משתה המנדטים: איך הפך בצלאל סמוטריץ למגן הגדול של יריבו בנט? >> מזבח המחלוקת: מה גורם ליו"ר 'ימינה' להפוך את הצהרותיו נגד החרדים? >> עין בעין: מדוע גדעון סער שואף להגיע לעימות ישיר עם נתניהו? >> דיחוי חוזר: כיצד תשפיע הדחייה במשפט נתניהו על האלקטורט הימני?
1.
אל קרקע המציאות
לא כך חשב נפתלי בנט שיפגוש את מערכת הבחירות. אחרי ההתרסקות של כחול לבן ואיבוד האלטרנטיבות בגוש ה'רק לא', יו"ר 'ימינה' הסתער על קולותיה המאוכזבים. הוא קרץ להם באמצעות רטוריקת כלכלה וקורונה, נטולת אג'נדות נפיצות. קונצנזוס. לשם כיוון ההייטקיסט מרעננה – שבסבבים הקודמים ניצב על הגבעות בשומרון ובהרי יהודה ודיבר סיפוח וריבונות.
אלא שמסמטה צדדית הגיח פתאום גדעון סער עם התקווה החדשה. בשבועות הראשונים קיווה בנט שמדובר בהתלהבות בת חלוף. הוא האמין שהמנדטים שנפלטו אל חניון מפלגתו, לא בחרו בו כדיפולט, אלא מתוך הערכה ליכולותיו. ככל שנוקפים הימים גם הוא מבין, שעם כל הכבוד ל'מסע הפרנסה' ולתוכנית המרשימה להדברת המגפה, ישנו קהל, שממוקם בקו התפר שבין ימין למרכז, המבקש לאוורר את הדמויות בהנהגת המדינה. להערכת הסוקרים, אחרי שמרביתם המשיכו לחניון 'תקווה חדשה', נותרו אצל בנט כארבעה מנדטים. מדובר במצביעים שמאמינים ביכולותיו להביא מזור למצוקתם הכלכלית, אך לא יסכימו שישֵב בממשלת נתניהו.
האסטרטג משה קלוגהפט, שליווה בעבר את בנט במסעותיו הפוליטיים, נוהג לומר שכשמדובר בלקוח לשעבר, יש לקחת את המספרים בסקרים, לגלח מהם חצי, מינוס שני מנדטים. הניתוח הזה משתקף היטב בדילמה האכזרית שהציב לו הליכוד השבוע, עם שובו של 'כתב הנאמנות'.
בניסוחו המעודכן של כתב הנאמנות, ראשי סיעות הימין נדרשים כבר עכשיו, לפני הבחירות, להפקיד את המנדט לניהול המו"מ הקואליציוני מטעמם בידיו של בנימין נתניהו. רוצה לומר: בעוד שבנט מאמין שהוא עומד בזכות עצמו כמנהיג תנועה פוליטית, המנקזת אליה ימין ומרכז שילכו אחריו באשר ילך, בליכוד מבקשים להנחיתו אל קרקע המציאות ולהזכיר לו, שמרבית הקולות בעמודת 'ימינה', מתעדפים את שאלת הנאמנות לגוש נתניהו לפני שהם תומכים בו ובפועלו.
הדילמה מבחינתו קשה: האם להפסיק את משחקי ה'נדמה לי' ולהתכתב עם המציאות ואז לאבד בוודאות ארבעה מנדטים שילכו ממנו לסער, או לדבוק בגרסה מעורפלת ולהסתכן באיבוד קולות שידאגו מהאפשרות שייתן את קולם לממשלת מרכז-שמאל.
מי שלעת עתה חילץ אותו מהמצוקה, הוא יריבו סמוטריץ', שהודיע על סירובו לחתום. בכך, לכאורה, סתם את הגולל על היוזמה. לכאורה אמרנו, מכיוון שבליכוד טוענים שאין צורך בחתימתו הנוספת של יו"ר הציונות הדתית, מפני שבהסכם העודפים שחתמו ביניהם, ישנו סעיף שבו הוא מתחייב להמליץ אך ורק על בנימין נתניהו לראשות הממשלה.
