השבוע של יחיא

העסקה עם השטן, שהפכה לדרמה שבועית מדממת ומתמשכת, אינה יותר מאשר שביב אור קטן באפלת מעמקי המנהרות שבהן מוחזקים החטופים. מדינה שלמה נכנסה, באדיבות האסטרטג העזתי, לרכבת הרים רגשית. חמאס משחק בנפש המצולקת של המשפחות, שמתאכזבות לגלות מדי ערב מחדש, שיקיריהן אינן ברשימה. מקשישה חולנית בת 85 ועד תינוק בן עשרה חודשים. אין רחמים לפני חמאס. ובשונה מישראל, גם אין לו שום צורך לספק הסברים למעשיו בפני הקהילייה הבינלאומית.

חמאס תובע לעצמו יחס כאילו הוא גומל חסד עם ישראל בעצם הסכמתו לעסקה, ומציב רף תמורה גבוה מול מאמציו השקריים למציאת החטופים – שפוזרו על ידו, בכוונת מכוון ובשלב מאוחר מאוד, ברחבי הרצועה. רק בתחילת השבוע סיפרה אחת החטופות שיומיים בלבד לפני השבת האחרונה, בה שוחררה, הופרדה מאימה. אסור שיהיו סנטימנטים מול מי שמפריד ילדים מאימהותיהם בניגוד לכל סיכום. איש בישראל אינו שוכח לרגע שמדובר בחוטף האכזר בעצמו. לא מגיע לו עודף אחרי שטבח אלפי נפשות הי"ד, מנע את קבורתן וניכס אותן לעצמו, ואילו את בני משפחותיהן החיים חטף בקלגסיות אכזרית, תוך התעללות ברברית שהנייר אינו סובל ונפש יהודית ואנושית אינה יכולה לשאת.

על הכף שמעט נסתרת מעיני הציבור – הטרוד והמטולטל מול המשחק האכזרי בחיי ילדים ואימהותיהם, סבתות ונכדותיהן – מונחים חייהם של החיילים והחיילות שנחטפו. חמאס מעדיף למתוח את החבל הזה עד דק, ככל שיוכל, בלי לקרוע אותו. בינתיים, סינוואר עושה את מה שהוא יודע לעשות אפילו יותר טוב מראש ממשלת ישראל: לקנות זמן. כך הכוחות, שנעים בחופשיות מתחת פני האדמה וגם מעליה, מתארגנים מחדש, וכך הוא מקווה, כרגע באמצעות פעימות נוספות ובהמשך בעסקאות ענק שעליהן נרחיב בהמשך, להפוך את ההפוגה הזמנית לקבועה, עד שזו תוביל לתמונת הניצחון השנייה שלו בסבב הלוחמה הנוכחי.

בשלב הזה, חמאס עודנו חזק, לצערנו. למרות ההרג הרב של מפקדים ולוחמים, הוא נותר עם הרבה יותר ממחצית מכוחו הצבאי. יש מעריכים שהוא ספג אבדות שחיסלו רק כרבע מכוחו. הזמן שמעניקה לו ההפוגה, נוח לו. נכון שבינתיים גם לוחמי צה"ל אוגרים כוחות, מתארגנים ומשלימים ציוד בדרך להמשך התמרון הצבאי ברצועה. בכל זאת חמאס משווע להארכת ההפוגה, וחושש מאוד מכוחות החי"ר והשריון שימשיכו בתמרון היבשתי בעזה.

ברמה ההצהרתית, למרות שקשה להניח שצה"ל באמת ובתמים חפץ בכך, הקולות שעולים מכיוון בכירי מערכת הביטחון גורסים שלא יהיה מנוס מסיום ההפוגה, עם תום אחת הפעימות הקרובות, והמשכת התמרון הקרקעי. לא בכדי מהמטכ"ל בתל אביב יוצאת הודעה יומית, באמצעות דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, שהצבא מועיד את פניו לחידוש הלחימה. המוכנות היא ברמה של חזרה ללחימה בהתראה של דקות בלבד.

