כיפה אדומה

בכינוסי דת ססגוניים לסוגיהם שאוליגרכים רוסים ומנהיגים טוטליטריים נוהגים לארח ולהתהדר בהם, כמו גורמט זהב על היד, כבר חזינו בעבר בשולחן עגול שסביבו יושבים זה לצד זה רב ראשי חבוש מגבעת שחורה או מצנפת זהובה, וחשמן נוצרי שלראשו כיפה אדומה – להבדיל אלף אלפי הבדלות בין קודש לחול, בין ישראל לעמים.

אך דומה שהביטוי 'עד שיצא עשן לבן', הלקוח מהליך בחירת האפיפיור – להבדיל אלף אלפי וגו' כאמור – מעולם לא היה רלוונטי כל כך כמו במרוץ לבחירת רב ראשי לישראל. וליתר דיוק, בסבב הזה, שנסחב ונמתח, יש הרבה יותר עשן שחור – של פיח פוליטי רעיל, מעננה לבנה וקסומה.

ל'מעשה רב' של בחירת הרבנים הראשיים, כמעט כמו כל המהלכים בקדנציה הנוכחית, הייתה התחלה מבטיחה – אבל היא השתבשה והפכה למבוכה. אחרי שתי מערכות בחירות לרבנות הראשית שבהן התעמתו החרדים והדתיים-לאומיים ראש בראש – ולבסוף יד החרדים הייתה על העליונה – הבינו שני הצדדים, בימי האופוריה שלאחר הניצחון הגדול בבחירות לכנסת, כי בסבב הבחירות הבא עלינו לטובה בחודש אב התשפ"ג חייבת להיווצר הסכמה תחילה.

העובדה שהציונות הדתית, לפחות ברמת הייצוג הפוליטית, שינתה את פניה והתחרדה, הקלה על תפירת החליפות ורקמת עיטורי הגלימות. בשס הסכימו מפורשות, וב'דגל התורה' רק בקריצה, לדיל שהסתמן ולפיו הנציגים החרדים בגוף הבוחר יתמכו במועמד הציונות הדתית לרב הראשי האשכנזי, בעוד נציגי הציונות-הדתית בגוף יתמכו ברב שתציב שס כמועמדה לתפקיד הראשון לציון. את הפיצוי שלה, דגל התורה אמורה הייתה לקבל במגרש הרחב יותר של מינוי הדיינים.

מי שנותר מחוץ למטבחון – גם בסוגיה הדתית ולא רק הביטחונית – היה יו"ר 'עוצמה יהודית' איתמר בן גביר. את קול המחאה השמיע חבר מפלגתו, השר עמיחי אליהו – שייחוסו המשפחתי הרלוונטי ראוי לציון, כבנו של הרב שמואל אליהו שהתמודד בעבר על משרת הראשון לציון והפסיד, וכנכדו של הגר"מ אליהו זצ"ל שהיה הראשל"צ האחרון שמונה מקרב רבני הציונות הדתית. אליהו הצהיר לא מכבר בריאיון לחתום מעלה כי הדיל המסתמן שזונח שוב את הציבור המזרחי הדתי-לאומי אינו מקובל עליו, אך מחאתו נשמעה כמו אמירה של לצאת ידי חובה, למען כבוד המשפחה והעדה.

התנאי השקט של החרדים – בעיקר מצד דגל התורה אך גם מטעם שס – לתמיכה בדיל, נגע לזהות המועמד הציוני-דתי לרב האשכנזי. סמוטריץ' הבהיר בשיחות סגורות, כי רבה של פתח תקווה הרב מיכה הלוי, המזוהה עם ישיבת 'הר המור' וסמכותו בענייני הלכה וכשרות מקובלת גם על הקהילה החרדית בפתח-תקווה, יהיה המועמד מטעמו לרב הראשי האשכנזי. בדילמה שבין מלחמת דת בתוך הקואליציה לבין הליכה לבחירות בהסכמה, הן בשס והן בדגל הביעו נכונות לחתור להבנות. אבל כל ההסכמה המפוארת הזאת, מעשה אומן, הפכה לעוד דיל קואליציוני כושל, שהחל כהבטחה גדולה ונגמר בסחריר.

מלחמת אחים

שמונה חודשים של דחייה הם נצח בחיי ממשלה, ובקואליציה הנוכחית על אחת כמה וכמה. אבל מה שקרה בראשית השבוע, משליך כאן ועכשיו על מעמדו של שר האוצר סמוטריץ', מבית ומחוץ. "תאר לעצמך סיטואציה זהה בשס, ב'אגודת ישראל' או ב'דגל התורה'", הציב השבוע אחד מהח"כים החרדים מראה מול פניו של סמוטריץ', רגע לפני שהלה זנח את תלאות ארץ המרגלים והמריא לבירת הקרפור והקרואסון, פריז.