בשעות האחרונות מפעילים אנשי הליכוד לחץ מסיבי על בצלאל סמוטריץ' להתקפל ולחתום. הוא מצידו מסכים רק בתמורה שהליכוד יחתום על מסמך עקרונות נגדי. מטרתו: למנוע שידור חוזר שבו נתניהו משתמש בגוש לצורכי מו"מ מול מפלגות חוץ, וברגע האמת משליך אותן לאופוזיציה – כפי שעשה בסבב האחרון ל'ימינה' שסמוטריץ' נמנה על חבריה. כדי לעטוף זאת אידיאולוגית, המסמך מציג שורת עקרונות שלבטח לא יאפשרו למפלגות, מרכז ושמאלה מהן, להסכים להם: בין היתר, הליכוד נדרש להתחייב על פיתוח מואץ בהתיישבות ביהודה ושומרון, להוביל רפורמה במערכת המשפט ולחזק את הזהות היהודית של מדינת ישראל.
אל תופתעו אם חתימה כזאת תגיע ממש בקרוב. המטרה העליונה כעת בסביבת נתניהו, היא לדחוק את בנט לקיר. הם עושים זאת לא בגלל דאגתם מנאמנותו לגוש, אלא מתוך רצון לשתות את קולותיו. במפלגת השלטון מאמינים, שכמות לא מבוטלת של מצביעים יחזרו – או יערקו – אליהם, אם יחששו שבנט לא ילך עם ממשלה בראשות הליכוד.
משכך, לא מן הנמנע שלבסוף יעדיפו ראשי מפלגת ה'לא פרנסה, לא מעניין' להתקפל ולהפסיד ארבעה מנדטים נזילים, מאשר לאבד את בסיס אחיזתם באלקטורט הבסיס.
צילום: פלאש 90
2.
הקרב על השמיני
גרעין מצביעים קשיח, מה שמכונה 'בייס', הוא אבן היסוד בכל מפלגה חפצת חיים. ההיסטוריה הוכיחה, שבהיעדרו, תוחלת חייה של מפלגה עומדת על ממוצע שבין שתיים לשלוש מערכות בחירות; לאחריהן היא תיעלם בתהום הנשייה (-ע"ע ד"ש, קדימה, כח"ל, הישראלים ועוד). בנט למד זאת על בשרו: בסבב מועד א', כששיווק עצמו כדמות קונצנזואלית הקורצת לציבור חילוני, ימין ממלכתי, סיים מתחת לאחוז החסימה. התברר לו שתוספות זה נהדר, אבל המנה העיקרית כשמה כן היא.
לכן, חרף הבטחותיו לצאת להפוגה מנושאים מדיניים ולדבר ללב הקונצנזוס ב-4 השנים הקרובות, צץ לפני כמה ימים יו"ר ימינה בפסגת הר עיבל ושיגר מסר חריף לפלסטינים, בעקבות הריסתו המחפירה של האתר המיוחס למזבח יהושע בן-נון. זו הייתה רק ההתחלה. אחרי שתקף את הנציגות החרדית על התנהלותה בימי הסגר, בימים האחרונים הוא מכוון את האש ליאיר לפיד ויחסו לציבור החרדי.
מי שרק לפני שבועיים כתב כך: "נתניהו הפך את הפוליטיקאים החרדים משותפים לבעלי הבית של המדינה", וימים ספורים לפני כן שאל במרשתת החברתית מדוע – ואני מצטט – בתי ספר חילוניים ודתיים סגורים, ובתי ספר במגזר החרדי פתוחים, התנפל בחוד וחנית על הדיווח של העיתונאי נחום ברנע בסופ"ש האחרון, לפיו לפיד איים על ראשי חב"ד שירדוף אותם אם יצביעו למפלגתו של סמוטריץ'.
זה לא שאפשר לקנות את חזרתו בתשובה – המעושה והמאוסה – של יו"ר יש עתיד, או את ההכחשה שהגיעה מטעמו לדיווח. מניותיו של לפיד בשנאת חרדים במקומן עומדןת. אלא שהפליק-פלאק של בנט לא מגיע מדאגת יתר לציבור החרדי אלא מדאגת יתר לעתיד הבייס. התמקדות בנושאי כלכלה פלוס רטוריקה ביקורתית כלפי המגזר החרדי, משדרים לציבור הד"תלי התמרכזות.
אחרי ההתנתקות של שרון זאת המילה הכי מגונה במונחיו הפוליטיים של המגזר.