בינתיים יוצר חמאס מופעים של תצוגת תכלית בצפון הרצועה, לשם הוא משגר עשרות חמושים שסובבים ברחובות, כדי להפגין שהוא עדיין שולט במצב. במערכת הביטחון הישראלית לא מתרגשים וטוענים כי לחמאס אין כמעט מאחזים ושליטה בצפון הרצועה, והכל נעשה באופן נקודתי, בחסות הפסקת האש. זה לא מה שהעזתי ואוהדי פלסטין מתרשמים ממנו בתמונות שמופצות באופן מיידי ומרנינות את לב אויבי ישראל.

עם זאת, ללא ספק הפגיעה בצפון הרצועה איננה ברת שיקום בימי ההפוגה הנוכחיים. חמאס יכול להתארגן מחדש, אבל לא לקום מחדש ולהתנער מעפר בתקופה כה קצרה, גם אם זו תימשך פרק זמן ארוך יותר משנראה כעת. הצרה הצרורה היא שליטתו המוחלטת של מנהיג חמאס, יחיא סינוואר, ששולט באנשיו מהמפקדים הבכירים ועד אחרון הלוחמים. הוא מנהל את המו"מ באופן כוחני ומחזיק במלוא השליטה על הקצב, על הכמות ועל יישום דרישותיו. בשלב הבא שמייד נרחיב אודותיו, הדרישות של מנהיג חמאס עומדות לתפוח לממדים מפלצתיים שטרם הכרנו.

כך, לצד לוחמים חמושים של חמאס שמשתלטים על משאיות הומניטריות בדרום הרצועה, לעיני אלפים שתולים בהם עיניים מצפות, ולצד תהלוכות ניצחון והנפת דגלי חמאס ברשות הפלסטינית בעת שחרור האסירים – סינוואר רוצה להוסיף למפגני הכוח, שאותם הוא מקבע בתודעה העזתית ללא הרף, את הקלף החזק ביותר שהוא מסוגל להציג: שחרור אלפי אסירים ביטחוניים, חלקם פלסטיניים וחלקם אזרחי ישראל, הכלואים בבתי הסוהר בארץ.

עסקת האלפים

ככל שחלפו הימים התברר כי מאחורי הקלעים, בין קטאר לישראל ובין נחל עזה לקהיר בואכה המפרץ הפרסי, מתרקמת עסקה חדשה לגמרי שכל הפעימות הקודמות יחווירו על ידה. כאמור, לא רק מצד מספר החטופים שייכללו בה, אלא גם מבחינת התמורה התקדימית לחלוטין שתידרש מישראל. חשוב להבין: מול מקבלי ההחלטות עומד לחץ מתמשך שהולך ומתהדק ברמה הציבורית והתקשורתית. העם רוצה לראות את החטופים בבית. את כולם, כולל כולם. בלי רשימות מייגעות וזרזיפים של נחמה, טיפין טיפין. ומצד שני, קשה מאוד יהיה לדעת הקהל הישראלית, ידועת המכאוב ומוכת הטרור, להכיל שחרור של אלפי טרוריסטים לתהלוכת ניצחון בנוק אאוט על היאהוד ששוב יצא פראייר.

אלא שלמקבלי ההחלטות לא נותר זמן רב מדי. לפי חלק מהמידע שמגיע ארצה מקטאר, כרגע מדובר בעסקה עם תאריך תפוגה קצר מאוד. ליחיא סינוואר, שבשבועות האחרונים נוצרו כמה וכמה הזדמנויות לקפד את פתיל חייו ורק ההססנות הישראלית הידועה היא שמנעה את חיסולו, יש תוחלת חיים שככל הנראה ארוכה יותר מהעסקה החד פעמית שמוצעת כעת על ידי קטאר, בשליחות חמאס.