"תאר לעצמך שהיה מגיע דרעי למועצת החכמים, גפני לוועדת הרבנים של דגל או פרוש לאדמו"רים של 'שלומי אמונים', כל אחד מהם ממליץ בפניהם על מועמד מסוים שהוא כבר סגר דיל לגביו עם השותפים, ואז – הייתה מתקבלת החלטה, ראש בראש, לבחור במועמד אחר. הרי כל אחד היה מבין מה המשמעות".

בעניינו של סמוטריץ', דומה שהמשל עולה על הנמשל. גם בגלגולה המתחרד של הציונות הדתית יש למפלגה הסרוגה החדשה אותו די-אנ-אי של המפד"ל הישנה, אבל סטירת לחי שכזאת, האיש לא חטף מאז כבש את ראשות הציונות הדתית.

הורתה ולידתה של ועדת הרבנים הפנימית מקרב הציונות הדתית, במוחו היצירתי של בצלאל סמוטריץ', כשחיפש מסלול שבו יוכל להכשיר את בחירת הרב מיכה הלוי, רבה של פתח תקווה המזוהה עם ישיבת 'הר המור', והיה מקובל על החרדים במסגרת הדיל של בחירת רב ראשי אשכנזי ציוני-דתי ורב ספרדי חרדי.

בצלאל סמוטריץ' שכבש בסערה את ראשות הציונות הדתית, ועל הדרך עשה בית ספר לשועלים ותיקים כמו אורי אריאל בתחילת המסלול ואפילו בנט בסופו, כבר העביר בקלילות מהלכים הרבה יותר מורכבים. אבל משהו בעודף התחכום של האיש המוכשר כל כך, גרם לו גם הפעם לעשות סיבוב אחד יותר מדי. כדי למנוע לזות שפתיים מהצד הליברלי אך בעיקר מצד ישיבת מרכז הרב, שתלמידיה ועסקניה ביקשו להעביר הצעת חוק שתכשיר את מועמדות הרב יעקב שפירא חרף גילו, הכריז סמוטריץ' על הקמת ועדת רבנים פנימית, מקרב רבני הציונות הדתית, שתהא סוברנית לבחור את המועמד בדיל מטעם הציונות הדתית.

כדי ליצור מראית עין של ועדה עצמאית, סמוטריץ' הנדס את הוועדה כך שלכל זרם מתוך הציונות הדתית תהא בה נציגות, אולם לכל היה ברור למן הרגע הראשון, ובעיקר ליו"ר, כי המשחק מכור והמועמד ידוע מראש. רק שבבור הזה בדיוק, שהוא כרה לעצמו, סמוטריץ' נפל. לא הדיל עם החרדים הוא שהכשיל, אלא התרגיל.

"טועה מי שרואה בבחירת הרב הצעיר והחביב הרב מאיר כהנא מבית הדין הרבני באשקלון, ניצחון לזרם הליברלי", אמר לי השבוע אחד מרבני הוועדה שנמנה דווקא עם הזרם החרד"לי וחש כמי שקיים בהצבעתו עבור הדיין הרב כהנא 'נקמת כהנים', כתלמיד הרב יעקב כהנא שפירא. להלן ההסבר, מפי הרב הסרוג: "גם רבנים שמזוהים עם מרכז הרב תמכו ברב כהנא כמחאה על כך שנחסמה ההתמודדות של הרב יעקב שפירא. אבל מה שכן נכון לומר זה, שהוא רב צעיר מדי שעדיין לא בשל להתמודד לרבנות הראשית, ובניגוד לרב הקודם, אין לו את ה'דבר מה נוסף' כבנו של רב ראשי וצאצא לדור של משפחת דיינים. גם אני שתמכתי בו, לא רואה באיש את המועמד הסופי שירוץ, עוד חזון למועד".

סטירת הלחי שחטף סמוטריץ' הדהדה עד למקום מנוסתו בפריז – שם הייאוש לא נעשה יותר נוח עם החרמת ביקורו על ידי הממסד הצרפתי. למזלו של סמוטריץ', גם הדשא של השכן החרדי דרעי, אינו ירוק יותר. יו"ר שס אריה דרעי מוצא עצמו קרוע בין אחיו הביולוגי הגר"י דרעי, רבה של באר שבע, לבין חברו כאח לו הגר"ד יוסף, חבר מועצת חכמי התורה שהיה לצידו גם בשעות הקשות ביותר. איך שר מרדכי בן דוד? "כשאח נגד אח, המנצח תמיד מפסיד".

