חכם: לא מה שחשבת

 

מהי אמונת חכמים? ואיך נמנעים מלסלף אותה? ##התעמקות##

בזמננו כולם מרבים לדבר על 'אמונת חכמים'. זו ממש 'חובת הדור'. יסוד גדול לתורה. אבל מהי אמונת חכמים?!

ובכן, לפני הכל, עלינו לדעת ולברר שה'חכם' שבו אנו באים להאמין, הוא אכן חכם. סייג ראשון לחכמה, הוא להבין שה'חכם' מדבר דברים שלא תמיד אנו רגילים לשמוע. גם כשהוא אומר דברים שנשמעים פשוטים, חייבים להבין שהם לא מבטאים את מה שאנו כבר יודעים. המחשבות של ה'חכם' שונות משלנו.

השתתפתי פעם במעמד הספד לזכרו של המשגיח מפוניבז', הג"ר יחזקאל לווינשטיין זצ"ל. המעמד נערך סמוך לבין הזמנים, ואחד הדוברים סיפר שבתקופה הזו נהג המשגיח זצ"ל לעורר את הבחורים בעניין שמירת העיניים. כי כשבחור יוצא מהישיבה הוא עלול לראות דברים שיקשו עליו לחזור לזמן הבא. "ואם המשגיח דיבר בשנות החמישים", סיים הספדן, "קל וחומר להיום, שהמציאות הרבה יותר גרועה".

הדובר הבא שעלה לדוכן, פתח בהצהרה: "המשגיח מעולם לא דיבר בישיבה על הנושא של שמירת העיניים! ר' יחזקאל דיבר על תורה. הוא אמר שכשבחור יוצא מהישיבה, הוא עשוי לפגוש אנשים חרדים, שלימוד התורה לא כל כך חשוב אצלם. והדבר עלול להביא קרירות ביחס ללימוד תורה, עד שיהיה קשה לחזור לזמן הבא".

מה קרה כאן? שני אנשים שמעו את אותה שיחה מאותו רב, וכל אחד שמע משהו אחר. הראשון שמע עוד 'שמוע'ס' שגרתי על שמירת העיניים, ואילו השני שמע חידוש מעניין: שמפגש עם אנשים שלימוד תורה אינו ערך מרכזי עבורם, עלול ליצור נזק.

הסיבה שהשני שמע את החידוש הגדול, היא משום שהוא יצא מנקודת הנחה שהדובר מולו הוא 'חכם' שלא בא לומר את מה שהוא כבר יודע. הוא הגיע במצב הנפשי הנכון של אמונת חכמים, וממילא המסר שהוא שמע היה חדש ואחר.

ה'חכם' לא בא רק לגלות ידיעה תורנית שעוד לא הספקנו ללמוד. ה'חכם' יוצא מנקודת מוצא שונה לחלוטין, וכתוצאה מכך הוא חושב דברים שמעולם לא היינו חושבים.

בימינו, אנשים רגילים לשמוע דברי חכמים בצורה שטחית, וסבורים ש'אמונת חכמים' היא לקיים את הדבר השטחי ששמעו כלשונו. אלא שכל עוד לא נפנים שהרב הוא באמת חכם, ושבדבריו יש עומק שלא חשבנו עליו, אין סיכוי שנבין מה הוא באמת אומר.

מסיבה זו אני מתעקש שלא לצטט דברים ששמעתי מהמשגיח, הגר"ש וולבה זצ"ל. למרות שלמדתי איתו והייתי בקשר אישי איתו במשך שנים. אני לא רואה צורך לשתף כל אחד בכל אמירה שהוא אי פעם אמר לי. נכון, הוא אמר את הדברים, אבל הוא אמר אותם לי, מתוך היכרות אישית עם הצורה שבה אני עשוי להבין אותם.

אם אלך ואדרוש את הדברים ברבים, בוודאי יהיה מי שיוציאם מן ההקשר; יפרשם בצורה שטחית ולא יבין את המסר.

הנחת היסוד שלנו כיהודים מאמינים היא שהחכם צודק. אך זה לא אומר שלא צריך לשאול שאלות. ולא בגלל שאנו מתווכחים עם הרב; אלא בגלל שאנו מתווכחים עם עצמנו. עם התפיסה השטחית שלנו, עם חוסר המסוגלות לראות את הרוחב שיש לדברים.