בעוד אזרחי ישראל עסוקים בשש הפעימות, שאליהן נשאבו בעזרת מהדורות החדשות המורחבות והשידורים החוזרים של רגעי חזרת החטופים לחיק בני משפחתם, נפתח חרך צר עבור המוחזקים בקומות המינוס של עזה תחתית. אך כאמור, בחמאס מלחיצים ומדגישים כי זהו חלון צר, שעלול להיטרק בכל רגע. האם זה נכון? האם אין זה טריק נוסף מבית היוצר של סינוואר? אין לדעת. דבר אחד ברור: מנהיג חמאס רוצה ליצור משוואה חדשה, של שחרור אסירים ביטחוניים רבים מאוד תמורת שחרורם של החיילים, החיילות ויתר האזרחים החטופים שבידיו.

בעוד שבעסקה הראשונה שבוצעה במהלך השבוע דובר על בין שבעים למאה ילדים, אימהות וקשישות, וכל השאלה הייתה האם חמאס משקר בטענתו כי לא כולם מוחזקים בידיו או שמא באמת אבד הקשר עם חוטפיהם המחזיקים בהם, הרי שכעת מדובר על מימוש חלומותיו של סינוואר, באופן שאולי ישים סוף לסאגה המטלטלת שחווה החברה הישראלית כולה. אלפי אסירים ביטחוניים מול עשרות חיילים שנשבו, וגברים נוספים, קשישים יותר ופחות, שלא נכללו עד כה ברשימות השבים.

אך כלל לא ברור אם עסקה בסדר גודל שכזה יכולה להתרקם במהירות הנדרשת כדי לקדמה, מול קבינט מצומצם שמתנהל באיטיות מרגע הקמתו. ייתכן מאוד שבשעה ששורות אלה נקראות, התפוצץ המו"מ, הלחימה שבה במלוא עוזה לרצועה ואולי גם הטילים שוב שורקים מעל שמי ישראל. מצד שני, קשה לדעת אם אכן פניו של סינוואר אינן מועדות להפסקת אש ממושכת, שאותה הוא יכרוך בעצם הסכמתו לניהול משא ומתן על עסקת הענק – כאשר הדיונים יימתחו על פני מספר חודשים, שבהם הארגון שבראשותו יתחמש ויתארגן מחדש.

לוחמה פסיכולוגית

אם נשוב לרגעי ההצבעה הדרמטיים על הסכם הפסקת האש בתמורה לשחרור החטופים בטפטופים, נוכל להבחין כי לצד בן גביר שהתנגד, תוך שהוא יודע היטב שהעסקה תעבור עם האצבע שלו ובלעדיה, סמוטריץ' דווקא בחר לתמוך בה, יחד עם שרי מפלגתו. ההערכות הראשוניות במסדרונות הכנסת דיברו על כך שיו"ר הציונות הדתית רואה את מצב מפלגתו המידרדר בסקרים, והבחירה שלו לתמוך בעסקה היא נטו כדי להציל את מה שניתן מתוככי הקדנציה הנוכחית, בתקווה שזו תשרוד והאלקטורט יתאושש. אם הבוחרים הטבעיים בכל מקרה זועמים, אפשר בינתיים לצבור לפחות כמה נקודות זיכוי אצל נתניהו באקט של הבעת אמון בראש הממשלה, שאגב, מעניק לו בהדדיות גב ותמיכה במהלכיו במשרד האוצר, גם בעת שאלה אינם פופולריים.

בפועל סמוטריץ' מקדיש מחשבה רבה להלך הרוח של בוחריו, לא פחות משהוא משמר את מקומו הבכיר ליד שולחן הממשלה, ודרש מנתניהו שההפוגה לא תימשך יותר מארבעה-עשר יום בסך הכל. ארבעה ימים בחתימה, עם אופציה להארכה של עוד עשרה ימים בלבד, שבכל אחד מהם חוזרים לפחות עשרה חטופים לידי ישראל. המטרה שמאחורי הדרישה ברורה: סמוטריץ' שומע היטב את הקולות שעולים מהציבור וטוענים שההפוגה משחקת לידי חמאס שמתחמש, מתארגן ובעיקר מתחמן את ישראל בערמומיות. הוא לא הסכים ליותר משבועיים של הפסקת אש. שר האוצר גם הביע השבוע עמדה ברורה נגד כל עסקה שתכליתה היא הפסקת המלחמה.

