זכות השתיקה

אלו זיכרונות שאני נושא עימי מלפני עשור ומחצה, עת עליתי לביתו של הסופר והמרצה הרב מאיר צבי גרוזמן שליט"א בתל אביב. ערכתי עימו אז ריאיון לרגל צאת אחד מספריו הנפלאים, רבי הערך, על צדיקי בית הוסיאטין שהוא ואבותיו נמנו על מקושריהם. הוא תיאר באוזניי את השולחן הטהור, ה'טיש', של הרה"ק רבי ישראל מהוסאיטין בתל אביב שבו השתתף כילד בזכות אביו שלקחו עימו. “הרבי ישב ושתק", שחזר הרב גרוזמן בגעגועים. “אחרי זה פתחו בניגון חסידים והרבי שתק. בהמשך חילקו יין לאמירת ‘לחיים' והרבי היה נתון בדבקות ושתק". רבי מאיר צבי המשיך וציין שוב ושוב את שתיקותיו של הרבי מהוסיאטין שרק מההתבוננות בדיוקן צורתו הקדושה, מלך ביופיו, אפשר לזכות להרהר בתשובה.
אני נזכר הרבה בשיחה הזו עם הרב גרוזמן ומתבונן ארוכות בעובדה שהוא היה ילד ולמרות זאת השתיקות של הרבי הקדוש מהוסיאטין כל כך נחרטו במדעיו. הלא דבר הוא. שתיקות הן העדר, לא ‘יש', ולמרות זאת הוא, וכנראה כל הנוכחים, הרגישו אותן כל כך. זה אומר שהייתה לשתיקה הזו משמעות. שתיקה של עוצמה. ה'עבודה' בעריכת הטיש הייתה במחשבה. עולם פנימי גבוה מעל גבוה. שתיקה מדברת. שתיקה שפועלת בשמי שמיים.
עוד צדיק מפורסם שהיה נתון רוב ימיו בשתיקה היה הרה"ק רבי דוד מסקווירא (סבו, אבי אביו של כ"ק האדמו"ר מסקווירא שליט"א). אחד מבני התקופה שביקר בחצר קודשו העלה על הכתב את רשמיו וכה התבטא:
“ראיתי בסקווירא יהודי יושב ושותק בדומיה, וכל הקהל ניצב סביבו, מטים אוזן ומקשיבים לשתיקתו".
וזה מלמד אותנו שלשתיקה יש כוח ועוצמה. אנו אומנם רחוקים מאוד מהשתיקות של צדיקי אמת, אבל קצת לשתוק יכול להועיל לכולנו ברוחניות ובגשמיות. שתיקה ארוכה היא אנרגייה מרגיעה, שתיקה תביא אותנו להתכנס קצת בתוך עצמנו ולחשוב מחשבות טובות ובונות שאין להן מקום כשהפטפוט האין-סופי גועש כמים שאין להם סוף ותכלית.
הנה סימולציה: כשאנו נמצאים בתוך קבוצה של אנשים, ישנם הדברנים (לפעמים אלה אנחנו) שתמיד יודעים הכל ומבינים הכל ויש להם פרשנות סדורה לכל דבר ועניין והם מביעים אותה בקול גדול ובטרמינולוגיה רועשת. בצד עומד לו מישהו שלרוב שותק, מקשיב לכולם ומחריש, ואז, כשהוא פוצה את פיו לומר דבר מה בקצרה, כולם מטים אוזן לשמוע, רואים בדיבוריו של השתקן ערך. כנראה הוא חשב הרבה והוא שקול בדעתו. אותו דבר גם כך בתוך עצמנו. אם לא נדבר כל כך הרבה, יהיה לדיבורים שלנו ערך גם כלפי עצמנו.
זו חולשה של הדור שלנו, לפטפט את עצמנו לדעת. כל הזמן צריך לדבר ולספר ולפרשן ולנתח ולנבא, כמו שכל הזמן צריך לאכול, כמו שכל הזמן צריך להתעדכן בחדשות מהסביבה, מהארץ ומהעולם.
וזה חבל מאוד, כי הדיבורים המיותרים חוסמים את הנביעה הפנימית שיש לכל יהודי מתוך עומק נשמתו, הרהורים טובים, מחשבות טובות של התעוררות, של חשבון הנפש, מחשבות שמחות על היותו יהודי, על הקשר הנצחי בינו לבין אלוקיו, הרהורים על הטוב שיש בו ועל הרצונות הטובים שהוא רוצה להוציא אל הפועל. כל אלו מיטשטשים על ידי המון המילים המיותרות שאנו זורים אל הרוח והן כמו גרגירי חול שמתעופפים לכל עבר ומצטברים בערמות והרים וגבעות חסרי תכלית. בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְחֹשֵׂךְ שְׂפָתָיו מַשְׂכִּיל.