הרמזים על הכוונה לשוב לזרועות הגוש הולכים ומתרבים. אמר זאת מקורבו ח"כ איתן כהנא כשפסל ישיבה עם העבודה ומרצ, אמרה זאת שתיקת היושב ראש שהגיעה לאחר מכן, ואמרה זאת הצהרתו האחרונה בבוקר רביעי שבה התחייב שלא ישֵב בממשלה תחת יאיר לפיד.
לסיכום, אפשר בהחלט לסתום את הגולל על האפשרות שבנט יבכר ממשלת מרכז-שמאל על פני ממשלת ימין. זה מקרב אותנו להערכה, שאת הבחירות הוא יסיים הפעם רחוק מאחוז החסימה, אבל גם רחוק מהמספרים שהוא מקבל היום. "בין שבעה לשמונה מנדטים", העריך באוזניי השבוע אסטרטג בכיר שמקורב ליו"ר ימינה.
3.
כעת תורנו
כצפוי, הודיע השבוע הרכב השופטים בתיקי האלפים על דחיית שלב ההוכחות לאחרי הבחירות. בהודעתם, מתחו ביקורת נוקבת על האופן שבו הורה היועמ"ש לפתוח בחקירה, ועם זאת סברו, שאין בכך עילה לפסילת כתבי האישום.
בהתאם, שבועיים אחרי הבחירות, צפוי ראש ממשלת ישראל להתייצב בפני שופטיו. זה יקרה שלוש פעמים בשבוע, בימי שני שלישי ורביעי, בין השעות 09:00 בבוקר ל-15:30 בצהריים. בשונה מדיונים קודמים, שהיו בעצם קדם המשפט, שלב ההוכחות מחייב את הנאשם להיות נוכח בדיונים. כמובן שניתן לעשות החרגות אבל בגדול נוכחותו חובה. ומה יקרה אם תהיה הצבעת קואליציה בת שישים ואחד חברים? סביר להניח שאף אחד מהאופוזיציה לא יתנדב להתקזז עם האצבע השישים ואחת, הלא הוא ראש הממשלה.
במונחי קמפיין, הודעת השופטים יוצרת נזק כפול לנתניהו: מצד אחד, עם החלטתם לדחות בפעם המי-יודע-כמה את הדיון – נגוזה גם התקווה שהופעתו בבית המשפט לפני הבחירות תעורר את השיח על העניין המשפטי שלרוב משרת אותו בקרב הבייס.
זאת ועוד, כשמעבר לפינה ניצב המשפט, יהיו מן הסתם מצביעי ליכוד שיהססו להצביע למפלגה. סליחה, מר נתניהו, יאמרו ביום הבחירות – בהצבעתם לסער או בהישארותם בבית – זה לא אתה, זה אנחנו. אכן, נעשה לך עוול; רודפים אותך; מקטינים את הישגיך; אבל כעת תורנו; במצבנו הנוכחי, עלינו קודם כל לעסוק בבעיותינו שלנו, ולבחור הנהגה שתוציא אותנו מהברוך הכלכלי שהקורונה המיטה עלינו.
במערכות הקודמות, כל החלטה משפטית הפכה בתוך דקות לחומר תעמולה. יוצאת דופן היא החלטת השופטים מהשבוע. לנתניהו יש אינטרס עליון לחנוק אותה. הוא יודע טוב מכולם, שגם המצביע שאינו נותן לעובדות לבלבל אותו, יתקשה מאוד להישאר אדיש אל מול הידיעה שבעוד חודש וחצי ראש ממשלת ישראל אמור להעביר את חלק הארי משעות היממה בבית המשפט המחוזי בירושלים.
מי שמבקש להרוויח מהחלטת השופטים הוא גדעון סער. במהלך הקמפיין הוא מקפיד שלא להתייחס לתוכן כתבי האישום אלא לדבר פרקטית לליבם של בוחרי הימין. כעת, ב'תקווה חדשה' מעריכים שביכולתם לגרד עוד שניים-שלושה מנדטים מהליכוד אם יצליחו להעביר את המסר בנושא המשפטי. לא על כתבי האישום. שם אין להם סיכוי. אלא על חוסר יכולתו של נתניהו לתפקד במקביל להתייצבות בפני שופטיו.