ובחזרה לשלבי היישום של העסקה הראשונה. כצפוי, חמאס ביצע משחקים פסיכולוגיים לא מועטים. הוא עיכב את ההחזרה ביום השני בתואנה שישראל הפרה את ההסכם, וביום הרביעי התווכח על הרכב הרשימות בטענה שאין לו אפשרות למצוא את החטופים. הציבור בישראל הבין שחמאס, כרגיל, בחר לשחק באופן לא הגון ולהערים קשיים, גם בתוך טווח העסקה. אגב, על המטענים שהפעיל חמאס תוך כדי הפסקת האש הדיווחים היו מועטים, אך ההפרות היו גם היו.

ביום שני השבוע, הגיעו הדברים לשיא של חוצפה חמאסית. הפעימה הרביעית של הסכם החזרת החטופים נתקלה בקשיים ובחילוקי דעות שהתגלעו בין ישראל לחמאס ללא הרף. חמאס ביקש להשיב אחד עשר אזרחים ישראליים, ותבע שינויים ברשימת המשוחררים שהציגה ישראל. ההפרדה החוזרת ונשנית בין אבות או אימהות לילדיהן, בין אחים לאחיות, יונקת את מהותה מרוע צרוף שמנסה לקבל גיבוי קלוש באמצעות שימוש במכונת השקרים המשומנת של חמאס, שטען כי הוא אינו מוצא את האימהות או את האבות – בשעה שאך זה עתה הפרידם מצאצאיהם.

בסופו של מו"מ מייגע שנמתח על פני היום כולו, רק בשעות הלילה שבו תשעה ילדים ושתי אימהות, כולם תושבי ניר עוז. אבותיהם נותרו מאחור, יחד עם עוד 167 חטופים. מנהיג חמאס לא מהתל רק בישראל: גם כמה אזרחים תאילנדיים שהיו אמורים לחזור לארצם באותו ערב, לא שוחררו. בשני השבוע לכולם כבר היה ברור שהלוחמה הפסיכולוגית של סינוואר ממשיכה בשיא חוצפתה, גם אחרי שכבר הוסכם על שני ימי הפוגה נוספים באותם תנאים. עשרה חטופים משוחררים תמורת שלושים אסירים, לכל יום של הפוגה.

אל החברים בקבינט המדיני-ביטחוני ואפילו עד לאוזני צמרת הקבינט המצומצם, מגיעים ללא הרף הדי המתח שהולך ומתגבר בציבור. בעוד שחלק מהעם מביע חשש שחידוש הלחימה בתום ימי ההפוגה עלול לפגוע בחטופים, הסבלנות של חלקים אחרים בציבור פקעה מכבר מול מחבלי חמאס המתארגנים מחדש. רחשי הלב שגילו תחילה אהדה לחטופים ולבני משפחותיהם, הופנו בחזרה לרצון למוטט את נחש הצפע החמאסי ולרוצץ את ראשו. וככל שחמאס מבצע פעלולים פסיכולוגיים חסרי רגישות, נוטה דעת הקהל לצדד דווקא בחידוש הלחימה.

לגישה הזו, שלצִידה נכונות ציבורית לא מועטה, היו שותפים שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הרצי הלוי. לשיטתם, זה הזמן לשלב השני של המערכה הקרקעית. הם יודעים היטב שהציבור בישראל יהיה מוכן לספוג את האבדות הקשות שיגבה שלב לחימה נוסף, ואפילו את הפגיעה הכלכלית במשק.