מגיד שיעור בישיבה לצעירים שעורך עימם מדי פעם סעודות ראש חודש וסיומי מסכת סיפר לי שהוא מתנה את ההתכנסויות המרוממות האלו בחצי שעה של שתיקה מרוכזת תוך כדי המעמד. “אני רוצה שתחוו באמת בפנימיות שלכם את העניין שלשמו התכנסנו", הוא מסביר לתלמידיו. “כשמדברים ללא סוף, לא נותנים מקום לתוכן הרוחני, למשמעות של ה'זיץ' (ההתכנסות)".
המחנך הזה גם מרוויח על הדרך שהנערים לומדים שליטה בדחפים ודחיית סיפוקים. דיבור ‘אובר' הוא דחף שאנו אמורים לנהל, לא שהוא ישלוט בנו. אין כמו שתיקה יזומה ומבוקרת כדי לחנך את עצמנו לשלוט בשפתותינו. פתגם עתיק אומר, שמילה, כל זמן שהיא שמורה אצלך, אתה שולט בה. ברגע ששחררת אותה מפיך, לך תדע להיכן היא תגיע ואילו נזקים תעשה לך. ואגב, כל אחד מאיתנו יכול לזכור דיבורים שדיבר ובהמשך התחרט עליהם כי הם התבדרו במרחב ועשו בנו שמות.
דיבור מיותר מזיק לנפש כמו שאוכל מיותר מזיק לגוף. ולעומת זה, שתיקה בריאה מביאה ליישוב הדעת, מזכירה לנו שהעולם האמיתי של היהודי הוא העולם הפנימי, לא הסביבה והצורך לחקות אותה ולקבל ממנה אישורים הם הצורך האמיתי שלנו. שווה לבדוק את זה פרקטית: מי ששותק הרבה מרוויח ריכוז גבוה בכל נושא שבו הוא עוסק, שלא לדבר על זמן יקר שהוא חוסך ואותו יוכל לנצל. ‘אמור מעט' זו סגולה בדוקה ל'ועשה הרבה'.

ברור שאסור להגזים בשתיקות. שתיקה יכולה להיות גם מעיקה וגם אלימה (נושא לדיון נפרד), אבל אין ספק ששתיקה מביאה לנו רווחים רבים ובוודאי בימים האלו כהכנה לימים הנוראים וכסגולה לקבלת התפילות. היו (וכנראה עדיין ישנם) יהודים בני עלייה שמקבלים עליהם תענית דיבור מראש חודש אלול עד מוצאי יום הכיפורים (בתנאי שזה לא על חשבון בני המשפחה), ומקובל מפיו של הצדיק הקדוש הרבי ר' מנחם מנדל מרימנוב זי"ע, שבדיבורי חול לפני התפילה דוחים בידיים את יראת השמיים.
אז הנה קבלה טובה לקראת חודש תשרי והשנה החדשה הבעל"ט: פחות פטפוטים, יותר מחשבות טובות.
שתיקה טובה ומועילה!

מילה בסלע כִּי הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים (קהלת ה א).