משבר זוגי

דחייה של שמונה חודשים, הייתה בבחינת הרע במיעוטו לשני ראשי הדיל, שהפך לנפל. דווקא הצלע השלישית משלושת קודקודי המפלגות, משה גפני, היה יכול לשחרר השבוע חיוך מר-מתוק לרגל ההתפתחויות בגזרה. "שמעתי שהפרשנים אומרים עלי שהפכתי לדרעי של דגל התורה", אמר בשבוע שעבר גפני לדרעי בחיוך, כשהוא מצטט ממה שנכתב פה בשבוע שעבר. "שזה רק לא יעלה לך, מוישה", השיב דרעי בקריצה. דומה שבקדנציית הימין הזאת שהחלה ברגל שמאל, השאלה החשובה יותר היא כמה זה עולה לנו, הבוחרים…

יחסי העבודה הטובים ששוררים באחרונה בין השניים, לא משליכים בהכרח על מה שמתרחש מתחת לפני השטח. בשס החליטו השבוע לפרק את הציר המוניציפלי שהולך ונבנה בתוך 'יהדות התורה', בשיטת הסלאמי. במקום ללכת על כל הקופה, הם מתכוונים לפרק את הצירים – בצמדים, במעין פירוש מחודש של המונח 'משבר זוגי'. "ברכסים לדוגמה, יש לנו הסכם עם דגל שבקדנציה הבאה ירוץ בהסכמה המועמד מטעמם איצ'ה רייך שמקורב לחצרות הבתים בבני ברק, אבל באלעד יש הסכם הפוך, אנחנו הרי תמכנו בפינדרוס בפעם הקודמת והכישלון במילוי הטפסים לא היה שלנו. כעת דגל מחויבת לתמוך במועמד שלנו, ואם היא לא תתמוך, נשבור את ההסכם ברכסים".

ובחזרה למדרגות הרבנות: כמי שמצא עצמו לא בצד החתן ולא בצד הכלה, אלא כשושבין שנאלץ להשתתף בחגיגה, גפני נהנה למנף עד תום את כישלון בחירתו של הרב מיכה הלוי כנציג הציונות הדתית. ביטאון דגל התורה מיהר לפרסם למחרת היום הבהרה בשם רבני התנועה על קריסת הדגל, ובחוגי התנועה מדברים על הגאון רבי קלמן בר, רבה הראשי האשכנזי של נתניה, כמועמד דגל לרב הראשי האשכנזי.

הרב בר עשוי להפוך ל'קלף הנוסף' של דגל התורה כמועמד לרב הראשי האשכנזי. ייחוסו הרבני כמי שקרוי על שם סבו זקנו בעל ה'מאור ושמש' וכנכד לגאון האדיר רבי עקיבא איגר, אינו נופל מייחוסה של משפחת הרבנים לבית לאו. זהותו המורכבת כמי שלמד בישיבת 'כרם ביבנה' ולאחר מכן שימש רב בבלגיה מחד גיסא, אך ילדיו התחנכו במוסדות חרדיים מאידך גיסא, עשויה להפוך את דמותו לכזאת שגם רבים מנציגי הציונות הדתית בגוף הבוחר, יראו בה אחד משלהם. רב נשוא פנים, בעל זהות חרדית עם שורשים דתיים-לאומיים, המתאים לכהונה לאין שיעור אל מול דמותו האלמונית של הדיין הצעיר מאשקלון, שנשלף בעיקר כקלח מיקוח.

הדיל שנתפר בין שס לציונות הדתית, מלכתחילה לא היה לרוחו של יו"ר דגל התורה. מי שעונד לדש חליפתו שתי סיכות ניצחון של מינוי שני רבנים ראשיים אשכנזיים מטעם דגל – הן בשבתה של דגל בקואליציה, בבחירת הרה"ר הג"ר יונה מצגר בתקופת הנהגתו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והן בשבתה באופוזיציה, בבחירת הרה"ר הג"ר דוד לאו בעידן הנהגתו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל – לא שש לקבל באהבה מינוי רב אשכנזי ציוני דתי, בעודו יושב על השיבר הקואליציוני.

הכישלון של סמוטריץ', נראה כמו הבשורה של דגל התורה. במציאות שנוצרה אין לה מה להפסיד מהרצת מועמד מטעמה. אם יקרה הבלתי צפוי ומועמד חרדי יכהן כרב ראשי אשכנזי, דגל תצא מורווחת והאשמה הקואליציונית תיפול בחלקו של סמוטריץ' כמי שכשל במילוי חלקו בדיל לבחירת הרב מיכה הלוי במסגרת תנועתו. אם הרב כהנא ינצח לבסוף חרף כל ההתנגדויות, דגל תוכל לומר שהיא את המועמד מטעמה הגישה, כדי לקיים את חובת המחאה.

