חשופה להטיות וסובלת מתת ייצוג: מה חושב הציבור על התקשורת?

על מנת להתמודד עם הניתוק והניכור מהציבור, גופי החדשות חייבים הביא למרכז הבמה יותר קולות מהפסיפס המרכיב את החברה הישראלית

לתקשורת היה וישנו תפקיד מרכזי בחשיפת האמת ושיקוף המציאות בפני הציבור. כיום, עם התחזקות התקשורת המקוונת והרשתות החברתיות, כוחה אפילו התעצם והיא מנצלת אותו ולוקחת על עצמה גם תפקיד של לוחמת כנגד עוולות ומאבקים חברתיים. אולם, ככל שהשפעתה גדלה, כל מעידה או הטלת ספק המיוחסת לעבודתה, הופכת לכלי ניגוח מצד חלקים גדולים בציבור המפקפקים במקצועיותם של גופי התקשורת.

מחקר שערכנו בקונגרס הישראלי יחד עם ד"ר ענת פלג מאוניברסיטת בר אילן, בחן את עמדות הציבור כלפי התקשורת. אחד הממצאים המרכזיים בו היה כי 68% מהישראלים לא רואים בתקשורת הישראלית מקור אמין ואובייקטיבי. כשבוחנים את הנתון הזה, עולים שני אירועים שעלו לסדר היום לאחרונה והשפיעו על אמון הציבור בתקשורת: הראשון, קשרי הון-שלטון, כפי שמתבטא בפרשיות שעלו לכותרות בשנים האחרונות. הפרשיות היוו דוגמה לאופן שבו בעלי הון יכולים לפעול על מנת להטות את הסיקור התקשורתי לטובתם.

פרשיות אלו חושפות את הציבור למתרחש מאחורי הקלעים; ליחסים בין בעלי אינטרסים המשפיעים על יכולתה של התקשורת לשקף את המציאות כפי שהיא. הציבור מודע לכך שהיחסים הללו, גם אם לא פליליים, מתרחשים כל הזמן, והוא לא משוכנע שגופי התקשורת והעיתונאים מצליחים להישאר חפים מהשפעה. כך למשל, נמצא במחקר כי רוב גדול של 93% הסכימו ששיקולי רייטינג מניעים את התקשורת, ו-89% השיבו כי התקשורת לא תסקר חדשות שעלולות להזיק למפרסמים אצלה.

מנגד, ישנם אירועים שמעלים את ערכם של גופי התקשורת ומזכירים לציבור את חשיבותה של תקשורת עצמאית וחזקה; תחקירים שחושפים מחדלים ופשיעה של הרשויות – מעלים את תחושת הביטחון והאמון של הציבור בתקשורת וגורמים לציבור לתחושה שהיא מבצעת את תפקידה.

תופעה נוספת שגורמת לאמון הציבור לרדת, נובעת מהחוויה סובייקטיבית של כל אדם. כאשר התקשורת תוקפת את קבוצת ההזדהות שלך, התחושה היא שמחפשים 'להפיל' אותך. הדבר מתבטא בטענות שהסיקור התקשורתי מוטה לטובת צד מסוים במפה הפוליטית על חשבון האחר ושגופי התקשורת בחרו צד. כך, לאחרונה מתגברים הקולות שראש הממשלה בנט זוכה לסיקור אוהד ומלטף, לעומת הסיקור הנוקשה שניתן לקודמו.

אין דרך לשפוט באופן ברור את אמיתות הדברים ומי צודק; האמת במקרים שכאלה כאמור סובייקטיבית, תלוית פרשנות. יחד עם זאת, כאשר בודקים את ממצאי המחקר, מבחינים בבעיה כוללת עליה העידו מכל המגזרים בחברה הישראלית. כך, על פי הממצאים, 84% מהציבור הישראלי סבור שמהדורות החדשות תורמות לשסעים בחברה הישראלית. מדובר בהאשמה קשה שמעידה שחוסר האמון מגיע מכל הצדדים במפה הפוליטית ומכל המגזרים בחברה הישראלית.

כדי להתמודד עם חוסר האמון, חייבים גופי התקשורת להבטיח שיישמעו קולות נוספים ומגוונים מכל חלקי החברה הישראלית. במחקר התברר כי 63% מהציבור הישראלי חשב שאין מספיק עיתונאים יוצאי אתיופיה בתקשורת המרכזית, 50% הצביעו כי חסרים אנשי תקשורת בעלי אג'נדה ימנית, ו-49% מהציבור הצביע על חוסר מהמגזר החרדי.

השתתפות דמויות מייצגות, שיוכלו לשקף כיצד נראית המציאות מעיניו של הציבור שלהם, תראה לכלל הציבור כי כיסאות הכתבים והפרשנים לא שייכים לקליקה מסוימת. הציבור זקוק לאנשי תקשורת שהוא יוכל להזדהות איתם, שמייצגים אותו, שיבטאו את דעותיו ואת המצוקות שלו. כדי להתמודד עם הניתוק והניכור מהציבור, גופי החדשות יהיו חייבים לרענן את הצוותים שלהם ולהביא למרכז הבמה יותר מהפסיפס הייחודי שמרכיב את החברה הישראלית. רק אז הציבור הישראלי ירגיש שהתקשורת באמת מייצגת אותו.

הכותב הוא מנכ"ל הקונגרס הישראלי

84% מהציבור הישראלי סבור שמהדורות החדשות תורמות לשסעים בחברה הישראלית