פוליטיקת זהויות
בשבועות הקרובים, משימתה של 'תקווה חדשה' תהיה לשכנע את המנדטים ממחנה ה'רק לא ביבי', אלו שעדיין חונים אצל בנט, לעבור אליהם, ובמקביל ילכו בכל הכוח על הראש של לפיד. כשנתניהו מקפיד להציב מולו את שר האוצר בממשלתו השלישית, הוא עושה זאת מתוך רצון להחזיר לשיח את אסטרטגיית הגושים.
סטטיסטית, מצביעי ליכוד פריפריאליים, נוטים להצביע פחות מאשר מצביעי מרכז צפונבונים. זאת, בין היתר, הסיבה שבסקרי הסבבים הקודמים, הליכוד קיבל פחות ממה שקיבל בקלפי. רוצה לומר: הסוקרים לא טעו. בין שלושה לארבעה מנדטים יצאו מהבית ביום הבחירות רק בגלל קמפיין הגעוואלד, הממוקד והאפקטיבי, של נתניהו, שבדקה ה-90 הצליח לעורר בהם את הפחד מנפילת שלטון הימין.
בבחירות הללו האתגר גדול ומורכב יותר: נתניהו צריך להוציא מהבית מצביעים מותשים ועייפים, שלא מבינים איזו סכנה יש בממשלה שבה יושב גדעון סער עם לפיד, בזמן שהוא עצמו ישב איתו ועם שמאלנים ממנו כמו אבי ניסנקורן, אהוד ברק, ציפי לבני ואחרים; כשנתניהו חוזר ואומר ש"רק הליכוד יכול להקים ממשלת ימין על מלא" הוא מתקשה לגבות זאת בעובדות. מכיוון שמ-2009 ועד ימינו, חלק מהממשלות שהקים נשענו על מפלגות שמאל.
כאן אנחנו חוברים חזרה לאסטרטגיה של סער: יש הבדל מהותי אם ישֵב בממשלה תחת לפיד לבין אם ירכיב ממשלה שבה 'יש עתיד' תהיה חברה. לנתניהו אין יתרון על סער בישיבה עם מפלגות שמאל אלא בישיבה תחת מפלגות שמאל. לכן, עוד לפני ההודעה של בנט, הודיע סער בתחילת השבוע שלא ישֵב בממשלה תחת יאיר לפיד. מי שסייעו לו בכך הם יו"ר 'ימינה' בנט – שהצהיר מאוחר יותר הצהרה דומה, ויו"ר כחול לבן גנץ – שאמר השבוע, כי מבחינתו לפיד אינו מתאים להיות ראש ממשלה וכי סיכוייו של גדעון סער גבוהים יותר.
ההודעות של בנט וגנץ משחקות לידיו של סער ומחזירות אותו שוב למשבצת המועמד לראשות ממשלה. הציפייה היא שהצהרות גנץ ובנט יעבירו לתקווה חדשה את אותם מנדטים שתמיד יבחרו באלטרנטיבה בעלת הסיכויים הגבוהים ביותר להחליף את השלטון. מדובר בקולות 'רק לא ביבי' שנמצאים ב'יש עתיד' ובקולות ליכודניקים שהיו מוכנים לשלשל פתק לסער רק אם יהיו משוכנעים שהוא יעמוד בראשות הממשלה הבאה ולא לפיד.
"תסתכל לי בעיניים"
כפי שכתבנו בעבר, בסביבת סער שוקלים לדרוש מנתניהו עימות תקשורתי. כשאנחנו אומרים "לדרוש" הכוונה איננה מן השפה ולחוץ, רק כדי לצאת ידי חובה, אלא למקד את הקמפיין בכך וללחוץ על נתניהו להתייצב.
יועציו שוקלים לשחזר את עימות 99', שהתקיים בין יו"ר מפלגת המרכז, יצחק מרדכי, לאחד בשם בנימין נתניהו. מרדכי, שהיה שר ביטחון בממשלתו הראשונה פוטר באופן משפיל אחרי שהואשם בחתרנות – על רקע המגעים החשאיים שניהל עם הרמטכ"ל המנוח, אמנון ליפקין שחק ז"ל, בכוונה להקים מפלגת מרכז חדשה. אני עדיין זוכר את קולו הרועד ומבטו ההלום כשיצא באותו מוצאי שבת לעיתונאים להגיב על מכתב הפיטורים שזה עתה קיבל.