בדגל משתעשעים ברעיון שגם סמוטריץ' מתנהל במשחק כפול. נוח לו שהחרדים מתנגדים לרב כהנא, כדי שיוכל לשוב בעוד כמה חודשים לוועדת הרבנים ולהבהיר כי ההתעקשות על מועמדותו של הרב כהנא, זוהי משימת התאבדות. הרב מיכה הלוי, כמו שאר המועמדים, אומנם חתם על מכתב במסגרתו הוא מתחייב שלא להתמודד עצמאית אם לא ייבחר במסגרת הוועדה של התנועה, אך אם הרבנים עצמם יפצירו בו להתמודד לבסוף מחשש פן ייבחר רב חרדי שלא במסגרת הדיל, מן הסתם יקבל עליו את "דין התנועה".

גז במליאה

רחמים על נשיא המדינה בוז'י הרצוג שמוצא עצמו לאחרונה כמי שכישוריו כמגשר ומפשר – טעונים הוכחה. הוא כשל כשפרסם את 'מתווה העם', שנתפס כמתווה חד צדדי ובכך עורר עליו את חמת הימין. אחר כך נאלץ להפוך את קומת הכניסה של המשכן הסמוכה לגן הפסלים – למעין שטח הפקר בין שני המחנות.

לשני הצדדים אין הלוקסוס לאפשר לעצמם כישלון הרשום על שמם. נתניהו לא יכול להרשות לעצמו להיקלע שוב להתנגשות חוקתית, על כל הכרוך בכך בזירה הכלכלית ובעיקר הבין לאומית. רק השבוע עמדה סגנית הנשיא האמריקאי קמלה האריס על במת הנאומים בערב חגיגי למען ישראל, ודיברה על מחויבות הממשל האמריקאי לשמירת הדמוקרטיה הישראלית. ביבי שעדיין לא מוזמן אל הדוד סם, משווק בעולם את נרטיב בלימת המהלך והליכה לפשרה בהסכמה. עם לוין או בלעדיו, הוא לא מתכוון להיגרר לעימות מחודש.

לאופוזיציה מצידה, יש אינטרס מובהק לצלוח את ההצבעה על מועמד הכנסת בוועדה לבחירת שופטים בשבוע הבא, עם נציג מטעמה. בהנחה שגם בבחירות ללשכת עורכי הדין ייבחר היו"ר המכהן עמית בכר שמזוהה עם מחנה השמאל, גוש הווטו של 'מחנה העליון' בוועדה, יתעבה ויחוזק. מהנקודה הזאת באה ההצעה להתגמש בנושא עילת הסבירות וסמכות היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.

אם ללפיד יש עניין שהמועמדת מטעמו תיבחר לוועדה, לגנץ שמנהל אג'נדה משלו יש עניין ללכת כלוליין על חבל דק, בזהירות יתירה. אם ייתפס כמי שטרפד את השיחות, יאבד את המרכז-ימין שמוצא במפלגתו תחנת ביניים בכל הסקרים האחרונים. אם ימצמץ ויחתום על מסמך הבנה כלשהו ללא תמיכת 'יש עתיד', יעורר עליו את חמת המחאה ויחזור לחטוף אש צולבת, כמו בימים שהקים עם נתניהו את ממשלת החלופין. בינתיים, בין האוי-אוי-אוי של אוי לי מיצרי מול אוי לי מיוצרי, גנץ מתמרן בכלל לא רע.

נתניהו יותר מכולם, מוצא עצמו בין הפטיש לסדן. אחרי תקופה שבה נטה לזלזל בשר המשפטים יריב לוין, ואף רמז לעברו כי לא יצטער במיוחד אם הלה יממש את האיומים המרומזים שהוא מפזר לכל עבר – ויתפטר, ביבי חישב מסלול מחדש. ציפור קטנה לחשה על אוזנו שנוכחות יריב לוין במשרד המשפטים, היא הבלם לפעולות לעומתיות מצד סמוטריץ' ובן גביר.

