רק הערת שוליים. מפקד חיל האוויר תומר בר עם רה"מ נתניהו צילום: פלאש 90