פרשת שלח
”ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב היא וזה פריה, אפס כי עז העם… היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד… ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"
“ומה חטאו ומה פשעו עד הנה שכלב היה צריך להשתיק אותם? ובאמת החכם לב–הרמב”ן מצא שבדבריהם עד “ויהס כלב” דברו כבר לא טוב בכך שאמרו “אפס כי עז העם” כי המילה “אפס” מראה על הפחד הגדול שהיה להם מגבורת ועזות האויב כאילו אמרו מה יועיל לנו שזוהי ארץ זבת חלב ודבש אבל אנחנו לא נוכל לכבוש אותה כי עז העם. וזה אמרו כאילו רק ברמז אבל כשכלב השתיק אותם כדכתיב “ויהס כלב את העם… ויאמר עלה נעלה”, אז נתגלה מה שבליבם ואמרו “לא נעלה” “עצום הוא ממנו”" (זכרון מאיר).
היה לי יום קשה בעבודה. יום כזה בו הייתי צריכה להתפרק בין המון דרישות, ולהיות במתח קשוח. והכי מתסכל שלא הרגשתי שמתחשבים בי. כשהגיעה סוף סוף ההפסקה הגואלת גיליתי ששכחתי את האוכל שלי בבית ונאלצתי לטעום כל מיני מאכלים ש”תרמו” לי. מצב לא מרנין… כל היום הרגשתי מסוחררת, ורק חיכיתי לסיים את היום סיוט ולחזור הביתה. אבל אז גיליתי שירושלים נסגרה לתנועה כי הרכבת הקלה בהרצה. פשוט סיום מושלם! האוטובוס לא הגיע והשמש צלתה אותי ביסודיות ואז ברגע המכונן הזה התקשרו אלי הילדים מהבית. הם מחכים לי ומזכירים שהבטחתי להם שנצא היום לקניות ואחר כך נלך לגינה רחוקה.
העולם הסתובב סביבי לרגע, ביחד עם כל המון האדם בתחנה. ורציתי פשוט להגיד שאין סיכוי היום לכלום. החיים לפעמים גדולים עלי.
כולנו קצת כאלה, יוצאים לתור את הארץ, את המקום שאליו הביא אותנו השם, ושם אנחנו פוגשים רימונים ענקיים, תאנים עצומות, נפילים מאיימים ולוויות בלי הפסקה. זה מהלך עלינו אימים עד שאנחנו מחליטים שאי אפשר.
אין לנו סיכוי עם הילד האמצעי שלנו. זה שמוציא אותנו מהכלים כל יום בהצלחה מרובה ובכישרון יצירתי מופלא ותמיד תהיה לו איזו אמירה מקוממת, או התנהגות בלתי נסבלת עד שנגרר שנית לשביל העימותים הקבוע, לא חשוב כמה הבטחנו לעצמנו שלא נעשה זאת יותר, וכמה הבנו שזה חבל…
אין לנו סיכוי מול גלידת שמנת ועוגיות שוקולד צ’יפס. הכוחות אף פעם לא שווים. ובשעת ערב מאוחרת, כשיש עוד שתי ערמות של מבחנים משעממים לבדוק, הכוחות הטובים הולכים לישון ומשאירים אותנו לבד, רעבים, עייפים, וחלשים מול גלידה אימתנית חמושה היטב בריבת חלב ושקדים. אז זהו. הסוכר ינצח תמיד.
אין לנו סיכוי להכניס שבת ברוגע בימי השישי הקצרים של החורף או להישאר רציונליים ונינוחים בהשכבות המייגעות של הקיץ. אין לנו סיכוי להמשיך להיות מאירי פנים לבני משפחה שצורת החיים שלהם כל כך לא בסדר, או להפסיק לדבר לשון הרע כשיש לנו שכנים כמו אלה שבקומה מלמעלה… כל מיני אנשים ומצבים שגדולים עלינו ממש כמו אשכול של ענבים שצריך בשבילו ארבעה אנשים. והרי אנחנו רק איש אחד קטן או אישה אחת חלושה וזעירה, מבוהלת ולא יכולה.
אנחנו באמת חגבים. ראיתם חגב שהילדים שלו משאירים כל הזמן חפצים בכל מקום והוא לא יוצא מדעתו? אין סיכוי.
”ויהס כלב”– אמר “אפס כי עז העם הזה היושב בארץ” (יג, כה) הדגיש בייחוד את המילה אפס כבאור הרמב”ן ז”ל כי רשעת המרגלים הייתה בזה שאמרו “אפס” שהוא מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם, שאי אפשר בשום עניין, כישלון "האפס לנצח חסדו” (רמב”ן) ולעומתם יהושע וכלב אמרו: “כי לחמנו הם”, וכלום מפחדים מככר גדול שמניחים על השולחן? אדרבה יגיע לכל אחד חלק גדול יותר. (החפץ חיים על התורה)
אבל יהושוע וכלב חושבים אחרת. והם באים ללמד אותנו מה חושבים כשיש ענקים, ערים בצורות ורימונים עצומים. הם לא אומרים שאין, והם לא מספרים שזה קל, או פשוט, ושהאחרים הגזימו בתיאורים. הם רק אומרים במקום אפס, לחמנו הם. הם לא מקטינים את הפירות ולא מספרים שהערים לא היו בצורות. כי באמת זה בסדר שקשה. וכדאי מאוד להכיר בזה. אבל הם גם לא נשארים שם כי המסקנה הסופית כל כך עוצמתית: “ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צילם מעליהם והשם איתנו, אל תיראום".
לא יאמן כמה הפסוק הזה אקטואלי לחיים שלי, ועד כמה הוא מדויק לי היום. כי לחמנו הם. מסביר החפץ חיים, מי מפחד מלחם עצום? מלחם ענק שנראה אין סופי. הרי לחם הוא! וככל שהוא גדול יותר יוכלו לקבל פרוסה עבה יותר.
לחם. הניסיון הוא לחם. הקושי שנראה גדול הוא לחם. שום דבר לא יכול להיות חסר סיכוי כי השם אתנו. שום דבר לא נמצא במרווח הצר מדי של האי אפשר או הלא יכולים. השם איתנו, אל תיראו.
אל תכחישו את הקושי. אל תאמרו שהוא לא קיים. תתנו לו מקום. אבל בסוף חייבת לבוא שורת הסיכום הזאת שמחליפה את ה”אפס” ב”לחם” ושרואה בקושי ובניסיון הזדמנות לקבל פיסת לחם–אלוקות גדולה יותר.
השם איתי! היה מורכב אבל אני לא לבד. אתפלל והשם יעזור לי. אני לא לבד בארץ הגדולה הזאת. ואם בורא עולם הביא אותי לארץ הזאת סימן שטובה היא מאוד מאוד.
עבר עלי יום מאוד מעייף וקשה וגם מתסכל. אני צריכה לנוח קצת אבל בסוף שום דבר לא בלתי אפשרי. השם איתי. השם איתכם. וכמה לחם יש כאן!
עלה נעלה ויכול נוכל!