אלא שבפועל, התקדמו השבוע מגעים לעסקה מהירה ומבהילה בהיקף האסירים הביטחוניים שישוחררו במסגרתה, והדיונים בקטאר התנהלו באינטנסיביות גבוהה. עד כמה שהפרטים לוטים בערפל, נראה שיחיא סינוואר לא מדבר בינתיים על שחרורם של כלל החטופים. לפי מידע חלקי ומעומעם למדי, מדובר ככל הנראה על מאה חטופים נוספים, לכל היותר, שיכללו גברים, חיילים וחיילות שנחטפו (או את החזרת החללים, ל"ע). במקביל, חמאס מעוניין להשאיר אצלו מספר גדול  דיו של קלפי מיקוח, שישמשו אותו כמגן אנושי.

אם המידע הזה נכון, סינוואר עדיין עתיד להחזיק בחטופים הנותרים, גם אם וכאשר תצא לפועל העסקה הגדולה – וכל עוד יחוש חמאס צורך בהגנה שהם יספקו לו. המשמעות ברורה: הרצון להמשיך ולשחק ברגישות הישראלית לשחרורם של שבויים, חי ובועט בעזות מצח.

הניסיון לתפור את עסקת הענק הגיע לשיאו בפגישה חשאית שהתקיימה בדוחא, ביום שלישי האחרון. כמו תמיד, האמריקנים מעורבים עד צוואר. בבירת קטאר נחת ראש ה-CIA, ויליאם ברנס, שפגש בראש המודיעין המצרי ובבכירי המודיעין הקטארי, שיושבים לפתע על תקן המתווכים האולטימטיביים, כאילו לא הם אלה שבנו את חמאס בתשתית כלכלית מלאה. את הצד הישראלי ייצג ראש המוסד, דוד ברנע.

התנאים יהיו, כאמור, קשים מאוד לעיכול לציבור הישראלי. אף ממשלה קודם לכן לא שחררה אלפי אסירים בו זמנית. מאידך, לאף ממשלה לא היה גם מספר כה גבוה של אזרחים חטופים. זו שאלה של אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי, אמר לנו השבוע אחד השרים החברים בקבינט. משפט שלמה בכפולות רבות, תוך ידיעה ברורה, שחלק ניכר מהמשוחררים העתידיים צפויים לחזור לטרור פעיל וקטלני.

בידיים של ביידן

ובכל מקרה, עם הפסקת אש ארוכה במסגרת עסקה גדולה או בלעדיה, בשלב מסוים, לא ברור עדיין מתי, יהיה על צה"ל לשוב ללחימה. בצפון הרצועה נותרו עדיין שטחים שמגיעים לכדי רבע משטחה, שלוחמי צה"ל טרם נגעו בהם. אם האמריקנים לא יפריעו באופן חונק, סביר שנראה גם מהלך צבאי נרחב באזור חאן יונס שבדרום הרצועה, שם מתרכזים גדודי חמאס שלא נפגעו וכנראה, כך מניחים במערכת הביטחון, שם מסתתרים גם סינוואר ויתר בכירי הארגון.

הפתרון המוצע כעת ללחימה שתהיה מקובלת על וושינגטון, ושר החוץ האמריקני בלינקן יצטרך לבחון אותו כשיקפוץ לביקור בסופ"ש הנוכחי, הוא בניית עיר אוהלים ענקית שתימתח לאורך חופי עזה,  עבור כמיליון וחצי פליטים שישונעו מצפון הרצועה לדרומה. רק כך יוכל צה"ל לפעול, הן בצפון הרצועה, שם נותרה עיר תחתית שברובה טרם טופלה, והן בדרומה.

הלחימה חייבת להימשך, כך גורסים גם בצה"ל וביתר שירותי הביטחון. אבל הסיבות שיובילו את ראש הממשלה לכך, תלויות לא מעט בשרידות הפוליטית שחשובה לנתניהו. אם הוא יורה על הפסקת אש מלאה לפני שיוכיח לציבור כי מחץ את תשתיות חמאס, זה יהיה סופה המיידי של ממשלתו הנוכחית, הרבה לפני הקיץ הקרוב, המועד שעליו מהמרים לבחירות הבאות. המחאות יתחדשו ויתפשטו מקפלן לכל רחבי הארץ.