כל עוד לוין, שנתפס בבייס הימני כאידיאולוג הנושא את דגל המאבק המשפטי, מרגיש שהוא יכול לכהן כשר משפטים בממשלה שדוחה את הרפורמה אך לא מכריזה על מותה, סמוטריץ' ובן גביר יכולים לשבת ברוגע על כיסאות עור הצבי סביב שולחן הממשלה. ברגע שלוין יתפטר על רקע מה שהציבור הימני יראה כאקט תגובה לקיפול דגל הרפורמה, סמוטריץ' ובן גביר לא יוכלו להישאר מאחור ולהניף דגל לבן, אלא יהיו מחויבים ציבורית לנקוט פעולות מחאה משלהם.

המחאה שדוחפת את לוין ורוטמן אל הקצה, וגרמה לאחרון לחטוף בניו יורק את המגפון מידי מפגינה שהחרישה את אוזנו, בוודאי אינה תורמת לאווירת הפיוס. ואפרופו הגבול הדק שבין מחאה לאלימות, בשבוע שעבר נקלעתי במסדרונות הכנסת לשיחה של המאבטחים שהקיפו את סמוטריץ' באירוע באוניברסיטת ת"א שבו הותקף רכבו "על ידי מדבקות", כפי שכינה זאת לפיד בלעג.

"אני לא איש פוליטי", אמר אחד המאבטחים ברגע של כנות, "אבל הייתי שם ולרגע חששתי שנאבד שליטה וזה יגלוש לאלימות פיזית". כמה מהמאבטחים ביקשו מקצין הכנסת לצייד את מאבטחי הח"כים, כמו את יחידות מג"ב, בגז מדמיע לפיזור הפגנות. אם ההצעה ראויה, מן הראוי שתוחל בראש ובראשונה במליאה.

מאפיית אחדות

את יכולותיו כמגשר מיומן, אשף הלשון הרכה והשפה היפה, הצליח נשיא המדינה יצחק הרצוג לשקם השבוע 'על הלחם לבדו', כשהתערב והביא לסולחה בין מאפיית אנג'ל לחרדים. את העיסה הזאת הרצוג לש במו ידיו, וגם ליווה את תהליך התפיחה, מלשכתו במשכן נשיאי ישראל שהפכה ל'מאפיית אחדות'. בין שמאל לימין, בין חרדים לחילונים, לכל דכפין.

החרם נגד אנג'ל תפס כל כך, דווקא משום שבניגוד לכל חרמות העבר, הוא בא מלמטה ולא מלמעלה – מהבטן הרכה של הציבור שחש פגוע, ולא מהראש המחושב יותר מדי של העסקנים.

הקצין המעוטר עמר בר לב שכפוליטיקאי התמיד להתנהל כטירון, לא החמיץ שום החמצה – של העיסה. במקום להתנצל מייד ולחתוך הפסדים, הוא נאלץ, לאחר פטירת מרן הגרי"ג ובטרם תהפוך המחאה המגזרית ל'חרם דרבנו גרשון' שאין לו התרה, 'ללכת לקנוסה' ולחתום על מכתב התנצלות ברור.

על האותיות הקטנות, כולל הטעות בתאריך, אחראי הצוות בבית הנשיא שהוכיח לכולם כי כאשר יש רצון טוב בשני הצדדים – ולפחות לאחד מהשחקנים יש גם הרבה מה להפסיד – אפשר להגיע להבנות. באנג'ל ניסו להציג את החרדים כמי שקונים 'לחם עוני', שהשפעתו על מאזני הרווח וההפסד שולית, אך מתברר כי לחם העוני החרדי – כמו מצה בפסח – משקלו בזהב.

הרצוג הוכיח בהצלחת מתווה אנג'ל כי הבעיה בשיחות בבית הנשיא אינה נעוצה בזהות המתווך, אלא באופי הצדדים הניצים. עובדה היא, שבמתווה אנג'ל הצליח הנשיא לגרום לבעלי המאפייה להתנצל, חרף קולות המחאה, שהתייחסו להתנצלות בשיח מורעל, עין רעה ולב ערל.

הנשיא דרש התנצלות מלאה וכפולה, הן מצד עמר בר לב והן מצד הבעלים, שניהם יחד וכל אחד מהם לחוד. במהלך השיח, עמד הרצוג על קוצו של יוד, פירורו של לחם, עד שהנוסח שסוכם הניח את דעתו.

אפשר לומר בבטחה כי לא רק החרם שעלה מהציבור עשה את שלו, אלא גם התנהלותו האצילית של מרן הגרי"ג אדלשטיין בחייו ויחסם הנדיב והמכיל של בני משפחתו לאחר פטירתו, תרמו את תרומתם. מפי הרב ובניו, לא נשמעה שום מילת תמיכה בחרם, וגם לאקט הזה הייתה השפעה לא פחותה מהחרם עצמו.

תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. בחייהם, ואף לאחר הסתלקותם.