היו פעמים שהמשגיח אמר לי דברים שבשעת מעשה נראו משונים או קשים, ולקח לי הרבה זמן להבין מה הוא רצה לומר. וכשהבנתי – זה לא קרה בגלל שהשאלות נעלמו; אלא בגלל שקלטתי שההבנה שאיתה ניגשתי לדברים מלכתחילה הייתה שטחית ולא נכונה.

בימינו מקובל לקשט את קירות הבתים בתמונות יפות של גאונים חשובים שלאורם, כך טוענים, חיינו מתנהלים. ברוב המקרים, כשנשאל את ה'תולים': האם שמעתם פעם שיעור מהגאון הזה? שאלת אותו פעם שאלות בהלכה? התייעצת איתו? ראית אותו בכלל? התשובה תהיה שלילית, וזה לא מפריע לראות בדמות כזו "מורי ורבי".

כשלמדתי בחברותא עם רבותיי, היו פעמים שנזקקתי לנסוע מחיפה, שלוש שעות לכל צד, כדי לזכות לשעת לימוד אחת. מעטים בזמננו מוכנים להתמסר כך לקשר עם הרב. ובכל זאת רבים סבורים שכשהם נשמעים להוראות של מי שהם רואים בו 'חכם', הם מקיימים 'אמונת חכמים'. ומה עם ההנחה הפשוטה שדברי הרב הם דברי חכמה שצריכים לימוד? ששימוש תלמידי חכמים הוא דבר שדורש השקעה?

בשביל אמונת חכמים צריך לעבוד על "שמיעת האוזן"; צריך להבין שדברי הרב הם לא מתכון שממלאים בדייקנות, אלא דברים שיש בהם עומק ורחבות שלא תמיד אפשר לראות במבט ראשון. הנקודה היא לא צייתנות, אלא התעמקות בדברים. לתפוס אותם מתוך ההקשר הרחב, ולא מתוך גישה מצומצמת.

זהו ביאור דברי חז"ל המפורסמים: "לא תסור מן הדבר אשר יורוך ימין ושמאל: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן אם אומר לך על ימין שהוא ימין".

החכם לא אומר על ימין שהוא שמאל, אלא אומר ##לך## על ימין שהוא שמאל. הוא מדבר אליך, ואתה חייב לקלוט את ההקשר שבו נאמרים הדברים. העובדה שהוא נתן הוראה למישהו אחר, לא בהכרח משליכה גם עליך; העובדה שהוא אמר לך בסיטואציה מסוימת לא בהכרח אומרת שהיה אומר זאת בזמן ובמקום אחר.

התלמיד צריך להבין שדברי הרב נאמרו כדי לאפשר לו לגדול, ולא כדי לכבול אותו. אם הרב אומר לך לא לכתוב את השיעורים אלא "לרשום אותם על הלב", וכשאתה מנסה לרשום על הלב אתה נרדם, הרי שהדבר האחרון שאתה צריך לעשות הוא להמשיך להירדם. אתה אמור לחשוב כיצד אפשר לגרום שרישום הדברים יהיה "על הלב", ומהי הדרך המתאימה עבורך לשם כך.

חשוב לא פחות לשים לב לסיפא של דברי חז"ל: "וכל שכן אם אומר לך על ימין שהוא ימין". זהו יסוד בסיסי ביותר. הרב אף פעם לא 'מסכים איתי', או בא לחזק את מה שאמרתי. גם כאשר שנינו חושבים שזהו 'ימין' עדיין יש מקום לאמונת חכמים. העבודה ששנינו התנסחנו באותן מילים לא אומרת שחשבנו על אותו רעיון. הכוונה של הרב במושג 'ימין' תמיד תהיה עמוקה ורחבה מזו שלי.

שימוש תלמידי חכמים הוא לא איסוף הסכמות כדי לחזק את דברינו. לכל היותר, אפשר לראות את הסכמת הרב כראיה לכך שאנו בכיוון הנכון, אך לא כסימן שירדנו לסוף דעתו. התלמיד משיג רק את חיצוניות דברי הרב, ומאותה חיצוניות הוא יכול לבנות עולם פנימי שלם; עולם שמושתת על אמונת חכמים אמיתית ועמוקה.