בזירת ההסברה הבינלאומית נתניהו אולי יתקשה לעמוד מול מדינות אירופה שבנו על הפוגות רציפות וסדירות עד להפסקת אש מלאה, אבל בסופו של יום, אפשר להגיע לתמיכה סבירה גם מצד מדינות העולם המערבי, אם יתכופפו בישראל לשיטה הכירורגית שדורשים האמריקנים: בלי פגיעה באזרחים בכלל, בשונה מהתנהלות צה"ל בשבעת השבועות האחרונים. לכל הדעות, יהיה קל יותר לפעול כשוושינגטון מגבה את המשך הפגיעה בחמאס ובגדודיו. כל השאלה היא, האם פעולה חזקה מול חמאס אפשרית בכלל, כל עוד הוא מקיף את עצמו בשיטתיות במגינים אנושיים צפופים, תוך ניצול האנושיות העולמית.

אך כדי לקבל את הגיבוי מביידן, צריך להקשיב לגישתו של נשיא ארה"ב, ששולח את מסריו  לישראל ללא הרף, בשיחות טלפון ישירות עם נתניהו ובאמצעות שליחים בכל הדרגות הבכירות שמנהלים שיח גם עם יתר חברי הקבינט המצומצם. ביידן דורש לא רק זהירות בפעולות שיתבצעו בקרב אזרחים אלא גם הימנעות מכיבוש כולל של הרצועה. בהקשר הזה, כדאי היה להקשיב לדברים שאמר השבוע ראש ממשלת קטאר, אל-תאני. לדעתו, אין אפשרות למוטט את חמאס ושלטונו. קטאר סבורה, אמר, כי רק מדינה פלסטינית עצמאית מיו"ש ועד הרצועה – היא הפתרון למשבר הנוכחי. האם את הדברים הוא שמע משליחי ארה"ב, שיש לה אינטרסים כלכליים רבים המשותפים עם ארצו? ממש לא רחוק מסבירות.

באותו קונטקסט, צצה לה גם הדרישה האמריקנית לשקט מצד ישראל מול הטרור היוצא כלפיה מארץ הארזים. זו דרישה שקטאר מעודדת, גם כן בזכות השקעותיה המשותפות שם עם מדינות מערביות נוספות, בתחומי האנרגייה והגז.

את הדרישה לאי יציאה למלחמה מול חיזבללה בלבנון, כמו את יתר דרישותיה, מגבה ארה"ב  באמצעי לחץ רבים שעומדים לרשותה ושהיא לא זקוקה לעשות בהם שימוש בפועל, החל מעיכוב אישור הקונגרס לחבילת הסיוע המיוחדת לחידוש ארסנל הנשק, בשווי 14 מיליארד דולר, שצה"ל זקוק לה כאוויר לנשימה, עובר בסיוע הימי רחב ההיקף, מנושאות המטוסים המרתיעות את האזור מפתיחת מלחמה רב זירתית עם ישראל ועד שימור המעבר הימי הפתוח לנמל אילת מול החות'ים.

וזה עוד לפני היכולת שבידי ארה"ב לעיכוב אפשרי של כל החלטה שישראל תרצה להעביר במועצת הביטחון של האו"ם, שם מחזיקה ארה"ב בזכות וטו. למעשה, הממשל האמריקני מעולם לא היה צריך לעשות שימוש באמצעים שברשותו כדי שדרישותיו יתקבלו. מספיק שביידן ירמוז, וישראל תיקח שלשה צעדים לאחור. אין לאף אחד בצמרת מקבלי ההחלטות הישראלית שום רצון שמערכת המכ"ם וההתרעה על שיגורים של טילים כבדים מרחוק, שמתנהלת כיום בשיתוף פעולה ישראלי-אמריקני, לא תפעל חלילה בזמן אמת, רק כי הדוד סם כעס על צעדיה של ישראל.