עוני הכבוד, אמר פעם יהודי חכם, גדול יותר מעוני הכסף. איציק מרדכי הוכיח עד כמה יש אמת בדברים. הוא הגיע לעימות עם מטענים גדולים של עלבון ורצון לגבות מחיר ממי שהשפילו בשידור חי.
זאת הייתה הפעם האחרונה שבישראל נערכו עימותים בין מועמדים לראשות ממשלה. ההשפלה שחטף נתניהו באותו מעמד עדיין צרובה בזיכרונו. מאז, הוא וכמו גם יתר המועמדים, מעדיפים להעביר מסרים בסולו, מבלי להתעמת ישירות עם היריבים.
באותו עימות מפורסם, אמנם המועמד המוביל, אהוד ברק, סירב להשתתף, והוא התקיים בין שר הביטחון היוצא לראש הממשלה שדידה בסקרים. כוונת נתניהו הייתה להציב כיסא ריק באולפן, להתעלם ממרדכי ולדבר אל הכיסא הריק; כלומר, לאהוד ברק.
כבר ברגע הראשון התברר שהאסטרטגיה הזאת נחלה כישלון חרוץ. מרדכי, שיכולותיו הרטוריות רחוקות מאוד מאלו של בנימין נתניהו הפתיע: הוא נראה במיטבו, הרבה לחייך ושלף חומרים שהוציאו את יריבו משיווי משקל. בין היתר, חשף שנתניהו ניהל מגעים עם הסורים על החזרת הגולן.
בבחירות, מרדכי לא הגיע להישג גדול, אבל נתניהו יצא מאותו עימות בשין ועין. "עשיתי טעות שהגעתי", אמר לדוברו אביב בושינסקי כשנכנס לרכב. ואכן, באותו לילה איבד בסקרים אחוזים משמעותיים בדעת הקהל, לטובת מועמד מפלגת העבודה אהוד ברק שבבחירות זכה בניצחון סוחף.
כעת, סער שוקל לשחזר את המהלך. יכולות העימות שלו גבוהות משל מרדכי, ובהיעדר אלטרנטיבה מובילה, אם יצליח, יקבל כנראה גם את הקולות הנודדים.
חשוב לומר: בקשה רפטטיבית לעימות, היא צעד טקטי שלא אמור לשנות משהו. אם נתניהו יחמוק ויסרב, זאת לא תהיה מכה גדולה בשבילו. לכן, אם בתקווה חדשה יבחרו ללכת על מהלך של עימות, הם ילחצו וילחצו עד שנתניהו יאמר 'רוצה אני'.
מה שעיניו רואות
עם כל הכבוד לקרבות הצמרת, ההכרעה תיפול על החיים עצמם. שאלת המפתח היא, מי נפגע יותר: המעמד הבינוני, המתגורר באזור חיוג 03, או השכבות החלשות המתגוררות בפריפריה.
מנתוני הביטוח הלאומי, אותם הבאנו בשבוע שעבר, עולה כי בקרב ציבור השכירים, היקף הפגיעה גדול יותר אצל אוכלוסיית העובדים שאיננה תורמת משמעותית לפריון המשק; אלו שאין ברשותם השכלה אקדמית. בקרב העצמאים, הפגיעה נרשמת אצל בעלי העסקים הקטנים.
השאלה היא, האם המעמד הנפגע, שרובו נוטה ימינה, רואה בראש הממשלה את האשם במצבו או ההפך: את המנהיג היחיד שיכול לשקם את כלכלת ישראל, שככל הידוע נפגעה בשל סיבות אובייקטיביות הקשורות בנגיף קטלני שהשתלט על הקוסמוס.
על השאלה הזאת יקום או ייפול נתניהו: תפקידו יהיה לשכנע את הציבור הישראלי, שכפי שהיה הראשון מבין מנהיגי העולם לחסן את האזרחים, כך גם יהיה הראשון לשקם את מצבם הפיננסי. מנגד, מחקרים מלמדים, שהאזרחים, מימין ומשמאל, בדרך כלל אינם שופטים את ממשלתם על פי קנה מידה עובדתי, אלא לפי מה שעיניהם רואות.
במילים אחרות: כשטוב, זאת הממשלה; כשרע, גם זאת הממשלה. לכן הנעלם הגדול הוא האם הליכוד יצליח להוציא את הנפגעים לקלפיות או שהפעם המשימה תהיה קשה ומורכבת יותר.