במצב כזה, המעורבות האמריקנית בניהול המלחמה עד כה, וכך כנראה גם בשלב הבא שלה, תמשיך להיות צפופה והדוקה. המפקדים שנשלחו מארה"ב לאזור הסכסוך הישראלי-חמאסי נוכחים בשטח עד לרמת התיאום המבצעי בחמ"לים. הנשיא עצמו או שליחיו הבכירים משוחחים עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, וקצינים בכירים מאוד עושים זאת מול השר גלנט, הרמטכ"ל הלוי וראשי שירותי המודיעין. קשה לראות כיצד ישראל תוכל לקבל החלטה על יציאה לשלב הבא בלחימה ברצועה, בלי הסכמה מלאה של וושינגטון. בוודאי שהתפתחויות מצד ישראל בצפון, מול חיזבללה, לא תהיינה יזומות.

הנס של תושבי ישראל הוא שהגזרה הצפונית שומרת על רגיעה יחסית ולא מסלימה למלחמה של ממש, בעיקר בגלל התפתחויות פנימיות בתוך לבנון, ותחושה של נסראללה שבכל מקרה הוא לא יקבל את כל הבמה, כיוון שלא הוא יזם את הסבב הנוכחי, אלא חמאס. משכך, הוא בוחר להסתפק בהישג החלקי שלו, בפינוי עשרות אלפי אזרחים מיישובי הצפון ובריתוק מסות אדירות של חיילי סדיר ומילואים לבסיסים בצפון, בעוד האש בעזה בוערת במלוא עוזה.

דילמת נתניהו

לא קשה לנחש מה חושב נתניהו עצמו על הדרישות שמוצגות בידי השליחים האמריקניים השכם והערב. על כתפיו רובצת האחריות לסיים את סאגת העימות בגבול לבנון, לא פחות מזו שניצבת לפתחו בדרום. הוא היה רוצה להציב בפני ארה"ב וקטאר דרישות חד משמעיות בתמורה להפסקת אש ארוכת טווח: כניעה מלאה של חמאס, פירוז הרצועה כולה מנשק, חזרה לציר פילדלפי בתוך עזה והשבת השליטה בגבולות הרצועה לידי צה"ל, ובמקביל – הרחקה ‏של כוח רדואן אל מעבר לליטני.

אבל ארה"ב אינה שם כדי להקשיב. היא מתמקדת בשאלת היום שאחרי סיום הלחימה, וחותרת לחזרתה של הרשות הפלסטינית לרצועת עזה. לוושינגטון יש חזון, להחזיר את המו"מ המדיני ולהגיע לפתרון שתי מדינות לשני עמים. נתניהו ובכירי הקבינט מתחמקים כשהאמריקנים שואלים מה תוכניותיה של ישראל.

נתניהו העדיף השבוע לסייר עם המולטי-מיליארדר אילון מאסק בעוטף עזה ולאחר מכן לארחו לפגישה רבת משתתפים בלשכתו, כדי לאותת לביידן שיש לו דרכים נוספות להגיע לדעת הקהל האמריקנית. הסיור איתו הוא לא פחות מאצבע בעין לביידן, שמאסק, איל תקשורת חופשית, הוא אחד היריבים המרים שלו.

ארה"ב מצידה מנסה להציג עוד כמה תופינים שבאמתחתה, אילו רק תתרצה ישראל לדרישותיה. פיצויים כספיים נוספים לשיקום יישובי העוטף, או רמזים לכיפת הגנה מפני תביעות בהאג שתיפרס בבוא העת על ראשם של בכירים ישראליים. בתורו, מאותתת וושינגטון לצד הפלסטיני כי יש לה את האפשרות לאגד כמה מקורות בינלאומיים שיעבירו סכומי עתק לשיקום הרצועה ובנייתה מחדש.

אבל נתניהו יודע שזה לא יקרה. אם הרשות הפלסטינית תשלוט ברצועה והשיחות עם אבו מאזן יחזרו לשולחן, אחת דתה של ממשלת ה-64 ליפול. סמוטריץ' ובן גביר יפרשו. וגנץ, שישמח לבחירות בהזדמנות הראשונה, לא יספק לו מטריית הגנה.